החתומה מעלה היא מורה מוסמכת לאנגלית בעלת תואר שני בחינוך. בעוונותיי הרבים, אני מתגוררת בדרום הארץ.

הדברים כאן נכתבים בשמי, אולם מוכרות לי עוד שתי מורות במצב דומה לשלי.

מזה שנה וחצי אני עסוקה בחיפושים נואשים אחר עבודה בסמוך למקום מגוריי, שהקאסמים בו הם תופעה יום-יומית.

את מקום העבודה אני מחפשת דרך משרד החינוך, באמצעות אתר ייעודי באינטרנט, ודרך מודעות בעיתונים.

כל קורא שיש לו ילדים, או שהוא עצמו פליט של מערכת החינוך, יתבונן בלוח השנה ויחשב את הימים שנותרו עד לפתיחת שנת הלימודים.

כל קורא נבון יאמין, כי בתי-ספר הזקוקים למורים מקצועיים יודיעו על כך למשרד החינוך, וכי הוא יתאם בין מורים המחפשים עבודה לבין בתי-הספר.

אילו כך היו פני הדברים, לא היו דברים אלה נכתבים, לא הייתי מטריחה אתכם, קוראים יקרים, בצרותיי הפעוטות, ולא הייתי מבקשת לשמוע את תגובותיכם.

יש בנגב הצפון מערבי בתי-ספר, אשר אינם מצליחים לאייש את משרת המורה לאנגלית באופן כרוני.

פניתי אליהם ושאלתי, האם יש להם צורך במורה לאנגלית. התשובות שקיבלתי היו:

שלחי קורות חיים ונדבר; כרגע אין מי שיענה לך; התקשרי אחר הצהרים; התקשרי בעוד חודש; התקשרי אחרי החגים; כרגע אין לנו צורך; אולי; המנהל בחו"ל; המודעה לא אקטואלית.

לחברתי, אף היא מורה מוסמכת לאנגלית בעלת תואר שני, התמזל המזל. היא הופנתה על ידי משרד החינוך למספר בתי-ספר, קבעה פגישות, דיברה עם מי שדיברה, וסיכמה את היקף המשרה ואת שעות ההוראה.

עתה נותר לקבל את אישור אגף הפיקוח במשרד החינוך. וראה זה פלא, אגף אחד במשרד החינוך היפנה אותה לבתי-ספר, שלכאורה זקוקים למורה לאנגלית באופן נואש, ואגף אחר באותו משרד לא אישר את העסקתה.

וזאת עליכם לדעת, ללא אישור אגף הפיקוח, אין בית-הספר רשאי להעסיק את המורה המוסמכת. הקוראים הנבונים מתבקשים לנחש מי הועסק ובזכות אילו כישורים.

המתקשים בהבנת הנקרא מתבקשים להיזכר בתוצאות של מבחני המשוב, המעריכים את רמתם של תלמידי ישראל, וממקמים אותם במקום טוב באמצע של העולם השלישי.

לתושבים המתגוררים בדרום הארץ אין הרבה סיבות לחייך. אזורים מוכי אבטלה, מערכת חינוך ירודה, עריצות בירוקרטית בלתי נסבלת.

הגשמת חזונו של בן-גוריון? פיזור אוכלוסייה? חיזוק הפריפריה?

הצחקתם אותי.