עניינה של עתירה זו הוא באחריותו של בעל מניה בחברה שנמחקה לתשלום חוב ארנונה בגין נכס בבעלות החברה; ביחס שבין אחריות זו לחובתו של מחזיק רשום בספרי העירייה ובדרכי ההשגה של מחזיק רשום על החלטה לחייבו בחוב ארנונה שלפי טענתו אין לו חלק ונחלה בו.

הנסיבות

החברה הפרטית ירדן פינטו השקעות בע"מ (להלן: "חברת פינטו" או: "החברה") היא, ככל הנראה, בעלת נכס המצוי ברח' אפטר יעקב 4, בתל-אביב (להלן: "הנכס"). לחברה הון מניות רשום של 100 מניות; 99 מהן מוחזקות בידי אסתר פינטו (להלן: "אסתר") ומניה אחת בידי העותרת ישראלה פינטו (להלן: "העותרת" או "ישראלה").

ביום 9.11.00 התקבלה בעיריית תל-אביב יפו (להלן: "העירייה") הודעה מחברת "ספוט הפקות בע"מ", שחברה זו חדלה מלהחזיק בנכס החל מחודש יולי 2000 ושהנכס הוחזר לחברת פינטו.

נוכח הודעת חברת ספוט הפקות שלחה העירייה ביום 19.11.00, לכתובות הפרטיות של ישראלה (רוטשילד 67 פתח תקווה) ואסתר (הרב קוק 38 נתניה), הודעה בזה הלשון:

בהסתמך על מכתב מחברת "ספוט הפקות בע"מ", אנו מודיעים לך כי שם המחזיק בנכס שונה כמפורט להלן:

מ: ספוט הפקות בע"מ

ל: פינטו ישראלה ופינטו אסתר

החל מתאריך: 1/7/2000 ...

עומדת לרשותן הזכות להגיש השגה תוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום

(להלן: "הודעת שינוי המחזיק הרשום")

ככל הנראה ערכה חברת פינטו השגה בעניין הודעת שינוי המחזיק הרשום. בהשגתה ביקשה החברה לרשום אותה כמחזיקת הנכס. ביום 7.1.2001 שלח מנהל הארנונה של העירייה הודעה לחברת פינטו הדוחה את ההשגה. בהודעה זו נאמר כי לא ניתן לרשום את חברת פינטו כמחזיקה בנכס נוכח העובדה כי החברה רשומה כמחוקה ברישומי רשם החברות. לפיכך נרשם חשבון הארנונה על שם פינטו ישראלה ופינטו אסתר. בהודעה מצוינת זכותה של החברה להגיש ערר בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת הארנונה).

מנובמבר 2000 ועד יולי 2007 לא שולמו חיובי הארנונה בגין הנכס. נצבר חוב העולה על 300,000 ש"ח (נכון למועד הגשת העתירה). בראשית אוגוסט 2007 הועברה החזקה בנכס לחברה אחרת שהגישה בקשה לשינוי רישום החזקה ובקשתה אושרה.

בין מרץ 2001 לבין דצמבר 2003 שלחה העירייה לעותרת ולאסתר מכתבי דרישה לתשלום חיובי הארנונה, אזהרות לנקיטת צעדי גבייה מנהליים והודעות בדבר נקיטת הליכי גבייה כאלה (עיקול ותפיסת מיטלטלין). ההודעות נשלחו לכתובות שונות (כגון כתובת הנכס ברחוב אפטר יעקב בתל אביב, כתובתו של חן פינטו ברחוב הרצל 75 פ"ת, כתובתו של מני פינטו ברחוב ריקנטי 2 בתל אביב, כתובתה של ישראלה ברחוב שלמה 2 פ"ת)) אולם רוב מניין ובניין ההודעות נשלחו על שם ישראלה ואסתר פינטו רחוב הרצל 64/2 פתח תקווה.

מצד העותרת לא באה כל תגובה להודעות ולדרישות הללו עד שהעירייה החלה לנקוט צעדי גבייה מנהליים. ביום 20.11.03, לאחר שנתפסה טלוויזיה מידה של ישראלה, נערכה פנייה, ככל הנראה מצד ישראלה ואסתר, אל לשכת פניות הצבור של העירייה. הפנייה נענתה בידי האגף לגביית ארנונה ביום 23.11.03. נאמר במענה כי הוחלט לעכב את הליכי מכירת הטלוויזיה אך אין אפשרות להחזירה וכן שעל הפונות לגשת למשרדי האגף לגביית ארנונה לשם הסדר החוב.

בימים 4.2.04 ו- 24.1.08 שלח עו"ד יעקב שקד, בשמה של ישראלה, שני מכתבים אל אגף הגבייה ובהם נטען כי העותרת אינה אחראית לחוב הארנונה הנדון.

למכתבים אלה לא היה מענה ומכאן העתירה.

טיעוני העותרת

מוצא טיעוני העותרת מן ההנחה שחברת פינטו היא המחזיקה בנכס. לפיכך העותרת מניחה שהעירייה פועלת לגביית חוב הארנונה על פי הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), המאפשר לגבות חוב של חברה פרטית מבעל השליטה בחברה (כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה) אם התקיימו הנסיבות המיוחדות הנקובות בסעיף 119 א(א) לפקודת מס הכנסה

העותרת טוענת שכבעלת מניה אחת מתוך מאה מניות המהוות את הון המניות של החברה אין היא נחשבת לבעלת השליטה בחברה.

זה ועוד זה. לא התגבשו הנסיבות המתוארות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה כיון שהחברה קיימת ולא התפרקה ולא הועבר לעותרת כל נכס של החברה.

הנה כי כן הטענה היא שהעותרת נדרשת לשלם חוב לא לה, מבלי שהעירייה בדקה דברים לאשורם. זו דרישה שאינה כדין ומן הראוי לבטלה.

טיעוני העירייה

תגובת העירייה לעתירה מיוסדת על שלושה טיעונים. הטיעון הראשון הוא שסוגיית זהות או מיהות המחזיק מצויה בסמכותו הייחודית של מנהל הארנונה ולשם בירור זה היה על העותרת לנקוט הליכי השגה וערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק הערר"). כיון שעניינה של העותרת הוא טכני-עובדתי ואין לו מימד של חשיבות כללית וציבורית, אין להרשות את הצבתו על מדוכת הדיון של בית המשפט [ע"א 4452/00ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 עע"מ 5640/04 מקורות מים בע"מ נ' המועצה האזורית לכיש].

הטיעון השני נעוץ בעקרון סופיות השומה. מאחר שהעותרת לא הגישה השגות במועדים הקבועים לכך בחוק הייתה השומה לחלוטה ולא ניתן לערער עליה עוד (ע"א 367/85מדינת ישראל נ' קיטאי, פ"ד מ"א (3) 398).

הטיעון השלישי הוא שבתקופה הרלוונטית (משלהי שנת 2000 ועד ראשית 2008) הייתה חברת פינטו בגדר חברה מחוקה ברישומי רשם החברות. לא ניתן לרשום חברה מחוקה כמחזיקה לצורך תשלומי ארנונה. העובדה שכיום החברה פעילה אינה מעניקה "תרופה" לעותרת.

דיון והכרעה

העירייה רואה בעותרת אחראית לחוב הארנונה מפני שהעותרת ואסתר רשומות כמחזיקות בנכס. מצד העותרת עתירה זו מיוסדת על טענת "אינני מחזיקה". ההליך הנאות להכריע במחלוקת עובדתית זו הוא הליך משולב שראשיתו בהשגה אל מנהל הארנונה, המשכו בהליך של ערר לפני ועדת ערר וסופו בערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. לעניין השגה מורה חוק הערר:

מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) ...;

(2) ...

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים ו ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל שליטה.....(סעיף 3(א) לחוק הערר) (ההדגשות שלי- ע.מ)

לעניין ערר מורה חוק הערר שהרואה עצמו מקופח מהחלטת מנהל הארנונה רשאי להגיש ערר אל ועדת הערר(סעיף 6(א) לחוק הערר). ואם לא נסתברה דעתו של צד מן הצדדים מהחלטת ועדת הערר רשאי הוא לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 6(ב) לחוק הערר).

אמנם מצויה לנו הוראת סעיף 3(ג) לחוק הערר לאמור:

... מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.

אלא שאפשרות זו , לא זו בלבד שהיא טעונה אישור מאת בית המשפט, אלא אף גם זו שלפי פסיקת בית המשפט העליון רשותו של בית המשפט תינתן בשאלות משפטיות עקרוניות וחשובות. שאלות של עובדה וסוגיות טכניות צריכות להתברר ב"ערוץ" המנהלי המעין שיפוטי (כולל שלב של ערעור לבית משפט). בימת הדיון בערוץ זה יאה ומותאמת לבירור שאלות של עובדה (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ פ"ד נו (2) 773, 779- 780; רע"א 2425/99 עירית נס-ציונה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד (4) 481)

ענייננו סב על שאלת עובדה מובהקת; סוגיית רישום הגורם הנכון כמחזיק. לא מתעוררת כל שאלת משפט. פשיטא שהעותרת אינה בעלת שליטה בחברה הפרטית במובן הוראות פקודת מס הכנסה. אלא שחיובי הארנונה הוטלו על העותרת לא מכוח היותה בעלת שליטה או נעברת בלי תמורה של נכסי החברה. החיובים הוטלו עליה כמי שרשומה, כמוה כאסתר, כמחזיקה. השאלה אם הרישום נכון או מוטעה הייתה צריכה להתברר בערוץ של השגה ערר וערעור.

לאחר הדיון המקדמי בעתירה שלחה העותרת לבית המשפט פסק דין שניתן בידי בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה שדן במסגרת ערעור מנהלי בטענת נישום שאין לראותו כמחזיק בנכס [עמ"ן (חי') 449/04 דור אנרגיה (1998) בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חיפה]. לדעתי פסק דין זה אינו שייך לענייננו משום שבעניין ההוא נקט הנישום בהליכי השגה וערר כדין. טענתו באה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בהליך ראוי.

עצם נקיטת הליך שאינו נכון עשוי להוליך לדחיית העתירה. אלא שלכך יש להוסיף את העובדה שהעותרת איחרה, באורח מהותי את המועד לפנייה בעתירה מנהלית. העתירה הוגשה מספר שנים לאחר שהתגבשה עילת העתירה. בכל השנים הללו העותרת מודעת לבעייתיות הנטענת שבחיובי הארנונה המוטלים עליה והיא שקטה על שמריה ולא פנתה לבית המשפט. אין מדובר בשיהוי פורמאלי בלבד. זהו שיהוי מהותי בשל הצורך ב"סופיות השומה" על מנת לאפשר לרשות המקומית לנהל את תקציבה על גביית ארנונה בהיקף מוגדר וידוע.

אחרי שאמרתי את מה שאמרתי ועוד לפני כן תקפוני הרהורים שמא הסרת המסך מעם שלל המכשלות הדיוניות שהעותרת הניחה לפניה עשויה לגלות שהעותרת מעולם לא החזיקה בנכס ואין לה כל זיקה אליו זולת החזקה פורמאלית, נעדרת כל משמעות בהקשר לחיובי ארנונה, של מניה אחת.

חככתי בדעתי היטב והגעתי לכלל מסקנה שלא לי להתערב בדבר. חרף בליל הכתובות שאליהן נשלחו הודעות העירייה ודרישותיה, לא נכללה בעתירה ובצרופותיה כל אמירה על כך שהעותרת לא הייתה מודעת לדרישות החוב ולא הייתה מודעת לכך שהיא רשומה כמחזיקה. המדובר כנראה בחברה משפחתית; בין ה"ה ישראלה, אסתר, חן ומני פינטו מתקיימת כנראה זיקת קרבה משפחתית. החלוקה הפנים משפחתית הנוגעת לנכס לא ברורה, אך גם לא נשמע, במסגרת העתירה, "קול זעקה" בהקשר זה. ברי לי שאילו ננקט הערוץ המנהלי ניתן היה לברר במסגרתואת פשרם של קשרי המשפחה והשלכותיהם על שאלת החזקה בנכס.

יתר על כן. מאחר שאסתר היא בעלת רוב מניין ובניין הון המניות הרשום ומאחר שגם היא רשומה כמחזיקה בנכס והעירייה נקטה צעדי אכיפת הגבייה גם כלפיה, אני מניח שבסופו של דבר ייגבה החוב מן החייב[ת] הממשי ולעותרת יונח ( פרט לטלוויזיה שמשום מה ראתה העירייה לתפוס ולמכור).

התוצאה

העתירה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' שבט תשע"א, 08/01/2011, בהעדר הצדדים.