ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 22/10/2019
גרסת הדפסה

עמנ 37796-05-10 מנהלי, ארנונה

משה רבינוביץ נגד מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה


26/12/2010

עמנ 37796-05-10

משה רבינוביץ

נגד

מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה

 

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

בפני: כב' השופטת זהבה בוסתן

[26/12/2010]

פסק דין

רקע

1. המערערים מחזיקים בנכס בבניין המצוי ברח' השחם 18 בפתח תקוה (להלן: "הנכס"). עד ליום 1.4.08, היה הנכס ריק, ללא שימוש, במצב של מעטפת שלד, ללא חיבור לחשמל, ולמים.

2. המערערים הגישו השגה בגין חיובם בארנונה לחודשים 1-4/08, בה נטען כי, הנכס בלתי ראוי לשימוש ובנייתו טרם הסתיימה, ובמצבו, אינו עונה להגדרת "נכסים" או "בנינים" כמשמעותם בפקודת העיריות ובצו הארנונה, ולפיכך, לא ניתן לחייבם בארנונה. (נספח ב' להודעת הערעור).

3. ביום 14.04.2008, דחה מנהל הארנונה של עירית פתח תקווה (להלן "מנהל הארנונה"), את ההשגה (נספח ג' להודעת הערעור). בהחלטה צוין כי עירית פתח תקוה (להלן "העיריה"), ערכה סקר מדידות ובדיקת שימושים, והתאימה את חיובי הארנונה לשטחים ולשימושים הנעשים בנכס בפועל. ולפנים משורת הדין, בוצעו החיובים רק מתחילת שנת המס 2008. על פי המדידות שבוצעו, שטחו של הנכס 321 מ"ר (290.57 מ"ר + 30.07 מ"ר החלק היחסי בשטחים המשותפים). בהתאם לסעיף 2.2 לצו הארנונה יש לחייב את הנכס בסווג של "משרדים ותעשיה" אך מאחר ו"הנכס ריק וללא שימוש החיוב יתוקן בהתאם להוראות סעיף 2.4.ו-3.4 לצו הארנונה שענינו "תעשיה/מלאכה".

עוד צוין בהחלטה כי, הנכס מהווה קומה ראשונה בבנין מאוכלס והקומה מחוברת לכל התשתיות לרבות מים וביוב. הנכס קיבל פטור מארנונה כנכס ריק על פי סעיף 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג - 1993 (להלן "תקנות ההסדרים") לתקופה מ- 1.6.07 עד 30.6.07 והנחה בשעור 33% לתקופה מ- 1.7.07 - 31.12.07.

על מנת שנכס יוכר כנכס פטור מחובת תשלום ארנונה, צריכים להתקיים (על פי סעיף 330 לפקודת העיריות) שלושה תנאים מצטברים ובכללם התנאי שהבנין שבגינו מוטלת הארנונה ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו או להשתמש בו.

ממצאי הביקורת שערכה העיריה העלו שהנכס נשוא ההשגה לא נהרס, ראוי לשימוש ואינו עונה על הגדרת נכס שנהרס או ניזוק.

זאת ועוד, עלות השמשתו של הנכס היא קטנה ויש אפשרות מעשית וטעם כלכלי להשמשתו. יתרה מכך, במצבו הנוכחי הוא יכול לשמש לאחסנה ללא כל השקעה נוספת. הנכס נמצא בבנין שמחובר לכל התשתיות ולמערערים יש את האפשרות הפיזית, המשפטית והמעשית להנות מהתועלת הכלכלית שלו. המערערים אינם יכולים לסכל זאת על ידי צעדים מלאכותיים שנועדו למנוע את הגימור של המבנה.

4. על החלטת מנהל הארנונה הגישו המערערים ערר לועדת ערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית פתח-תקוה (להלן: "ועדת הערר"). בערר, נטען כי, למרות שבתשובת מנהל הארנונה צוין כי הנכס יסווג כמבנה לתעשיה הרי שבהודעת החיוב סווג הנכס למשרדים. בנוסף, חזרו המערערים על הטענה כי, הנכס ריק ואינו ראוי לשימוש והם רשאים להימנע, משיקולים כלכליים, מהשמשתו.

החלטת וועדת הערר

5. ביום 22.03.10 נדחה הערר (נספח א' בהודעת הערעור).

וועדת הערר קבעה כי, עד ליום 1.4.08, עמד הנכס ריק במצב של שלד ומעטפת בלבד וחובר למערכות המים והחשמל ביום 1.4.08.

המערערים ניצלו את ההנחות לנכס ריק וחויבו בארנונה מיום 1.1.08 בסווג תעשייה.

השאלה אם יש לחייב בארנונה, נכס הבנוי כמעטפת ובנייתו לא הסתיימה נדונה בפסיקה מספר פעמים אך לא נקבע בה מבחן אחיד.

וועדת הערר הפנתה למבחנים שאוזכרו בספרו של המלומד עו"ד הנריק רוסטוביץ' "ארנונה עירונית" (הוצאת אוריאן מהדורה חמישית, עמ' 322) לגבי יום היווצרו של בנין ויום חדילתו והם: "המבחן הפונקציונאלי" - לפיו בנית מבנה מסתיימת כאשר הוא ראוי לשימוש, "המבחן הפורמלי" - לפיו בנית מבנה מסתיימת ביום הוצאתה של תעודת גמר לפי חוק התכנון ובהניה - תשכ"ה - 1965, "המבחן המעשי" - לפיו הבניה מסתיימת ביום תחילת השימוש בפועל ו"המבחן הכלכלי" - לפיו יש לבחון את סיום הבניה באמות מידה כלכליות. כן הפנתה וועדת הערר לעמ"נ (נצ') 1002/05 אספן נדל"ן נ' מנהל הארנונה - עירית נצרת עילית (ניתן ביום 18.11.05) (להלן "ענין אספן"). בענין אספן נפסק כי, קומה שניה של בנין, שעתידה לשמש כקומת חנויות במרכז מסחרי המצוי בקומה א' של הבניין, הבנויה ברמת מעטפת שאין בה חלונות ודלתות, תחוייב בארנונה עירונית בסווג של "מבנים באתרי בניה המשמשים לקבלנים ועובדיהם ולמי מטעמם המשרתים את ביצוע הבניה" וזאת למרות שבית המשפט סבר כי הסווג "אינו מושלם" [כמובן] לנכס נשוא הערעור [אך] הוא הקרוב ביותר מכל הסווגים אצל המשיב למצב הנכון וכפי מידת הדין והצדק".

בהסתמך על פס"ד אספן, החליטה וועדת הערר לדחות את הערר. וועדת הערר קבעה כי מהעדויות שהובאו בפניה הבנין כולו גמור, הקומה הנדונה, היא ברמה של מעטפת ומתאימה להגדרת בנין, לא עושים בה שימוש והיא אינה מחוברת לרשת החשמל והמים.

בהחלטתה התייחסה וועדת הערר גם לפסה"ד בבר"מ 5711/07 ; בר"מ 7261/07; ו- בר"מ 10313/07 חברת המגרש המוצלח ואח' בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו ואח' (ניתן ביום 30.12.09) (להלן "פס"ד המגרש המוצלח"), אליו הפנו המערערים וסברה כי הוא אינו רלוונטי למקרה הנדון במישרין. בעוד שפרשת המגרש המוצלח דנה בפירוש סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ובפירוש שיש לתת למונחים "נהרס בנין" או "שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו", בערר שבנדון מדובר בנכס חדש שנבנה לא מזמן.

6. החלטת ועדת הערר, היא נושא הערעור שבפני (על אף שבכתב הערעור נרשם כי הערעור מופנה כלפי מנהל הארנונה).

טענות המערערים

7. הנכס נמצא במצב של מעטפת ללא רצוף, ללא כלים סנטיריים, ללא מחיצות ואינו מחובר לתשתיות מים וחשמל. הפסיקה שילבה בין המבחן הפונקציונאלי למבחן הפורמאלי לשם קביעה מתי הושלמה בנייתו של מבנה לצורך המועד לתחילת חיובו בארנונה. עוד קבעה הפסיקה כי "טופס 4" אינו חזות הכל ואין בו כשלעצמו לחייב בתשלום ארנונה, למרות שבגין חלקים אחרים, במבנה בו מצוי הנכס נשוא הערעור, משולמת ארנונה.

לא ניתן לראות במבנה מעטפת שאינו בשימוש "גמר בניה" בנכס. די בכך שבניתו של הבנין טרם הסתיימה והוא אינו ראוי לשימוש כדי שלא תחול עליו חובת תשלום ארנונה. הדבר נכון גם אם מצבו של הבנין הוא ב"אשמת" הנישום בין אם משום ש"תרם" לכך או משום שלא "הוציאו" ממצבו זה.

8. ההצדקה להטלת חיוב ארנונה נובעת מההנאה והתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים שמסופקים להם, ובהעדר הזיקה אליה כיוון המחוקק, כמו במקרה דנן,לא ניתן לחייב בארנונה.

9. בהתייחס לפס"ד "המגרש המוצלח", הרציונל שבו, הטמון בקביעת היכולת להשית ארנונה על מבנה בלתי שמיש תקף גם בעניינו.

10. הנכס עמד ריק וללא שימוש החל משנת 1997 ועד מרץ 2007 (כ-10 שנים). לא ברור מדוע סבר מנהל הארנונה כי הנכס אינו בר חיוב בארנונה עד מרץ 2007, וממועד זה הפך להיות בר חיוב, מבלי שחל בו כל שינוי. זאת ועוד, היות והחוק שונה ונקבע שפטור לנכס ריק יינתן רק פעם אחת "בחייו" של הנכס החליט מנהל הארנונה, באופן חד צדדי שהוא מעניק לנכס את הפטור למרות שלא התבקש לכך על ידי המערערים וזאת ללא כל נימוק או הסבר.

11. ועדת הערר לא התייחסה בהחלטתה לטענות המערערים בדבר גודל הנכס. ביום 06.03.07 נקבע גודל הנכס, על פי מדידת מנהל הארנונה, ל- 292 מ"ר, וסיווגו מבנה תעשיה שלב מעטפת. כעבור מספר חודשים קבע מנהל הארנונה שינוי סיווג למשרדים, וקבע כי גודל הנכס הוא 321 מ"ר. בתשובת מנהל הארנונה להשגה הודה כי הנכס ריק וללא שימוש ותיקן את סיווגו פעם נוספת לתעשייה ומלאכה ואף צירף לתשובתו מדידה מיום 23.12.05 לפיה גודל הנכס 311 מ"ר. היות והוצגו על ידי מנהל הארנונה מדידות שונות, הנטל עליו להוכיח את נכונותן, חזקת תקינות המדידות פגה ברגע שהמשיב עצמו טוען למדידות שונות באותו נכס.

טענות המשיב

12. ועדת הערר נימקה את החלטתה והבהירה מדוע המקרה דנן אינו נופל לגדר הלכת המגרש המוצלח. גם על פי המבחנים שנקבעו בפס"ד המגרש המוצלח, המקרה הנוכחי אינו פוטר את המערערים מחיוב ארנונה.

13. המערערים אינם מציינים במפורש (בהשגה או בערר) מהו הפטור בו הם מעוניינים ועל יסוד מה ניתן לפטור אותם מהחיוב בארנונה. הארנונה הינו תשלום חובה המוטל על פי דין, לפיכך נישום יהא זכאי לקבל הנחה או פטור מארנונה אך ורק על סמך חיקוק המעניק לו זכות זו.

14. המערערים נסמכים על סעיף 274ב(ב) לפקודת העיריות, אשר הוחלף בתקנה 12 לתקנות ההסדרים המקנה הנחה מארנונה לבניין חדש. למערערים הוענק פטור מארנונה מכוח תקנה 12 לתקנות ההסדרים במלואה, על כן לא ברורה טענתם כי הנכס זכאי לקבל פטור לנכס חדש, ומטעם זה אין רלוונטיות לשאלת מועד גמר בנייתו של הנכס.

15. באשר לטענת המערערים כי הנכס אינו עונה להגדרת "בניין" הרי שהמונח "בניין" הוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות ככולל כל מבנה שבתחום העירייה. אין ספק כי הנכס הינו מבנה לכל דבר. בנוסף, הנכס עונה להגדרת "בניין" שבצו הארנונה של העירייה שזו לשונו:

"בניין - כל מבנה שבתחום שיפוט העירייה, או חלק ממנו, העשוי מכל חומר שהוא...."

אין חולק כי, הקומות שמעל הנכס והקומות שמתחתיו, מאוכלסות ומשמשות מחזיקים שונים. לבניין (בו מצוי הנכס) הוצא טופס 4, הוא מחובר לרשתות המים, הביוב, החשמל וכדו', בבניין מעלית ומדרגות חלונות ודלתות. העובדה שהנכס עומד ריק אינה פוטרת אותו מחיוב ארנונה, לאחר שהפטור לנכס ריק נוצל במלואו על ידי המערערים.

16. על פי הלכת המגרש המוצלח והמבחנים שנקבעו בה, יש לחייב את הנכס בארנונה, שכן, מתן פטור איננו על פי רצון סובייקטיבי של הנישום. המבחן הוא מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר, הלכת המגרש המוצלח לא נועדה לאפשר לנישום שלא משכיר את נכסו לטעון לנכס ריק, מעטפת, לשם קבלת פטור. יתרה מכך, בפסיקה גם נקבע כי יש לחייב בארנונה נכסים שטרם הושלמה בנייתם וחלקם אף במצב מעטפת (ת.א 96979/01עירית הרצליה נ' אדר אריה ואח'; 1422/01 אופיר כהן נ' עירית חולון וכן פס"ד אספן לעיל).

17. החלטת ועדת הערר דומה להחלטה שנתנה בעניין טריפל סי, בה דובר על קומת מעטפת בבניין משרדים מאוכלס כולו. טריפל סי מחקה את הערעור שהוגש על החלטת וועדת הערר לבית המשפט המחוזי תל-אביב נוכח דברי בית המשפט בדיון לפיהם קומת מעטפת אינה זכאית לפטור בטענה של "נכס שאינו בניין" (עמ"נ 135-09 טריפל סי נ' מנהל הארנונה בעיריית פ"ת).

18. בנוגע לשטח הנכס, נתוני העיריה מבוססים על מדידה שלא נסתרה על ידי המערערים. לטענת המשיבים סעיף 318 לפקודת העיריות קובע כי נתוני הארנונה בספרי העירייה עומדים בחזקת התקינות.

דיון והכרעה

19. בעקרי הטעון ובטעון שבפני העלה ב"כ המשיב את הטענה שהמערערים לא הצביעו על הוראת חוק מתאימה מכוחה הם מבקשים לקבל פטור על החיוב בארנונה.

יובהר, פטור ניתן למי שיש לחייבו בארנונה אלא שמכוח הוראת חוק ספציפית יש להעניק לו פטור על החיוב. המערערים אינם טוענים כי הם זכאים לפטור מהחיוב בארנונה. טענת המערערים היא כי אין כלל להשית עליהם חיוב בארנונה שכן הם אינם נכנסים להגדרת "בנין" שיש לחייבו בארנונה ומשכך לא היה עליהם להצביע על סעיף פטור והם אינם טוענים לביטול חיוב מכח פטור.

20. סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ"ג - 1992 (להלן "חוק ההסדרים") מתיר למועצת רשות מקומית להטיל ארנונה כללית על נכסים שבתחומה:

"8. ארנונה כללית

(א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס; לשימושו ולמיקומו, ותשולם על ידי המחזיק בנכס.

סעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרת "בנין" המצויה בסעיף 269 לפקודת העיריות שזה נוסחו:

"בנין" כל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו ...."

21. השאלה העיקרית הניצבת לדיון בערעור זה היא: מתי ניתן לקבוע כי בנייתו של בניין הסתיימה וניתן לחייבו בארנונה, והאם בנייתו של הנכס נשוא הערעור הסתיימה.

אם יקבע כי בנייתו של הנכס נשוא הערעור הסתיימה וניתן לחייבו בארנונה מהו שטחו הנכון של הנכס לצורך החיוב בארנונה.

22. בת"א 77083/92 עירית רמת גן נ' מנחמי בוני מגדל דוד רמת גן סבר בית המשפט (כב' השופטת רות רונן) כי לצורך פרשנות המושג "בנין" בסעיף 269 לפקודת העיריות"יש להעזר [לצורך הפרשנות] בסעיף 330 הנ"ל לפקודה. יש לבדוק, לדעתי, לגבי כל בנין או חלק ממנו, לו היה מדובר בבנין או חלק ממנו שבניתו כבר הסתיימה, והוא נהרס או ניזק - האם היה ניתן לו פטור מארנונה, מכח סעיף 330? אם התשובה חיובית - הרי שאין מדובר "בבנין" בר חיוב בארנונה. אם התשובה שלילית - הרי שזה "בנין".

גם מנהל הארנונה במקרה הנדון סבר כי את בחינה המושג "בנין" יש לבחון בהתאם למבחנים בסעף 330 לפקודת העיריות (ראה סעיף 17 לתשובת מנהל הארנונה - נסםח ג' להודעת הערעור).

פרשנות זו הגיונית ומקובלת עלי. כל פרשנות אחרת היוצרת אבחנה בין הגדרת בנין לצורך תחילת חיובו בארנונה של נכס חדש, לבין הפסקת חיובו משום שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו או להשתמש בו, תהיה בלתי הגיונית ובלתי ניתנת להסבר. אין זה סביר לחייב בארנונה בנין או חלק מבנין שנמצא במצב זהה לבנין שבנייתו הסתיימה אך ניזוק והוא זכאי לפטור מחמת היותו בנין ש"ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו". מבחן יכולת השימוש בכל אחד מהמקרים צריך להיות זהה.

23. בפרשת המגרש המוצלח דן אומנם בית המשפט בפטור מארנונה שניתן לבנין שנהרס או "שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו", אך לצורך בחינת היקפו של הביטוי "שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו", ראה בית המשפט להשוות ולהתייחס לחיוב ארנונה בבנין שבנייתו טרם הסתיימה ואמר : "כשמדובר בבנין שטרם הסתיימה בנייתו וכל עוד אין הוא בשימוש ואין הוא ראוי לשימוש אין מחלוקת שלא מוטלת עליו ארנונה".

בית המשפט נעזר בדוגמא הבאה:

"לשם הפשטות ניקח מקרה שאין ספק כי הבנייה לגביו טרם הסתיימה. כך, למשל, כאשר מדובר בשלד מבנה של בניין רב קומות. אך מובן הוא שאין להטיל ארנונה על נכס זה כבניין" (ההדגשות שלי - ז.ב.).

מהי אם כן אותה נקודה בה ייקבע שהבנין חדל מלהיות שלד ובנייתו הסתיימה?

24. בפסה"ד המגרש המוצלח קבע בית המשפט כי המבחן אם מבנה ראוי לשימוש אם לאו נעשית לפי "מצבו הנוכחי" ולא לפי השאלה אם "כדאי" להביא לשינוי במצבו ופסל את "מבחן הכדאיות", שנעשה בו שימוש בפסקי דין לא מועטים עד לאותה עת.

בית המשפט המשיך וקבע כי "השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין "ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו". אכן, ייתכנו מקרים "אפורים" וגם אם לא נלך לשיטת "לכשאראנו אכירנו" (כתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע"פ 2358/06סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה ק"ו (טרם פורסם, 17.9.2008) לביטוי "I know it when I see it") עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר. כפי שציין השופט רובינשטיין בפרשה אחרת:

"משאין בחוק או בתקנות הגדרה למושג שפירושו נדרש, יש לפרשו על פי המשמעות הרגילה שמייחסות לו הבריות, ולהיעזר במבחן השכל הישר: 'כלל ידוע הוא, שכאשר ביטוי השגור בפי הבריות אינו מוגדר בחיקוק, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני-אדם' (ע"א 753/68מלכה פרנסיס, ואח' נ' בנימין רוזנברג, פ"ד כג(2) 182, 187 (1969) - השופט, כתארו אז, י' כהן); 'באין הגדרה מיוחדת בחיקוק מסויים מניחים שהמחוקק דיבר בלשון בני-אדם והתכוון למובנו המקובל של המונח' (ע"א 307/72 ברטולד מוך נ' פקיד השומה, ירושלים, פ"ד כח(1) 414, 419 (1974) - השופט אשר)." (עע"ם 9530/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה, פסקה י"ח(2) (טרם פורסם, 16.1.2008))".

25. בעניננו, קבעה וועדת הערר כי, קומה ברמת מעטפת שלא נעשה בה שימוש, בבנין שבו נעשה שימוש, היא קומה המתאימה להגדרת בנין. מאידך, מהחלטת מנהל הארנונה לא עולה ספק כי לא ניתן לעשות במבנה שימוש ל"משרדים שירותים ומסחר", השימוש לו נועד המבנה, ולכן קבע כי יש לחייב את הנכס בסווג של "תעשייה ומלאכה" ששעורו נמוך יותר. מנהל הארנונה ביסס את קביעתו על האמור בסעיף 19 להחלטתו: "עלות השמשתו של הנכס היא קטנה ויש אפשרות מעשית וטעם כלכלי להשמשתו. לאור האמור, על פי "המבחן הכלכלי" קרי שיפוץ הנכס לצד כדאיות הריסתו, או האם עלות שיפוצו והשמשתו עולה על שוויו של הנכס והאפשרות לייעד את הבנין לשימוש כלשהו. הנכס ניתן וראוי לשימוש. במצבו הנוכחי בנכס יכול לשמש לאחסנה ללא כל השקעה נוספת".

כאמור, בית המשפט העליון, בפס"ד המגרש המוצלח, שלל את המבחן הכלכלי כמבחן רלוונטי וסבר כי המבחן הפיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביר הוא המבחן הרלוונטי.

הנכס, נשוא הערעור, היה במצב של שלד ומעטפת בלבד (ללא ריצוף, ללא מחיצות וללא כלים סניטריים), ללא חיבור לרשת החשמל והמים (ראה החלטת מנהל הארנונה נספח ג' להשגה וסעיף 2 להודעת הערעור). מנהל הארנונה לא סבר כי עסקינן בנכס שבנייתו הושלמה אלא בנכס שבעלות כלכלית קטנה אפשר להתאימו לייעודו או לייעוד כלכלי כלשהו.

בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי מדובר בנכס שבנייתו הושלמה.

26. יתרה מכך, הנכס לא חויב בארנונה החל משנת 1997. רק בשנת 2007, 10 שנים לאחר שהנכס עמד באותו מצב מבלי שחל שינוי במצבו הפיסי הודיעה העיריה, מיוזמתה, ביום 13.3.2007, כי היא מחייבת את הנכס בארנונה, רטרואקטיבית מיום 1.1.07, בסווג של "מבנה תעשיה" וגם מעניקה לו פטור בגין נכס ריק עד ליום 30.6.07. גם מהתנהלות זו ניתן ללמוד שהעיריה לא סברה כי עסקינן בנכס שבנייתו הסתיימה וניתן לחייבו בארנונה, ובמשך 10 שנים לא חויב הנכס ובהודעת החיוב הראשונה שהוצאה לנכס (נספח ד' להודעת הערעור) צוין כי הפקח שביקר במקום מצא את הנכס במצב של "מעטפת".

מתן הנחה בארנונה על פי סעיף 12 לתקנות ההסדרים, ללא בקשתם של המערערים וללא ידיעתם, אינו הופך את הנכס לנכס בר חיוב.

27. לטענת המשיב, גם על פי המבחנים שנקבעו בפרשת המגרש המוצלח, יש לחייב את המערערים בארנונה. המשיב מכוון לדברים הבאים של בית המשפט: "ודוק: אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי".

בעניננו, לא רק שמנהל הארנונה לא טען כדבר הזה בתשובתו הדוחה את ההשגה, ודחיית ההשגה התבססה על מבחן הכדאיות הכלכלית, אלא שמנהל הארנונה וועדת הערר לאחריו סברו כי, במצבו של הנכס, לא ניתן להשתמש בו לייעודו והוא אינו ראוי לשימוש. מסקנה זו אף מצאה ביטוי באי חיוב הנכס בארנונה החל משנת 1997.

28. העולה מהאמור הוא כי אני מקבלת את הערעור ומבטלת את חיוב המערערים בארנונה לחודשים 1-4/2008.

המשיב ישלם למערערים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"א, 26/12/2010, בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן