ב. שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

ג. סיוע לסרסרות למעשי זנות - עבירה לפי סעיף 199 יחד עם סעיף 31 לחוק.

ד. סרסרות למעשי זנות - עבירה לפי סעיף 199(א) לחוק.

ה. החזקת מקום לשם זנות - עבירה לפי סעיף 204 לחוק.

א. סחר בבני אדם לעיסוק בזנות - עבירה לפי סעיף 203א (א) לחוק.

ב. סרסרות למעשי זנות - עבירה לפי סעיף 199(א) לחוק.

ג. כליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק.

ד. קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

א. נסיון לסחר בבני אדם לעיסוק בזנות - עבירה לפי סעיף 203א (א) + סעיף 25 לחוק.

ב. כליאת שווא - עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק.

ג. קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

2. במרכז כתב האישום עומדות שש מתלוננות: מ.ד., י.ל., א.ט., מ.ל., א.ק., ו-א.א.

במועדים הרלוונטיים לכתב האישום החזיק הנאשם 2, בבעלותו ובניהולו, 3 מועדונים - בתי בושת, לשם עיסוק בזנות: "גולדן גייט", "סיוון" ו"סלבריטי".

מכתב האישום עולה כי נאשם 1 נהג להעביר לנאשם 2, את הנשים בעלות האזרחות הזרה, אשר הוברחו לישראל בדרכי רמייה דרך גבול ישראל-מצרים, לשם עיסוק בזנות.

נאשם 2 נהג לקבל את הנשים הללו לרשותו, והורה להן לקיים יחסי מין ולספק שירותי מין אחרים ללקוחות המגיעים לקבל שירותים מיניים בבתי הבושת שבבעלותו.

נאשם 1 יחד עם נאשם 2, בעצמם או באמצעות אחר, נהגו לזייף תעודות זהות ישראליות, הנחזות להיות תעודות זהות רשמיות של מדינת ישראל, הכוללות פרטיהן של נשים ישראליות אליהן הוצמדו תמונותיהן של הנערות הזרות, באופן שנחזה להיות כאילו הנערה הזרה הינה ישראלית. את תעודות הזהות הללו סיפק נאשם 2 לנשים אשר רכש ואשר עסקו בזנות במועדונים שבבעלותו, על מנת שהללו יתחזו לנשים אשר פרטיהן מופיעים בתעודות הזהות המזויפות.

אישום ראשון

א. מ.ד. ילידת 1981, הינה אזרחית ותושבת מולדובה, אשר בתאריך בלתי ידוע באמצע חודש ספטמבר 2002 או בסמוך לכך הוברחה לישראל, עברה את הגבול המצרי עם עוד 15 בנות ונכנסה לישראל בעזרת בדווים. הללו הביאו את מ.ד. ואת יתר הבנות לביתו של הנאשם 1 ברח' בילו 68 בראשל"צ.

נאשם 1 צילם את מ.ד. ואת יתר הנשים שהובאו לביתו על מנת שהתמונה תשמש לצורך זיוף תעודת זהות כאמור.

באותו ערב או בסמוך לכך הגיע נאשם 2 לביתו של נאשם 1. מ.ד. והנשים הנוספות הוצגו בפני נאשם 2. נאשם 2 בחר את מ.ד. מתוך הללו שהוצגו בפניו, שילם לנאשם 1 עבורה סכום כסף בלתי ידוע ונטל אותה עימו. באותו ערב הורה הנאשם 2 ל-מ.ד. לקיים עימו יחסי מין. מ.ד. ביקשה מהנאשם 2 שלא לקיים עימו יחסי מין מאחר והיתה במחזור, אולם נאשם 2 עמד על כך שתקיים עימו יחסי מין ובעל אותה. מ.ד. הועברה על ידי נאשם 2 למועדון ה"גולדן גייט", על מנת לספק שירותי מין ללקוחות, ובהמשך הועברה על ידו למועדון "סיוון".

מ.ד. נאלצה לעבוד בהוראת הנאשם 2 משעה 10:30 בבוקר ועד 5:00 לפנות בוקר, תמורת סכומים זעומים אשר שולמו לה החל מחודש עבודתה השלישי. במועדון "סיוון" נאלצה לספק שירותי מין לכ-17-22 לקוחות בממוצע ביום, וב"גולדן גייט" לכ-4-6 לקוחות ביום.

נאשם 2 כפה על מ.ד. לקיים יחסי מין עם לקוחות גם בהיותה במחזור וכאשר סרבה איים שיקנוס אותה בסך של 50 ₪. נאשם 2 דרש מ-מ.ד. לקיים יחסי מין גם עם לקוח בלתי שפוי שהגיע למקום, וכאשר סרבה איים עליה שיקנוס אותה, "ימכור אותה לערבים ושאצל הערבים מרביצים לבנות" ו"יכניס אותה למקום סגור". מ.ד. קיימה יחסי מין עם הלקוח על פי דרישתו של נאשם 2 ותחת איומיו. במועד אחר, כאשר סרבה מ.ד. לקיים יחסי מין עם לקוח, מחמת עייפות, הכריח אותה נאשם 2 לקיים יחסי מין עם הלקוח תוך צעקות ואיומים.

נאשם 2 דרש ממ.ד. תשלום בסך 30 ₪ ליום עבור שכירות המגורים שלה, והיא נאלצה לשלם. בתאריך בלתי ידוע, במהלך חודש אוקטובר 2002, הרתה מ.ד. בעל כורחה, כתוצאה מקיום יחסי מין עם לקוח אשר הגיע לבית הבושת בו עבדה ואשר היה בבעלות נאשם 2.

אישום שני

ב. י.ל. ילידת 1980, הינה אזרחית ותושבת אוקראינה, אשר בתאריך בלתי ידוע לאחר חודש יולי 2002 או בסמוך לכך הוברחה לישראל, אף היא כאמור לעיל. היא הועברה לדירה שמיקומה אינו ידוע, לשם הגיע הנאשם 1, אשר נטל את י.ל. ואמר לה כי עליה לעבוד בזנות. היא הובאה למועדון "סלבריטי" והועברה לרשותו של נאשם 2. י.ל. נאלצה לקיים יחסי מין ולספק שירותי מין ללקוחות שהגיעו למועדון דנן, וקיבלה סכומים זעומים בלבד מתוך הסכומים שהורה לה נאשם 2 לגבות מן הלקוחות.

בהמשך העביר הנאשם 2 את י.ל. למועדון ה"גולדן גייט" שבבעלותו, על מנת שתספק שם שירותי מין ללקוחות שיגיעו למקום, ו-י.ל. קיימה יחסי מין עם 10 לקוחות ביום בממוצע במשך כ- 16-17 שעות ביום.

נאשם 2 נהג לאיים על י.ל. ש"ימכור אותה למכון סגור, בלי חלונות ובלי אויר, כל היום זיונים". בתאריך בלתי ידוע כאשר סרבה י.ל. לספק שירותי מין אורלי ללקוח בלי קונדום כפה עליה נאשם 2 לבצע זאת באיומים כי "ימכור אותה".

נאשם 2 החזיק בדרכונה של י.ל. וסרב למוסרו לה כשביקשה ממנו.

בתאריך 8.12.02 או בסמוך לכך, עם מעצרו של נאשם 2, הגיע נאשם 1 לדירתה של י.ל., ונטל אותה עימו אל דירתו. נאשם 1 הסביר ל-י.ל. כי "יש בעיות עם המשטרה ומסוכן להיות בדירה".

ג. א.ט. ילידת 1980, הינה אזרחית ותושבת אוקראינה, אשר בתאריך בלתי ידוע לאחר חודש אוקטובר 2002 או בסמוך לכך הוברחה לישראל, כאמור לעיל. א.ט. הועברה לכתובת בלתי ידועה ובהמשך נלקחה על ידי אדם המכונה "דודיק" לביתו של נאשם 1. במהלך תקופת שהותה בביתו של נאשם 1, נלקחה א.ט. על ידי אשתו של נאשם 1 וצולמה על מנת שתמונתה תוצמד לתעודת זהות מזויפת שהוכנה עבורה.

כשבועיים לאחר שהגיעה לביתו של נאשם 1, הגיע בשעות הערב נאשם 2 למקום, ונהג מטעמו לקח את א.ט. למועדון שבבעלותו. א.ט. עבדה במועדון ה"גולדן גייט" ולאחר מכן הועברה למועדון "סיוון". בתמורה לשירותי המין שסיפקה ללקוחות קיבלה א.ט. סכום מזערי בלבד מהאתנן ששולם. בתאריך 8.12.02, לאחר מעצרו של נאשם 2, הגיע נאשם 1 לדירתה של א.ט., ונטל אותה יחד עם י.ל., לדירתו.

אישום רביעי

ד. מ.ל. ילידת 1981, הינה אזרחית ותושבת מולדובה, אשר בתאריך בלתי ידוע לאחר חודש יולי 2002 או בסמוך הוברחה לישראל. היא הועברה לכתובת בלתי ידועה בישראל ובהמשך נלקחה על ידי נאשם 1 לביתו.

מ.ל. נלקחה על ידי אשתו של נאשם 1 וצולמה על מנת שתמונתה תוצמד לתעודת הזהות המזויפת שהוכנה עבורה. בסמוך לכך נמסרה תעודת הזהות המזויפת ל-מ.ל., והיא הובאה למועדון "סיוון" על מנת לעבוד בזנות.

אישום חמישי (כנגד נאשם 1 בלבד)

ה. בתחילת חודש אוקטובר 2002 או בסמוך לכך, הגיעה לישראל מאוזבקיסטן, א.ק., אשר הוברחה לישראל, כאמור. במועד שאינו ידוע נמכרה א.ק. לנאשם 1, ל"וולדיק" ול"גבי" שקנו אותה במשותף מאחרים, שזהותם אינה ידועה, תמורת 15,000$, וזאת לשם העסקתה בזנות. נאשם 1 לקח את א.ק. לביתו.

עובר לכך, קשר נאשם 1 קשר עם קושרים אחרים, לפיו ימכרו את א.ק. לאחרים לשם העסקתה בזנות וישגיחו עליה לבל תצא מחזקתם עד למכירתה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נעלו הקושרים את א.ק. בבית, במשך כארבעה ימים, ולא התירו לה לצאת מהבית אלא בליוויים. במהלך תקופה זו הוצגה א.ק. בפני קונה, אולם העסקה לא יצאה לפועל.

כארבעה ימים לאחר שהגיעה א.ק. לידיו של נאשם 1, לקחה הנאשם ל"מכון ליווי" בו הועסקה בזנות כשבועיים. את דמי האתנן בעד מעשי הזנות מסרה א.ק. לעובדת במקום ולפלוני ואלה חלקו בהם עם נאשם 1.

ו. במהלך חודש אפריל 2002 או בסמוך לכך, הגיעה לישראל מאוקראינה, א.א., היא הוברחה לישראל דרך מצרים בסיועם של בדווים לשם עיסוק בזנות. א.א. הועברה לדירה בתל אביב, ולאחר מכן, הובאה לביתו של הנאשם.

עובר לכך, קשר נאשם 1 קשר עם הקושרים, לפיו ימכרו את א.א. לאחרים לשם העסקתה בזנות וישגיחו עליה לבל תצא מחזקתם עד למכירתה. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נעלו הקושרים את א.א. בבית, ולא הותר לה לצאת ממנו במשך כל ימי שהותה בחזקת הקושרים.

בסמוך לאחר העברתה של א.א. לביתו של נאשם 1, הורה הנאשם ל-א.א. "תתאפרי, תסתדרי, היום יבוא אנשים לראות אותך". אל הבית הגיעו שניים, והנאשם הציג את א.א. בפניהם לצורך מכירתה לשם עיסוק בזנות. אחד הקונים הורה ל-א.א. להתפשט, א.א. התפשטה ונותרה עירומה והלה בחן את גופה ואולם, העסקה לא יצא אל הפועל. למחרת, הציג נאשם 1 את א.א. בפני אדם אחר כדי למוכרה, ואולם גם העסקה דנן לא יצאה לפועל.

3. במסגרת הסדר הטיעון אשר נקשר בין הצדדים, הודו הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן בשלישית. מהאישום החמישי לגבי נאשם 1, נמחקו עבירות האינוס והתקיפה כנגד המתלוננת א.ק., מחמת קשיים ראיתיים. לגבי נאשם 2 לא תוקנו סעיפי האישום.

לעניין העונש ב"כ הצדדים לא הגיעו להסדר, עם זאת, הסכימו כי רכיבי העונש לגבי נאשם 1 יכללו עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. התביעה הודיעה לבית המשפט, כי העונש ההולם בגין העבירות דנן בעניינו של נאשם 1 הינו 12 שנות מאסר בפועל, ולכך עתרה התביעה. לגבי נאשם 2 התביעה עתרה לעונש מאסר ממושך בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות.

הוסכם כי ב"כ הנאשמים יהיו רשאים לטעון לעונש כרצונם.

4. עבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, והעבירות הנוספות הנלוות לה, בהן הורשעו הנאשמים, הינן עבירות בזויות ונתעבות, וכך חזרו ופסקו בתי המשפט:

(בש"פ 9274/01 מדינת ישראל נ' עמי ישי, תק-על 2001(4), 57; וע"פ 3204/03 3213/03 מדינת ישראל נ' יעיש בן דוד, תק-על 2003(3), 42).

ועוד מדברי בית המשפט העליון בבש"פ 7208/01, יעקב חיון נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(3), 1676, עמ' 1677:

את הנגע של סחר בבני אדם יש לעקור מן השורש, ולצורך כך יש להטיל עונשים חמורים על מבצעי העבירות הללו.

בע"פ 1677/02 שלמה שמואלוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 31, נפסק כי:

וכן:

על חומרת המעשים בגינן הורשעו הנאשמים, הכרוכים בעצם העיסוק בסחר בבני אדם, ועל הקלון המוסרי והכתם הכבד שהוא מטיל על החברה שבקרבה הוא מתבצע (ראה גם ע"פ 11196/02 פרודנטל נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3), 459).

מעמדת הפסיקה לגבי מעשים הכרוכים בסחר בבני אדם, אנו למדים כי החומרה שיש לייחס למעשים הללו, עולה על החומרה שיש לייחס למעשי הסרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות, הגם ששפלותם של האחרונים אינה מוטלת בספק, אף היא.

בגזר דין בתפ"ח (מחוזי-ת"א) 1054/03 מדינת ישראל נ' רשיד, תק-מח 2003(2), 5911, (שאושר בע"פ 7732/03 רשיד נ' מדינת ישראל, מיום 9.3.2004 (טרם פורסם)), נפסק בנוגע לעבירות הסרסרות והחזקת מקום לשם עיסוק בזנות:

כמפורט לעיל שני הנאשמים הורשעו בעבירות הבאות:

נאשם 1, הורשע בשתי עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, עבירה אחת של נסיון לסחר בבני אדם, שתי עבירות של כליאת שווא, עבירה אחת של סרסרות למעשי זנות, שלוש עבירות של סיוע לסרסרות למעשי זנות, 4 עבירות של זיוף, 4 עבירות של שימוש במסמך מזויף, 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע.

נאשם 1 אף צרף הודה והורשע בעבירה נשוא תפ"ח 1151/03 (מחוזי-ת"א) - תיווך לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות.

נאשם 2, הורשע בעבירה אחת של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, 4 עבירות של סרסרות למעשי זנות, 4 עבירות של החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, 2 עבירות של איומים, 4 עבירות של זיוף, 4 עבירות של שימוש במסמך מזויף.

אין ספק כי העבירות בגינן הורשע נאשם 1 רבות וחמורות מהללו בגינן הורשע נאשם 2. אם כי נאשם 2 הורשע גם בהחזקת בתי הבושת בהן הועסקו המתלוננות, ועל ידי החזקת בתי הבושת הללו איפשר נאשם 2 להפיק רווחים מהסחר במתלוננות. זאת ועוד, יחסו של נאשם 2 למתלוננות היה קשה ומשפיל והתנהגותו כלפיהן היתה גרועה הרבה יותר מהתנהגותו של נאשם 1.

נאשם 2, אף הורשע בניהול מספר בתי בושת שבהן הועסקו הנשים הללו.

מן המעשים המתועבים המפורטים בכתב האישום המתוקן בשלישית, עולה כי הנאשמים אכן עסקו בעיסוק בזוי הזה, בדרך משפילה הרומסת את כבוד האדם ומבזה אותו, ואין נפקות לעובדה אם המתלוננות הסכימו לכך בלית ברירה אם לאו. כבר נפסק כי חברה מחויבת להגן גם על אלה שהמחסור מביאם לעסוק בעיסוק זה, ואין מדובר בבחירה חופשית, ולבטח לא בתנאים כה קשים ומשפילים.

באשר לנאשם 1

5. חלק מהמתלוננות נקנו ונמכרו על ידי נאשם 1, אחת מהן נמכרה לנאשם 2, והאחרות הועברו אליו לצורך העסקתן בזנות על ידו. לגבי הנאשם 1, מרבית המתלוננות העידו כי היחס שלו כלפיהן היה כאל חפץ המביא כסף. הן לא תיארו אותו כאדם אלים, שתקף או התעלל בהן. למרות זאת, יש לראות בחומרה רבה ביותר את המעשים המיוחסים לו, הכרוכים בעצם העיסוק בסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות.

זאת ועוד, נאשם 1 העביר או מכר את המתלוננות לנאשם 2 מתוך מודעות מלאה להיכן הוא מעבירן ובאילו תנאים יועסקו. על כן אין הוא יכול להתהדר ביחסו הטוב כלפי המתלוננות שכן הוא היה הגורם הישיר ליחס המשפיל והמבזה לו הן זכו, וגם עליו מוטלת האחריות על כך. נאשם 1, ביקר בבתי הבושת בהן עבדו המתלוננות, היה בקשר עם המתלוננות, וכפי שהעיד, אף הורה להן להודיע לו במקרה שיתקלו בבעיה כלשהי, לרבות בעיה עם נאשם 2, והן אכן פנו אליו. דהיינו, הנאשם 1 היה מודע למצוקותיהן, ולמרות זאת המשיך להעביר לנאשם 2 עוד נשים לצורך העסקתן בזנות. גם בעת ניסיונות המכירה, התייחס נאשם 1 אל המתלוננות כאל סחורה. באחד מנסיונותיו למכור את א.א. הורה לה להתפשט בפני לקוח שבדק אותה כמו סחורה העוברת לסוחר. יתר על כן, נאשם 1 גם מואשם בשתי עבירות של כליאת שווא, כאשר כלא מתלוננות בביתו ולא אפשר יציאתן ללא ליווי, וזאת מאחר וחשש לאבד את "הסחורה" - רכושו.

לנאשם 1 אכן אין עבר פלילי, וכל חייו תפקד באופן נורמטיבי, אולם בהקשר לכך אמר כב' הש' עמית בתפ"ח (מחוזי-ת"א) 1185/02 מדינת ישראל נ' מיכאל ברודוב, תק-מח 2002(3), 6880, בו טען הסניגור בנוגע לתפקודו הנורמטיבי של הנאשם כדלקמן:

(וראו גם, תפ"ח 1158/01 (מחוזי-ת"א), מדינת ישראל נ' שמואלוב, תק-מח 2002(1), 1819, ובש"פ 7542/00 - ארתור חנוכוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2000 (3), 1992).

6. בנוסף לעבירת הסחר בבני אדם בה הורשע כמפורט באישום הראשון, נאשם 2 החזיק שלושה בתי בושת בהם העסיק את המתלוננות בזנות וגרף לכיסו רווחים גדולים. המתלוננות בארבעת האישומים הראשונים העידו על היחס הרע והמשפיל שקיבלו ממנו, ההתנהגות הכוחנית והשתלטנית שלו, ועל התנאים הקשים והבלתי אנושיים בהם הועסקו. לדברי המתלוננות, הן הועסקו במשך שעות רבות, 16 שעות עבודה ביום; הוכרחו לקיים יחסי מין עם קליינטים רבים, בין 10-20 בכל יום; וקיבלו סכומי כסף זעומים ביחס לסכומים שגרף הנאשם 2 לכיסו ממכירת גופן. יש לדחות מכל וכל את הטיעון כי ביחס למה שהרוויחו המתלוננות בחו"ל הסכום שקיבלו נחשב גבוה. מדובר בניצול מתמשך של הבנות הללו. זאת ועוד, בחודש-חודשיים הראשונים המתלוננות עבדו כמעט בחינם תמורת 50 ₪ ליום בטענה כי עליהן להחזיר את סכומי הכסף ששולמו עבור רכישתן ועבור תעודות הזהות המזויפות שקיבלו.

נאשם 2 נהג לקנוס את הבנות אשר סרבו לספק שירותי מין ללקוח זה או אחר ואף איים עליהן באיומים שונים, כפי שעולה מעדויותיהן של המתלוננות. בעת מחזור היו המתלוננות מקבלות חופשה ליום יומיים ולאחר מכן מי שלא הסכימה לעבוד מאחר והמחזור טרם הסתיים נקנסה ב-50 ₪. כאשר אחת המתלוננות נכנסה להריון מאחד הלקוחות והתקשתה לעבוד, איים עליה נאשם 2 כי אם לא תעבוד ימכור אותה לערבים.

הנאשמים ניצלו את אוזלת ידן של המתלוננות, ששהו בארץ שהות בלתי חוקית, ללא ידיעת השפה, ללא תעודות זהות חוקיות, חששו מהמשטרה והיו בודדות בארץ ללא נפש חיה. הנאשמים היו מודעים היטב למצבן הקשה של המתלוננות, ניצלו זאת לצרכיהם, ונהגו בהן כחפץ או רכוש לכל דבר ועניין מבלי להתחשב ברצונותיהן, רגשותיהן או בבריאותן.

הנאשם לא נהג באלימות ובתוקפנות כלפי המתלוננות ולא התעלל בהן, למרות חומרת מעשיו, כפי שהובהר לעיל.

יש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן ובכך חסך מזמנו היקר של בית המשפט.

לדברי סנגורו, המשפט נוהל והנאשם הודה, רק בתום פרשת הבאת הראיות, בשל מחלוקת בנוגע לתיקון כתב האישום, לכן לא היתה אפשרות ממשית לסיים ההליך קודם. בסופו של דבר נמחקה מכתב האישום המתוקן בשלישית עבירת האינוס, במסגרת הסדר הטיעון.

הנאשם סובל ממחלות שונות; אסטמה, הפרעות נשימה ומחלת כבד, בהן הוא מטופל. נטען כי תקופת מאסר ממושכת עלולה להיות קריטית לגביו.

ההגנה עותרת להטיל על נאשם 1 עונש שלא יעלה על 4-5 שנות מאסר.

בן 54, נשוי, אב לבת וסב לנכדים המתגוררים באוקראינה. כאמור לעיל נאשם 2 ללא עבר פלילי. בעניינו העידה בבית המשפט עדת אופי גב' סופיה רוזנברג, אשר תיארה אותו כאדם נורמטיבי אשר עזר רבות לבני משפחתה.

לגבי נאשם 2, מדובר בעבירת סחר אחת של קניה ולא מכירה. ב"כ הנאשם 2 מסתמך על פס"ד בתפ"ח 1158/01 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל נ' שמואלוב, תק-מח 2002(1), 1819, שם נאמר כי עבירת הסחר המתבטאת במכירה חמורה מזו המתבטאת בקניה. כל יתר העבירות הנלוות הן עבירות חמורות פחות המצויות בסמכותו של בית משפט השלום.

זה מעצרו הראשון של נאשם 2, והוא שוהה במעצר בתנאים קשים כשנה וחצי מ-8.12.02. הנאשם הודה, בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן בשלישית ולקח אחריות על מעשיו. ובדבריו בבית המשפט אף הביע חרטה. הנאשם סובל ממחלות שונות, הוריו מבוגרים וחולים, אביו חולה סרטן.

ההגנה מבקשת להקל בעונשו של נאשם 2.

8. אשר על כן ולאחר ששקלנו את כל השיקולים לחומרה ולקולא - את חומרת העבירות, נסיבותיהן, כיעורן ועקרון ההרתעה, אל מול נסיבותיהם האישיות של הנאשמים והודיתם בעבירות שיוחסו להם - החלטנו לגזור על הנאשמים את העונשים כדלקמן:

ב. הנאשם יפצה כל אחת מהמתלוננות נשוא אישומים ראשון עד רביעי (כולל) בסך של 7,500 ₪, וכל אחת מהמתלוננות נשוא אישומים חמישי עד שישי ותפ"ח 1151/03 (מחוזי - ת"א) בסך של 15,000 ₪.

הסכומים הללו ישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל וישולמו תוך 60 יום מהיום.

א. 8 שנות מאסר. מהן 6 שנים בפועל מיום מעצרו 8.12.02 ושנתיים על תנאי, והתנאי הוא שלא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך שלוש שנים מתום מאסרו עבירה מהעבירות בגינן הורשע וכן נסיון, סיוע, שידול, תיווך וקשירת קשר לביצוע העבירות הללו.

ב. הנאשם יפצה כל אחת מהמתלוננות נשוא אישומים ראשון עד רביעי בסך של 7,500 ₪.

הסכומים הללו ישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל וישולמו תוך 60 יום מהיום.

9. המזכירות תעביר את סכומי הפיצוי למתלוננות על פי פרטים שיימסרו לה על ידי התביעה, אשר תוודא ביצוע העברה כאמור.