בעל ואישה היו הבעלים במשותף של דירה בקומת הקרקע בחולון. הבעל מכר את חלקו בדירה לאשתו במסגרת הסכם גירושין. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון השיתה על הבעל שומת היטל השבחה בגין זכויות הבנייה על גג הבניין. וועדת הערר קיבלה את ערר וביטלה את החיוב בהיטל ההשבחה, ועל כך הוגש ערעור. היועץ המשפטי לממשלה הגיש חוות דעת לפיה ההחלטה של וועדת הערר היא נכונה.

בית המשפט, השופטת יהודית שיצר, דחה את הערעור ופסק:

השופטת יהודית שיצר

לכאורה, לפי החלטה זו היה מקום להשית היטל השבחה על הבעלים של דירת הקרקע משום שהקניין בזכויות הבנייה בגג שייך לכל בעלי הדירות, אולם בהמשך פסק בית המשפט:

היטל השבחה נועד לשתף את קופת הציבור ברווח שנוצר לבעל הקרקע כתוצאה מהגדלת זכויות הבנייה שלו. כאשר הגדלת זכויות הבנייה ניתנת לניצול רק בידי אחד מהשותפים במקרקעין המשותפים, עולה השאלה: האם השותפים האחרים התעשרו?

בית המשפט פסק, כי התעשרות כזו יש להוכיח בשומת היטל ההשבחה, ואין מקום להסתפק בהנחה הכללית של שותפות במקרקעין.

עד כאן דיני היטל השבחה, ועתה נעבור למשפט המנהלי.

לכל אדם יש זכות לעשות כל מעשה שלא נאסר עליו לעשותו בדין. בניגוד לזכות זו, לכל רשות שלטונית יש זכות לפעול רק על פי מה שהותר לה בדין. תפישה בסיסית זו של המשפט המנהלי מטילה על הרשות השלטונית חובה לנמק כל מעשה וכל החלטה. חובת ההנמקה היא אחת מיסודות הדמוקרטיה, שכן מבלעדיה יהיה האזרח נתון לשרירות לב של הפקיד.

פסק דינה של כב' השופטת שיצר מחזק את הדמוקרטיה, וראוי ללמוד ממנו לכל תחום של המשפט המנהלי, ובייחוד לתחום דיני המס.

עמ"נ 59261-06-14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נגד ברגר רחל, בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים כבוד השופטת יהודית שיצר