במועצה אזורית מוטלת הארנונה על ידי המועצה, אך רשאי הוועד המקומי באישור המועצה להטיל ארנונה במקביל להטלת ארנונה על ידי המועצה. הארנונה המוטלת על ידי המועצה האזורית בתוספת הארנונה המוטלת על ידי הוועד המקומי תהיה גבוהה יותר מהתעריף המזערי ונמוכה מהתעריף המרבי.

תעריפי ארנונה אלה נועדו לקבוע גבולות לנבחרי הציבור במועצות של הרשויות המקומיות בבואם לחוקק את תעריפי הארנונה מידי שנה בשנה. דא עקא, מטרת החקיקה הוחמצה לחלוטין בקביעת אותם גבולות בחלק ניכר של התעריפים.

בחיבור זה לא נעסוק בסבירות של תעריפי הארנונה עצמם, ולא באופן יישומם ברשות מקומית זו או אחרת, ונתרכז אך ורק בסבירות היחס שבין תעריף הארנונה המזערי לתעריף המרבי.

היחס בין התעריף המזערי של הארנונה מגורים לתעריף המרבי הוא כ- 3.5, וזה יחס סביר, המשקף את הערך של דירת מגורים זולה לעומת דירת מגורים יקרה, וממילא את אפשרויות התשלום של התושבים המתגוררים באותן דירות.

היחס בין תעריף הארנונה המזערי של משרדים שירותים למסחר לתעריף המרבי מגיע לשיעור של כ- 5.5, וניתן לומר כי גם זה יחס סביר, המשקף את הערך היחסי של משרדים, שירותים ומסחר בפריפריה לעומת מרכז הארץ. דברים אלה נכונים גם לגבי היחס בין התעריפים המרביים למזעריים של בנקים ובתי מלון.

היחס בין תעריף הארנונה המזערי של מלאכה לעומת התעריף המרבי מגיע לכדי כ- 5, ושל תעשייה לשיעור של כ- 7. ניתן לתמוה מדוע נגר או פחח בעיר פלונית אמור לשלם פי 5 מחברו בעיר פלמונית, ומדוע תעשיין אחד אמור לשלם פי 7 מתעשיין אחר, המייצר אותו מוצר.

האנומליה הזו מגיעה לממדים אבסורדיים כאשר בוחנים את התעריפים המזעריים והמרביים של הארנונה המוטלת על קרקעות.

היחס בין תעריף הארנונה המזערי של אדמה חקלאית לתעריף המרבי הוא כ- 70, ואין כל הסבר כלכלי או משפטי מדוע אדמה חקלאית פלונית מניבה תשומות העולות פי 70 על אדמה חקלאית אחרת.

ואם בחקלאות עסקינן, אזי היחס בין תעריף הארנונה המזערי של מבנה חקלאי לבין התעריף המרבי מגיע לכדי כ- 130, ועל פני הדברים זו איוולת מוחלטת של דבר החקיקה.

לא פחות מפתיע היחס בין תעריף הארנונה המרבי למזערי בחניונים, והוא מגיע לכדי כ- 130. לא ניתן למצוא הסבר כלכלי ורציונלי מדוע חנייה לרכב ברשות פלונית עשויה להניב תשומות העולות פי 130 על זו הנמצאת ברשות מקומית אחרת.

את השיא העולמי בחוסר סבירות של חקיקת מסים הצליח המחוקק שלנו לעגן ביחס בין תעריף הארנונה המזערי של קרקע תפוסה לתעריף המרבי. יחס בלתי סביר בעליל זה מגיע לכדי 5,000 ! הווה אומר, בגין קרקע תפוסה ישלם נישום פלוני 1 אגורה לשנה, ונישום פלמוני ישלם 48 ש"ח, והדברים יפים גם לגבי קרקע תפוסה במפעל עתיר שטח, שבה התעריף המזערי דומה, אולם התעריף המרבי הוא "רק" כ- 6 ש"ח, כלומר פי 600.

לטעמנו, יש לקבוע בחקיקה הראשית, כי היחס בין תעריף הארנונה המרבי למזערי לא יעלה על 5. לגבי קרקע תפוסה ניתן לקבוע תעריף ארנונה רגרסיבי, הולך ופוחת. למשל, 1,000 המטרים הרבועים הראשונים יחויבו התעריף גבוה יותר, 4,000 מטרים בתעריף נמוך יותר, וכל שטח נוסף בתעריף נמוך מאוד.

יחס מופרז בין תעריפי הארנונה המזעריים למרביים הוא בלתי סביר על פניו, ואם המחוקק לא ימצא לנכון לתקן עיוותים אלה, ראוי כי בתי המשפט המנהליים ובית המשפט העליון יעשו זאת במקומו.

לפניכם טבלת התעריפים המרביים והמזעריים של ארנונה לשנת 2011.

תיאור השימוש	מינימום	מקסימום
מגורים	29.98	103.88
משרדים שירותים ומסחר	58.86	332.81
בנקים	400.26	1,198.64
בתי מלון	33.13	125.94
תעשיה	21.46	143.43
מלאכה	39.73	193.52
אדמה חקלאית	0.008325	0.58
קרקע תפוסה	0.009477	48.28
קרקע תפוסה מפעל עתיר שטח	0.010384	5.91
קרקע תפוסה עריכת אירועים	6.39	48.02
חניונים	1.23	58.02
מבנה חקלאי	0.30	39.58