ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 18/10/2019
גרסת הדפסה

עתמ 2632-06 מנהלי, ארנונה

דור-אלון טכנולוגיות גז בע"מ נגד המועצה המקומית שוהם ואח'


9/3/2011

עתמ 2632-06

דור-אלון טכנולוגיות גז בע"מ

נגד

  1. המועצה המקומית שוהם
  2. מנהל הארנונה במועצה מקומית שוהם

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

בפני: כבוד סגנית הנשיא, השופטת מיכל רובינשטיין

09/03/2011

פסק דין

עתירה כנגד החלטת המשיבה 1- המועצה המקומית שוהם (להלן:"המועצה") לחייב את העותרת בארנונה רטרואקטיבית לשנים 2000 - 2006 בגין צוברי הגז המוחזקים על ידה בתחום שיפוטה של המשיבה.

רקע

1. העותרת הנה ספקית גז בישול למשקי בית. הגז מסופק בשיטות שונות, במיכלים ניידים בני 12-48 ק"ג המונחים על פני הקרקע, או במיכלים נייחים בני 500-1000 גלון המוטמנים בקרקע. הגז זורם מהמיכלים לדירות באמצעות צנרת. בחוזה שבין הצרכן לעותרת נמסרים המיכלים להחזקתו ולשימושו של הצרכן (נספח ב' לעתירה).

עד סוף שנת 2006 לא חייבה המועצה את העותרת בתשלום ארנונה בגין צוברי הגז.

בשנת 1995 חוקקה המועצה צו ארנונה מכוח הסמכות שניתנה לה לפי חוק ההסדרים במשק המדינה בו סווגו "מתקני חשמל" כ-"סוג-280" (נספח ב' לסיכומי העותרת).

בצו הארנונה לשנת 1996 סיווגה המועצה את "מתקני חשמל" כ"מתקנים מסוג-280" (נספח ג' לסיכומי העותרת).

במסגרת סקר נכסים שערכה המועצה בתחום שיפוטה, אותרו נכסים המחוזקים על ידי

העותרת אשר הוקמו, לטענתה, ללא קבלת היתר בנייה וללא מסירת דיווח על הקמתם או

על החזקתם למחלקת השומה של המועצה כנדרש (ממצאי הסקר-נספח ב' לתגובת המשיבים).

לפיכך, ביום 12.11.2006 נשלחה לעותרת דרישת תשלום ארנונה רטרואקטיבית לשנים 2000-2006 בגין שטחי 3 צוברי גז בשטח תפוס לפי סיווג "קרקע תפוסה - סוג 700" ולפי סיווג "מתקנים - סוג 280", בסך כולל של 200,965.45 ₪ (נספח א' לעתירה) (להלן: "שומת הארנונה"). שומת הארנונה כללה ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980.

בתאריך 28.12.06 הגישה העותרת עתירה זו.

בעת שהוגשה העתירה, התבררה במקביל עתירה דומה בבית המשפט המחוזי בחיפה [עמ"נ (חיפה) 254/05 סופר גז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית כרמיאל (להלן: "עניין כרמיאל")], וניתנה בה הכרעה. בקשת רשות ערעור שהוגשה-נדחתה. לפיכך, לבקשת הצדדים נדחה הדיון בעתירה זו עקב רצון לבחון מחדש את דרכי הפעולה בהליך זה לאור תוצאות עניין כרמיאל. הליכי השגה וערר עדיין תלויים ועומדים בענייננו.

ביום 11.1.10 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שאושר ע"י ביהמ"ש לפיו ידון ביהמ"ש בשלוש סוגיות בלבד: הפירוט בדרישות התשלום שהוציאה המועצה, שאלת החיוב הרטרואקטיבי ושאלת חוקיות סיווג המתקנים בצו הארנונה.

יתר הסוגיות השנויות במחלוקת תתבררנה בפני ועדת הערר.

טענות העותרת

2. א. חיוב רטרואקטיבי פסול- העותרת טוענת שהטלת ארנונה רטרואקטיבית לשנים 2000-2006 פסולה מעיקרה ואין מדובר במקרה חריג המקנה למועצה זכות להטלת חיוב זה. לטענתה, הטלת ארנונה על צוברי גז תת-קרקעיים בעניין כרמיאל בוטלה, על כן, יש לבטלה גם בעניינו. יתרה מזאת, העותרת טוענת כי החיוב הוטל ביום 12.11.06 - בסיומה של שנת מס. קרי, גם החיוב לכלל שנת המס 2006 מהווה חיוב רטרואקטיבי פסול משום שפוגם באינטרס הסתמכות של העותרת. העותרת אף מלינה על חיובי ריבית והפרשי הצמדה, שחושבו בדרישת התשלום. לדעתה, מדובר בריבית גבוהה במיוחד, דבר המנוגד לעקרון "חוקיות המנהל". כמו כן, מדובר בריבית והפרשי הצמדה בגין "חוב" אשר מעולם לא היה רשום בספרי הרשות מאחר ואינו בגדר חוב כי אם הטלה ראשונה שבגינה אין לחייב בריבית והצמדה.

ב. דרישת החיוב לוקה בחסר- והחיוב שהוטל הנו חיוב סתמי ונטול בסיס עובדתי. דרישת התשלום מתייחסת לנכסים המצויים בכתובת נכס: "עמק איילון", "קדם 29(ג)", "לפיד" (נספח א' לעתירה). לטענתה, מדובר בכתובת נכס המתייחסת לרחובות שלמים בהם עשרות בתים ולא בכתובות ממוקדות. לטענת העותרת על המשיבה מוטלת חובה לבסס את דרישות המס על נתוני אמת ולצרף לדרישת החיוב סקיצת מדידה של מודד מוסמך לעניין כתובת הנכסים והמדויקת ושטחם, וזו לא צורפה.

ג. מיכלים המוטמנים באדמה אינם חייבים בארנונה (ראה בג"צ 162/69 פז חברת הנפט בע"מ נ' עיריית הרצליה, פ"ד כג(2) 444; בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימים בע"מ נ' קרית אתא פ"ד מו(1) 793). לחילופין, ניתן לראות בשטחי הנכס כנכסים הפטורים מארנונה בהיותם קווי הולכת גז המהווים קווי תשתית ומתקני חיבור כהגדרתם בסעיף 274ב(ג) לפקודת העירית [נוסח חדש] .

ד. שינוי סיווג "מתקנים" (סוג 280) בצו המיסים אינו חוקי. הסיווג כלל עד שנת 1996 מתקני חשמל בלבד ובשנת 1996 שונתה ההגדרה ל"מתקנים" כך שיכלול מתקנים מסוגים רבים לרבות מתקני גז, וזאת ללא אישור השרים כנדרש על פי "דיני ההקפאה" שבחוק ההסדרים.

טענות המשיבים

3. א. העותרת, המשווקת העיקרית בארץ של גז לשימוש תעשייתי ופרטי פעלה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים שכן, נמנעה בכוונה מליידע את המשיבים על הטמנת הצוברים בשטחה המוניציפאלי וזאת בניגוד לחובתה על פי סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. כך הטמינה העותרת את הצוברים ללא היתר בניה כנדרש וללא הגשת בקשה להקלות. הפעולה האמורה הינה גם בעלת היבטים בטיחותיים העלולים לסכן את התושבים.

ב. לעניין החיוב הרטרואקטיבי, טוענים המשיבים כי העותרת לא חויבה בעבר עקב "מחדלה" שלה בכך שלא דיווחה למשיבים על עצם הטמנת הצוברים. לפיכך, משעמדה המועצה על הטעות שהוטעתה בה, וזאת במסגרת סקר שערכה, חייבה את העותרת בגין הצוברים (ראה לעניין זה ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל פ"ד נו(2) 773, ע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ פ"ד נז(4) 769 בע"א 2987/91 מאירה ריינר נ' עיריית ירושלים פ"ד מו(3) 661). בנוסף, טוענים המשיבים כי מוצדק להטיל ארנונה למפרע מתוך האינטרס הציבורי של קיום החוק וגביית מס אמת לרווחתם של תושבי הרשות המקומית. העותרת ידעה כי עליה לשלם ארנונה בגין הצוברים ולפיכך לא נפגע אינטרס ההסתמכות שלה. החיוב בהפרשי הצמדה נעשה בהתאם לסעיף 2 לחוק רשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 שנועד לשמור על ערכו הריאלי של חיוב הארנונה (ראה ע"א 104/83 יוניברסל נ' מנהל מס שבח, פ"ד לט(2) 805.

ג. לעניין שינוי הסיווג- המונח "מתקנים" בסעיף ההגדרות לצו המיסים לשנת 1995 (נספח א' לסיכומי העותרת) מוגדר כמונח רחב הכולל בתוכו אף מתקן המשמש לגז:

"כל מתקן המשמש לחשמל, אנרגיה, גז, מים תקשורת ודור, מרכז דואר, מתקני שאיבה, בריכות, בארות, מיכלים, תחנות טרנספורמציה ומרכזיות טלפון."

לדעת המשיבים, נוכח הגדרה רחבה זו, בסמכות המשיבה להטיל ארנונה כללית על "מתקנים" ואין בהשמטת המילה "חשמל" והותרת המונח "מתקנים" בסעיף 2.2.7 בצו המיסים של המשיבה משנת 1996 משום שינוי סיווג אסור על פי חוק ההסדרים הדורש את אישורי השרים כחריגה מחוקי "ההקפאה. לכל היותר עסקינן בתיקון טעות. ממילא חויבה העותרת רק החל משנת 2000, על כן, אין לעותרת כל זכות לתקוף שינוי זה שהתבצע השנת 1996 וזאת מחמת שיהוי ומניעות.

דיון

4. שאלת החיוב הרטרואקטיבי

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים מסמיך מועצה מקומית להטיל ארנונה על נכסים שבתחום שיפוטה: "מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס."

עקרון החוקיות מורה כי אין מטילים חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש בחוק. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס. בשונה ממקרים אחרים של חקיקה פיסקאלית, אין בדין הוראות לעניין תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה ולפיכך ההלכה היא כי ככלל, הטלת ארנונה רטרואקטיבית אסורה והיא תותר רק במקרים חריגים על פי השיקולים הכלליים בדבר שינוי החלטה מנהלית, במסגרתם יש לאזן בין אינטרס הפרט והסתמכותו על החלטה, לבין האינטרס הציבורי של קיום החוק וגביית מס אמת:

"עקרון החוקיות מורה לי כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם

נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס ... בפקודת העיריות לא הוקנתה

סמכות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. כיוון שכך תהא היד קפוצה במתן אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי" (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת המים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 451 (2000)) (להלן: "פרשת עילבון ").

"רשות ציבורית השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט...ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב ארנונה. מן הראוי ששומת הארנונה תהיה קבועה ויציבה בהקדם האפשרי" (ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל פ"ד נו (2) 773 (2002)).

לטענת המשיבה, במקרה שלפנינו יש להכיר בשומה הרטרואקטיבית הן בשל חוסר תום ליבה של העותרת שלא דיווחה לרשות המקומית על הטמנת הצוברים ולא קיבלה היתר להטמנתם, והן בשל היות השומה הרטרואקטיבית תיקון טעות שהמשיבה הוטעתה בה על ידי העותרת. דין טענות אלה להידחות.

המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי ביודעין ובזדון הטמינה העותרת את הצוברים במטרה לחמוק מתשלום ארנונה.

אם הטמנה זו דורשת היתר בנייה שלא התקבל, הרי שמדובר בטענה מתחום דיני התכנון והבנייה שאין מקום לדון בה במסגרת עתירה זו. לעניין הארנונה, סעיף 326 לפקודת העיריות מטיל על הפרט חובה לדווח לעירייה על עסקה שבה הנכס הושכר או נמכר ושונה המחזיק בנכס: "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -למסור לעיריה הודעה על העיסקה כאמור".

לטענת המשיבה, בהתאם להסכם השאלת צוברי הגז, לצורכי שימוש, שבין העותרת לבין כלל הדיירים שגרים באותם בניינים (נספח ב' לעתירה), לא דיווחה העותרת לעירייה על העסקה כאמור, על כן, לגישתה, העותרת חסרת תם לב.

דין טענה זו להידחות. הסעיף מטיל חובה לדווח על נכס שמשתלמת עליו ארנונה. במקרה דנן נראה כי העותרת הניחה שצוברי הגז אינם נכסים שמשתלמת עליהם ארנונה. אין חולק כי עד לקבלת הדרישה הראשונה ביום 12.11.06 לא נדרשה מעולם העותרת לשלם ארנונה בגין מיכלי הגז.

חיוב צוברי גז בארנונה הינה שאלה השנויה במחלוקת שנדונה בעבר בבתי המשפט ואף נדונה היום במקביל. בפסק דינו של כב' השופט סוקול שדן בארבעה ערעורים מאוחדים של חברות גז נגד עיריית כרמיאל (ראה לעיל-"עניין כרמיאל") נקבע כי הצוברים המוטמנים הם ברי חיוב וכך נאמר: "הטמנת צוברי גז תת-קרקעיים, כל שכן הצבת צוברים מעל פני הקרקע, מהוות ללא ספק שימוש בקרקע. הואיל ולא מדובר בשימוש קצר מועד, אלא בשימוש ארוך טווח, יש לראות בהצבת מכלים שכאלו גם החזקה בקרקע" בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניין זה נדחתה (בר"ם 5766/07).

ואולם כב' השופט סוקול לא הכריע בשאלה מי הם המחזיקים בצוברים אלה שכן חלקם מצוי בשטחי הרכוש המשותף של הבניינים אותם הם משרתים קרי במקרקעין שאינם בחזקת חברת הגז וחלקם מצויים במקומות אחרים. חלקם מונחים מעל פני הקרקע וחלקם מוטמנים בתוכה כאשר נעשה שימוש בקרקע שמעליהם שלא על ידי חברת הגז. בנוסף, סביב הצוברים ישנם שטחי בטחון הנדרשים על פי חוק. מכאן שמדובר בשאלה סבוכה בה מחזיקים ומשתמשים משמשים בה בערבוביה ויש לבחון את המקרים לגופם.

לפיכך, לא ניתן לטעון כנגד העותרת כי פעלה במטרה להטעות ולחמוק מתשלום ארנונה בגין הצוברים מקום בו יש מחלוקת לעניין עצם היותם ברי חיוב ולעניין שאלת המחזיק בהם החייב בתשלום בגינם .

זאת ועוד, לעניין חיוב העותרת בארנונה לראשונה ביום 12.11.06 לא ניתן לטעון כי מדובר בתיקון טכני או טעות בשיקול הדעת כפי שטוענת המשיבה, דבר המתיר לעיתים שינוי החלטת רשות באופן רטרואקטיבי. משך שנים התעלמו הרשויות המקומיות מצוברי הגז. בשנת 2006 ביצעה המשיבה סקר נכסים, בסקר נמצאו הצוברים ובעקבות כך הוחלט שיש לחייבם בארנונה, חיוב המהווה הטלת ארנונה לראשונה על פי תקנה 11 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות במקומיות בשנת 2000) בגין שטחים שבעבר לא חויבו. ויצוין, בסיכומי המשיבה בעניין שינוי הסיווג מציינת היא עצמה כי:..מדובר בנכס שעקב חוסר מידע על קיומו לא חויב בארנונה עד כה...על כן אמור מעתה כי הטלת חובת תשלום בארנונה מהווה הטלת ארנונה לראשונה". לפיכך אין בנסיבות העניין כדי להצדיק חיוב רטרואקטיבי במס.

בהודעת הצדדים בדבר ההסכם הדיוני אליו הגיעו, שבהתאם לו ניתן פסק דין זה, צוין תיק מקביל המתנהל אצל כב' השופט מודריק בעניין שבין אמישראגז החברה האמריקאית- ישראלית לגז בע"מ והעותרת כנגד 18 רשויות מקומיות, תיק שטרם ניתן בו פסק דין (עת"מ 2275/06). בתיק זה נתנו כל 18 הרשויות הסכמתן כי חיובי הארנונה הרטרואקטיביים יבוטלו באופן שהחיוב יחול רק מיום 1 בינואר של שנת הכספים שבמהלכה שלחה הרשות לראשונה שומת ארנונה בגין צוברי הגז (נספח א' לסיכומי העותרת). לא בכדי הסכימו המשיבות שם לבטל את החיובים הרטרואקטיביים לאור שהבינו כי אין מקום לחיוב זה.

לפיכך גם בענייננו אין לראות בחיוב הרטרואקטיבי בגדר תיקון טעות מותר ואין להכיר בחיוב הרטרואקטיבי שקדם לשנת 2006 בה נערך הסקר. על אחת כמה וכמה לא ניתן לחייב את העותרת בתשלום דמי פיגור בגין אי תשלום ארנונה שלא נדרשה לשלמה כלל.

5. שאלת החיוב הרטרואקטיבי באותה שנה

הודעת החיוב נשלחה לעותרת ביום 12.11.06 בסמוך לסוף שנת 2006. לטענת העותרת דרישת המס הרטרואקטיבית לכל שנת 2006 בסמוך לסגירת שנת המס, פוגעת באינטרס ההסתמכות שלה לעניין סופיות השומה. הפסיקה בסוגיה זו אינה אחידה. יש הסבורים כי אין להתיר ארנונה רטרואקטיבית בכל מקרה, גם באותה שנת מס. כך בעמ"נ 169/05 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' המועצה האזורית גדרות [לא פורסם] ( 25.4.06) קבעה כב' השופטת דותן כי דרישת תשלום שנשלחה בסוף שנת המס, יש לראות בה חיוב רטרואקטיבי, ועל כן פסול. כך קבע גם כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני כשציטט מדברי היועץ המשפטי לממשלה: "בעניין הטלת חיוב ארנונה בשלב מאוחר של שנת המס, רטרואקטיבית לחודשים קודמים באותה שנה, סבור היועץ המשפטי לממשלה כי הדבר צריך להיעשות לקוח בסבירות ובהגינות. הטלת חיוב ארנונה בסמוך לסיום שנת המס, עבור אותה שנה, "חשודה כהפעלת סמכות באופן לא סביר", אלא אם כן הרשות יכולה להצביע על טעמים ענייניים מיוחדים המצדיקים זאת"(ה"פ 1325/00 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עיריית יבנה, [לא פורסם] (14/04/2008).

מנגד, בעת"מ 1229/02 תש"ן נ' המועצה המקומית גבעת שמואל [לא פורסם] (16.1.06) נקבע כי: "מאחר שמדובר בתיקון טעות, סבורה אני כי אין להגביל את תיקון הטעות שנפלה בחישוב שטח הנכס ליום ההודעה וניתן לדרוש תיקונה של הטעות ביחס לכל שנת הכספים מבלי שהדבר יוגדר כחיוב אסור".

כך קבעתי גם אני בעת"מ 2835/08 מעונות מכבי בית בלב בע"מ נ' עיריית רמת גן [לא פורסם] (10.12.2009) כאשר נמצאה טעות במדידת השטח לחיוב.

בעניינו, סבורני כי הדין עם העותרת. לאחר שקבעתי כי אין מדובר בתיקון טעות כי אם בהטלת ארנונה לראשונה, יש מקום לאזן בין האינטרס הציבורי שבגביית הארנונה לבין אינטרס ההסתמכות של העותרת שלא חויבה בגין צוברי הגז עד לאותו מועד, ולא צפתה חיוב זה. לאור האמור תחויב העותרת בארנונה החל מיום משלוח דרישת התשלום לראשונה קרי מיום 12.11.06 ואילך.

6. חוקיות סיווג המתקנים בצו הארנונה

המשיבה מעלה טענה מקדמית של שיהוי. לשיטתה היה על העותרת לתקוף את שינוי הסיווג בצו הארנונה בשנת 1996 כשנעשה השינוי, ומשלא עשתה כן במועד, מנועה היא מלטעון כעת כנגד הסיווג.

דין טענה זו להידחות. לשינוי בצו הארנונה ככל שנעשה בשנת 1996, לא היה כל נגיעה לעותרת והשינוי לא השפיע עליה שהרי העותרת חויבה בגין צוברי הגז רק בסוף שנת 2006 על סמך אותו שינוי בצו הארנונה שנעשה בשנת 1996. משנתקבלה שומת הארנונה אצל העותרת ביום 12.11.06, פנתה היא לבדוק את הבסיס החוקי לחיובה ובהתאם הגישה היא עתירה זו ביום 28.12.06. מבחינת השיהוי הסובייקטיבי הבוחן את התנהגותו של העותר, קרי האם ניתן ללמוד ממנה כי ויתר על זכותו לפנות לערכאות, לא נמצא כי זהו המצב בענייננו וכי היה שיהוי כאמור.

לעניין הטענות המהותיות שהועלתה העותרת בנוגע לשינוי סיווג אסור לאור דיני ההקפאה. עד לשנת 1985 הייתה לרשויות המקומיות סמכות מלאה ובלתי מוגבלת לקבוע את שיעורי הארנונה בתחומן. מצב זה הביע לפערים ניכרים בין תשלומי ארנונה בגין נכסים דומים ברשויות שונות. כמו כן התעורר חשש שמא הרשויות המקומיות יעלו את שיעורי הארנונה באורח בלתי סביר כדי לכסות את גירעונותיהן ולהגדיל את המשאבים העומדים לרשותן.

בשנות השמונים החליט המחוקק, במסגרת הסדרים רבים נוספים, להטיל מגבלות גם על קביעת שיעורי הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות באמצעות חוק ההסדרים (סקירה של הוראות ההקפאה מצויה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3784/00 שקם בע"מ נ' מועצת עירית חיפה, פ"ד נז(2) 481, 486-490; בע"א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(3) 337, 342-344, ברע"א 11304/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' עירית חיפה, דינים עליון עה 796, וכן בספרו של הנריק רוסטוביץ ארנונה עירונית, כרך א', עמ' 432 ואילך).

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים כאמור קובע את סמכות המועצה להטלת ארנונה כללית על נכסים שבתחומה, ואילו סעיף 8(ב) לחוק קובע את סמכותם של השרים להגביל סמכות זאת בתקנות: "השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית".

מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשות המקומית בשנת 2000), התש"ס-2000 (להלן:"תקנות ההסדרים"). בתקנות קבעו השרים סכומים מזעריים ומרביים של ארנונה לסוגי הנכסים השונים. תקנות אלו הוחלו, בשינויים שונים, גם בשנות המס שלאחר מכן. תקנה 4 (א) לתקנות ההסדרים אוסרת על המועצה לשנות סיווג או תת סיווג של נכס אם בפועל לא השתנה השימוש בו . סעיף 9(ב) מתיר לשנות סיווג כאמור אם קיבלה המועצה אישור חריג לכך משרי הפנים והאוצר.

לטענת העותרת, השינוי שעשתה המשיבה בצו הארנונה בשנת 1996 לפיו שונה סיווג "מתקנים" קוד נכס 280 שכלל מתקני חשמל בלבד, כך שיכלול מתקנים מכל הסוגים לרבות מתקני גז, הוא שינוי סיווג אסור על פי תקנה 4(א) לעיל ואם רצתה המועצה לעשותו, היה עליה לקבל את אישורי השרים לכך בהתאם לתקנה 9(ב) לעיל. משלא עשתה כן, מדובר בשינוי סיווג שאינו כדין.

מנגד טוענת המשיבה כי אין בהשמטת המילה "חשמל" והותרת המונח "מתקנים" חריגה מחוקי ההקפאה וסטייה מתקנות ההסדרים. ממילא הגדרת "מתקנים" בצו הארנונה לשנת 1995 שקדם לשינוי שנעשה בצו בשנת 1996, היתה הגדרה רחבה שכללה: "כל מתקן המשמש לחשמל, אנרגיה, גז, מים, תקשורת, מרכז דואר, מתקני שאיבה, בריכות, בארות, מיכלים, תחנות טרנספורמציה ומרכזיות טלפון" ומכאן שאין כל משמעות לשינוי ומתקני גז היו ממילא כלולים בגדר מתקנים, גם בצו הארנונה שקדם לשינוי.

זאת ועוד, לטענת המשיבה תקנה 4(ב) לתקנות ההסדרים קובעת כי:

"... (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאית רשות מקומית לשנות תת סיווג של נכס מסוג מבנה מגורים בהתאם למקומו של הנכס, ובלבד שהסכום שיוטל על הנכס בשל שינוי כאמור לא יעלה על הסכום החדש או על הסכום המרבי, לפי הנמוך".

לשיטת המשיבה, לאור העובדה כי מתקני הגז לא חויבו בארנונה בעבר מחמת טעות, הרי שהשינוי הוא לכל היותר תיקון טעות וכבר נקבע לא אחת בפסיקה כי תיקון טעות הוא מותר ואף רצוי ואין בתקנה 4 כדי להנציח טעויות (ראו עע"מ 104/03 קפלן נ' עיריית רמת-גן, פ"ד נח(3) 769, 773).

זאת ועוד, בשל אותה טעות שבגינה לא חויבו הצוברים בעבר, מהווה החיוב שנעשה בשנת 2006 הטלת ארנונה לראשונה וככזה, כל עוד הוא במסגרת הסכום המזערי והמרבי שנקבעו בתקנות, הרי שבהתאם לתקנה 11 לתקנות ההסדרים, אינו מחויב באישור השרים.

לאחר שבחנתי את הנושא הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם המשיבה ודין טענות העותרת בעניין זה להידחות.

אין חולק כי צוברי הגז לא חויבו בארנונה בעבר והמשיבה התעלמה מהם. ועל כן ניתן לקבוע (כפי שקבע גם כב' השופט סוקול בערעורים בעניין כרמיאל), כי מדובר בטעות בשיקול דעת שהרשות מוסמכת לתקנה ולהטיל ארנונה לראשונה בהתאם לתקנה 11 לתקנות ההסדרים והטלה זו אינה מחייבת את אישורי השרים. אין בשינוי שנעשה בצו הארנונה לשנת 1996 כדי להוריד או להעלות לעניין זה ומדובר בסיווג כדין וחיוב כדין.

7. הפירוט המתחייב בדרישות התשלום

לטענת העותרת דרישות התשלום שנשלחה אליה לוקה בחסר ואינה מפורטת דייה . לשיטתה, כתובת הנכס המצוינות בדרישה, מתייחסות לרחובות שלמים בהם עשרות בתים ולא בכתובות ממוקדות.

לטענת המשיבה הודעת השומה על כל נספחיה כוללת, בין היתר, את זיהוי הנכסים סיווגם ושטחם והיא מפורטת דיה וכן טוענת היא כי העותרת אינה כופרת בהימצאות המתקנים שם.

אכן כאשר עוסקים בצוברי גז המצויים במקומות שונים, חלקם מעל הקרקע וחלקם מתחתיה, יש לפרט בדרישת התשלום הן את מקום הימצאם, הן את סיווגם לצורך החיוב בארנונה, הן את תעריפי החיוב והן את השטח לחיוב. עיון בדרישת התשלום מעלה כי תעריפי החיוב כמו גם שטחי הצוברים וסיווגם, מפורטים וברורים דיים ואולם הכתובות בחלקן אינן מפורטות וכוללות שם רחוב בלבד ("לפיד", "עמק איילון"). ואולם, אין בכך כדי לגרוע מתוקפו של החיוב. מרגע שנקבע כי שטחי מתקנים אלה חייבים בתשלום ארנונה, תודיע העותרת למשיבה לעניין כתובתם המדויקת של הצוברים החייבים במס, כמתחייב על פי סעיף 326 לפקודת העיריות לעיל.

8. סוף דבר

לאור כל האמור, העתירה מתקבלת בחלקה כך שחיובי הארנונה הרטרואקטיביים יבוטלו והחיוב יהיה מיום 12.11.2006. טענותיה של העותרת לעניין חוקיות הסיווג ולעניין הפירוט בדרישות החיוב ששלחה המשיבה, נדחות בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אדר ב תשע"א, 09/03/2011, בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן