בתשובה לשאלת העיתונאי השיבה אסתר, כי ההוראה לפנות ישובים היא בלתי חוקית בעליל. היא הוסיפה והסבירה, כי אף אם 120 חברי הכנסת יתמכו בהוראה, ואף אם כל שופטי בית המשפט העליון יתמכו בה – גם אז תהיה הוראה זו בלתי חוקית בעליל.

העיתונאי שאל האם היא וחברותיה יתנגדו בכוח לפינוי, והאם זה יהיה כרוך גם בנשק חם.

תשובתה של אסתר הייתה, כי הם יתנגדו בכוח, וכי הם יאחזו באותם אמצעים שבהם יאחזו כוחות הביטחון. התוצאה היא, למיטב הבנתי, כי אין מניעה, כי אסתר חברותיה וחבריה יתנגדו לפינוי גם בנשק חם.

כאזרח ישראל, כתושב הארץ מזה 54 שנה, וכמשפטן מזה שלושים שנה, בחנתי ולמדתי את דבריה של אסתר, והגעתי למסקנות אחדות אותן אחלוק עמכם.

א. אסתר היא אישה בלתי שפויה בדעתה. אדם המתנתק מכל מערכת החוקים של החברה ופועל על פי מערכת חוקים עליונה, שהוא קובע אותה, שהוא מפרש אותה, ושהוא מיישם אותה – אינו אדם שפוי.

ב. אסתר מסוכנת לעצמה למשפחתה ולסביבה. התנגדות בנשק חם לכוחות הביטחון עלולה לעלות לה בחייה, ועלולה לעלות בחיי ילדיה. אדם כזה יש לאשפז מיד במחלקה סגורה ולנסות לרפא את מחלתו. איני רופא או פסיכולוג, אבל הסימפטומים של אסתר מצביעים על סכיזופרניה. ראוי ליטול את ילדיה ממנה ולמצוא להם מוסד שבו הם יגדלו ללא סיכון.

ג. אסתר היא עבריינית. היא מצהירה בגלוי ובפרהסיה על כוונתה לפרוע חוק, אינה מנסה להסתיר את זהותה, ומוכנה לחזור על דבריה בכל פורום שיאות להקשיב לה. אדם כזה יש לעצור מיד עד סוף ההליכים, ולהעמיד אותו לדין.

ד. אם חלילה לא תאושפז אסתר או תיעצר מבעוד זמן, אני מקווה כי היא לא תאחז בנשק חם ביום שבו יפנו אותה כוחות צהל. אם כן תאחז אסתר בנשק חם, אני מקווה כי צהל יפעל כלפיה לפי הנוהל שהוא נוהג כלפי מחבלים המסכנים אותו, וירה בה למוות.

ה. אם חלילה תפגע אסתר בחייל צהל ותהרגו, יש להעמידה לדין על קשירת קשר לביצוע עבירה ועל רצח בכוונה תחילה ולגזור עליה אותו עונש שגזרו על רוצחו של יצחק רבין.