ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 14/10/2019
גרסת הדפסה

וע 1114/01 שלום, ביוב

שיבולים ואח' נגד מועצה אזורית שדות נגב (עזתה)


22/2/2011

וע 1114/01

  1. שיבולים- מושב עובדים של הפועל מזרחי
  2. כרמי מנחם ו- 55 אחרים ממושב שיבולים
  3. בבלי אורי ו- 59 אחרים ממושב גבעולים
  4. עידן שאול ואחרים מהיישוב מעגלים

נגד

מועצה אזורית שדות נגב (עזתה)

בית משפט השלום בבאר שבע ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 שליד בית המשפט השלום בבאר שבע

בפני: כב' השופט - יעקב פרסקי

22/02/2011

פסק דין

פסק דין זה עניינו בארבעה עררים שהדיון בהם אוחד, עררים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962 (להלן: "החוק"), עררים בהם נטען לביטול חיובם של העוררים בהיטל ביוב שהטילה עליהם המשיבה, המועצה האזורית שדות נגב.

רקע

1. במועצה (המשיבה), 16 ישובים. ממחצית שנות ה-90 של המאה הקודמת, פעלה המועצה לקידום איכות החיים של תושביה, לסיום עידן הבורות הסופגים ומעבר למערכת ביוב מודרנית. פעולות המועצה הביאו לשינוי מהותי במסגרתו ניתן היה להביא להרחבת יישובי המועצה והגדלת הרווחה לתושביה. הקמת מערכת הביוב הצריכה מקורות תקציביים. בתחילת שנות ה-90, במסגרת תוכנית "מפנה 97" הייתה ציפייה למימון מלא לפרויקט שיגיע מהממשלה ומשרד השיכון. בסופו של דבר, התוכנית במימון ממשלתי לא יצאה לפועל, אלא המימון הממשלתי היה קטן בהרבה מהעלויות. המועצה התקינה את חוק העזר לעזתה (ביוב) התשנ"ז - 1996, ק"ת חש"מ 569, 19.12.96, עמ' 99, (להלן: "חוק העזר"). בחוק העזר פורטו חיובי הביוב לכל מקרקעין בהתאם לגודל המגרש ולשטח הבנוי במגרש. כפי שנפרט, מצאנו כי המועצה החילה סכומים מופחתים לתשלום לפי שלושה קריטריונים. בעררים שבפנינו, נטען כי יש לבטל את דרישות תשלום היטל הביוב. בטרם נפרט בתמצית את טענות הצדדים, נתאר בקווים כלליים ובנפרד, מי העוררים בכל אחד מהעררים שהוגשו.

העררים והעוררים

2. באופן כללי, העוררים בכל אחד מהעררים בהם עוסק פסק דין זה הינם:

ו"ע 1114/01- שיבולים מושב עובדים

הערר הוגש ע"י אגודת מושב שיבולים נגד היטל הביוב תוך התייחסות קונקרטית לבית מס' 61. בערר ישנה בקשה להפוך הערר כמעין ערר "ייצוגי". בפסק הדין כפי שיפורט להלן, הדיון יהיה בדרישת התשלום הקונקרטית באשר לבית מס' 61.

ו"ע 1115/01 -כרמי מנחם ו -55 אחרים משיבולים

הערר הוגש בידי 56 בתי אב מהיישוב שיבולים.

ו"ע 1116/01 -בבלי אורי ו - 59 אחרים מגבעולים

הערר הוגש בידי 60 בתי אב מהיישוב גבעולים.

ו"ע 1120/01 -עידן שאול ואחרים מהיישוב מעגלים

הערר הוגש בידי 3 בתי אב מהיישוב מעגלים. מתצהיר העורר יואל חדד, עלתה טענה ולפיה כל אחד מהעוררים מייצג למעשה קבוצה נפרדת של בעלי נכסים במושב מעגלים תוך ציפייה כי ההחלטה תחול על כל מי שנמנה על אותה קבוצה. בפועל, נתייחס לערר על דרישת התשלום שהוצגו לעוררים שבפנינו (ולא כמי שמייצגים קבוצות תושבים).

תמצית טענות העוררים

3. טוענים העוררים כי הפרויקט בוצע במסגרת תוכנית "מפנה 97" במסגרתו תוכנן שדרוג למערכות הביוב הקיימות במועצה, כאשר עד לאותו מועד, במשך כ-50 שנה, הניקוז במועצה היה באמצעות בורות ספיגה. טוענים העוררים כי מרבית התושבים הינם מבוגרים וקשה להם לעמוד בתשלומים הנדרשים וכי במסגרת הפרויקט והחלטות מליאת המועצה, הובטח לתושבים שלא ידרשו להשתתף בהוצאות הביוב. עוד טוענים העוררים כי ביישובים אחרים במועצה, התושבים הסכימו בחתימה מראש על התחייבות למימון הביוב, מה שלא נעשה לגביהם ומכאן שאינם מחויבים בתשלום. נטען כי משרד השיכון השתתף במימון הביוב בלפחות 50%, ולכן לכל הפחות יש להפחית ההיטל בהתאם. טוענים העוררים כי הם מופלים לרעה לעומת יישובים אחרים במועצה כמו מושב בית הגדי שם חויבו התושבים בסך של 7,000 ₪ בלבד ליחידת דיור. עוד טוענים העוררים כי החיוב שהוטל עליהם גבוה מההוצאות האמיתיות של המועצה וכי קביעת המועצה שהטילה את ההיטל בסכום אחיד אינה חוקית, שכן חוק העזר התייחס להיטל לפי שטח מגרש ושטח הבנוי עליו והמועצה סירבה לפרט בפניהם את העלויות של הפרויקט תוך שאם כך היה נעשה, היה ניתן לראות כי העוררים נדרשו לשלם הרבה יותר מהנדרש ואף מימנו תושבים אחרים במועצה, שבתיהם מרוחקים ממערכת הביוב ולפיכך נדרשו קווי הולכה ארוכים. טוענים העוררים כי העבודות בוצעו לפני כניסת חוק העזר לתוקף וכי הודעות החיוב שקיבלו בטלות וכך התבקשה הועדה להורות.

תמצית טענות המועצה

4. טוענת המועצה כי דין הערר להידחות על הסף שכן מדובר בערר כוללני, סתום ומשולל כל יסוד עובדתי ומשפטי. טוענת המועצה כי חיוב העוררים, חיוב מופחת, נעשה משיקולים ענייניים והתמלאו כל דרישות החוק לצורך כך. טוענת המועצה כי פעלה לפנים משורת הדין כלפי העוררים אשר מנצלים זאת לטיעון נגדה לחמוק מתשלום היטל הביוב החלקי והמופחת שהוטל עליהם ומדובר בהתעשרות שלא כדין על חשבון המועצה ותושביה ששילמו ההיטל. המועצה פירטה את "המפתח" המופחת לחיוב לעומת מה שנקבע בחוק העזר בשלוש קטגוריות: הראשונה: בעלי זכויות בנכסים בהם התקינה המועצה מערכת ביוב שלמה - 11,000 ₪. השנייה: בעלי זכויות בנכסים בהם לא הותקנה בנכס עצמו מערכת ביוב - 10,000 ₪. השלישית: בעלי זכויות בנכסים אשר לגביהם הייתה מערכת ביוב פנימית - 7,000 ₪. טוענת המועצה כי מדובר בסכום מופחת ונמוך שכן הטלת היטל הביוב כדין הייתה מביאה את החיוב לסכום נומינאלי בסך של 30,000 ₪ ויותר ליחידת דיור. הוסיפה המועצה כי חיוב התושבים הינו בהתאם לתחשיב מפורט שנערך כדין לאחר המלצת מנהלת הביוב הארצית. מדגישה המועצה כי פרויקט הביוב הביא לרווחת העוררים ולאפשרות הרחבת ישובי המועצה, דבר שהביא לעלייה מהותית בערך נכסי התושבים. לפיכך ביקשה המועצה להורות על דחיית העררים. למועצה טענות של הרחבת חזית כפי שיפורט להלן.

טענת הרחבת חזית

5. בסיכומי העוררים עלו טענות נוספות אשר המועצה ביקשה מהוועדה לדחותן על הסף בשל טענת הרחבת חזית. טוענים העוררים בסיכומיהם כי יש להורות על ביטול חוק העזר בשל ליקויים בתהליך התקנתו וכי המועצה לא ביצעה את כל ההליכים המקדימים כדין לחקיקת חוק העזר וכי השלב השלישי במערכת, (מכון טיהור שפכים - מט"ש), טרם נבנה. המשיבה בסיכומיה טענה כי מדובר בהרחבת חזית פסולה המסתמכת על מסמכים שלא היו כחלק מחומר הראיות בתיק וכי אם הייתה עומדת החזית בטענות אלו, הייתה דואגת להפריכן אחת לאחת. מוסיפה וטוענת המועצה כי בקשה לתיקון העררים נדחתה בהחלטה ועדת הערר מיום 26.9.06.

הראיות

6. מטעם העוררים הוגשו תצהירי המצהירים: מר יהודה שלמה, מזכיר מושב שיבולים, לתמיכה בערר 1114/01; מר מנחם כרמי, תושב שיבולים וחבר ועד האגודה בעת הטלת ההיטל, לתמיכה בערר 1115/01 (מר כרמי לא נחקר בחקירה נגדית); מר אורי בבלי, לשעבר יו"ר ועד אגודת גבעולים ומי שכיהן 10 שנים כחבר מועצה, לתמיכה בערר 1116/01; מר חדד יואל ממושב מעגלים ומר רפי עמר, יו"ר ועד מעגלים משנת 2002, לתמיכה בערר 1120/01 כמייצגי התושבים בערר זה מהיישוב מעגלים.

מטעם המועצה הוגשו תצהיריהם של: מר חנן קסלר, הגזבר עד 2004 ; מר מאיר יפרח, ראש המועצה; מר ג'קי להב הגזבר משנת 2004; מר אבי אבוקרט מנהל המחלקה הטכנית. בהסכמת הצדדים נחקרו בפני הועדה מר אבוקרט ומר חנן קסלר בלבד.

עד נוסף מטעם העוררים שלא העיד, מר אבי הלר, הממונה על המחוז במשרד הפנים, הגיש בהסכמת הצדדים, תעודת עובד ציבור (תע"צ), תוך שהצדדים הסכימו לטעון לגביה בסיכומים. כבר בשלב זה נציין את מסקנתנו שאין בתע"צ בכדי לסייע לעוררים. מר הלר לא יכול היה להתייחס לתחשיב שהוצג בפניו על ידי ב"כ העוררים, תחשיב שבדיעבד התברר כי לא על בסיסו אושר חוק העזר. כך לגבי השאלה כיצד אושרו תקציבים מעל ומעבר לתחשיב, תשובתו הייתה: שהמשרד מאשר בתנאי שיש מקור כספי ואישור מועצה. לא מצאנו כי בכך שהתחזית הכספית הייתה נמוכה מהמציאות, יש בכדי לפטור העוררים מתשלום. ככול שהעוררים מבקשים ללמוד לגבי העדר קיום תחשיב, מר הלר הפנה לגורם המטפל ואין ללמוד מכך שבמחוז לא נמצא התחשיב, כי הוא אינו קיים.

7. הצדדים הסתמכו בעררים ובתשובה על מסמכים רבים. המהותיים שבהם מטעם העוררים: מסמכי תוכנית "מפנה 97" בה דובר בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, על פרויקט עתידי למערכת ביוב חדשנית במועצה; כרטיסי חשבונות מתוך הנהלת החשבונות של המועצה; מסמך מיום 18.6.91 (נספח א' לתצהיר מר בבלי, וע 1116/01) במסגרתו ראש המועצה דאז, מר שמעון כלפה מתחייב כלפי ועד גבעולים כי קו החיבור בין המושב לרשת ימומן מתקציב הרשות וכל נזק שיגרם למושב יפוצה על ידי המועצה; מסמך מיום 17.1.00 שהופנה לראש המועצה (מר מאיר יפרח) ולפיו נטען כי הייתה התחייבות כלפי מושב גבעולים להפחתת היטל ביוב בשיעור של 100,000 ₪ בשל נזקים שהיו בהתקנת מערכת ביוב זמנית במרכז הקליטה; מסמך מיום 21.9.87 מראש המועצה וכן ועד היישוב למר שאול עידן ולפיו תושבים ירכשו דירות ויוכלו להתחבר לביוב מרכזי שיותקן בעתיד ללא תשלום; מסמכי הצעת הקצאת מגרשים ביישוב מעגלים ולפיה עמותת מעגלים תבצע את הביוב עד לגבול המגרש, הסכם עם שיכון ופיתוח לגבי מעגלים, (מתייחס לעורר יואל חדד) ולפיו שיכון ופיתוח התחייבה לקחת על עצמה את עבודות הביוב עד גבול המגרש; פרוטוקול ישיבת מועצה מיום 30.3.95.

המסמכים המהותיים עליהם הסתמכה המועצה: תחשיב לקראת אישורו של חוק העזר, תחשיב של צמח ישי מיום 24.7.96 אשר צורף כחלק מנספח י' לתצהירו של מר קסלר; דוגמא לדרישות התשלום העדכניות ואיגרת הסבר של ראש המועצה לתושבים, כנספח למצב החיוב העדכני של היטל הביוב, (בהמשך לדיון מיום 25.3.03 והוראת הוועדה).

דיון

8. נקדים את המאוחר, מצאנו כי דין העררים להידחות כפי שנפרט להלן. למסקנתנו זו הגענו לאחר שהכרענו בשאלות המרכזיות העומדות במחלוקת בין הצדדים כדלקמן:

א. האם העוררים הרחיבו את חזית המחלוקת במסגרת הסיכומים?

ב. לחילופין, בהנחה שנדחית טענת הרחבת החזית, האם יש לפסול את חוק העזר בהעדר התשתית הנדרשת לחקיקתו, במיוחד באשר לתחשיב כלכלי, בהעדר ביצוע הליכי חקיקה כדין, בשל חוסר סבירות או בשל נימוקים אחרים?

ג. חוק העזר והעדר הבחנה בין אזורים שונים במועצה וההשקעה שונה בכל יישוב.

ד. "המפתח" לחיוב תושבי המועצה בהיטל הביוב וחוקיותו בהתייחס לחוק העזר.

ה. טענת ההפליה וחוסר שוויון במיוחד לעומת תושבי היישוב בית הגדי.

ו. הבטחה לפטור מתשלום היטל הביוב (ו"ע 1120/01-תושבי מעגלים).

ז. טענת העוררים ולפיה עבודות הביוב בשלב הראשון, הסתיימו לפני חקיקת חוק העזר לעומת השלב השני והשלישי (המט"ש-מכון טיהור שפכים), שטרם בוצע.

ח. טענת גבעולים (ו"ע 1116/01) להפחתה עקב נזקים שנגרמו במהלך העבודות.

ט. טענת תושבי מעגלים (ו"ע 1120/01) ולפיה היו ביישובם מערכות קיימות, דבר שלא הובא בחשבון בחוק העזר.

י. מצבם האישי-כלכלי של העוררים.

א. האם העוררים הרחיבו את חזית המחלוקת במסגרת הסיכומים?

9. עיון בארבעת העררים העלה כי בכתבי הטענות מצויות בעיקרן הטענות שפרטנו בתמצית טענות העוררים בתחילת פסק הדין. בו"ע 1120/01, הוגשה ביום 24.6.04 בש"א 3642/04 שם התבקשה הועדה, בבקשה נרחבת ומפורטת, להורות על תיקון הערר בדרך של הוספת טענות שהוכתרו בכותרות משנה, כדלקמן: א. "ביצוע כל העבודות לפני חקיקת חוק העזר". ב. "העדר נתונים בדבר התחשיב שהיה בבסיס חוק העזר". ג. "אי קיום סעיף 16 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב)". ד. "חיוב ב"שלבי הביוב" בבת אחת-בדרישה המתוקנת". ה. "חיבור נכסים לביב הציבורי תוך הפרת סע' 40 לחוק". ו. "פריסה לתשלומים".

בהחלטה מיום 26.9.06 נדחתה בש"א 3642/04 לתיקון הערר. לא זו אף זו, חילופי דברים בדבר האפשרות לתיקון העררים היו גם קודם לכן, לדוגמא בהחלטת יו"ר ועדת הערר מיום 24.12.03 בה ניתנה בו"ע 1114/01 הרשות לתקן העררים אולם ב"כ העוררים דאז, בעררים 1114/01, 1115/01, 1116/01 הודיע על ויתור הרשות שניתנה לתקן העררים. בפועל ובמסגרת סיכומיהם, חזרו העוררים על הטיעונים שלא פורטו בהודעות הערר המקוריות, טיעונים אשר לא הותרה השמעתם.

טוענת המועצה כי שינוי החזית במסגרת הסיכומים מונע ממנה את האפשרות הסבירה ליתן מענה לטיעונים אלו. מצאנו כי יש ממש בטענות המועצה. טענות מהותיות כמו בטלות חוק העזר, פגמים בתהליכי חקיקת חוק העזר, העדר תחשיב כדין בטרם אישור חוק העזר, טענות לגבי ביצוע כל העבודות לפני חקיקת חוק העזר, וטענות לגבי אופן משלוח ההודעות לעוררים, אינן יכולות לעלות בשלב הסיכומים קל וחומר לאחר שניתנה החלטה פוזיטיבית הקובעת מפורשות ובצורה ברורה כי הועדה אינה מתירה תיקון העררים בנושאים אלו. לפיכך, דין טענת המועצה לפסילת הרחבת החזית להתקבל ואנו דוחים על הסף את הטענות שעלו בסיכומים לגבי נושאים אשר התבקשה הועדה להתיר הטיעון בהם ובמיוחד בכל הנוגע לחוקיות חוק העזר, להליכים השונים בטרם התקנתו, העדר תחשיב או תחשיב שאינו כדין.

ב. לחילופין, בהנחה שנדחית טענת הרחבת החזית, האם יש לפסול את חוק העזר בהעדר התשתית הנדרשת לחקיקתו, במיוחד באשר לתחשיב כלכלי, בהעדר ביצוע הליכי חקיקה כדין, בשל חוסר סבירות או בשל נימוקים אחרים?

10. קבענו לעיל כי חזית המחלוקת לא כללה טענות באשר לחוקיות חוק העזר או ההליכים עובר להתקנתו. לא נוכל להותיר נושא זה ללא כל התייחסות ומסקנתנו הינה שגם לגוף הדברים, יש לדחות טענות העוררים בנושאים בהם הרחיבו הם את חזית המחלוקת. טענת העוררים המרכזית הינה שלא נערך תחשיב כדין עובר להתקנת חוק העזר. טענה זו איננו מקבלים שכן התחשיב עליו בוסס חוק העזר שאושר, מצוי בנספחי תצהירו של מר קסלר (נספח י'). טענה חלופית שנטענה הינה שבפני המועצה לא עמד התחשיב הסופי מיום 24.7.96, בטרם אושר חוק העזר. במאמר מוסגר נציין כי עלתה טענה ולפיה המועצה לא גילתה באופן מלא את המסמכים הרלבנטיים לעררים. טענה זו אנו דוחים שכן במהלך הדיונים הרבים שהתקיימו מוצה נושא גילוי המסמכים וירד מסדר היום לאחר שהצדדים נפגשו והחליפו מסמכים כדין.

לגוף הטענה באשר לתחשיב, כפי שציין מר קסלר בתצהירו, בין יתר המסמכים שקדמו לאישור חוק העזר עמד תחשיב שהכין מר צמח ישי. תחשיב זה התייחס לחיוב נכסי העוררים לפי מטרז' בהתאם לגודל נכסי המגורים (קרקע/מבנה). אין מחלוקת כי המועצה ביקשה שיוטל סכום קבוע לכל יחידת דיור, ויש לזכור כי מדובר בשנות ה-90 בהם נושא החיוב לפי מטרז' לא היה השיטה היחידה שחלה בנושאי הביוב. ב"כ העוררים טענה כי מר קסלר בחקירתו הנגדית לא הצליח להסביר הכיצד בדיוק אירע שהכוונה להטיל חיוב לפי יחידת דיור התהפכה על פניה לחיוב לפי מטרז'. אכן, מר קסלר לא שפך אור בחקירתו הנגדית על כל התהליכים עד לחקיקת חוק העזר ותהליכי החקיקה לא הובהרו באשר לא היו בחזית המחלוקת. ככול שהדבר היה בחזית המחלוקת, העוררים היו יכולים לזמן את אנשי הנהלת משרד הפנים, כפי שלמעשה המליץ מר אבי הלר בתע"צ שהוגשה, אולם הדבר לא נעשה.

עיון במסמכים שהגישו הצדדים העלה כי הוכנה גרסה מעודכנת של התחשיב, בטרם אושר חוק העזר ע"י השר ובטרם פורסם ברשומות, גרסה שונה מהגרסה שעמדה בפני מליאת המועצה. אין מחלוקת כי הגרסה המעודכנת לא הרעה בפועל את מצבם של העוררים. למעשה טענת העוררים הינה שיש לבטל את חוק העזר שכן לשיטתם, שר הפנים אינו רשאי בהפעלת סמכותו לשנות את שאישרה המועצה. טענה זו אנו דוחים בהעדר תשתית עובדתית ובשל כך שהדבר לא היה בחזית המחלוקת. לכל היותר, ניתן להסיק כי יש פגם אשר אינו חל על העוררים בשל תורת הבטלות היחסית ובשל כך שדרישת המועצה מהעוררים לא הייתה בסכום גבוה יותר ממה שהיה בתחשיב שעמד בפני מליאת המועצה. (לענין דוקטורינת הבטלות היחסית, ראו: ע"א 1773/06, שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר, (19.12.10) וכן התייחס פרופ' זמיר לאחרונה באשר לדוקטורינת הבטלות היחסית כי: "בכל סוג של פגם, התוצאה אמורה להתאים למהות הפגם, חומרת הפגם ושיקולים נוספים המתייחסים לאותו פגם" (יצחק זמיר הסמכות המינהלית 601 (כרך א', מהדורה שנייה, 2010))

כך או כך, מסקנתנו הינה שהעוררים לא עמדו בנטל לסתירת חזקת התקינות המנהלית בחקיקת חוק העזר. לעניין חזקת תקינות המנהל ראו: בר"מ 8499/06 גדעון אריאב נ' עיריית הרצלייה (כב' השופטת נאור, 15.11.06) שם נדחתה טענת חוסר סבירות העלאת תעריף היטל ביוב ונקבע כי חזקה על רשות שהיא פועלת כדין והטוען כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין, עליו הראיה והלכה הינה שאין להסתפק בתחושה בעלמא המבוססת על השערות או הנחות אלא יש להניח תשתית עובדתית לכך. העוררים יכולים היו לפעול בתקיפה ישירה בטענותיהם כנגד חוק העזר אך לא עשו כן. בנסיבות התיק, לא מצאנו להכריע בשאלה זו של פסילת חוק העזר, משלא עמדה על הפרק מלכתחילה, ומשלא הונחה כל תשתית מתאימה לטענה זו.

ג. חוק העזר והעדר הבחנה בין אזורים שונים במועצה וההשקעה שונה בכל יישוב.

11. טוענים העוררים כי על המועצה היה לסווג הנכסים לפי אזורים שכן יש נכסים הקרובים לקווי הביוב ויש הרחוקים יותר. טוענים העוררים שאין דינה של מועצה אזורית כדין עיר שכן יש בה פריסה גיאוגרפית רחבה ואם יש ישוב מבודד, צריכים תושביו לשלם יותר מאזור בו יש קבוצת ישובים. העוררים טוענים כי לכל הפחות היה צריך לקבוע שלושה אזורים: הראשון, גוש מעגלים הרלבנטי לעררים. השני, גוש תושייה. השלישי, היישובים הצפוניים במועצה. טוענים העוררים כי קביעת חוק העזר לתשלום אחיד על פני כל המועצה מקפחת אותם ושגרסת מר אבוקרט (מנהל המחלקה הטכנית) לגבי מצב היישובים מלאכותית ונבנתה לצורך ההגנה.

כפי שציינה המועצה, העוררים לא צירפו כל תחשיב נגדי לתחשיב המועצה. המועצה חייבה את העוררים בתשלום מופחת יחסית לסכום המתקבל לפי חוק העזר, (כשליש). העוררים הטוענים כי חוק העזר קיפח אותם, ביחד עם כל "גוש מעגלים", לא ערכו כל חישוב שיבסס טענתם. למעשה, טענת העוררים הינה שהיה צריך לבקש מתושבי המועצה שאינם "בגוש מעגלים" סכום גבוה יותר. טיעון זה שאינו מבוסס על כל תחשיב מקצועי, לא ניתן לקבלו והוא אינו עומד מול התחשיב המקצועי שערכה המועצה. כפי שנראה להלן, קיבלנו את טענת המועצה ולפיה ביישובים שיבולים וגבעולים לא הייתה כלל תשתית ביוב, (לעומת היישוב מעגלים בו הייתה תשתית פנימית לגבי חלק מהעוררים ולפיכך חויבו עוררים אלו בתשלום מופחת). העוררים לא הביאו כל דוגמא לרשות מקומית, בה נעשו תחשיבים לפי אזורים שונים והמרחק מהם למתקני הביוב. לא ברור כיצד ניתן ליצור הפרדה מלאכותית ויחוס נפרד של תשתיות ביוב ליישוב פלוני או אלמוני, דבר העומד בניגוד לעקרונות החיוב בשיטת ההיטל. לפיכך אנו דוחים הטענה ולפיה אי ההבחנה שבין היישובים השונים באשר להיטל הביוב קיפחה את העוררים.

ד. "המפתח" לחיוב תושבי המועצה בהיטל הביוב וחוקיותו בהתייחס לחוק העזר.

12. המועצה פירטה בתשובתה את "המפתח" המופחת לחיוב לעומת מה שנקבע בחוק העזר בשלוש קטגוריות: הראשונה, בעלי זכויות בנכסים בהם התקינה המועצה מערכת ביוב שלמה - 11,000 ₪. השנייה, בעלי זכויות בנכסים בהם לא הותקנה בנכס עצמו מערכת ביוב - 10,000 ₪. השלישית, בעלי זכויות בנכסים אשר לגביהם הייתה מערכת ביוב פנימית - 7,000 ₪. טוענת המועצה כי מדובר בסכום מופחת שכן הטלת היטל הביוב כדין הייתה מביאה החיוב לסכום נומינאלי בסך של 30,000 ₪ ויותר לבית. העוררים לא תוקפים ישירות את "המפתח" לחיוב תושבי המועצה, אלא טוענים שביישובים אחרים שילמו פחות ולכך נתייחס להלן. בכל אופן, חוק העזר הינו המסגרת החוקית המקסימאלית לגביית היטל ביוב. אולם, מוסמכת המועצה לפעול ולהפחית את סכומי החיוב, כל עוד הדבר נעשה באמות המידה כמו סבירות ושיווין. המועצה נימקה את מטרת ההפחתה ואת הסיבה ל"מפתח" שנוצר בין התושבים השונים ולא הועלו טענות של ממש כנגד "המפתח", להבדיל מטענות של הפליה מול מושב בית הגדי שידונו להלן. לפיכך, לא שוכנענו כי חיוב העוררים בהתאם ל"מפתח" אינו סביר ושיש להתערב בו.

ה. טענת ההפליה וחוסר שוויון במיוחד לעומת תושבי היישוב בית הגדי.

13. לעיל פורט "המפתח" לחיוב תושבי המועצה בהיטל ביוב. בעלי זכויות בנכסים בהם הייתה מערכת ביוב קיימת, חוייבו בסך של 7,000 ₪. כך חוייבו העוררים בו"ע 1120/01 במושב מעגלים (למעט משפחת עידן- שאול ודבורה) וכך חוייבו גם תושבי היישוב בית הגדי. בתצהירי העוררים עלו טענות הפלייה אולם בפועל, מעבר לשמועות או דיבורים ותחושות כי מושבים אחרים שילמו פחות, ולמרות שהיה גילוי מסמכים מלא בתיק, לא הובא כל נתון המראה כי הייתה חריגה מה"מפתח" שנקבע לחיוב תושבי המועצה. לפיכך אנו דוחים את טענת ההפליה.

ו. הבטחה לפטור מתשלום היטל הביוב (ו"ע 1120/01-תושבי מעגלים).

14. עסקינן בטענה הנוגעת לעורר אחד בלבד, מתוך מאות העוררים בעררים שלפנינו, משפחת עידן (שאול ודבורה), כחלק מו"ע 1120/01. הטענה מקורה במסמך מיום 21.9.87 שעניינו רכישת דירות. על המכתב חתום ראש המועצה דאז, שמעון כליפה וכן "ועד פעולה מעגלים תושייה". במסמך, בפסקה האחת לפני האחרונה נקבע כי:

"ביוב-תושבי מעגלים נוכחיים יוכלו להתחבר לביוב המרכזי כשיותקן לכל המרכז, ולא יהיו חייבים בתשלום נוסף. הסדר זה הינו אך ורק לרוכשי הדירות".

כאמור, מדובר בעורר אחד אשר טוען שרכש את ביתו בהתאם למכתב, לכאורה הסתמך על המסמך עליו חתם ראש המועצה, ומכאן הטענה כי עידן פטורים מההיטל. משיבה המועצה כי מסמך זה אין לו כל תוקף חוקי מחייב שלא לגבות את היטל הביוב.

בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שהבטחה מנהלית תחייב את הרשות לנהוג על פיה, עליה למלא אחר התנאים העיקריים המצטברים הבאים:

1. עליה להינתן על ידי בעל הסמכות.

2. מתוך כוונה שיהיה לה תוקף משפטי מחייב.

3. ההבטחה מפורטת די הצורך.

4. ההבטחה בת ביצוע ואין טעם סביר לשנותה או לבטלה.

(ראו: בג"ץ 135/75 סאיטקס קורפוריישן נ' שר המסחר פ"ד ל(1) 673) (ראו גם ע"א 6620/03 עיריית רמת גן נ' גולומב פ"ד נא(2) 363 שם נקבע כי אין כל תוקף מחייב להבטחת ראש ראשות שלא לגבות תשלום חובה, במקרה זה היטל סלילה).

15. שאול ודבורה עידן לא הגישו תצהיר לתמיכה בטענת ההבטחה המנהלית. לא ברורה הסיטואציה שהייתה בשנת 1987, כעשור לפני חוק העזר, ההבטחה לגבי החיבור ללא תשלום אינה מפורטת, ההבטחה אינה בת ביצוע ובכל מקרה יש טעם סביר לשנותה לאור שינוי המצב של מערכות הביוב במועצה. לכל היותר, מדובר בעורר אחד אשר החיוב לגביו צריך להיות מופחת מסך נומינאלי של 11,000₪, לסך נומינאלי של 7,000₪. אולם כאמור, לא הונחה התשתית לראות במסמך כהבטחה מחייבת שלא לגבות היטל ביוב ולפיכך נדחית טענת ההבטחה המנהלית.

העוררים טענו להבטחות שונות ולפיהן לא יחויבו בהיטל ביוב וכי הפרויקט ימומן על ידי המדינה, ואף העלו טענות ולפיהן לא היו מסכימים לפרויקט אילו ידעו שיהיה עליהם לשלם סכומים בדרך זו או אחרת כהשתתפות. מסקנתנו הינה שמדובר בטענות בעלמא. העדים מטעם העוררים שנחקרו בנקודה זו לא יכלו לייחס כל אמירה קונקרטית אלא התייחסו לשמועות וסברות שלא ניתן לייחס להם כל ערך וליתן להם כל משקל כבסיס לטענת ההבטחה השלטונית.

ז. טענת העוררים ולפיה עבודות הביוב בשלב הראשון, הסתיימו לפני חקיקת חוק העזר לעומת השלב השני והשלישי (המט"ש-מכון טיהור שפכים), שטרם בוצע.

16. כפי שנראה להלן, הסכימו המצהירים בו"ע 1120/01, תושבי מעגלים כי הוקמה תחנת שאיבה חדשה. אין מחלוקת על כי המט"ש טרם הוקם אולם תכנונו יצא לפועל ואף מעבר לכך. מכאן שהעדפנו את עדויות המועצה להוצאות שכבר הוציאה ולהתחייבויות אשר היתה צריכה לעמוד מאחוריהן, כמצדיקות הטלת היטל ביוב. טענה נוספת שאיננו מקבלים הינה שהעבודות ככול שבוצעו לא היו נחוצות. לטענת העוררים לגבי אי נחיצות עבודות לא היה כל בסיס ולא צורפה לכך כל אסמכתא, כל חוות דעת או מסמך מגורם מקצועי. לפיכך העדפנו את גרסת עדי המועצה ולפיהן נעשו פעולות רבות לאחר חקיקת חוק העזר לשדרוג ולקידום בניית מערכות הביוב במועצה. הוצגו בפנינו עדויות ולפיהן המועצה נדרשה לשלם מיליוני ₪ לצורך המט"ש החדש, תחנת שאיבה חדשה ליד מעגלים בהיקף של כ- 2 מליון ₪ ועוד. לפיכך, דוחים אנו הטענות כביכול החיוב בהיטל ביוב מופרך וכי המועצה לא עשתה דבר לקידום הנושא.

כאן המקום להעיר כי לא הייתה מחלוקת כי בשאר יישובי המועצה שולמו זה מכבר היטלי הביוב, כאשר בחלק מהיישובים הדבר נעשה בגבייה מרוכזת. טענות העוררים אינן סבירות אף בשל כך. בין היתר טענו העוררים כי ביישובים האחרים הסכימו מראש לתשלום ולכן יש לראותם כ"מתנדבים". טענה זו אנו דוחים שכן לא הוכחה ה"התנדבות" בעוד ששוכנענו כי "המתנדבים" ציפו מהמועצה שתקים מערכת ביוב מודרנית במקום שיטת הבורות. נוסיף גם כי אין זה נכון לבדוק במדויק איזו תשתית מסוימת שולמה ע"י בעל נכס פלוני. שיטת ההיטל צופה פני עתיד ונועדה לכיסוי הוצאות מערכת הביוב בכלל המועצה האזורית לרבות החלפת חלקים ישנים בחדשים ותשתיות על. מכאן שלא ניתן להתמקד בשאלת מצב הדברים המדויק בחלקים כאלו ואחרים במערכת הביוב.

ח. טענת גבעולים (ו"ע 1116/01) להפחתה עקב נזקים שנגרמו במהלך העבודות.

17. העוררים מהיישוב גבעולים, מסתמכים על מסמך מיום 17.1.00 שהופנה לראש המועצה (מר מאיר יפרח) ולפיו נטען כי הייתה התחייבות להפחתת היטל הביוב בשיעור של 100,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו בהתקנת מערכת ביוב זמנית. המועצה טענה מנגד כי בהתקנת מתקני תשתית, למרבה הצער הדבר גורם אי נוחות וככול שהיו נזקים, ניתן להתייחס אליהם באופן פרטני, כלפי התושב אצלו נגרם נזק.

טענת העוררים בו"ע 1116/01 לנזקים למושב גבעולים נטענה בעלמא. לא צורפו אסמכתאות לנזקים שנגרמו. לא ברור האם הנזקים היו לאגודה או למי מתושביה. ככול שעסקינן בשאלת תקפותו של היטל הביוב, אין בכך שנגרם נזק, אם נגרם, בכדי להביא לביטול היטל הביוב למי מתושבי המושב. ברי ככול שתושב שחויב, יוכיח שנגרמו לו נזקים, מצופה מהמועצה להביא זאת בחשבון בעריכת החשבון, או בשאלת קיזוז החוב אולם לא בשאלה העקרונית האם תקפה דרישת תשלום היטל הביוב.

ט. טענת תושבי מעגלים (ו"ע 1120/01) ולפיה היו ביישובם מערכות קיימות, דבר שלא הובא בחשבון בחוק העזר.

18. טוענים העוררים בו"ע 1120/01 כי ביישובם היו מערכות ביוב פועלות ותקינות ולפיכך על המועצה הנטל להוכיח נחיצות המערכות החדשות שהוקמו. טוענים העוררים כי בשכונות ההרחבה ביישוב, גורמים אחרים הם שהקימו את מערכת הביוב. בשכונה אחת, החברה היזמית (שכון ופיתוח בע"מ) ובשכונה אחרת משרד הבינוי והשיכון. לכך השיבה המועצה כי בשכונות, בהן הייתה מערכת ביוב קיימת, חויבו העוררים בהתאם למפתח שנקבע, בדרגה הנמוכה ביותר, בסכום של 7,000 ₪, בדיוק כפי שהיה לגבי התושבים ביישוב בית הגדי. לפיכך טענת העוררים כי יש לבטל את חיוב היטל הביוב בשל כך שלא הובא בחשבון כי בשתי השכונות שבמעגלים, הייתה מערכת פנימית קיימת אין לה על מה לסמוך.

בו"ע 1120/01 עלתה טענה ולפיה ליד היישוב מעגלים הייתה תחנת שאיבת ביוב שהוקמה עוד בתחילת שנות ה-90 בתקופה שבמקום הייה מחנה עולים חדשים של יוצאי אתיופיה. לפיכך נטען כי היה מיותר להקים תחנה חדשה. על טענה זו נחקרו העדים ממושב מעגלים מר רפי עמר וכן מר יואל חדד, אשר שניהם לא יכלו להשיב עניינית למה שהוצג בפניהם לגבי תחנת השאיבה. מר חדד התחמק מתשובה ישירה לגבי תחנת השאיבה החדשה, תוך שאישר כי אם היא משרתת את תושבי האזור, כולם צריכים להשתתף. כן אישר מר חדד כי היישוב מעגלים התרחב מאז ולמעשה הכפיל את עצמו. הדברים מדברים בעד עצמם. לא ניתן לומר ברצינות כי המועצה לא עשתה דבר שהרי המועצה פעלה, למשל, להקמת תחנת שאיבה חדשה שתתאים לצרכים של היישוב שהוכפל. לפיכך דוחים אנו את הטענות, כביכול המועצה לא הביאה בחשבון את המצב בשטח, כטענת העוררים.

י. מצבם האישי-כלכלי של העוררים.

19. טענת העוררים לגבי המצב הכלכלי של רבים מהם נוגעת ללב. המועצה הפנתה לכך שתושבי המועצה האחרים ששילמו בפועל, אינם מצויים במצב כלכלי טוב יותר ואף חלקם מצויים במצב כלכלי נמוך יותר מהממוצע של העוררים. לא מצאנו בטיעון לגבי המצב הכלכלי בכדי לפגום בדרישת היטל הביוב ולא הונחה בפנינו כל תשתית לסמכות ועדת הערר ליתן הנחות או לקבוע קריטריונים לתשלום מופחת בשל מצב כלכלי. לפיכך אין בידנו לקבל טענת העוררים לביטול דרישת תשלום ההיטל בשל מצב כלכלי, מה גם שהטיעון היה כללי ולא הונחה כל תשתית עובדתית מתאימה לצורך כך.

סיכום

20. המועצה עברה תהליך במסגרתו פותחה מערכת ביוב חדישה, מעבר מבורות הספיגה הישנים למערכת ביוב מודרנית, תוך דאגה לרווחת התושבים, העלאת ערך הנכסים והיכולת להרחיב את היישובים ברחבי המועצה. לצורך כך חוקק חוק העזר והוטל היטל ביוב כהשתתפות במימון. העוררים ביקשו בערר זה לבטל את דרישת תשלום היטל הביוב תוך שהעלו טענות וטעמים לפיהם על הועדה להורות כן או לכל הפחות, להפחית את סכום החיוב. תוך פירוט הטענות והשאלות המרכזיות שבמחלוקת, דחינו את טענות העוררים ולא מצאנו כי עמדו הם בנטל השכנוע ולפיו עלינו להורות על ביטול דרישות תשלום היטל הביוב או להפחיתן. לפיכך אנו מורים על דחיית העררים.

העוררת בו"ע 1114/01 תשלם הוצאות המועצה (המשיבה ) בסך 3,000 ₪. העוררים בו"ע 1115/01 ישלמו הוצאות המועצה (המשיבה) בסך 14,000 ₪. העוררים בו"ע 1116/01 ישלמו הוצאות המועצה (המשיבה) בסך 14,000 ₪. העוררים בו"ע 1120/01 ישלמו הוצאות המועצה (המשיבה) בסך 5,000 ₪ (סה"כ ההוצאות הפסוקות 36,000 ₪).

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, יח' אדר א' תשע"א, 22/02/2011, בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן