 גרסת הדפסה
ו"ע 1081/02
עזורי לילך
נגד
מנהל מס שבח
27/5/2004
ו"ע 1081/02
עזורי לילך
נגד
מנהל מס שבח
ועד ערר של מיסוי מקרקעין בתל אביב-יפו
בפני זמיר עמוס (שופט בדימוס) - יו"ר הועדה, עו"ד ושמאי מקרקעין דן מרגליות - חבר, ורו"ח צבי פרידמן - חבר
[27.5.2004]
פסק-דין
עמוס זמיר, שופט (דימוס) – יו"ר:
זהו ערר שהגישה העוררת על החלטתו של המשיב מיום 1 4.2.2002, בה דחה המשיב את השגתה של העוררת לפטור אותה מתשלום מס שבח בגין מכירת דירה (בחלקה 129 בגוש 679), להלן – "הדירה").
העוררת טוענת כי מגיע לה הפטור המבוקש עפ"י האמור בסעיף 49ב(2) ל
חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג – 1963 (להלן-"החוק"). סעיף זה נותן פטור ממס שבח למוכר דירה מזכה שלא מכר בתקופה מסויימת,לפני המכירה האמורה, דירת מגורים אחרת בפטור ממס.
המשיב טוען כי לעוררת לא מגיע כל פטור ממס שבח, מאחר והיא נכנסת לקטגוריה האמורה בסעיף 49ו לחוק, המדבר על סייגים במתן הפטור למכירת דירה שנתקבלה במתנה ע"י המוכר. בישיבת הועדה מיום 18.12.03 הגיעו בעלי הדין לידי הסכם דיוני כדלקמן:
1. ערך הקרקע הינו למעלה מ-50% מערך שווי הדירה.
2. מוסכם שהקרקע נרכשה בשנת 1993 בכספים שאביה של העוררת נתן במתנה למטרת רכישת הקרקע בלבד.
3. הבניה מומנה חלקה מכספי האב אותם נתן במתנה, וחלקה מכספי העוררת.
4. בניית הדירה החלה במחצית השניה של שנת 1997, ובניינה נסתיים במחצית שנת 2000. טופס 4 לענין גמר הבניה ניתן בחודש 5/2000 .
5. בנוסף להוצאות הבניה שהמשיב כבר הכיר בעת עריכת השומה שלו, מוסכם כי יוכר סכום נוסף של 40,000$ כערכו למועד הבניה כהוצאות בניה, וכן יוכר סכום נוסף אשר שולם לעיריה (הועדה המקומית) בגין אגרות בניה. הוצאות בגין אגרות בניה/היטלי פיתוח יוכרו רק על פי קבלות ששולמו ע"י העוררת".
לאור ההסכם הדיוני הנ"ל, יש לפתור את המחלוקת שבין בעלי הדין הקשורה בסעיף 49ו לחוק, דהיינו: האם בנסיבות הענין, יש לראות את הדירה שמכרה העוררת כדירה שנתקבלה אצלה במתנה ע"י אביה אם לאו.
למועדים האמורים בהסכם הדיוני הנ"ל, ישנה חשיבות לענין מתן הפטור לדירה שנתקבלה במתנה. סעיף 49ו קובע תקופת צינון (מיום מתן המתנה ועד ליום המכירה), שכאשר עברה תקופת הצינון, כי אז יינתן הפטור גם לדירה שנתקבלה במתנה.
הכלל הוא כי רואים 50% לפחות ממחיר הדירה שנתקבלו במתנה, תוך שלוש שנים מיום מכירתה, כקבלת הדירה במתנה {ראה סעיף 49ו(ג) לחוק}. סעיף זה אינו קובע כי המתנה צריכה להיות דווקא בכסף בעין, ומתנה זו יכולה להיות גם בשווה-ערך, וכן בנתינת מגרש במתנה לצורך בנית הדירה על מגרש זה. ולענין זה ראה: ע"א 24/85, גולדשמידט נגד מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד כרך מ"א, חלק שלישי, עמ' 165; וכן:- פרופ' נמדר, מיסוי מקרקעין, הפטור לדירות מגורים, הוצאת חושן למשפט, תשס"ב-2002, סעיף 813).
וכשבאים אנו לבחון את תקופת הצינון הקבועה בסעיף 49ו לחוק, אין אנו יכולים לקחת בחשבון המתנה את המגרש שנתן האב במתנה, שהרי המגרש ניתן בשנת 1993 ואילו הדירה נבנתה החל בשנת 1997 ובניינה נסתיים בשנת 2000, כך שחלפו למעלה מ-3 שנים מיום שנתן האב לעוררת את המגרש במתנה. סעיף 49ו(ג) לחוק קובע ש-50% לפחות ממחיר הדירה במתנה שניתנו בתוך שלוש שנים שקדמו לרכישתה, ייחשבו כקבלתה במתנה. כאמור, במקרה הנדון בפנינו הרי המגרש שניתן במתנה ע"י האב לעוררת, לצורך בנית הדירה עליו, ניתן לפני יותר מ-3 שנים שקדמו לרכישתה.
ומהי תקופת הצינון הנדרשת ממוכר דירה שקבל במתנה? זאת אנו למדים – לענייננו - מתוך האמור בסעיף 49ו(א) לחוק. סעיף קטן (1) לסעיף זה דן במקרה שבעל הדירה לא גר בה דרך קבע, ואז תקופת הצינון היא 3 שנים מיום שנעשה הבעלים שלה (שהרי במקרה שלנו המתנה, עפ"י הענין שבמחלוקת, ניתנה ע"י ההורה של העוררת). סעיף קטן (2) לסעיף הנ"ל דן במקרה שהבעלים השתמש בדירה הנ"ל למגוריו דרך קבע, ואז תקופת הצינון היא שנתיים.
ייאמר מיד כי הדירה לא שימשה ולא יכולה היתה לשמש את העוררת למגוריה "דרך קבע". פשוט לא היה זמן כדי שמגורים כאלה התממשו. עפ"י המוסכם בין בעלי הדין, ניתנה תעודת גמר בניה לדירה נשוא הערר בחודש מאי 2000, וכבר בתחילת חודש אוגוסט 2000 נמכרה הדירה (הקוטג'). ברור הדבר כי מאז גמר הבניה ועד מכירת הדירה עברו כחודשיים וחצי, תקופה שבה לא יכלה העוררת לממש מגורים דרך קבע בדירה.
וחוזרת ועומדת בפנינו השאלה: האם הדירה ניתנה במתנה ע"י האב לעוררת אם לאו? כאמור, מדברים אנו על הדירה "נטו", מבלי לקחת בחשבון את המגרש שניתן במתנה, שהרי הוא ניתן לפני למעלה משלוש השנים הנקובות בסעיף 49ו(ג), וכזכור הסכימו הצדדים כי שווי המגרש היה יותר מ-50% מערך הדירה.
בא כוחה המלומד של העוררת מנסה "להפריד" ו"להבדיל" בין כסף מזומן שניתן במתנה לבין שווה כסף שניתן במתנה, ומנסה לשכנענו כי סעיף 49ו(א) דן רק במתנה "של 100% כסף" כלשונו. טענה זו אינה מקובלת עלי, וכבר הבאתי ציטטות קודם לכן השוללות טענה זו .
זאת וגם זאת: בע"א 3095/91, עמנואל לידור ואח' נגד מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד כרך מ"ז, חלק חמישי, עמ' 816, נדון ערעור על החלטת ועדת הערר למיסוי מקרקעין שליד ביהמ"ש המחוזי בת"א (בראשותו של כב' השופט הומינר ז"ל), אשר קבעה:
"משמעות המונח 'מתנה' בסעיף 49ו(א) לחוק, הינה כפרשנות שהעניקה ב"כ המשיב, היינו 'מתנה' של דירה כוללת גם את המקרה, שבו ניתנה כל תמורת הדירה במתנה לרוכשים של הדירה כפי המקרה בענייננו, ואין הכוונה שם רק למתנה בעין של הדירה".
על קביעה זו בא הערעור הנ"ל בפני כב' ביהמ"ש העליון, והערעור נדחה.
"כל תמורת הדירה" המוזכרת בפסיקת ועדת הערר הנ"ל, כוללת בחובה גם 50% שאותם אנו למדים, כאמור, עפ"י סעיף 49ו(ג) לחוק .
לאחר שהבהרנו את ענין המתנה, כמותה, מהי כוללת ומהי תקופת הצינון, נשאר לנו לקבוע אם הדירה עצמה ניתנה במתנה ע"י אבי העוררת אם לאו. לאחר שבעלי הדין הסכימו כי בנית הדירה מומנה "חלקה מכספי האב אותם נתן במתנה, וחלקה מכספי העוררת" (ראה סעיף 3 בהסכמת הצדדים מיום 18.12.03), שוב אין לנו צורך - לדעתי - להיכנס לכל האסמכתאות המשפטיות, אלא רק לקבוע אם העוררת נכנסת לקטגוריה של סעיף 49ו, לצורך קבלת הפטור.
באי כוח בעלי הדין הביאו אסמכתאות מאסמכתאות שונות כדי לאשש את טענותיהם בכל מה שקשור בענין תקופת הצינון. לדעתי, אין צורך להיכנס לכל הטענות הנ"ל, וכל מה שיש לבדוק הוא האם הדירה כולה (ו-50% לפחות מחלקה נחשב ל"כולה") ניתנה במתנה לעוררת? תשובתי לכך היא שלילית.
ברור הדבר שהמקרקעין (הקוטג' והמגרש שעליו בנוי הקוטג') הם יחידה אחת, וכל זאת מהווה את "הדירה" שמכרה העוררת, שלטענתה היא דירת מגורים מזכה כאמור בסעיף 49א לחוק. ערך המתנה שקבלה העוררת מאביה, בכל מה שקשור ביחידה הכלכלית המלאה (שכיום אנו רואים בה את "הדירה") אינו יכול להיות - בחשבון מתמטי פשוט - 50% ויותר מערך הדירה. וכל זאת למה? - בעלי הדין הסכימו כי המגרש עצמו ערכו יותר מ-50% משווי ערך הדירה. המגרש עצמו, כולל כמובן המתנה שבגינה הוא נמסר לעוררת, מגרש זה הוציא עצמו ממכלול התמורה של המתנה, שהרי הוא ניתן תקופה העולה על שלוש שנים שקדמו לרכישתה, כך שאותו חלק שקבלה העוררת כמתנה מאביה לצורך בניית הדירה חייב להיות פחות מ-50% משווי הדירה. הרי הצדדים הסכימו שהמגרש שוויו הוא מעל 50% מערך שווי הדירה, וכן הם הסכימו שחלק הבניה מומן ע"י האב וחלק מהבניה מומן ע"י העוררת. לפיכך, הרי בחשבון מתמטי פשוט יש להסיק שבמועד הקובע (תוך 3 שנים מלפני רכישתה ע"י העוררת) המתנה שקבלה העוררת מאביה לענין הדירה היה הרבה פחות מ-50% משוויה.
כבר הערתי למעלה שסעיף 49ו דן על פטור תוך תקופות צינון מסוימות, כאשר מדובר במתנה שלמה של הדירה (הסעיף קובע ש-50% לפחות משווי הדירה שניתנו במתנה תוך 3 שנים שקדמו לרכישת הדירה, ייחשבו כנתינת מתנה מלאה בגין כל הדירה). כאמור, בנסיבות הענין שבפנינו ניתן להסיק ולקבוע כי מתנתו של האב בקשר לדירה נשוא הערר (לענין המועד הקובע שהוא 3 שנים שקדמו לרכישת הדירה ע"י העוררת) היתה רק חלק מערך שהיה פחות מ-50% של שווי הדירה.
לאור כל הנ"ל, אני מציע לחברי בועדה לקבל את הערר .
כמו כן אני מציע לקבוע הוצאות נמוכות יחסית בערר זה, בהתחשב בכך שהוא נסב על בעיה משפטית בלבד, ואני מציע לחייב את המשיב לשלם לעוררת הוצאות כוללות בסך של 5,000 ₪.
פיקדון/ערבות, אם הופקד, יוחזר לעוררת .
זמיר עמוס, שופט (דימוס)
יו"ר
צבי פרידמן, רו"ח – חבר:
מסכים אני עם התוצאה אליה הגיע כב' יו"ר הועדה השופט (בדימוס) עמוס זמיר, אך לא לדרך שבה הגיע. פסק הדין המרכזי בעניינו הוא פסק הדין של בית המשפט העליון בענין לידור.
וכך אומר כב' השופט חשין – בלשונו הציורית- בפס"ד לידור בקשר ליחסי הגומלין בין סעיף 49 ו'(א) לסעיף 49 ו'(ג)(1) (לגבי הפירוש המועדף ממגוון האפשרויות וכדבריו "נחזק את ידי המחמירים, שהרי כך נקיים את כוונת המחוקק הראויה"):
"וכה יאמר האומר: לדידי, הוראת סעיף 49 ו(א) עניינה הן במתת עין הן במתת כסף. ואולם במה דברים אמורים, במקום שניתנה מתת עין מושלמת= דירה שלמה ("דירת מגורים שהמוכר קיבל אותה במתנה") – או מתת כסף לרכישתה של דירה שלמה. ומה דין במקום שניתנה מתת כסף המכסה רכישת דירה אך בחלקה? אמר המחוקק אל ליבו כי מבקש הוא שלא ליתן פטור גם במקרה מעין זה, אך ראה לסייג את חוג המחוקק אל ליבו כי מבקש הוא שלא ליתן פטור גם במקרה מעין זה, אך ראה לסייג את חוג המקרים שבהם לא יינתן פטור. לכך כיוון בסעיף 49 ו(ג)(1), לאמור, גם מתת כסף שאינה מכסה רכישתה של כל הדירה לא אפטור מתשלום מס שבח, אך מבקש אני לסייג דברי לאותם מקרים המנויים בסעיף 49 ו(ג)(1), לאמור: קבלת 50% לפחות ממחיר הדירה וכו'. צירוף המילים "יראו....כ..." הוא יצירתה של פיקציה (ראה, למשל: בג"צ 69/49 חנה רוזן נ' רשם בית המשפט המחוזי, תל אביב, פ"ד ד 623; בג"צ 98/4ארנסט הלו נ' אלפרידה יונה הלו, ואח' פ"ד ב 16, 22 ואילך); ובאומרו בסעיף 49 ו (ג)(1 כי "יראו קבלת 50% לפחות ממחיר הדירה במתנה... כקבלתה במתנה", יצר המחוקק פיקציה, בדמותו אירוע זה – שאינו קבלת דירה במתנה – לקבלת דירה במתנה. ואולם הוראת סעיף 49 ו (ג)(1) באה – כדרכן של פיקציות – להוסיף על הוראת סעיף 49 ו(א) לחוק – לרבות ולא למעט – ודווקא העמדתה כפי שהיא עומדת יש בה כדי ללמד על פירוש סעיף 49 ו (א) כחל גם על מתת ממון. וכמו שח לנו המחוקק; הוראת סעיף 49 ו (א) חלה הן על מתת- עין של דירה הן על מתת ממון לרכישתה של דירה (שלמה). ואולם לעניין מתת ממון מבקש אני להרחיב את הגדר, ואכלול במתת- ממון גם מתת חלקית כאמור בסעיף 49 ו(ג) (1). בצד הגדול והשלם (הוראת סעיף 49 ו (א)) יעמוד אף קטן- ממנו- ומה שאינו שלם (הוראת סעיף 49ו(ג) (1)), על דרך יש להוסיף ולרבות. ואם כך נפרש את הוראת סעיף 49 ו (ג)(1) על דרך של להוסיף ולרבות. ואם כך נפרש את הוראת סעיף 49 ו (ג)(1), נדע – ולו על דרך הילוך לאחור – כי הוראת סעיף 49 ו (א) מתפרשת על אף מתת – כסף".
וממשיך ואומר בית המשפט:
"משנמצא לנו כי לידור חייבים במס על פי הוראת סעיף 49 ו(א) לחוק, שוב אין צורך כי נדרש לשאלות נוספות שעלו בוועדת הערר ובטיעונים לפנינו, בהן שאלת פירושה של הוראת סעיף 49 ו (ג) לחוק (לעניין מועד הרכישה). שאלה זו נדונה במספר פסקי דין שניתנו בעבר (ראה, למשל, פרשת גולדשמידט), אך אנו אין צורך שנוסיף על דברינו. אכן, לא כל הקושיות נתיישבו; למשל: במקום שהורים מממנים לילדיהם קנייתה של דירה בשלמותה, ידענו את התשובה. ואולם מה דין במקום שהורים מממנים 85% ממחיר דירת מגורים שקונים ילדיהם? האם קיבלו הילדים "אותה [את הדירה] במתנה "? ועל כך נשיב בשאלה: ומה דין במקום שהורים נותנים לילדיהם מתת בעין של דירה שהם בעלים של 85% בה בלבד? משנדע תשובה לשאלה אחרונה, אפשר נדע תשובה לשאלה ראשונה אף היא. ולא עלינו המלאכה לגמור."
עיננו הוראות כי בית המשפט העליון מפרש את סעיף 49ו (ג)(1) כבא להוסיף ולרבות על סעיף 49 ו (א) ולא לגרוע. הווה אומר, סעיף 49ו'(ג')(1) בא להוסיף על צורות אחרות של קבלת מתנה ונקבע בו מפורשות כי יראו קבלת דירה במתנה לרבות גם במקרה שבו נתקבלו 50% לפחות ממחיר הדירה בתוך 3 שנים שקדמו לרכישתה. גם מבחינת ההגיון הפרשני, לא יעלה על הדעת כי מקום שבו מתן 50% לפחות ממחיר הדירה בנסיבות מסויימות, יראו את הדבר כקבלתה במתנה, ואילו מקום שבו קיבל רוכש דירה במתנה, את כל תמורתה לצורך רכישת הדירה, הרי לא ייחשב הדבר כקבלתה במתנה (ראה החלטת ועדת הערר שדנה בענין לידור – עמ"ש 341/89 מיסים ה/5).
היינו, במקרה וניתנה הדירה במתנה בשלמותה אין להיזקק להוראות סעיף 49 ו(ג)(1), אף אם תקופת נתינת המתנה עד למועד רכישתה של הדירה (קרי, גמר בנייתה) עלתה על 3 שנים ואף אם עד למועד רכישתה לא ניתנה מתנה בשיעור של 50% ומעלה אלא לאחר מכן. בית המשפט העליון לא דן בשאלה מה הדין אם הדירה לא נרכשה כולה במתנה אלא בשיעור של 90% או 85% ממחירה, והשאיר אותה בצורך עיון, משום שלא נצטרך לכך, "וגלגל" שאלה זו לפיתחנו, שאנו נגמור את המלאכה.
המילים "שהמוכר קיבל אותה במתנה" המופיעים בסעיף 49 ו'(א) מתפרשים כפשוטם שהמדובר בדירה שנרכשה כולה במתנה. יחד עם זאת לדעתי, אין לפרש פירוש דווקני שכל מחיר הדירה צריך להינתן במתנה, (כדי שהדירה תיחשב כדירה שנתקבלה במתנה) אלא שרובה המכריע של הדירה נרכשה במתנה שכן, בלשון בני אדם, בלשון ישירה ופשוטה, באמירה "אבי נתן לי את הדירה במתנה" אין הכוונה דווקא שכל מחיר הדירה ניתן במתנה אלא שבאופן כללי רובה המכריע של הדירה ניתן במתנה (יתירה מזאת, גם המחוקק לא נקט במילים "המוכר קיבל אותה כולה במתנה", כפי שנקט במקומות אחרים כגון בהגדרת איגוד מקרקעין "איגוד שכל נכסיו..." (ההדגשה לא במקור).
רוצה לומר, אם רוב רובה של הדירה מומנה ממתנה של ההורים ורק בשוליים (בסכומים פעוטים ולא מהותיים) מומנה ע"י הילד, יש לראות גם במקרה כאמור כאילו התקבלה הדירה "כולה" במתנה, מבלי להיזקק כלל להוראות סעיף 49 ו'(ג)(1) ולתקופות האמורות בו.
"בע"א 1684/94 עזיזה משה ואח' נ' מנהל מס שבח (מיסים יא/4) נקבע כדלהלן:
"הלכת ע"א 43/87 מה (1) 300 [הלכת שרלוטה שניאור] היא כי הנטל בדבר הוכחת קיומם של התנאים האמורים בסעיף 49 ו' (א)(1) לחוק מס שבח מקרקעין רובץ על המשיב, אם כי כמות הראיות הנדרשת לענין זה, שמטבע הדברים מצוי בידיעת המערערים הוא זעום. הרעיון העומד בבסיס ההלכה האמורה היא שלא מן הראוי הוא שתדחה טענתו של אזרח לזכאות לקבלת הפטור ללא כל נימוק, אלא על המשיב להצביע על קיומה של "ראשית ראויה" המעבירה את הנטל להבאת ראיות אל האזרח". (הסוגריים לא במקור).
במקרה דנן, לא הרים המשיב את נטל הראיה, ואפילו לא את ראשיתה של הראיה, שרובה המכריע של הדירה מומנה ע"י אביה של העוררת וכי העוררת מימנה את חלקה בדירה בסכומים שוליים. מלבד האמירה הסתמית שניתן להניח שהעוררת מימנה את חלקה ברכישת הדירה בסכומים צנועים וכי אם היתה מקצה סכום כסף משמעותי למימון הבניה היא היתה מביאה ראיות לכך – לא הביא המשיב כל ראיה. אדרבא, ב"כ המשיב וב"כ העוררת הגיעו להסכם דיוני לפיו הוסכם כי הבניה (המהווה קרוב למחצית משווי כלל הדירה) מומנה בחלקה מכספי האב אותם נתן במתנה וחלקם מכספי העוררת. יתכן שהעוררת מימנה 90% מהבניה (שזה כ- 45% ממחיר הדירה) ויתכן שהעוררת מימנה 10% מהבניה, (שזה כ- 5% ממחיר הדירה), אך אין כל רמז לכך שחלקה של העוררת במימון בניית הדירה היה שולי ופעוט ערך.
היות והמשיב לא הרים את נטל הראיה בנושא זה, ולא נתקיימו הוראות סעיף 49ו'(ג)(1), דין הערר להתקבל.
צבי פרידמן , רו"ח - חבר
דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין, חבר:
עיינתי בחוות דעתו של יו"ר הועדה הנכבד ואני מסכים לתוצאה אליה הגיע.
ברצוני להדגיש מספר נקודות שלדעתי יש בהן חשיבות לעניננו:
סעיף 49(ג)(1) קובע את ההוראה הבאה:
"ראו קבלת 50% לפחות ממחיר הדירה כמתנה, בתוך שלש שנים שקדמו לרכישתה, כקבלתה במתנה (ההדגשות שלי – ד.מ.) אנו יודעים כי ספירת "תקופת הצינון" מתחילה אחורנית מיום שיש בפנינו "דירת מגורים" גמורה ומושלמת, כיון שאחרת לא ניתן יהיה לקבל פטור בגינה. הנעלם הצריך ראיה הוא "מחיר הדירה" ומתי מחשבים אותו לצורך שאלת קבלת 50% לפחות" האם יש לקבוע את מחיר הדירה ליום המכירה ואז לשערך את ערך המתנה ליום המכירה ואז לברר אם הערך של המתנה, בין בכסף ובין בשווה כסף או בתערובת של השנים עובר 50% ממחיר הדירה? או שמא יש לערוך כל החישובים למועד שקדם להיות הנכס "דירת מגורים" ב- 3 שנים ואז מדובר בערך הנכס "על הנייר".
הנושא אינו פשוט כלל ועיקר מכיון שערך נכסים יכול להשתנות בתקופה של 3 שנים והעובדה היחידה שעליה אין מחלוקת היא ערך המתנה שניתנה ביום שניתנה.
הצדדים בסיכומיהם מתייחסים להסכמות שהגיעו אליהם בעמ' 4 לפרטיכל הדיון, כאשר אחת המוסכמות הינה ש"ערך הקרקע הינו למעלה מ- 50% מערך שווי הדירה". כאמור החוק משתמש במונח הסעיף, אבל באיזה מועד קובעים את היחס בין המתנה למחיר הדירה.
אני מציע לקבוע את כל החישובים יעשו ליום המכירה של הדירה, שכן החוק משתמש במינוח "קבלת 50% לפחות ממחיר הדירה..." והמחיר נקבע רק ביום המכירה אלא שאז המתנה שקדמה ליום המכירה חייבת להיות משוערכת לאותו יום על מנת להביא את שני צידי המשוואה למכנה משותף אחד.
לפיכך, כאשר הצדדים הגיעו להסכמה כי "ערך הקרקע הינו למעלה מ- 50% מערך שווי הדירה" לא ברור כלל כי שמו לב לאבחנה זו ואכן התכוונו למועד אחד שבו מחשבים את היחס הזה.
בין כך ובין כך ברור כי אחד ממרכיבי המשוואה טעון שיערוך שפירושו למעשה שומה חדשה.
במקרה בו עסקנו המתנה קדמה במספר שנים ל"תקופת הצינון" בת ה – 3 שנים ולכן לכאורה אין להביאה בחשבון כלל לענין סעיף 49(ג)(1) הנ"ל.
פירוש לפי גירסת המשיב יביא למצב שכל מתנה הקשורה ליצירת דירת המגורים תפעיל תמיד את הסעיף הנ"ל ותגרום לסיכול כוונת המחוקק בעצם קביעת "תקופת צינון" מוגדרת.
דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין חבר
הוחלט ונפסק כאמור בפסק-דינו של יו"ר הוועדה, השופט (בדימוס) עמוס זמיר.
פיקדון/ערבות, אם הופקד, יוחזר לעוררת.
ניתן היום 27.5.2004 בהעדר.
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
|
אודות ARNONA
