לאחר הגשת הבקשה דנן הודיעה המשיבה על חדילה מגבייה. בתגובתה להודעה על חדילה מגביה טענה המבקשת, כי אין המדובר בחדילה כמשמעותה לפי סעיף 9(ב) אלא בפרשנות משפטית "מתחכמת" מצד המשיבה.
הצדדים הגישו סיכומים בסוגיית החדילה בלבד, ומכאן ההחלטה שבפני.
פתח דבר:
1. עניינה של התובענה נשוא הבקשה דנן הינה בטענה של גביית ארנונה ביתר על-ידי המשיבה, לטענת המבקשת בסך כולל של כ-40 מיליון ₪ ובהתאם לחישוב המשיבה בסכום מוערך של כ-20 מיליון ₪, בין השנים 2005-2010.
2. כאמור, המשיבה עתרה לדחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית וזאת בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 9(ב) לחוק, לפיהן לא תאושר תובענה ייצוגית כנגד רשות, אשר הודיעה על חדלות הגבייה בתוך המועדים הקבועים בחוק.
3. בתאריך 07.10.10 הודיעה המשיבה על חדילה מגביית ארנונה במתכונת שתוארה בתובענה הייצוגית, לפחות החל מיום 01.01.10. והצהירה כי כיום היא מבצעת את גביית הארנונה בהתאם לאישור שניתן על-ידי שרי הפנים והאוצר מיום 06.11.05. המשיבה תמכה הצהרותיה בתחשיב אשר הוכן על-ידי חברה חיצונית המתמחה בתחום, חברת מ.ג.ע.ר. (להלן - "התחשיב").
4. עיון בתחשיב התומך בהודעת החדילה, העלה כי בשנת הכספים 2010 למעשה הושוו תעריפי הארנונה, כפי שנקבעו בצווי המיסים של המשיבה לאורך השנים 2005-2010, לתעריפים המותרים על-פי אישורו של שר הפנים, וזאת למעט אזור ב'6 ל- א'6, בו נמצאה חריגה בת אגורה אחת.
במסגרת הודעת החדילה הודיעה והוכיחה המשיבה כי במועד הגשת ההודעה, כבר חדלה גם מגביית יתר זו- בת אגורה אחת.
טענות ב"כ הצדדים:
5. לטענת ב"כ המבקשת, הוראות סעיף 9(ב) לחוק אינן חלות על המשיבה שכן היא לא חדלה מהגבייה לאחר הגשת הבקשה ובעקבותיה, ובמסגרת 90 הימים ממועד הגשת הבקשה, כנדרש בחוק.
המבקשת טענה, כי המשיבה "חדלה" מהגבייה ביתר רק משום שגובה התעריף של אזור ג', שבוטל עבור תושבי הקבוצה, הגיע לתעריף אזור ב' שבצו הארנונה באותה השנה, וכך משנת 2010 הגיע לתעריף המותר בצו. היינו- הגבייה ביתר נסתיימה, אך לא ביוזמת המשיבה או בעקבות התובענה, ומכאן שאיננה מהווה "חדילה" כמשמעותה בחוק.
כמו כן טענה המבקשת, כי ככל שהמשיבה הייתה חדלה מגבייה ביתר בפרק הזמן שניתן לה לצורך הוכחת החדילה, היה עליה לשלוח הודעות תיקון גובה חובות הארנונה לתושבים הרלוונטיים. המשיבה לא הוכיחה בשום שלב שעשתה כן, לפיכך לא עמדה בנטל ההוכחה כי חדלה מגבייה, ולטענת המבקשת, לא עמדה בדרישת החוק המפורשת בעניין זה.
6. מנגד טענה ב"כ המשיבה, כי הטענה לפיה הרשות איננה זכאית להגנה מכוח סעיף 9(ב) לחוק שעה שהפסקת הגבייה ארעה עובר להגשת התביעה, עומדת בסתירה להלכה הפסוקה ולשכל הישר ומתמרצת הלכה למעשה רשויות להמשיך לגבות כספים מהתושבים (גבייה שלא כדין) "ולהמתין" עם הפסקת הגבייה עד להגשת תובענה ייצוגית בעניין.
ב"כ המשיבה טענה, כי המשיבה הוכיחה שחדלה מגבייה באמצעות הגשת תחשיב של חברה המתמחה בתחום, תצהיר של גזבר המשיבה וכן העתק מדוגמת מכתב שנשלח לתושבים ובו המשיבה מודיעה כי היא תזכה את התושבים בגין האגורה שנגבתה מהם ביתר.
אשר על כן, סעיף 9(ב) חל על המשיבה והיא איננה חייבת בהשבת הכספים כמפורט בתובענה היצוגית.
דיון:
7. שאלה מרכזית אחת טעונה הכרעה במסגרת הבקשה. האם סעיף 9(ב) חל על המשיבה, הגם שחדלה מגבייה ביוזמתה ולפני הגשת התובענה. במסגרת הדיון דנן, יש לבחון האם סעיף 9(ב) חל גם על הגבייה ביתר של אגורה אחת.
האם סעיף 9(ב) חל על המשיבה?
8. כאמור, לטענת המבקשת הסעיף דנן אינו חל על המשיבה. לטענתה, במטרה ליצור איזון בין זכויותיו של הפרט לבין שמירה על "הקופה הציבורית" יצר המחוקק, מנגנון ייחודי בחוק, המאפשר לרשות להודיע תוך 90 ימים ממועד הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגדה, על חדילה מגבייה ובתנאי שהוכיחה כי חדלה מלעשות כן, ובכך להימנע מהשבת הכספים שגבתה ביתר.
9. חדילת הרשות מגבייה שלא כדין, בעקבות הבקשה לאישור התובענה הינו תנאי הכרחי, שלטענת ב"כ המבקשת, אין בלתו בהסתמכות הרשות על סעיף זה. כאמור ב"כ המבקשת טענו, כי ככל שהרשות חדלה מהגבייה בטרם הגשת הבקשה, היא איננה זכאית להגנת סעיף 9(ב) ולכן אין היא פטורה מחובת השבה.
10. ב"כ המבקשת הוסיפו וטענו, כי סעיף 9(ב) הינו סעיף שנוי במחלוקת, שמעניק לרשות זכות בלתי ראויה ומאפשר לה להותיר בקופתה כספים שגבתה בגביית יתר, ולכן יש להשתמש בו במשורה ולהתיר לרשות לחסות תחתיו רק כאשר היא ממלאת אחר הוראותיו במדויק.
11. לטענתם, לשונו המפורשת של סעיף 9(ב) אינה מותירה מקום לספק כי לשונו הינה לשון עתיד. היינו- החדילה מהגבייה צריכה להתבצע לאחר הגשת הבקשה ובעקבותיה, ובמסגרת 90 הימים ממועד הגשת הבקשה.
12. עוד נטען כי יישום המטריה המשפטית אשר הובאה לעיל, על עובדות המקרה דנן מוכיחה כי סיום הליך הגבייה ביתר בשנת 2010 איננה מהווה חדילה בהתאם לדרישת החוק. המשיבה לא עמדה בתנאים שנקבעו בחוק משתי סיבות: האחת, לשיטת המשיבה, הגבייה ביתר נסתיימה בשנת 2010 עוד בטרם הוגשה הבקשה לאישור התובענה; השנייה, הגבייה ביתר נסתיימה בשנת 2010 באופן מקרי לחלוטין, לא בעקבות הבקשה לאישור התובענה ולא כאקט רצוני של המשיבה, אלא שהמשיבה לא הייתה יכולה להמשיך ולהעלות את התעריפים.
13. בפתח סיכומיה הבהירה ב"כ המשיבה כי ההבחנה בין חדילה צופה פני העבר לחדילה צופה פני העתיד, בלתי עניינית ונוגדת את תכלית סעיף 9(ב) לחוק. לדבריה, אין הגיון בהבחנה מעין זו והיא חוטאת למטרת המחוקק. המחוקק החליט להעניק לרשות "פריבילגיה" עת חדלה היא מגבייה שלא כדין אולם הוא לא הבחין בין חדילה אשר צופה פני עבר לצופה פני עתיד. ובלשון ב"כ המשיבה:
"הייתכן שהמחוקק יעניק 'פרס' לרשות שבעת הגשת התובענה גבתה שלא כדין ו'יעניש' רשות אשר חדלה מגבייה שלא כדין, זה מכבר?" (עמ' 5 לסיכומי המשיבה).
14. מצאתי כי יש ממש בטענות המשיבה ואנמק.
סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע:
"בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור, והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע" (ההדגשות אינן במקור-מ.ס.).
הנה כי כן, על-פי הוראת החוק בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית אם הוכח כי הרשות חדלה מגבייה, לכל המאוחר במועד הקובע. דהיינו- ניתן לחדול מגבייה גם במועד מוקדם יותר לתובענה.
15. לעניין הגדרת המועד הקובע ראה גם רע"א 7860/96- מדינת ישראל נ' ינובר משה:
"מטרתו של סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות ברורה היא: החוק מאפשר לרשות להפסיק את פעולת הגביה, אשר נטען כי היא בלתי חוקית, ובדרך זו ליטול את העוקץ מן התובענה הייצוגית. החדילה מפעולת הגביה מביאה לכך שהרשות אינה פועלת עוד שלא בהתאם לדין. כפי שראינו, חוק תובענות ייצוגיות נתקבל ביום 12.3.06, היינו למעלה משש שנים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. התיקון של חוק מס שבח, שהכשיר את הפגם עליו הצביע בית המשפט המחוזי, נכנס לתוקף בחודש נובמבר 2000. חוק תובענות ייצוגיות ברורה היא: החוק מאפשר לרשות להפסיק את פעולת הגביה, אשר נטען כי היא בלתי חוקית, ובדרך זו ליטול את העוקץ מן התובענה הייצוגית. החדילה מפעולת הגביה מביאה לכך שהרשות אינה פועלת עוד שלא בהתאם לדין. כפי שראינו, חוק תובענות ייצוגיות נתקבל ביום 12.3.06, היינו למעלה משש שנים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. התיקון של חוק מס שבח, שהכשיר את הפגם עליו הצביע בית המשפט המחוזי, נכנס לתוקף בחודש נובמבר 2000. חוק תובענות ייצוגיות נתקבל ביום 12.3.06, היינו למעלה משש שנים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. התיקון של חוק מס שבח, שהכשיר את הפגם עליו הצביע בית המשפט המחוזי, נכנס לתוקף בחודש נובמבר 2000. ברור שהרשות, במקרה זה המדינה, לא הייתה יכולה להודיע על הפסקה של פעולת הגביה עם קבלתו של חוק תובענות ייצוגיות, שהרי באותה עת לא היה כבר פגם כלשהו בגביה של אגרה בגין הגשת ערר לוועדת ערר לפי חוק מס שבח חוק תובענות ייצוגיות, שהרי באותה עת לא היה כבר פגם כלשהו בגביה של אגרה בגין הגשת ערר לוועדת ערר לפי חוק מס שבח. לא זו אף זו, כבר מרגע שנתקבל התיקון לחוק מס שבח, בוודאי שפעולת הגביה הפכה לחוקית. כלומר, אותה מטרה שביקשה להשיג ההוראה שבסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, הושגה משתוקן החוק. על כן אין עוד יסוד לטרוניה של התובעים הייצוגיים...חוק תובענות ייצוגיות, הושגה משתוקן החוק. על כן אין עוד יסוד לטרוניה של התובעים הייצוגיים... "
[ראה: רע"א 7860/96- מדינת ישראל נ' ינובר משה, תק-על 2008(1), 5727 , 5728 (2008)].
באותו עניין ראה גם רע"א 729/04- מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, שם נקבע:
"...ברם, אפילו היינו מתייחסים לסכומים אלה כאל מס, מדובר היה ב"תביעת השבה נגד רשות", כהגדרתה בסעיף 9(א)...משמעות הדבר היא, כי חל על העניין סעיף 9(ב) לחוק, הקובע כי תובענה לא תאושר אם 'הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע'. תנאי זה מתקיים בענייננו, הואיל והתקנות בוטלו והגביה על פיהן פסקה עוד טרם הגשת התובענה"
[ראה: רע"א 729/04- מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ (פורסם בנבו)].
17. הנה כי כן, על-פי הוראות החוק וההלכה הפסוקה ניתן לחדול מגבייה ולזכות בהגנה מכוח סעיף 9(ב) לחוק אף אם החדילה בוצעה עובר להגשת התובענה, וביוזמת הרשות. מכאן שפסק-הדין אליו הפנתה המבקשת בסיכומיה ועתרה לראות בו פסק-דין מנחה, בנושא תמ (י-ם) 406/09 - אשר ספיר נ' חברת הגיחון בע"מ, תאגיד הביוב והמים של ירושלים, הקובע כי הפסקת הגבייה לפני הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית או לאחר שחלפו 90 ימים מהגשתה לא תזכה את הרשות בהגנה הקבועה בסעיף 9(ב), סותר לכאורה את ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון.
(למותר לציין, כי על פסק-הדין הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור לכב' בית המשפט העליון בתיק בר"ם 6950/10- חברת הגיחון בע"מ נ' אשר ספיר).
18. מעבר לנדרש אציין, כי יש לאבחן בין עובדות מקרה פסק-הדין דנן מהעובדות נשוא הדיון. בפסק-הדין לעיל בית המשפט ציין כי, גם אם היה משוכנע שיש תחולה לסעיף 9(ב) באותו מקרה, הוא לא היה מחיל אותו על המשיבה, שכן האחרונה כלל לא הוכיחה כי חדלה מהגבייה ולא צירפה כל מסמך חשבונאי, "כדי לעמוד בנטל להוכיח את הפסקת הגבייה, אלא רק תצהיר לקוני מטעם סמנכ"ל הכספים של החברה. חברת הגיחון לא הרימה אפוא את הנטל המוטל עליה כדי לזכות בפריבילגיה הייחודית המוענקת לרשות בחוק".
כאמור, במקרה שבפניי המשיבה צירפה תצהיר תומך של גזבר המשיבה ותחשיב מפורט של חברת מ.ג.ע.ר, המתמחה בתחום התומך בטענותיה. כמו כן צירפה המשיבה העתק מדוגמת הודעת חיוב ארנונה וכן העתק מכתב שכדוגמתו נשלחו לתושבי העיר, שמתגוררים בבניין שבחיוביהם נמצאה חריגה בת אגורה, והודיעו לתושבים הללו על הזיכוי בחשבונם של הסכומים שחויבו ביתר. לפיכך, המשיבה עמדה בנטל והוכיחה כי חדלה מגבייה ביתר.
19. ב"כ המבקשת טענו כי המשיבה נהגה בחוסר תום לב, שכן בהכירה את דרישת החוק לפיה עליה להוכיח חדילה לאחר הגשת התובענה ובעקבותיה, ניסתה להטעות את בית-המשפט ולהציג כאילו עדיין קיימת גביית יתר בגובה אגורה אחת בתעריפי שנת 2010, ולכן, לשיטת המשיבה היא עמדה בדרישת החוק לעניין חדילה לאחר הגשת התובענה. בפועל, לטענת ב"כ המבקשת, הוכח בדיון מיום 12.10.10 כי הגבייה ביתר של אגורה אחת הינה לגבי סוג בניין אחד ויחיד בלבד (כאמור, במעבר מסיווג בניין 6ב' לסיווג 6א'), מתוך 24 סיווגים.
20. במסגרת הדיון שהתקיים בתאריך 12.10.10, העלה כאמור לעיל, ב"כ המבקשת את הטענה לפיה המשיבה לא הוכיחה את החדילה באשר לאגורה אשר לטענתה עדיין נגבית ביתר גם במועד הדיון. אולם המשיבה השיבה כי הוכיחה את החדילה גם לגבי אותה אגורה וכי העובדה שהתושבים טרם נכחו לראות את השינוי בחיובי הארנונה (היות והמועד להוצאת החיובים היה מאוחר להגשת ההודעה על החדילה) אין בה כדי להעיד כי טרם בוצעה החדילה דנן.
יצוין כי בהודעות חיוב הארנונה המתייחסות לחודשים נובמבר-דצמבר, מופיע התיקון בחיוב הארנונה וכן מופיע באותן הודעות חיוב גם הזיכוי בגין אותה אגורה שנגבתה ביתר. עוד יצוין, כי במקביל, כאמור, שלחה המשיבה מכתבים לנישומים המפרטים כי ארעה טעות ופרוט הזיכוי שזוכו בחשבונם.
21. זאת ועוד, יש ממש בטענת המשיבה לפיה, בסעיף 9(ב) לחוק אין הוראה באשר לפן הצורני ו/או הפרטים שצריכים להיכלל בהודעת רשות בדבר חדלות הגבייה. סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות קובע בצורה לקונית שההגנה מכוח הסעיף תינתן באם יוכח שהרשות חדלה מן הגבייה בשלה הוגשה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. כאמור לעיל, במקרה שבפניי המשיבה הרימה את הנטל והוכיחה כי אכן חדלה מן הגביה.
22. המבקשת טענה בסיכומיה כנגד התחשיב, שהגישה המשיבה כמו כן טענה, כי אין בו כדי להרים את נטל ההוכחה הדרוש להוכחת חדלות הגביה. דה-פקטו המבקשת כפרה בתחשיב, אולם לא הציגה תחשיב נגדי שנערך על ידי מומחה בתחום, אשר עומד בסתירה לתחשיב המשיבה ולכן אין בסיס לטענותיה בענין זה ואני דוחה אותן מכל וכל.
23. כאמור לטענת המבקשת, המשיבה לא חדלה מגבייה ביתר מיוזמתה אלא רק משום שגובה התעריף של אזור ג', שבוטל עבור תושבי הקבוצה הגיע לתעריף אזור ב' שבצו הארנונה לאותה השנה. עוד נטען כי המשיבה העלתה את תעריפי הארנונה לאותם נכסים בעשרות אחוזים, וכשלא היה ניתן להעלות יותר את הארנונה ולאחר שגבתה ביתר במשך 5 שנים חדלה מהגבייה. חדילה כזו, לטענת המבקשת, אינה מהווה חדילה כמשמעותה בחוק, ולכן סעיף 9(ב) לא חל על המשיבה.
לטענת המשיבה, כאמור, פרשנותה של המבקשת שגויה ואינה מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיס דיני ההקפאה- לפיו שינוי התעריפים והסיווג יעשו בהדרגה.
24. מצאתי כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה, פרשנותה של המבקשת לאישור השרים שגויה. הפרשנות הנכונה לאישור שניתן על ידי השרים היא זו שמתיישבת עם הרציונל העומד בבסיס דיני ההקפאה - קרי שינוי התעריפים והסיווג ייעשו בהדרגה. דהיינו כל שנה רשאית המשיבה להעלות את תעריפי הארנונה בהדרגה ב-5%, באופן מצטבר כך שבסופו של דבר ישתנה הסיווג, באופן הדרגתי, מאזור ג' לאזור ב'. ב-עת"מ 306/09- ריבוע כחול ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה נקבע:
"על כן, תוצאת אישור השרים, ההולמת את החוק, הינה כי בעוד שמחזיקי נכסים שהיו בסיווג 311 בעבר- יהפכו אמנם לבעלי נכסים בסיווג 305, אולם, העלאת המיסוי תהא הדרגתית גביהם, באופן שתעלה מידי שנה ב-5%, עד שיגיע לתעריף החדש" .
[ראה: עת"מ 306/09- ריבוע כחול ישראל בע"מ נ' עיריית עפולה (פורסם בנבו)].
לשיטתה של המבקשת אשר טוענת כי יש להעלות כל שנה את סכום הארנונה ב-5% שלא באופן מצטבר כי אם על סכום הבסיס, יישארו תעריפי הארנונה זהים בכל התקופה ולא ישתנו, כך שבסופו של דבר הסיווג לא ישתנה באופן הדרגתי. לפי שיטתה הסיווג כלל לא ישתנה.
25. לעניין החדילה מהגבייה, לאור הוראות החוק והפסיקה לא קיימת חשיבות לשאלה האם החדילה נעשתה ביוזמתה של הרשות או מכורח הנסיבות.
התוצאה היא שחשובה, דהיינו - האם חדלה הרשות מגביית היתר הבלתי חוקית.
26. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המשיבה חדלה מגבייה ואני דוחה את הבקשה להכיר בתובענה כייצוגית. בנסיבות העניין המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪. הסכום דנן יוצמד למדד יוקר המחיה ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלומו בפועל.
ניתן היום, כב' טבת תשע"א, 29/12/2010, בהעדר הצדדים.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
