1. מהות התביעה

התובעים הנם בלי נכסים המצויים במושבה פרדס חנה, חלקם ברחוב הבוטנים וחלקם האחר ברחוב ההדרים. התביעה שבפניי עניינה דרישות הנתבעת לתשלום היטל סלילת רחובות ודמי השתתפות בסלילת מדרכות.

בתביעתם עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר, בין היתר, על בטלות הודעות החיוב שנשלחו אליהם הן לגבי היטל סלילת הרחובות והן לגבי דמי ההשתתפות בסלילת המדרכות. הנתבעת מצדה הגישה תביעות כספיות כנגד התובעים, במסגרתם תבעה לחייבם בסכומים המגיעים לה לשיטתה בגין אותן עבודות סלילה. תביעות הצדדים אוחדו במסגרת התיק דנא.

ב"כ הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על סמך החומר שהוגש לתיק בית המשפט מבלי שיהא צורך בשמיעת ראיות וחקירת עדים.

2. עיקרי העובדות

2.1 במחצית הראשונה של שנת 2007, קיבלו התובעים, אשר בבעלותם נכסים הגובלים ברחוב הבוטנים, הודעה מטעם הנתבעת, לפיה חויבו בהיטל סלילה עפ"י חוק עזר לפרדס חנה-כרכור (סלילת רחובות), התשמ"ז - 1986 (להלן: "חוק העזר"), הן בגין סלילת כביש והן בגין סלילת מדרכה.

2.2 בעקבות אותם מכתבי דרישה, התקיימה ביום 15.4.2007 פגישה במשרדי מהנדס המועצה המקומית, בה נטל חלק ב"כ התובעים, אשר שטח את טעמי התנגדותם של שולחיו לדרישת הנתבעת. בין היתר נטען כי אין מדובר בסלילה חדשה אלא בהרחבת כביש קיים, ולכן יש להעמיד את החיוב על שיעור 40% מההיטל שהיה חל עליהם לולא היה הכביש סלול, וזאת על פי הוראות סעיף 9 לחוק העזר.

2.3 בהמשך לאותה פגישה, הוציא מהנדס המועצה ביום 8.5.2007 הודעה מתוקנת, לפיה הוחלט לחייב את בעלי הנכסים הגובלים, אשר שילמו בעבר השתתפות בסלילת הכביש הקיים, בשיעור 40% מהיטל הכביש, ועל כן, הוצא חיוב חדש המבטל את החיוב הקודם.

2.4 עוד בטרם שולמו ההיטלים על פי החישוב המתוקן, הוציא מהנדס המועצה ביום 29.5.2007 הודעה נוספת לתובעים, לפיה בירור שנערך לגבי רחוב הבוטנים העלה כי "הנחת ה-40% אשר קיבלתם עבור יחידות הדיור שבחזית חלה בטעות על כל השטח שבבעלותכם במקום על 500 מ"ר מתוכם". לפיכך, בוטל החיוב הקודם והוצא חיוב שלישי במספר.

2.5 התובעים לא השלימו עם החיובים שהטילה עליהם הנתבעת, ושטחו טענותיהם בכתב ובפגישות שקיימו עם ממלאי תפקידים במועצה. הואיל ובכל אותה עת, המשיכה הנתבעת בהליכי הגביה המנהלית, הגישו בעלי הנכסים ברחוב הבוטנים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה בה עתרו למתן פסק דין המצהיר כי הנתבעת מנועה מלהוציא הודעות חיוב שאינן משקפות את קבלת טיעוניהם. בית המשפט הורה על מחיקת העתירה תוך שהפנה את הנתבעת לנקיטת הליכים אזרחיים כנגד כל אחד מהתובעים החייבים. עוד נקבע כי כל עוד לא הוכרעה השאלה באשר לזכותה של הנתבעת לגביית הכספים שבמחלוקת, לא יינקטו הליכי גבייה מינהלית.

3. תמצית טענות התובעים

מפי התובעים הועלו שלל טענות ביחס לחיובים שנדרשו לשלם, כשבראשן שתי הטענות שלהלן:

3.1 ביחס לדמי ההשתתפות בסלילת מדרכה - נטען כי בהתאם לסעיף 6 (ב) (ו) לחוק העזר בעלי נכסים חייבים ישלמו את ההיטל הקבוע בתוספת בעד סלילת מדרכה, אם החליטה המועצה לסלול מדרכה. דא עקא שהנתבעת לא קבעה בתוספת ערך כלשהו להיטל סלילת מדרכה ולכן נקטה בשיטת שעטנז, לפיה החיוב בגין סלילת כבישים נעשה על-פי שיטת ההיטל ואילו מדרכות מחויבות לפי דמי השתתפות בהוצאות הסלילה בפועל, בחלוקה בין בעלי הנכסים הגובלים.

אלא שהנתבעת אף לא מלאה את התנאים המוקדמים להחלת שיטת דמי ההשתתפות בגין סלילת המדרכה, הקבועים בסעיפים 10 ו- 12 לחוק העזר. סעיף 10 מורה כי ראש המועצה רשאי לדרוש בהודעה בכתב מאת בעל נכס הגובל רחוב לסלול סלילה ראשונה את המדרכה לאורך חזית נכסו. סעיף 12(א) לחוק קובע כי מקום שלא מילא בעל נכס אחר הודעת ראש הרשות לפי סעיף 10 רשאי ראש הרשות לבצע את הסלילה ולגבות הימנו את הוצאות הביצוע.

הואיל ובמקרה דנן, לא פנתה הנתבעת מעולם למי מבעלי הנכסים הגובלים בדרישה כי יסללו מדרכה, ממילא אין היא רשאית לחייבם בגין כל הוצאה שהוציאה, אם בכלל, לצורך סלילת המדרכה.

3.2 ביחס להיטל סלילת כביש - נטען כי לא מדובר בסלילה חדשה אלא בהרחבת כביש קיים. הן רחוב הבוטנים והן רחוב הדרים היו סלולים, עובר להחלטה על ביצוע ההרחבה נשוא הודעות החיוב בהן עסקינן. התובעים, ובחלק מהמקרים מורישיהם, שילמו דמי השתתפות בגין סלילת הרחובות הללו בעבר.

לפיכך, יש לחשב את החיוב בהתאם לסעיף 9 לחוק העזר המורה כי מקום שחויב בעל נכס בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש בהתאם לחוק עזר שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק העזר, והחליטה העירייה להרחיב אותו כביש, ישלמו בעלי הנכסים הגובלים לאותו כביש, היטל בשיעור 40% מההיטל שהיה עליהם לשלם לולא הכביש היה סלול. זאת מקום שרוחבו הממוצע של הכביש שבעדו שולמו ההוצאות כאמור הינו עד 5 מטרים.

התובעים הדגישו כי לא מדובר בהנחה כפי שציינה הנתבעת ולא בפטור או חיוב הנעשה לפנים משורת הדין, אלא בשיעור הקבוע בחוק העזר וחיוב הנעשה על פי דין.

3.3 התובעים הוסיפו והעלו טענות נוספות. כך נטען ביחס להסכמת הנתבעת לחשב את ההיטל לגבי סלילת רחוב הבוטנים על בסיס 40%, ואולם רק לגבי שטח של עד 500 מ"ר, כי אין לקביעה שרירותית זו כל עיגון בדין. בהקשר זה הפנו להגדרת הביטוי "נכס" בחוק העזר המתייחס ליחידת רישום בספרי המקרקעין, ללא כל התייחסות לגודלה של אותה יחידה. מכאן טענו, כי אין כל בסיס לפיצול החיוב כפי שמנסה הנתבעת לעשות כך ששיעור החיוב לגבי 500 מ"ר יהיה לפי 40% ואילו לגבי היתרה יחול היטל בשיעור מלא.

3.4 עוד טענו התובעים כי אין כל יסוד לחיוב מגרשים "אחוריים" שאינם פונים לרחוב הבוטנים או ההדרים, בעבודות הסלילה. אותם מגרשים אחוריים אינם בבחינת "נכס גובל" כמשמעו בחוק העזר, ולכן לא יכולה להיות מחלוקת כי אין כל בסיס חוקי לחיובם בגין הסלילה.

3.5 בפי התובעים היו גם טענות לגבי מועד החיוב. לשיטתם, הודעות החיוב יצאו טרם זמנן שכן במועד הוצאתן טרם הגיע המועד לחיוב בהיטל סלילת כביש. המועד להוצאת הודעות החיוב הינו מועד תחילת הסלילה. הואיל וההודעות הוצאו טרם המועד הקבוע בחוק, ובשים לב לשינויים החוזרים ונשנים שראתה הנתבעת עצמה לעשות באותן הודעות, ולתיקונים שהכניסה בהן, לפחות פעמיים, הרי שיש לחייבה להוציא הודעות חיוב חדשות ומתוקנות בהתאם להכרעה בתיק זה. לקביעה זו משמעות כלכלית גדולה, שכן מרגע התגבשות החיוב, נושא החוב הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק הרשויות המקומיות, העומדים על הצמדה + ריבית שנתית בשיעור 9.3%. לפיכך, יש להורות כי חישוב שערוך החיובים ייעשה ממועד הוצאת אותן הודעות שיוצאו בעקבות פסק הדין.

3.6 התובעים טענו כי אפילו היה יסוד לחייבם בדמי השתתפות בסלילת מדרכה, הרי שסכומי החיוב שנעשה הנם מופרזים ומנופחים ומהווים גביית יתר קלאסית.

התובעת מס' 27 טענה כי גם אם לא תתקבל הטענה לפיה החיוב בגין דמי השתתפות בסלילת מדרכה, הנו חיוב בטל מדעיקרא, הרי שחישוב אורך חזית הנכס בעניינה, הנו חישוב שגוי. לשיטתה, נכסה הינו נכס עורפי שהגישה הימנו לרחוב ההדרים מתוכננת להיות דרך שביל גישה פרטי. לפיכך, החישוב צריך להיעשות על פי רוחב אותו שביל גישה, שהינו 8 מ' בלבד ולא לפי 41.52 מטרים כנטען בהודעת החיוב שהוציאה הנתבעת.

לבסוף מתייחסת התביעה גם למספר תובעים ששילמו ביתר ודורשים סעדים כספיים בגין סכומים ששלמו לנתבעת מי תחת מחאה, ומי מתוך חשש מפני הגביה המינהלית.

4. טענות הנתבעת

4.1 הנתבעת הפנתה לשתי השיטות הנהוגות בארץ לחישוב חלקו של כל תושב בהיטלי סלילה - האחת "שיטת ההיטל" והאחרת שיטת "דמי ההשתתפות". שיטת "דמי ההשתתפות" הנה השיטה הישנה מבין השתיים, ומרבית הרשויות המקומיות נוהגות כיום על פי שיטת ההיטל.

חוק העזר אצל הנתבעת נוהג בשתי השיטות יחדיו. בגין סלילת רחובות נהוג לגבות לפי שיטת ההיטל ואילו בגין סלילת מדרכות נוהגים בשיטת דמי ההשתתפות בהוצאות העלות בפועל. הנתבעת הפנתה לכך שעד לשנת 1986, שאז חוקק חוק העזר הנוכחי, השיטה הנהוגה היתה של דמי השתתפות גם לגבי סלילת רחובות.

4.2 רחוב הבוטנים נסלל לראשונה בשנת 1947 בטרם נוסדה הנתבעת. באותם ימים תשתית הכבישים היתה שונה, גובה המצעים היה נמוך בהרבה, הריבוד התבצע על אבנים בשיטה ידנית, רוחבם היה כרבע מרוחבם כיום, והתשתית בכללותה אינה עומדת בדרישות התקנים החלים כיום. להבדיל מרחובות חדשים, שתחזוקתם מצטמצמת לקרצוף שכבת האספלט וסלילתם מחדש, הרי רחובות היסטוריים טעונים פירוק ועקירה, הנחת תשתיות חדשות כמקובל כיום, לרבות תשתיות ניקוז, תקשורת וכיוב', ולאחר מכן סלילתם מחדש.

לפיכך, משמדובר ברחוב היסטורי, אין משמעות למובן "הרחבה", אלא לסלילה מחדש.

4.3 לטענת הנתבעת, על פי התכתובות הקיימות בתיק הבניין, בעלי הנכסים הגובלים ברחוב הבוטנים חויבו בדמי השתתפות בגין חלק מעלויות סלילת הרחוב וזאת עוד בשנת 1947. יתר העלות מומנה מכספי הועדה המקומית.

בהקשר זה הפנתה הנתבעת להוראות סעיף 9(א) לחוק העזר, המורה כי התנאי לחיוב בשיעור 40% מההיטל המלא הנו חיובו של בעל הנכס הגובל בדמי השתתפות בעבר, בהתאם לחוק העזר שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק העזר הנוכחי, ותשלומו של חיוב זה בפועל. הואיל וחוק העזר הראשון בפרדס חנה נחקק בשנת 1950, הרי שכל תשלום שנעשה עובר לאותה שנה, לא נעשה בהתאם "לחוק העזר שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק העזר הנוכחי".

4.4 לגבי רחוב הדרים, טענה הנתבעת כי אין בנמצא רשימות חיובים ומסמכים דומים לאלו שנמצאו לגבי רחוב הבוטנים, ואין כל ראיה לכך שכל בעלי הנכסים הגובלים חויבו בתשלום השתתפות, לא כל שכן ששילמו בפועל, בגין סלילת הרחוב. הנטל לעניין זה היה ונותר מונח לפתחם של התובעים.

4.5 על אף האמור, ולמרות שהתשלום שנעשה בעבר לגבי סלילת רחוב הבוטנים אינו עונה על תנאי סעיף 9(א) לחוק העזר, ומתוך מודעות לקושי בשמירת מסמכים ישנים המוכיחים את התשלומים לגבי דמי ההשתתפות בסלילת רחוב ההדרים, נהגה הנתבעת לגבי שני הרחובות בשיטת חישוב מתחשבת. לפי שיטה זו חויבו בעלי הנכסים הגובלים בהיטל בשיעור 40% בלבד בגין שטח של 500 מ"ר ושטח המבנה שבנוי בנכס, ואילו בגין יתרת הקרקע חויבו בהיטל בשיעור מלא.

4.6 הנתבעת הפנתה לכך שעל פי תוכנית בניין עיר ש/1 החלקות הגובלות ברחוב הבוטנים והדרים סווגו בעבר כמשקי עזר, שייעודם הנו חקלאי. ניתן היה לבנות במשק עזר יחידת דיור אחת עד לשטח של שני דונמים. נכסים חקלאיים היו ונותרו פטורים מהיטלי סלילה למעט החלק שעליו נבנו מבנים. אלא שלפני שנים אחדות ייעודן של החלקות שונה ממשקי עזר לבניה, והן הפכו לחלקות עתירות זכויות בניה על פי תוכנית בניין עיר ש/805 שנכנסה לתוקפה בשנת 2003.

לטענת הנתבעת כחלק משדרוג האזור, היא החליטה על סלילתם מחדש של הרחובות, לרבות שני הרחובות הנדונים, כך שבמקום שביל שרוחבו 2.85 מ' היא סללה רחובות ברוחב 12 מטרים, סללה מדרכות והניחה תאורה למדרכות. חרף ההשבחה של נכסי התובעים בעשרות אחוזים עקב עבודות הפיתוח המסיבי שנעשו על ידי הנתבעת, הם מסרבים לשלם את חלקם בסלילת הרחובות והמדרכות.

4.7 אשר לסלילת המדרכה, טענה הנתבעת כי מדובר בהחזר העלות ולא בהיטל שכן הגדרת כביש בחוק העזר אינה כוללת מדרכה ובהתאם לכך, אין בתוספת לחוק העזר כל תעריף להיטל בגין סלילת מדרכה. בכל הנוגע לסלילת מדרכה, נוקט חוק העזר בשיטת השתתפות.

בהתייחס לסעיף 10 לחוק העזר, טענה הנתבעת כי הפניה אל התושבים בדרישה לסלול מדרכה, הנה רשות הנתונה לשיקול דעתו של ראש המועצה, ואינה מהווה תנאי לחיוב התושבים בדמי השתתפות בגין סלילת מדרכה. זאת בין היתר לנוכח נוסחו של סעיף 10 הנוקט לשון "ראש המועצה רשאי לדרוש בהודעה מאת בעל נכס. . . לסלול סלילה ראשונה". עוד הוסיפה הנתבעת כי בכל מקרה נעשתה פניה אל התושבים עובר לתחילת עבודות הסלילה, במסגרתה הודיעה להם המועצה המקומית על עבודות הסלילה אותן היא מתעתדת לבצע. יתרה מזו, אילו בקשו התובעים לבצע את עבודות הסלילה בעצמם, יכלו לפנות בעניין זה אל המועצה המקומית, שעה שהבחינו בעבודות הנעשות במקום.

4.8 אשר לעלות סלילת המדרכה, טענה הנתבעת כי בחישוב העלות נלקחו בחשבון אך ורק עלויות הקשורות לסלילת המדרכה בעוד עלויות הפיקוח והתכנון חושבו באופן יחסי מסך כל העלויות.

4.9 בקשר לטענות שהעלו התובעים בנוגע לחיוב מגרשים אחוריים, טענה הנתבעת כי אלה מנוגדות ללשון החוק וחסרות כל אחיזה. אין בחוק העזר כל ביטוי למגרשים אחוריים, ולכן חיוב התובעים נעשה בהיותם הבעלים של חלקות גובלות, כאשר כל חלקה מהווה יחידת רישום בפני עצמה. העובדה שניתן לחלק כל חלקה למספר חלקות על ידי הליך של פרצלציה, אינה גורעת מן העובדה שנכון להיום כל חלקה הנה חלקה אחת ולא כמה מגרשים.

ההנחה שניתנה לפנים משורת הדין לגבי שטח של 500 מ"ר אינה מעוגנת בחוק העזר ואין ללמוד ממנה על פיצול החלקות למגרשים. מדובר בהנחה שניתנה כאמור לפנים משורת הדין.

4.10 לסיכום, הפנתה הנתבעת לתביעה שהגישה כנגד התובעים לחייבם בתשלום המגיע מהם. אותה תביעה אוחדה עם תביעת התובעים לפסק דין המצהיר כי אותם חיובים שהושתו עליהם ע"י המועצה המקומית, בטלים. לפיכך, עתרה לחייב אותם תובעים בתשלום הסכומים שנתבעו מהם ולדחות את תביעת התובעים לפסק דין הצהרתי אגב חיובם בהוצאות.

ד י ו ן

5. סלילת המדרכה

5.1 בסיכומיה, אישרה הנתבעת כי שיטת החיוב הנהוגה אצלה בנוגע לסלילת מדרכות הינה לפי דמי השתתפות בהוצאות הסלילה בפועל. זאת, להבדיל מהשיטה הנהוגה לגבי סלילת כבישים, ששם הנהיגה את שיטת ההיטל.

הודאתה זו של הנתבעת, בקיומן של שתי שיטות חיוב, אינה בכדי, שכן די לעיין בהוראות חוק העזר על מנת לעמוד על ההבחנה בין שיטת החיוב לגבי סלילת כבישים לעומת סלילת מדרכות.

5.2 מקורו של החיוב בהיטל סלילת כבישים, מעוגן בסעיף 6 לחוק העזר, המורה על חובת תשלום ההיטל בעד סלילת כביש, ואופן חישובו. עיון בסעיף ההגדרות של חוק העזר (סעיף 1), מלמד כי הגדרת כביש אינה כוללת מדרכה. הן הכביש והן המדרכה הינם על פי הגדרתם, רחוב או חלק מרחוב, אולם, כאמור, הגדרת הביטוי "כביש" אינה כוללת בחובה את המונח "מדרכה". מכאן, שאין תחולה להוראות סעיף 6 לחוק העזר על סלילת מדרכות.

5.3 החיוב בגין סלילת מדרכה, נעשה על פי הוראות הסעיפים 10-12 לחוק העזר, המקנות, בין היתר, זכות למועצה המקומית לבצע את הסלילה ולגבות את הוצאותיה מבעל הנכס הגובל.

5.4 אין בידי לקבל את טענת התובעים כאילו החיוב בגין סלילת המדרכה נעשה על פי סעיף 6 לחוק העזר ורק בשל העובדה שלא נקבע בתוספת ערך כלשהו להיטל סלילת מדרכה, נהגה הנתבעת בשיטת שעטנז, לפיה החיוב בגין סלילת כבישים נעשה על פי שיטת ההיטל ואילו מדרכות מחוייבות לפי דמי השתתפות. טענה זו אין לה על מה לסמוך, שכן כאמור, הוראות חוק העזר מלמדות על שתי שיטות חיוב - האחת בגין עבודות סלילת כביש, לפי שיטת ההיטל והאחרת בגין סלילת מדרכות, שהחיוב בגינה הינו לפי דמי השתתפות בהוצאות העלות בפועל.

5.5 סעיף 10(א) לחוק העזר, קובע כי ראש המועצה רשאי לדרוש בהודעה בכתב מאת בעל נכס הגובל רחוב, לסלול סלילה ראשונה, את המדרכה המצויה לאורך חזית נכסו. סעיף 12(א) לחוק העזר, מורה כי מקום שלא מילא בעל הנכס אחר הודעת ראש המועצה לפי סעיף 10, רשאי ראש המועצה לבצע את הסלילה ולגבות את הוצאות הביצוע מאותו בעל נכס.

סעיף 12(א) הינו הסעיף היחיד בחוק העזר המסמיך את המועצה לגבות תשלום בגין סלילת מדרכה. אין כל הוראה אחרת המקימה לרשות זכות זו, לבד מאותו סעיף. ודוק - הנתבעת, בהיותה גוף סטטוטורי, מחוייבת לפעול רק על פי האמור בחוק ובמסגרת אותן סמכויות וכוחות המוענקים לה בחוק. נקבע לא אחת, כי עיקרון "חוקיות המנהל" הנגזר מעיקרון שלטון החוק, מחייב רשות מנהלית לפעול רק במסגרת הסמכויות שהוענקו לה מכח הדין. ללא הוראת הסמכה בת תוקף, אין בכוחה של הרשות לפעול. משהוסמכה לפעול, אין היא רשאית לעשות כן, אלא במסגרת הסמכות שהותוותה באותו חוק (ראו: בג"צ 1640/95 אילנות הקריה (ישראל) בע"מ נ' ראש עיריית חולון ואח', פד"י מט(5) 582). מכח אותו עיקרון, הרי שהרשות המנהלית אינה רשאית לגבות תשלום, מס או היטל ללא הסמכה בחוק (שם, 587-588).

5.6 אלא שעל מנת שהוראות סעיף 12(א) לחוק העזר יחולו, על ראש המועצה לשגר הודעה בכתב לבעלי הנכסים הגובלים, בה ידרוש ביצוע סלילה ראשונה של המדרכה. רק מקום שבעלי אותם נכסים לא מילאו אחר אותה דרישה, קמה הזכות למועצה המקומית לחייב אותם בהוצאות הביצוע.

הנתבעת טענה בהקשר זה, כי המילה "רשאי" בה נוקט סעיף 10(א) לחוק העזר, מצביעה על כך שראש המועצה אינו חייב לנקוט בדרך זו. טענה זו דינה להידחות. המילה "רשאי" בסעיף זה מתייחסת, לדעתי, לזכותו של ראש הרשות לבצע עבודות סלילה בזמן ובמקום כפי שימצא לנכון. משהחליט לעשות כן, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת, לבצע את עבודות הסלילה על חשבון המועצה המקומית והאחרת, לדרוש את ביצוע הסלילה מבעלי הנכסים הגובלים ומקום שלא נענו לדרישתו, לחייבם בחלק היחסי של הוצאות הסלילה. נוסחו הברור והמפורש של סעיף 12(א) לחוק העזר, מצביע באופן ברור כי מבלי שנתקיימו התנאים המקדימים הקבועים בסעיף 10(א), אין יסוד לחייב את בעלי הנכסים הגובלים.

5.7 הנתבעת טענה כי עובר לתחילת העבודות בשטח, היא פנתה אל הבעלים הגובלים, ובכללם אל התובעים, והודיעה להם על החלטתה לבצע את סלילת הכביש והמדרכה. לטעמי, הודעה זו אינה עונה על הוראות סעיף 10(א) לחוק העזר, באשר אינה כוללת דרישה מפורשת לבצע סלילה ראשונה של המדרכה. יתרה מזו, סעיף 10(ב) לחוק העזר, מורה כי אותה הודעה תכלול את התנאים, הפרטים ואופן ביצוע הסלילה וכן את התקופה שבה יש לבצעה. ברי, כי ההודעה אותה שלחה הנתבעת לתובעים, לא כללה אותם תנאים ופרטים נדרשים.

5.8 מקובלת עלי טענת הנתבעת, לפיה ביצוע סלילת מדרכות ע"י בעלי הנכסים הגובלים, עלול ליצור חוסר אחידות באיכות עבודות הסלילה ובמפרט הטכני שלה. אכן עלול להיווצר מצב בלתי רצוי, שבו תיסלל המדרכה במקטעים שונים ע"י אנשים שונים, שלא ברמה אחידה, אלא טלאים טלאים. יחד עם זאת, אין לנתבעת להלין על כך אלא על עצמה, שכן ככל שהיא סבורה שהוראות חוק העזר עלולות להביא לתוצאה אבסורדית מעין זו, בכוחה לשנות את חוק העזר ולהחיל גם לגבי סלילת המדרכות שבתחומה, שיטת חיוב היטלית. למותר לציין כי שיטה זו היא השיטה הנהוגה במרבית הרשויות המקומיות כיום, אשר עברו משיטת חיוב לפי דמי השתתפות לשיטה היטלית.

5.9 משלא הוצאה לתובעים דרישה לבצע את סלילת המדרכה, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק העזר, ממילא לא קמה לנתבעת הזכות לדרוש השתתפותם בהוצאות סלילת המדרכה. די בכך על מנת לקבוע כי החיובים שהושתו עליהם ע"י הנתבעת בגין סלילה זו, דינם להתבטל הואיל ואינם עומדים בדרישת החוק.

6. היטל סלילת כביש

6.1 טענתם העיקרית של התובעים בנוגע להיטל סלילת כביש, הינה כי יש לבצע את חישוב החיוב בהתאם להוראות סעיף 9(א)(1) לחוק העזר, המורה כדלקמן:

"חוייב בעל נכס החייב בהיטל, בתשלום דמי השתתפות בסלילת כביש בהתאם לחוק עזר שהיה בתוקף לפני תחילתו של חוק עזר זה, והחליטה העירייה להרחיב אותו כביש על פי חוק עזר זה, יחולו הוראות אלה:

(1) היה רוחבו הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה כאמור, עד 5 מטרים, ישלמו בעלי הנכסים הגובלים אותו כביש היטל בשיעור 40% מההיטל שהיה עליהם לשלם לולא היה הכביש סלול".

6.2 לטענת הנתבעת, יש לאבחן לעניין זה בין בעלי הנכסים ברחוב הבוטנים לבין בעלי הנכסים ברחוב הדרים. על פי התכתובות הקיימות בתיק הבניין, נשאו בעלי החלקות הגובלות את רחוב הבוטנים בתשלום דמי השתתפות בחלק מסלילת הדרך וזאת עוד בשנת 1947. לעומתם, אין ברישומי המועצה רישומים המעידים על תשלום דומה מצד בעלי החלקות ברחוב הדרים, שם נעשו עבודות הסלילה בשנת 1950 או בסמוך לכך.

בהקשר זה הוסיפה הנתבעת וטענה, כי חוק העזר הראשון בפרדס-חנה, נחקק בשנת 1950 ולכן, כל תשלום שנעשה לפני מועד זה, לא בוצע מכח "חוק עזר", כדרישת סעיף 9(א) לחוק העזר. כמו כן, אותם תשלומים שנעשו לגבי סלילת רחוב הבוטנים, היו מכח הוראות תוכנית בניין עיר והוועדה לבניין ערים, היא זו שגבתה את הכספים, ולא הנתבעת. לפיכך, ככל שמדובר בתשלומים שקדמו לשנת 1950, הרי שסעיף 9(א) לחוק העזר, אינו חל עליהם.

באשר לרחוב ההדרים, טענה הנתבעת, כי על התובעים הנטל להוכיח כי שילמו תשלום כלשהו בעבר בגין השתתפות בהוצאות הסלילה. משלא הרימו נטל זה, אין הם זכאים לשיעור המופחת הקבוע בסעיף 9(א) לחוק העזר.

6.3 על אף האמור לעיל, החליטה הנתבעת לנהוג לפנים משורת הדין, בין היתר, מתוך מודעותה לקושי לשמר מסמכים ישנים. לכן, חייבה את בעלי הנכסים בשני הרחובות, בהיטל בשיעור 40% עבור 500 מ"ר ראשונים מהחלקה ומהמבנה שבנוי עליה ובהיטל מלא על יתרת הקרקע.

6.4 צודקת הנתבעת בטענתה, כי הנטל להוכיח את תשלום דמי ההשתתפות בו נשאו, לטענתם, בעלי הנכסים ברחוב ההדרים, רובץ לפתחם. מדובר בהפחתה בשיעור ההיטל, לה הם זכאים רק מקום ששילמו בעבר דמי השתתפות בסלילת כביש. על מנת לזכות באותה הפחתה, עליהם להוכיח כי אכן נשאו בפועל בתשלום דמי ההשתתפות בעבר. בהעדר הוכחה כאמור, אין התובעים זכאים לחישוב מופחת של היטל הסלילה.

6.5 התובעים הגישו תעודת עובד ציבור מטעם הגב' תלמה לוי, המועסקת בארכיון "בית הראשונים" בפרדס חנה. לתעודה זו צורפו שלל מסמכים ובכללם כאלה המתייחסים לתשלום דמי השתתפות בסלילת רחוב ההדרים, ע"י בעלי הנכסים הגובלים. אותם מסמכים כוללים פנייה של בעלי הנכסים ברחוב הנ"ל, המבקשים את מועצת המושבה לסלול כביש ברחוב ההדרים, תוך שהם מתחייבים להשתתף בהוצאות הסלילה לפי המקובל. בעקבות כך, הוציאה הנתבעת חיובים לבעלי הנכסים הגובלים בגין דמי השתתפות בשיעור 75% מהוצאות סלילת רחוב ההדרים. הנתבעת אף פירטה במכתב, מחודש יולי 1954, את התשלומים שנעשו ע"י הבעלים הגובלים, על חשבון המגיע מהם בגין סלילת הכביש. התובעים הציגו דרישות פרטניות שהפנתה הנתבעת אל מספר בעלי נכסים גובלים ברחוב ההדרים, בדרישה לשלם את חלקם בהוצאות הסלילה. אותן דרישות נשלחו ביום 4/7/1954 ואותם בעלים התחייבו בכתובים, לשאת בחלקם ולשלם את המגיע מהם עבור סלילת הרחוב. מכתבי הדרישה ומכתבי התשובה של התושבים, צורפו לתעודת העדה הנ"ל.

לדעתי, יש במסמכים שהוצגו כדי להעיד על מערכת גבייה מסודרת שהנהיגה הנתבעת, במסגרתה נדרשו בעלי הנכסים הגובלים ברחוב ההדרים, לשלם את חלקם בהוצאות הסלילה. הוצגו מסמכים המעידים על רישומם המדויק של תשלומים שנעשו ע"י בעלי המגרשים הגובלים, על חשבון המגיע מהם. לנוכח מנגנון הגבייה ומכתבי הדרישה שהוציאה הנתבעת, יש להניח כי גבתה את מלוא המגיע לה בגין סלילת הרחוב. בשים לב לזמן הרב שחלף מאז נעשו אותן עבודות סלילה ושולמו התשלומים בגינן, בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, ובהתחשב במסמכים שהוצגו בפניי, ניתן לקבוע כי הורם הנטל המונח לפתחם של התובעים, להוכיח כי שילמו בעבר את דמי ההשתתפות בגין סלילת רחוב ההדרים. משכך, ברי כי חלות לגביהם הוראות סעיף 9(א) לחוק העזר והם חייבים לשאת בתשלום מופחת, המגיע כדי שיעור 40% בלבד מההיטל שהיה חל עליהם לולא היה הכביש סלול.

6.6 אף לגבי רחוב הבוטנים, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת. אפשר ויש ממש בטענתה כי חוק העזר הראשון אצלה חוקק בשנת 1950 ולכן כל תשלום שנעשה עובר למועד זה, לא נעשה בהתאם לחוק עזר קודם, כדרישת סעיף 9(א). יחד עם זאת, הרציונאל העומד מאחורי סעיף 9(א) לחוק העזר, הינו שלא לחייב פעמיים אותם בעלי נכסים או חליפיהם, אשר שילמו בעבר דמי השתתפות בגין סלילת רחוב. רציונאל זה מחייב אותנו להכיר בתשלומים שנעשו ע"י בעלי הנכסים ברחוב הבוטנים, ככאלה העונים על דרישת סעיף 9(א) לחוק העזר. אין כל הצדקה לאבחנה מלאכותית בין בעלי נכסים ששילמו דמי השתתפות בגין סלילת כבישים במושבה לפני שנת 1950, לעומת אלה ששילמו לאחר שנה זו. הן אלה והן אלה שילמו את המגיע מהם בגין סלילת כבישים, ולכן זכאים להנות מן השיעור המופחת המעוגן בחוק העזר.

6.7 לאור האמור לעיל, ומאחר והתובעים נשאו בעבר בתשלום דמי השתתפות בגין סלילת כביש הבוטנים וכביש ההדרים, הרי שהם חייבים לשלם בגין הרחבת אותם כבישים, היטל בשיעור 40% מההיטל שהיה חל עליהם, לולא הכבישים היו סלולים. הנתבעת אינה רשאית לגבות מהם מעבר לשיעור האמור.

7. הרחבה או סלילה מחדש?

7.1 הנתבעת בסיכומיה טענה כי לנוכח היקף העבודות שנעשו בשני הרחובות, אשר כללו פירוקם המלא והנחת תשתיות חדשות והרחבתם מ-2.85 מטרים ל-12 מטרים, הרי שלא מדובר בהרחבת כביש קיים, אלא בסלילתו מחדש. מכאן, שאין תחולה, לשיטתה, לסעיף 9(א) לחוק העזר, הקובע את שיעור ההיטל בעד כבישים שהורחבו.

7.2 אף טענה זו דינה להידחות. ראשית, משום שהנתבעת עצמה במכתבי הדרישה שהפנתה לתובעים, נקטה בלשון "הרחבת כבישים" ולא סלילתם מחדש. שנית, הסכמתה של הנתבעת לחייב את התובעים בשיעור 40% מן ההיטל בגין 500 מ"ר ראשונים בחלקותיהם, מלמדת כי אף הנתבעת התייחסה לעבודות שנעשו במקום, כעבודות הרחבה של כבישים קיימים. המקום היחיד בחוק העזר ממנו ניתן לגזור את השיעור הנ"ל, הינו אותו סעיף 9, שעניינו הרחבת כבישים. למעלה מן הדרוש אוסיף עוד, כי הנתבעת נמנעה מהצגת ראיות התומכות בטענתה, כי היקף העבודות שנעשו במקום היה כזה המצביע על סלילה מחדש, תוך פירוקו של הכביש הקיים כליל. מכאן, שאין בסיס לקבוע כי מדובר בסלילה מחדש ולא בהרחבה של כביש קיים.

8. חיוב מגרשים אחוריים

8.1 התובעים טענו, כי אין מקום לחייב מגרשים אחוריים שאינם פונים לרחוב הבוטנים או ההדרים, בגין עבודות הסלילה שנעשו במקום. הנתבעת לעומת זאת טענה, כי אין בחוק העזר כל ביטוי למגרשים אחוריים והחיוב נעשה בגין החלקות הגובלות, כאשר כל חלקה הינה יחידת רישום בפני עצמה.

8.2 במחלוקת זו שנתגלעה בין הצדדים, הדין הוא עם הנתבעת. סעיף 1 לחוק העזר מגדיר, בין היתר, נכס מהו. נאמר כי נכס הינו כל בניין וכל קרקע או חלקים מהם, המהווים יחידת רישום נפרדת בספרי המקרקעין. מכאן שחיוב התובעים על פי החלקות, כפי שהן רשומות בספרי האחוזה, ולא על פי חלוקה בפועל למגרשים, בדין יסודו. האבחנה אותה מבקשים התובעים לעשות בין מגרש חזיתי, הגובל בכביש לבין מגרש עורפי, אינה מעוגנת בחוק העזר. לפיכך, דין טענתם של התובעים לעניין זה להידחות.

9. מועד החיוב

9.1 לטענת התובעים, הוציאה הנתבעת הודעות חיוב שגויות אותן ביטלה ותיקנה, והוציאה תחתן הודעות אחרות, שאף הן מוטעות. לפיכך, שומה על הנתבעת להוציא הודעות חדשות בהתאם להכרעת בית משפט בתיק זה, ולקבוע כי מועד הוצאתן הוא מועד החיוב החוקי. אחרת, יחויבו התובעים בריבית והפרשי הצמדה על פי חוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), התש"ם-1980, החל ממועד הוצאת החיובים השגויים.

9.2 הנתבעת מצדה טענה, כי יש לדחות טענת התובעים לעניין זה, שכן על פי סעיף 1 לחוק העזר, מוגדרת סלילה כרשימה ארוכה של פעולות, החל מהכנת תוכניות ועד לביצוע בפועל של העבודה. לכן, אין יסוד לטענת התובעים, כי החיובים הוצאו טרם זמנם, בטרם החלו עבודות הסלילה בפועל. בנוסף, לאור הודאתם של התובעים כי העבודות הושלמו מזה זמן רב, יש לחייבם גם בהפרשי הצמדה וריבית המגיעים על פי דין.

9.3 אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה. גם אם סברו כי נפלה טעות בחיובים שנשלחו אליהם מעם הנתבעת, שומה היה עליהם לשלם את החלק שאינו שנוי במחלוקת. התובעים אינם טוענים לפטור מלא בכל הקשור לעבודות ההרחבה של הרחובות הגובלים בחלקותיהם. לכן, ככל שלא שילמו את החלק המגיע מהם, לכל הפחות לפי חישובם, אין מקום לפטור אותם מחיובי ריבית והצמדה המגיעים על פי חוק.

10. תביעת השבה של אחדים מהתובעים

10.1 התובעים 5, 15, 16 ו-25 עתרו בתביעתם להורות על השבת סכומים ששילמו ביתר לידי הנתבעת. כך נטען, כי התובע מס' 16 נאלץ לשלם את מלוא החיוב השנוי במחלוקת, על מנת לקבל היתר בנייה. התובעים האחרים שילמו חלקים משמעותיים מהחיובים שנדרשו מהם, בין היתר, לנוכח הגבייה המנהלית בה נקטה הנתבעת.

10.2 הואיל ורק ארבעת התובעים הנ"ל הגישו תביעת השבה, אני מורה לצדדים לערוך חישוב על פי הכרעתי דלעיל, וככל שמגיעים לתובעים הנ"ל החזרים בגין תשלומי יתר ששלמו לנתבעת, על הנתבעת להשיב לידם את הכספים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מהמועד שהגיעו לידיה ועד להחזרתם לתובעים. ב"כ הצדדים יערכו החישוב ויגישו אותו לאישורי בדרך של פסיקתא.

11. סוף דבר

11.1 הודעות החיוב שהוציאה הנתבעת לתובעים בנוגע לדמי ההשתתפות בסלילת המדרכות ברחוב הבוטנים וההדרים, אינן עומדות בהוראות חוק העזר, ועל כן בטלות.

11.2 הואיל והתובעים שילמו בעבר בגין סלילת רחובות הבוטנים וההדרים, הרי שהם חייבים לשלם לנתבעת היטל בגין הרחבת כבישים אלו בשיעור 40% מההיטל שהיה עליהם לשלם, לולא היו הכבישים סלולים.

הנתבעת תערוך חישוב לגבי החיובים המגיעים מאת התובעים נגדם הגישה תביעות כספיות, על פי האמור לעיל, ותגיש פסיקתא לעניין זה.

11.3 אני דוחה את טענת התובעים בכל הנוגע לפטור המגיע כביכול למגרשים אחוריים, בהעדר כל עיגון חוקי לטענה זו.

11.4 אני מורה לנתבעת לערוך חישוב לגבי הסכומים המגיעים מהתובעים 5, 15, 16, ו-25 וככל שתובעים אלה אכן שילמו מעבר למתחייב, עליה להשיב לידיהם את תשלומי היתר. גם לעניין זה תוגש פסיקתא לאחר עריכת החישוב המדויק.

11.5 בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות ועל כן, יישא כל צד בהוצאותיו ובשכ"ט פרקליטו.

ניתן היום, כ' אדר א תשע"א, 24/02/2011, בהעדר הצדדים.