 גרסת הדפסה
עת"מ 1165/03
דורון לפס
נגד
מועצה מקומית קרית טבעון ואח'
23/6/2004
עת"מ 1165/03
דורון לפס
נגד
1. מועצה מקומית קרית טבעון
2. שמואל אבואב
בימ"ש לעניינים מינהליים חיפה
[23.6.2004]
בפני כב' שופטת שושנה שטמר
פסק דין
1. שתי סוגיות עומדות לה כרעתי בפסק דין זה: הראשונה - אם חייבת המועצה המקומית קרית טבעון (להלן - "המשיבה"), בנסיבות המקרה, לחבר את אורוותו של העותר, הנמצאת בתחומה, לרשת המים שבפיקוחה על מנת לספק לו מים לעסק גידול הסוסים שלו. השניה - אם יש לחייב את המשיבה להשיב את המצב לקדמותו בדרך המובילה לאורוותו של העותר. נטען על ידי העותר, כי הדרך שונתה כאשר הוסר ממנה מצע של כורכר, אשר מנע הצפתה בחורף, והעותר מבקש כי המשיבה תתקן את הדרך ותביאנה למצב בו היתה לפני הסרת הכורכר.
רקע עובדתי
2. העותר הוא תושב בתחומה של המשיבה והבעלים של מגרש בשטח של כ-2,400 מ"ר, הרשום כגוש 11397 חלקות 75-76 בקרית-חרושת. מגרש זה נכלל בתחום השיפוט של המשיבה, ועליו הקים העותר עסק של אורווה לגידול סוסים הכולל מבנה לאורווה ומחסן. בעת ההתדיינות לפני היו באורווה שני סוסים והועסק בעסק עובד-מתנדב אחד. למקום הובאו מים באמצעות מיכל. העותר טוען שיש ברצונו להרחיב את עסקו, אך העדר הספקת מים סדירה למקום, מונעת בעדו לאכלס את האורווה במלוא תכולתה.
3. בשנת 2002 אישרה הועדה המקומית לתכנון ולבניה באיזורו של העותר את בקשתו לחידוש היתר בניה שניתן לו עוד בשנת 1995, ועל פיו רשאי היה העותר לבנות במקרקעין, נשוא העתירה, אורווה ומחסן לצורך גידול סוסים לפרנסתו של העותר. העותר אכן בנה, כאמור, אורווה ומחסן.
4. העותר חזר ופנה אל המשיבה על מנת שתחברו לרשת המים המקומית, המנוהלת על ידה, ותספק לו מים לצורכי עסקו ובעלי החיים הנמצאים שם. המשיבה סרבה בטענה כי עסקו של העותר נמצא באזור שייעודו חקלאי ושאין בו עדיין תשתיות ציבוריות וכי הסדרת תשתית המים באזור מחייבת הוצאות כספיות גבוהות (וראו מכתבה של המשיבה מיום 15/7/02, נספח ג(1) לעתירה, וכן מכתבה מיום 2/2/03 לשר הפנים, נספח ד(3) לעתירה). העותר פנה אל שר הפנים, אשר בקש לקבל הסבר מטעם המשיבה. בתשובתו של מנכ"ל המשיבה אל שר הפנים, לפני שניתנה החלטתו של השר, הודיע המנכ"ל, כי אין המשיבה מחויבת לספק לעותר מים, מאחר שמדובר בגידול סוסים והמקרקעין מצויים במרחק של כ-200 מטרים מרשת המים העירונית, עלות חיבורם אל רשת המים עולה לכדי עשרות אלפי שקלים, וקיימת התנגדות רבתי של תושבי הסביבה לבקשתו של העותר. בעקבות תשובת המשיבה הודיע משרד הפנים (במכתבו מיום 2/2/03), כי אין בכוונתו להתערב בהחלטת המשיבה, שלא לחבר את העותר לרשת המים .
5. במרחק של כ-60 מטרים ממקרקעיו של העותר, נמצא מתקן מים הכולל צינור מים ראשי ומרכזיית מים. המתקן שייך למשיבה ומופעל על ידה. באמצעותו היא מספקת לשכונת המגורים הסמוכה מים. בין מתקן המים לבין מגרשו של העותר, ישנם מגרשים אחרים, השייכים לבעלים פרטיים: "חברת תשתיות נפט ואנרגיה" ו"רשות הנמלים והרכבות". באדמות אלה עוברים קווי תשתיות נפט ואף רצועה שיועדה ל-"רכבת העמק". העותר טען בעתירתו כי שני הגופים האלה נתנו הסכמתם להעברת צנור באדמותיהם על מנת לספק לחלקתו מים, אולם במהלך ההתדיינות, התברר כי הסכמתם לא ניתנה.
לבד מאפשרות חיבורו של העותר לרשת המים על ידי העברת הצנרת בתוך אדמות של בעלים פרטיים, ניתן גם לקשרו לרשת על ידי העברת צנרת לאורך דרך עפר, בתוך שטחו של מנהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל"), שבאמצעותה מגיע העותר לעסקו, המסומנת כחלקה 1 בגוש 11397 (להלן - "הדרך").
6. דרך הגישה למקרקעין בבעלות העותר, כמו גם המקרקעין הסמוכים לה, עברו הליך של רישום בלשכת המקרקעין. בתוכנית טב/34, שהיא התוכנית התקפה, לא נקבע כי דרך הגישה מבוטלת, והיא אף מסומנת בתשריט התוכנית. זאת ועוד, בצדי הדרך קיימות גם כיום תשתיות ציבוריות (צינור ראשי של חברת מקורות) ולא נראית סיבה מדוע תכנון עתידי של האזור יעשה באופן שיצריך את שינוי הרישום של הדרך. כמו כן, זמן קצר לפני הגשת העתירה, השלימה המשיבה את הנחתו של קו מים חדש העובר ממערב למקרקעין בבעלותו של העותר, וניתן לחבר ללא כל קושי את המקרקעין בבעלותו של העותר לרשת המים המקומית, כאשר השטח בו הונחה תשתית המים ע"י המשיבה נכלל אף הוא בשטח שמוגדר בתוכנית טב/34 כ"שטח לתכנון בעתיד", כך שגם עליו לא קיימת תוכנית מפורטת או וודאות לגבי מעמדו התכנוני בעתיד.
7. המשיבה לא הציגה תחשיב או פירוט של העלויות הנטענות להנחת תשתית מים לשטח העותר. לשאלת ביהמ"ש, הודה מהנדס המועצה כי הנחת קו פשוט תעלה כמה אלפי שקלים, והעותר מסתפק בהנחת צנרת בסיסית לשטחו.
8. לטענת העותר, פרט לדרך הנדונה, אין דרך גישה אחרת לאדמתו. בסמוך להגשת העתירה, בוצעו על הדרך עבודות עפר של שפיכת חומר מילוי. חומר המילוי סולק על ידי המשיבה, כאשר הצדדים נחלקו ביניהם לגבי השאלות, אם חומר המילוי הונח על פי דרישת העותר ואם, כאשר הוסר, נפגעה הדרך, שכן סולק יחד עמו גם מצע כורכר אשר הגביה את הדרך מסביבתה. הסרת הכורכר גם גרמה לכך שפני השטח של הדרך גליים. מצב זה יגרום, לדברי העותר, להצפתה של הדרך עם בוא הגשמים, וימנע או יקשה את המעבר דרכה.
9. במסגרת מו"מ לפשרה במהלך ההתדיינות לפני, הסכימה המשיבה להתקין על מערכת המים שלה ברחובות סמוכים, נקודת התחברות עבור העותר, ולאפשר לו להתחבר אליה על חשבונו, ובתנאי שיקבל את הסכמת הבעלים בחלקות בהן יעבור צינור המים. המשיבה הודיעה בסיכומיה, כי היא נשארת בהסכמתה זאת, למרות שהצדדים לא הגיעו לפשרה ביניהם.
אעיר כבר כאן, שאין בהסכמה זאת כדי להעניק לעותר את מבוקשו, שכן העותר פנה אל בעליהם של המגרשים הגובלים, חברת תשתיות נפט ורשות הנמלים והרכבות, והן סרבו לאפשר את מעבר הצנרת בשטחן. מנגד, המינהל טען כי לא היתה פניה מטעם המשיבה וכי אם תהיה פניה כזאת (ואין המינהל מסתפק בפניית העותר), הוא לא יתנגד להעברת צנור מים בתוך שטחו בצמוד לדרך. כל עוד לא פעלה המשיבה על פי סמכותה כדין להעביר את קו המים ולו במגרשים פרטיים, אין למשיב יכולת לההנות מהסכמתה של המשיבה לחברו לקו המים (עפ"י סעיף 13 לחוק עזר לקריית טבעון (אספקת מים) תשכ"ו-1965 ועפ"י סעיף 21 לתוכנית טב/34 מוסמכת המשיבה לבצע פעולות הנחוצות לצורך העברת תשתיות מים בתוך שטחים פרטיים).
טענות הצדדים לעניין חיבור עסקו של המשיב לרשת המים
10. אדון תחילה בדרישתו של העותר לחברו לרשת המים, ואחר-כך אזקק למחלוקת בעניין הדרישה להחזיר את מצבה של הדרך לקדמותו.
עיקר טענותיו של העותר בנושא חיבורו לצנרת, היו כדלקמן:
חלה על המשיבה חובה לחברו לרשת המים על חשבונה. על אף חובתה זאת, ומטעמים זרים, מסרבת המשיבה למלא את שהוטל עליה על פי דין, או לשקול שיקולים נכונים ועניניים, אשר מחייבים חיבורו לרשת המים: בסביבתו, במרחק של כ-50 מ' ממנו חובר דיר כבשים לרשת המים ובמרחק של כ-200 מ' ממנו, חוברה לרשת כלביה וחוות סוסים. החלטותיה של המשיבה, לעמדת העותר, היו שרירותיות ובלתי סבירות.
הטעמים הזרים להם טוען העותר הם סירובה של המשיבה לחברו לרשת המים בשל היותו בסכסוך עם ראש המועצה הנוכחי. העותר עבד בתפקיד של מנהל מחלקת נכסים אצל המשיבה. בעקבות סכסוך אישי עם ראש המועצה פוטר ממנה. מזה מספר שנים מתנהלים הליכים בינו לבין המשיבה על רקע פיטוריו ודרישתו להחזירו למשרתו (ראש המועצה היה משיב בעתירה, אולם נמחק ממנה בהסכמת הצדדים).
11. עוד טען העותר, כי החלטתה של המשיבה, שלא לחברו לרשת המים, היא שרירותית ובלתי סבירה: במרחק של כ-60 מטרים בלבד מהמקרקעין נשוא העתירה קיים מתקן מים השייך למועצה המקומית ומופעל על ידה, ואשר משמש להזרמת מי שתייה אל שכונה סמוכה. בנקל ניתן היה, אפוא, לחברו למתקן זה, או אל קו המים היוצא ממנו והמצוי קרוב יותר אל אדמתו של העותר, כל זאת בעלות של אלפי שקלים בודדים בלבד. כמו כן, לא ניתן משקל ראוי לזכותו של כל אדם לקבל מים לעסקו.
12. המשיבה טענה, כי שיקוליה היו עניינים ולא הושפעו ממערכת היחסים בין העותר לבין ראש המועצה. עוד נטען, כי שיקוליה של המועצה שלא להקים תשתית מים במיוחד עבור העותר הם סבירים, ותואמים לקריטריונים שנקבעו לציבור כולו.
ייעוד המקרקעין של העותר, עפ"י תכנית המתאר טב/34, כמו גם יתר המגרשים בסביבה, הנו לתכנון בעתיד. עתה ייעודם של מקרקעין אלה הוא "חקלאי". גם את הדרך ניתן יהיה לבטל או לתכננה מחדש על פי התוכנית, שתוכן ותכנס לתוקפה לגבי האדמות שבנדון.
בעניין זה יוסף, כי המשיבה שקדה על הכנתה של תכנית מתאר מפורטת במקום והיא אף הגישה אותה לאישור הוועדה המחוזית. אולם הוועדה המחוזית דחתה את התכנית בטענה שאינה הולמת את תכניותיה לגבי אגן נחל קישון וייחודיותו .
עמדת המשיבה היא, שכל עוד לא נכנסה לתוקפה תוכנית בניין עיר, אשר תקבע היכן יש להעביר את רשת מים, אין לחבר את העותר, מה גם שחיבורו מחייב הוצאה כספית ניכרת, אשר תרד לטמיון אם יהיה צורך בשינוי תוואי הצנרת על פי התוכנית המתקנת .
כעניין של מדיניות ופרקטיקה הנובעת משיקולי תקציב ותכנון ארוך טווח, נמנעת המשיבה כאמור, מביצוע תשתיות מים ו/או כל תשתית אחרת כל עוד אין תכנית מפורטת במקום .
זאת ועוד: המשיבה נמנעת מלהקים תשתית מים בשטחים של בעלים פרטיים ומעדיפה להקימה בדרך ציבורית מאושרת, בה ניתן ביתר קלות לקיים פיקוח ותחזוקה שוטפים ואף אין צורך לבצע פעולות חקיקתיות או תכנוניות כמו הפקעה .
הדוגמאות אשר הובאו ע"י העותר בעניין הכלביה והדיר בהם יש מים אינן דוגמאות משקפות, שכן שניהם נמצאים בסמוך למתקן מים קיים אשר כדי להגיע אליו אין צורך לחצות מגרשים פרטיים, את הרכבת או את תשתיות הנפט .
13. גם העברת הצנרת על הדרך, שהיא חלקה מס' 1, אינו סביר עתה. מדובר בעלות גבוהה, של עשרות אלפי שקלים, כאשר אין בטחון שהדרך תשאר כזו. הסביר הוא, להפנות סכומים אלה למטרות ראויות אחרות המוצבות לפני המשיבה.
14. עוד טענה המשיבה, שהחלטתה של הועדה המקומית לתת לעותר היתר בניה, החלטה המבוססת על שיקולים תכנוניים בלבד, אינה מקימה חובה על המשיבה לספק לו מים לאורוותו.
15. העותר יכול להביא בעצמו מים למקום ע"י עוקב מים. כאשר שוקלים את העדר הנוחות של העותר, אין הוא עומד לעומת הצורך לכלכל בתבונה את הקצאת תקציבי הרשות, שהינם מוגבלים .
16. עמדתה של המשיבה לעניין חיבורו של המשיב לרשת המים, אם נבוא לסכמה, היתה, שהיא נהגה כפי שנהגה משיקולים של יעילות ביצועית, יעילות מבחינת הקצאת המשאבים, תכנון עתידי ארוך טווח והיעדר פגיעה במגרשים פרטיים.
17. לעניין השאלה השנייה העומדת להכרעה בעתירה זו - קרי, דרישת העותר מהמשיבה להשיב לקדמותו את המצב בדרך, טענה המשיבה כי העותר הוא שדרש, בלא ליידע אותה, מקבלן שביצע עבודות עפר עבור המועצה, לשפוך על הדרך חומר מילוי שהוצא מאתר של המשיבה. המשיבה הורתה לקבלן להסיר את חומר המילוי ולהשיב את המצב לקדמותו. הסתרת עובדות אלה בעתירה ובתצהיר המצורף לה, מהווה העדר נקיון כפיים, המחייב דחיית העתירה על הסף. עוד טענה המשיבה, כי לא היא הבעלים של המקרקעין שבהם מצויה הדרך וכי הסרת חומר המילוי לא פגעה בדרך.
18. הצדדים העלו טענות נוספות, שיוזכרו במהלך הדיון בסוגיות העומדות לדיון. במסגרת סעיף זה בפסק דיני הבאתי את העיקריות שבהן, המהוות ציוני דרך להמשך דיוני.
אפתח בדרישה להורות למשיבה לחבר את העותר למים.
חיבור לרשת המים - דיון
19.
חוק המים, תשי"ט-1959 (להלן "חוק המים") קובע בסעיף 3 זכות כללית של כל אדם לקבל מים:
"כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה."
בסעיף 6 לחוק, הבהיר המחוקק כי זכות זו מוגבלת למען הגשמת חמש מטרות מוגדרות בלבד:
" ...ואלה מטרות המים -
(1) צרכי בית; (2) חקלאות; (3) תעשיה; (4) מלאכה, מסחר ושירותים; (5) שירותים ציבוריים."
סבורה אני, כי ניתן לכלול עסק של אורוות סוסים לצרכי גידול ומכירה או לצרכי השכרת סוסים לרכיבה תחת "שירותים" או "מסחר", כך שגם לעותר עומדת זכות שבדין לקבל מים.
טוענת המשיבה, כי יש לפרש זכות זו כזכות לקבל מים, דהיינו להקצות מים לכל אדם למטרות המנויות בחוק, אך אין החוק כולל חובה להוביל את המים אל הצרכן ובעיקר לא לכל מקום בו יבחר אותו אדם.
20. הזכות לקבל מים, הוגבלה על ידי המחוקק: כך היא הותנתה בתשלומים שונים, לרבות תשלומים בשל חיבורו של אדם לרשת המים (וראו גם ב
ע"א 7262/00 פוריה כפר עבודה נ' יפת לוי ואח', פ"ד נו (3) 899 .
נותרה השאלה אם היא מוגבלת גם כך, שאין חובה על מי שהוטל עליו להעניק את המים, לאפשר את החיבור למים כאשר המדובר במקום רחוק או שהחיבור מצריך הוצאות נכבדות, או שהמקרקעין נמצאים במקום המיועד לחדש. דעתי היא, כי על רקע זכות היסוד של אדם לחופש העיסוק ועל רקע קביעת זכות כללית בחוק המים לכל אדם לקבל מים, יש לבכר את הפרשנות המרחיבה את חובתה של הרשות לספק מים, פרשנות העולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק המים .
21. העותר טען, כי המשיבה חבה לחברו למים גם על פי הוראותיו של סעיף 147 לצו המועצות המקומיות (א) תשי"א 1950 ומכוח סעיף 50 לחוק המים, שנוסחם להלן, בקטעים הרלוונטיים, לנוחות הקורא .
"147. סמכות בקשר למפעלי מים (תיקון: תשכ"ב) 13
ביחס למפעלי המים שהוקמו על-ידי המועצה או גוף ציבורי אחר או על-ידי יחיד לשם אספקת מים בתחומה של המועצה מוסמכת המועצה -
(1) .. .
(5) לקבוע את התנאים שבהם יש לספק מים לצרכי בית ולצרכים אחרים ואת המחיר שישולם בעד המים שסופקו כאמור.
50. תפקידי רשות מים אזורית
תפקידיה של רשות-מים אזורית הם: להקים מפעל אזורי, לנהלו, לספק מים ממנו, להחזיקו במצב תקין, להרחיבו ולעשות כל פעולה אחרת הדרושה להספקת מים ממנו".
המשיבה לא הראתה אילו תנאים היא קבעה (בהתאם להוראות סעיף 21(5) לצו המועצות המקומיות הנ"ל), שיש בהם לאפשר לה שלא למלא את חובתה לספק מים. בדקתי בחוק העזר לקרית טבעון (אספקת מים) תשכ"ו-1965, ולא מצאתי בו הגבלה לגבי מרחק או לגבי קרקע חקלאית, שתכנית המתאר בה נתונה לשינויים, או לגבי מקרקעין הנמצאים במרחק מרשת מים קיימת. על אף העדר תנאים מגבילים אלה, אשר מחייבים לכאורה העתרות לבקשה של העותר לחיבורו לרשת המים, אבחן החלטתה של המשיבה גם על פי הקריטריון המינהלי של סבירות. אולם לפני בדיקה זאת, אזדקק לטענה משפטית נוספת של המשיבה.
22. המשיבה טוענת, כי על פי סעיף 16 ל
פקודת העיריות (אספקת מים) 1936, אשר הוחל על כל הרשויות המקומיות עפ"י הודעה שפורסמה בי"פ תשכ"ב 220, היא פטורה מהספקת מים לסוסים. לשונו של הסעיף כדלקמן:
"לצורך חלק זה של הפקודה הספקת מים לצורכי בית או לצורכי בית ולצרכים רגילים לא תכלול הספקת מים לבקר או לסוסים..." .
על טיעון זה יש להשיב לדעתי בהוראתו של סעיף 26 לאותו חוק, שנוסחו כדלקמן:
"26. אם נותר למועצת העיריה עודף של מים לאחר שסיפקה את צרכי הציבור די הצורך לשימוש בית ולשימוש רגיל, הרשות בידה להספיק מים בתוך אותו עודף שלא לצרכי בית" .
לא נטען על ידי המשיבה, כי סירובה לחבר את העותר לרשת המים בא בשל מחסור במים, ולפיכך יש לצאת מהנחה כי יש למשיבה מים בכמות מספקת כדי לספקם גם לצרכים כמו אורוות סוסים.
23. על אף שאין בחוקי העזר או בדין הוראות הבאות להגביל זכותו של העותר להתחבר לרשת המים בנתוניו, אצא מהנחה שיש שיקול דעת לרשות להגביל התחברותו למים ואבדוק אם שיקוליה של המשיבה שלא לחברו לרשת המים היו סבירים. בדיקה זאת, כדרכם של בתי המשפט בבקורת על גופים ציבוריים, תתרכז בשאלה אם היה איזון אינטרסים נכון של כל הנתונים שעמדו לפני המשיבה (וראו בספרו של >י' זמיר "הסמכות המינהלית" (כרך ב', נבו, תשנ"ו), עמ' 768-771.
מהם השיקולים העומדים לפנינו: כזכור, טענה המשיבה שהיא מסרבת לחבר את המשיב לרשת המים כיוון שעליה להעבירה דרך מגרשים פרטיים או בדרך ציבורית, כאשר אדמתו של העותר ואדמות סמוכות, שעתה ייעודן הוא חקלאי, נתונות לשינוי ייעוד. מכאן, שהשקעתה בהעברת הצינור עלולה בעתיד לרדת לטמיון.
אל מול שיקול זה עומדים שיקולים שמשקלם המצטבר חייב - לעמדתי - להוביל למסקנה שיש לחבר את המשיב אל הרשת.
אפתח בכך שהמשיבה לא טרחה להביא ראיה כלשהי לעלות של חיבורו של המשיב באמצעות הנחה צנור בדרך שלכאורה היא ציבורית. המשיבה גם לא טרחה לפנות למנהל כדי לקבל את הסכמתו להעברת הצנרת בדרך, על אף שהעותר הודיע כי במינהל נאמר לו שאם תהיה פניה מהמשיבה, המינהל יסכים להעברת הצנרת. למותר להוסיף כי לא באה פניה מאת המועצה אל שני הגופים שהזכרתי, שאדמותיהם גובלות באדמתו של העותר.
המשיבה לא הראתה כל נכונות למצוא פתרון לקשייו של העותר. לא הובאה כל ראיה שלא ניתן היה להגיע להסכמה עם בעלי המגרשים הסמוכים על מנת להעביר בהם את הצנרת. טענתה של המשיבה כי בעתיד ייגרמו לה קשיים בהחזקת הצנרת נאמרה בעלמא וללא כל תימוכין ראייתים, כמו של מומחה. לכאורה נראה, כי העברת צנרת למרחק של כמה עשרות מטרים או אפילו 200 מ', איננה כרוכה בעלות ניכרת ואף לא החזקתה.
אין להתעלם גם מכך שהעותר קיבל היתר בניה כדין, וכי על סמך היתר זה הוא בנה. יש לצאת מהנחה, כי ההיתר ניתן בלא התנגדותה של המשיבה או של מי מטעמה. וכי הוא הוענק במחשבה שינתנו לעותר שירותים הכרחיים ובסיסיים, כמו הספקת מים.
אין להתעלם מהזכות העומדת לכל אדם לקבל מים, כאשר הענקת המים היא חיונית לעסק מסוגו של עסקו של העותר, ואין להגביל זכות זאת, אלא כאשר עומדות מולה זכויות בעלות משקל רב. לא מצאתי זכויות כאלה בטענות המשיבה .
בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה, כי החלטתה של המשיבה שלא לחבר את העותר לרשת המים היא בלתי סבירה, ועל-כן יש להורות לה לחברו .
24. אוסיף, כי המשיבה העלתה טענה נוספת: שהסמכות לדון בעתירה היא לבית הדין למים. טענה זאת הועלתה בכלליות, ללא פירוט ובעל-פה בעת הדיון. הוריתי למשיבה להגיש לעניין זה, אם תחפוץ לעמוד על הסעד, בקשה בכתב. בקשה כזאת לא הוגשה, ויש לראות את המשיבה כמוותרת על טענתה זאת.
השבת המצב לקדמותו בדרך - קביעות עובדתיות במחלוקת: אם העותר ביקש לשפוך את חומר המילוי ואם פגעה המשיבה בדרך.
25. העותר טען בעתירתו, כי המשיבה עומדת להרוס או לשנות את הדרך. בעתירתו המתוקנת הוסיף, כי בינתיים, מיד לאחר הגשת העתירה, פגעה המשיבה בדרך בכך שהסירה ממנה חומר מילוי ומצעים. מצבה החדש של הדרך, לטענת העותר, מקשה על הגישה לעסקו ובמיוחד יכביד בחורף, מאחר והדרך הפכה להיות "גלית" ומפלסה הוא בגובה פני הקרקע של הסביבה, מה שעלול לגרום להצפתה בחורף. דבריו אלה שבעתירה אושרו בתצהירו של העותר .
26. תאור עובדתי זה נמצא על ידי, לאחר חקירתו של העותר בבית המשפט ולאחר שמיעת עדויות המשיבה, כבלתי נכון בחלקו, ועל כל פנים מסתיר עובדה חשובה. מטעמה של המשיבה העידו גם הקבלן צורי שלג וקבלן המשנה שלו, עלי פאיז. מעדותם, שהיתה אמינה עלי, עולה שהם עסקו בעבודות עפר עבור המשיבה. על פי ההסכם שלהם עם המשיבה, היה עליהם לשפוך את חומר המילוי שחפרו, במקום שפיכת פסולת, עליו הוסכם ביניהם. העותר, שהבחין בהם, ביקש מהם לשפוך את חומר המילוי, שהם חפרו והוציאו מחלקות אחרות, על הדרך. ככל הנראה סבר העותר כי שכבת מצע נוספת תשפר את הדרך ותגביה אותה מפני השטח. הקבלן נעתר לבקשתו ושפך את החומר על הדרך. דא-עקא, ששפיכת החומר על ידי הקבלן נעשתה ללא ידיעת המשיבה, ומטעם חברת "מקורות" התקבלת פניה, לפיה נדרשה המשיבה לדאוג לסילוק חומר המילוי אשר נשפך על חלקה 1, וזאת כיוון שמתחת לחלקה 1 עובר צינור 36 אינצ' המהווה עורק אספקת מים ראשי בצפון ויש חשש שמשקלו של חומר המילוי יזיק לצנרת. המשיבה הורתה לקבלן מטעמה להסיר את המילוי. תוך כדי הסרתו נפגעה שכבת הכורכר בין בחלקה ובין במלואה (וראו עדותם של העותר ובתצהירו של שלמה אדוני, בעל מכלאת הכבשים הסמוכה).
השבת המצב לקדמותו - דיון בטענות הצדדים
27. המשיבה טוענת, כי התנהגותו של העותר בכך שלא גילה בעתירתו שהמילוי הושם על פי בקשתו לעובד של המשיבה, ללא ידיעתה של המשיבה וללא ידיעתם והסכמתם של הבעלים של הקרקע בה עוברת הדרך, או ללא היתר בניה, היא התנהגות בהעדר נקיון כפיים, המחייבת דחייתה של העתירה על הסף.
28. סבורה אני, כי הסתרת פרט כה מהותי, אכן מצדיקה שלא ליתן לעותר את הסעד של החזרת מצב הדרך לקדמותו (וראו, בין היתר, בג"צ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה ואח', פ"ד מא(1) 409; בג"צ 974/94 זגארי נ' שר הפנים (לא פורסם); ו בג"צ 5498/ 03 מקמל נ' שר הביטחון, נז(6) 97).
עמדה זאת מחוזקת גם בשיקול, שאם אמנם יש לעותר זכות גישה על פני הדרך ואם נפגעה זכותו זו, יש בידו סעדים אחרים, כמו פניה אל המשיבה לאפשר לו דרך גישה סבירה לאדמתו.
29. אוסיף, כי העותר לא הצליח להוכיח אם ניתן להסיר את שכבת המצע שהונחה בעבירה בשיתופו מבלי לפגוע במצע הכורכר וכיצד יש לתקן את הדרך, דהיינו מהו גובה מצע הכורכר שיש להדק עליה על מנת שהמצב יוחזר לקדמותו. גם מנימוקים אלה, אינני סבורה שיש להעניק לעותר את הסעד של השבת המצב לקדמותו בדרך.
30. עוד מסכימה אני עם המשיבה, כי היה על העותר לבקש צירופו של הבעלים של הדרך, מינהל מקרקעי ישראל, שכן לא ניתן, לכאורה, לבצע עבודות על החלקה המהווה את הדרך ללא הסכמת בעליה, ועל כל פנים בלא לאפשר לו להשמיע עמדתו בבית המשפט.
31. לצדדים היו מספר טענות נוספות, כמו טענתו של העותר שהמשיבה פעלה שלא כדין כאשר הסירה את המצע של חומר המילוי בלא לקבל לפני כן היתר בניה. יתכן שאכן זהו המצב, אולם אין עבירתה של המשיבה, אם אכן היתה כזאת, מזכה את העותר בהחזר המצב לקדמותו.
הסעדים של פסק הדין
32. לסיכום, אני מחייבת את המשיבה לחבר את העותר לצנרת המים הסמוכה, כאשר החיבור יעשה על ידי המשיבה בחיבור בסיסי המאפשר הספקת מים שוטפת, אולם היא רשאית לחייב את העותר בתשלומים על פי דין, לרבות חוקי עזר, אם הם קבועים לעניין זה. על המשיבה לפעול לצורך כך תוך 60 ימים מהיום ולשם כך עליה להפעיל את סמכויותיה על פי דין על מנת להעביר את הצנור, אם יהיה צורך, דרך מגרשיהם של אחרים או לאורך הדרך .
33. אני דוחה את בקשתו של העותר לחייב את המשיבה להחזיר את מצבה של הדרך לקדמותו, כפי שהיה בסמוך למועד הגשת העתירה.
34. בנסיבות המקרה, בהתחשב בתוצאות העתירה, ובהתנהגותו חסרת נקיון הכפיים של העותר בהעלמת פרט עובדתי חשוב בעתירתו, אין מקום להוצאות.
ניתן היום ד' בתמוז, תשס"ד (23 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.
שושנה שטמר, שופטת
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
-
השופטים תמיד עם הממסד מאת: יעקב
7/4/2007
-
למה אסור ללכת לבית משפט ישראלי מאת: דורון לפס
7/4/2007
|
|
|
אודות ARNONA
