העובדות
טאי מידל איסט בע"מ (החברה) היא חברה תעשייתית המתמחה בפיתוח תוכנות וזירות מסחר אלקטרוניות, והיא מספקת מוצרים ונותנת שירותים. החברה שכרה בשכירות משנה חלק מנכס בהרצליה למטרת ניהול עסק של היי-טק.
לאחר סיום תקופת השכירות, הגישה החברה השגה על חיובה בארנונה לשנים 2001-2000, וטענה כי יש להשית עליה ארנונה בתעריף של תעשייה ולא בתעריף של "משרדים שירותים ומסחר".
מנהל הארנונה דחה את ההשגה והשיב, כי פנייתה אינה יכולה להיחשב כהשגה, משום שהיא אינה הנישומה הרשומה בספרי העירייה, לא התקבלה בעירייה כל הודעה בדבר השכרת הנכס לחברה, וכשוכרת משנה היא אינה זכאית להירשם כנישומה בארנונה.
החברה הגישה ערר לוועדת הערר, והערר התקבל. מנהל הארנונה ערער על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
מעמד החברה
מנהל הארנונה טען, כי החברה אינה הנישומה הרשומה בספרי העירייה. נפסק, כי החברה שכרה חלק גדול מהנכס והוא שימש אותה באופן בלעדי לצורך עסקי בלבד, ועל כן אין לראות בה דייר משנה. התוצאה היא, כי יש לה מעמד להגיש השגה על שומת הארנונה.
איחור בהגשת הערר
החברה הגישה את הערר באיחור. המערער טען, כי היה על הוועדה לדחות את הערר על הסף.
ועדת הערר ציינה בהחלטתה, כי הוראות החוק נקבעו על מנת לקיים סדר תקין של דיונים ועל מנת למנוע עיכובים, אולם בפועל התהליך הזה לא מתקיים. לא נעשה תהליך רציף של דיונים, ובמקרה הנדון החיוב בארנונה לא הגיע אל המשיבה במישרין מהעירייה אלא דרך המשכיר.
נפסק, כי החריגה של החברה מהמועדים הקבועים בחוק נבעה גם מהתנהלות מנהל הארנונה, ולא יהא זה נכון לראות בחריגה זו כשלעצמה דבר המצדיק את קבלת הערעור.
המבחנים לאבחנה בין תעשייה לשירותים
בית המשפט ניתח בפסק דינו ארבעה מבחנים לעניין קיומה של תעשייה:
א. מרכז הכובד - האם מרכז הכובד של הפעילות הוא ייצורי או מתן שירותים לנוכח התאמת כל מוצר ללקוח מסוים. נפסק, כי הפעילות של החברה היא משולבת, ולא ניתן ליישם מבחן זה.
ב. היקף השימוש במוצר - הפעילות תיחשב כייצורית אם היא נועדה לשימוש הציבור הרחב, אולם היא לא תיחשב ככזו אם היא נועדה ללקוח שהזמינה. נפסק, כי הפרשנות לפיה ההבדל בין תעשייה ללא תעשייה הוא בייצור המוני מול ייצור על-פי הזמנה לוקה בחסר. החברה מוכרת ומשווקת את מוצריה בתחום הסחר האלקטרוני, על-פי הזמנה, אך פעילותה טומנת בחובה גם אלמנט ייצורי של פיתוח תוכנה, עליו שוקדים אנשי מחשוב ותוכניתנים.
ג. יצירה - יצירתו של "יש ממשי" אחד מ"יש ממשי" אחר. נפסק, כי חדירתו של המחשב לתחומים רבים ומגוונים בחיינו הביאה לפיתוח תעשייה עתירת ידע המבוססת על מחשב לעיתים כאמצעי שירות ולעתים כאמצעי ייצור. כתיבת תוכנה, פיתוחה והפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עסקי, הוא בבחינת דבר מוחשי חדש, גם כאשר הוא מותאם ללקוח מסוים, ולכן, פעילות החברה היא תעשייתית.
ד. השבח נכסים - פעילות ייצורית היא השבחת הערך הכלכלי של טובין, אף אם היא אינה משנה את צורתם או יוצרת יש מוחשי אחר.
היקף ההתערבות בהחלטת ועדת הערר
בית המשפט פסק, כי החלטת ועדת הערר לסווג את פעילות החברה כתעשייה לעניין הארנונה לא חרגה ממתחם הסבירות, ואין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטת הוועדה.
הערעור נדחה.
החלטה תקדימית
פסק דינה של השופטת ד"ר דרורה פלפל הוא תקדימי, למרות שהוא מתבסס על פסיקה קודמת. החידוש הוא בכך, שבית המשפט בחר להעדיף את המהות של הייצור בפיתוח תוכנה על-פני מרכיב התאמת התוכנה ללקוח מסוים, מתן השירות, השיווק והמכירות, המתלווים לתעשיות רבות. עם כל הכבוד, מצטרף החתום מעלה אל המסקנות והתוצאה.
לא כן לגבי מידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות ועדת הערר. ועדות הערר של הארנונה העירונית אינן מאוישות בשופטים מקצועיים, ולעתים מזומנות לא נמנה עליהן משפטן.
במציאות הרווחת במקומותינו, דנים בערר שלושה אזרחים ישרי דרך, וזו מעלתם היחידה. אין להטיל את האשם ברשויות המקומיות, ובוודאי שלא בחברי ועדות הערר. האשמה היא במחוקק, שטרם השכיל לתקן את החוק, שמכוחו ניתן למנות חברי ועדת ערר ללא כל רקע משפטי.
הגיעה העת להקים ועדות ערר מחוזיות כדוגמת ועדות הערר לפי חוק התכנון והבנייה, ועד אז, ראוי כי בית המשפט המחוזי יפסוק על-פי חומר הראיות שהוגש לוועדת הערר, ויקבל את מסקנות ועדת הערר רק לעניין מהימנות עדים.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
