דניה סיבוס בע"מ ביצעה פעולות חפירה וכריית חול כהכנה להקמת בניין מגורים ברחוב יוחנן הסנדלר בבת-ים, ועיריית בת-ים השיתה עליה שומת ארנונה לפי סיווג של "מבנה תעשייה", בטענה שהיא כרתה חול מאתר הבנייה כ"מחצבה". דניה סיבוס הגישה עתירה מנהלית, וטענה, כי מדובר ב"אתר בנייה" ולא ב"מחצבה", ולכן זו "אדמת בניין" שאינה מושא להשתת ארנונה.

בית המשפט לעניינים מינהליים, השופט א' בכר, קיבל את העתירה ופסק, כי המחלוקת אינה טכנית או עובדתית אלא עצם חוקיות השתת הארנונה, ובהתאם לסעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976, יש לברר שאלה משפטית כגון דא בבית המשפט לעניינים מינהליים. על פסק הדין הגישה העירייה ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון, כב' השופט יורם דנציגר פסק, כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים היה מוסמך לדון ולהכריע בעתירה. עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בנייה הן פעולה של שימוש לוואי בקרקע לצורכי הבנייה ולא לשם הוצאת החול. העירייה כשלה בעמידה ברף המינימלי של הוכחה לפני השתת שומת הארנונה ולאחריה, כי עסקינן בפעילות נפרדת של חציבה, ולא הביאה ראיות, כי כריית החול הצמיחה רווח כלכלי.

השופט יורם דנציגר

בית המשפט העליון אישר את קביעותיו וממצאיו של בית המשפט קמא לפיהם החלטת העירייה להוציא שומה בגין אדמת בניין בקרקע לבנייה בתעריף המיועד ל"מבנה תעשייה", כאילו עסקינן ב"מחצבה", לוקה בחוסר סבירות, הגם שלא בחוסר הגינות או בחוסר תום לב. הערעור נדחה.

כאשר רשות מקומית משיתה שומת ארנונה, עליה להיות מבוססת על מערכת עובדות, קל וחומר, כאשר מושתת שומת ארנונה לא שגרתית, שלא הושתה בעבר על אותו נישום או על שימוש דומה.

כאשר רשות מקומית משיתה שומת ארנונה ללא תשתית עובדתית ראויה, אזי הליכי הערר או העתירה המנהלית אינם הבמה הראויה למקצה תיקונים, ולא ל"מסע דייג" אחר עובדות חדשות שנדרשו לפני השתת השומה, ושומה כזו לוקה בחוסר סבירות.

_______

* עע"מ 5258/16 עיריית בת ים נגד דניה סיבוס בע"מ, כבוד השופטים י' דנציגר, א' שהם, ד' מינץ, 29.10.2017.

** הכותב ועו"ד צחי שרף ייצגו את הנישומה.