ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 22/10/2019
גרסת הדפסה

ת"א 700683/02

קרן עודד נגד עיריית ירושלים


12/8/2004

ת"א 700683/02

בש"א 2894/03

קרן עודד

נגד

עיריית ירושלים

בית משפט השלום בירושלים

בפני כב' השופט יצחק מילנוב

[12.8.2004]

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה

החלטה


1. המשיבה הגישה תביעה כנגד המשיב בגין חוב ארנונה וצריכת מים בקשר לנכס אשר ברחוב שלומציון המלכה 18, בירושלים (להלן "הנכס"). משלא הגיש המבקש בקשה לרשות להתגונן ניתן נגדו ביום 02.12.02 פסק דין לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבה 15,334 ₪ בצירוף תשלומי פיגורים, והוצאות בסך 407 ₪ ו- 2,300 ₪ שכ"ט עו"ד (להלן :"פסק הדין").

2. בפני בקשת המבקש לבטל את פסק הדין ואלה טענותיו :

2.1 חברת אוקינוס שירותי נופש בע"מ היא אשר שכרה את החנות ועשתה בה שימוש במשך 6 חודשים בלבד ושילמה ארנונה למשך שנה שלמה.

2.2 המשכיר קיבל החנות חזרה לידיו כבר בחודש יוני 2000, ומאז עושה בה שימוש.

2.3 המשיבה וגם המשכיר לא עשו להקטנת הנזק ופנו דוקא למבקש לתשלום החוב הכולל חוב עצום בגין צריכת מים.

3. המשיבה בתשובתה טוענת :

3.1 מהסכם השכירות ניתן ללמוד כי השוכר הוא המבקש עצמו וכי חברת אוקינוס לא היתה צד להסכם השכירות. מהסכם השכירות ניתן ללמוד כי תקופת השכירות היא מיום 01/01/00 עד ליום 31/12/01 עם אופציה להארכה, ועל כן רישומו של המבקש בספרי המשיבה, כמחזיק, נעשה כדין מאחר ולא הוצג בפני המשיבה כל מסמך אחר, לפיה חברת אוקינודס מחזיקה בנכס.

3.2 המשיבה סומכת על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' צבן בת"א 3137/89 עיריית רישולים נ' עמי עוזי, בו חוייב מנהל החברה הנתבעת באופן אישי, בחובה של החברה, וזאת מאחר וחתימתו המויפעה על גבי ההסכם ובכך הוצג מצג לפיו הכיר הוא בחבותו האישית; על אחת כמה וכמה , כאשר השם היחיד המופיע על גבי הסכם השכירות, הוא שמו של המבקש.

3.3 הסמכות לדון מסורה למנהל הארנונה מכח סעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, וטענות הבאות בגדר העילות שב סעיף הנ"ל אין להעלותן אלא בפני מנהל הארנונה.

3.4 לא הוגשה כל הודעה למשיבה בענין הפסקת השימוש של חב' אוקינוס בנכס, כנדרש בסעיף 325 לפקודת העיריות, ואף לא הוגש כל אישור של בעל הנכס בנדון, ועל כן נחשב המבקש כמחזיק בנכס.

4. ב- 24/08/03 הגיש המבקש "בקשה מיוחדת לצירוף מסמכים חדשים שהותרו ואשר להם משמעות מכרעת לענין הוכחת טענותיו של המבקש".

הבקשה לא סומכת על תצהיר.

בבקשה זאת טען המבקש:

4.1 המבקש לא חתום על הסכם השכירות, אשר גם לא נשא שמו.

4.2 בסע' 3 להסכם השכירות כתוב שהנכס מושכר לחברת אוקיינוס.

4.3 בעל הנכס הגיש לעיריה הסכם שכירות מזוייף, ללא חתימתו, על מנת להתחמק מתשלום ארנונה.

4.4 חזר על טענתו כי לא החזיק בנכס עד יוני 2002 כיון שהמדובר במועד שחל שנתיים לאחר קריסת חב' אוקיינוס.

4.5 ציין רשימה של עדים שלטענתו יכולים להעיד על מועד פינוי הנכס ע"י חב' אוקיינוס.

5. בתשובת המשיבה מיום 08/09/03 היא טוענת :

5.1 הסכם השכירות שהמבקש טוען כי זוייף צורף על ידו כנספח ח' לבקשה לביטול פסק הדין.

5.2 גם אם יוכיח המבקש כי לא החזיק בפועל נכס בתקופה הנטענת עדיין חייב תשלום ארנונה משום שלא הודיע למשיבה כל הפסקת חזקתו, והוא נחשב למחזיק קונסטרוקטיבי.

6. בתשובה שהגיש המבקש ביום 14/10/03 הוא טוען :

6.1 הסכם השכירות הוא מסמך שצולם עבורו ע"י עובדת מחלקת הגביה של המשיבה, כאשר פנה אליה לבירור פשר צריכת התשלום. בעל הנכס הוא שהעביר המסמך לעיריה, כאשר המסמך לא נושא חתימתו של המבקש.

6.2 העירייה יכולה לחייב בגין ארנונה רק את המחזיק בפועל.

7. יצויין כי ביום 10/10/02 הגיש המבקש בקשה לרשות להתגונן (בש"א 7856/02). ביום 06/11/02 החליט הרשם המלומד (כתוארו אז) מר ג' ארנברג :

"התצהיר שצורף לבקשה אינו תצהיר כדין שכן הוא אינו מאושר. על המבקש להגיש תצהיר כדין. אני מאריך המועד להגשת תצהיר ל-20 יום נוספים מהיום. לא יוגש תצהיר כדין תדחה הבקשה".

ביום 11/12/02 החליט הרשם המלומד (כתוארו אז) מר ג' ארנברג :

"כיוון שלא צורף תצהיר ערוך כדין לבקשת הרשות להתגונן אין בקשה כזו העומדת לדיון. הזוכה רשאי לקבל פס"ד לפי כתב התביעה".

לפיכך ניתן פסק הדין, לבקשת המשיבה, ביום 25/12/02.

8. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להלן טעמי :

טעם ראשון: על פי הוראות הדין והפסיקה, המבקש להשיג על חיוב בתשלום ארנונה עירונית, חיב לילך בנתיב שנקבע לשם כך, באופן יחודי.

סע' 3(א) (3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ז - 1976 (להלן :"חוק הערר) קובע :

"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי בתוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1)...

סעיף 4(א) לחוק הערר קובע כי : מנהל הארנונה ישיב למשיב תוך שישים יום מיום קבלת ההשגה" ואילו ס' 4(ב) לחוק הערר קובע כי "לא השיב מנהל הארנונה תוך שישים יום יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5 תוך תקוה זו, את מועד מתן התשובה מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום".

ס' 6(ב) לחוק הערר קובע כי "על החלטת ועדת ערר רשאיים העורר ומנהל הארנונה לערער לפניה בית משפט לעניינים מינהליים; הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה למערער".

סדרי הדין בוועדת הערר נקבע בתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז - 1977.

הסמכות לדון, בטענת השימוש שנעשה בנכס נשוא התביעה, נתונה למנהל הארנונה כהגדרתו בחוק הערר ואין לבית משפט סמכות בנדון, אלא כשהמדובר בבית המשפט לעינינים מינהליים, כהוראת ס' 6(ב) לחוק הערר. (כב' השופט א. ריבלין המ' 255/03 (ה"פ 11/93 (מחוזי - באר שבע) עירית אשדוד נ' מפעלי רכב אשדוד בע"מ, החלטה מיום 14/06/94; הנריק רוסטוביץ , ארנונה עירונית, מהד' רביעית התשנ"ו - 1975, 803).

"הסמכות שהוקנתה למנהל הארנונה ולוועדת הערר, היא סמכות ייחודית, באותם ענינים שנקבעו בסע' 3 לחוק הערר. הכלל הוא כי ה השגה והערר הן הדרך היחידה לתקיפת השומה ואין לעקפה על ידי פניה לערכאות אחרות" (הנריק רוסטוביץ, שם, 467 והאסמכתאות הנזכרות שם).

לענין הסמכות ראו גם הרואות סע' 5 (1), 5(2) לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים, התש"ס - 2000.

לפיכך הבקשה חסרת תכלית היא.

טעם שני : הוכחת ס' 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], קובעת כי "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקים של קרקע או של ... שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אעין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".

משמע חובה למסור לעיריה הודעה בכתב על תחילת חזקה וסיום חזקה.

המבקש טוען כי חברת אוקיינוס שירותי נופש בע"מ, היא אשר שכרה את הנכס ועשתה בו שימוש רק למשך 6 חודשים עד 06/00. לבקשתו צירף עמוד ראשון של הסכם שכירות מיום 02/11/99 נספח ח') לפיו תקופת השכירות הראשונה, ביום 01/01/2000 ועד 31/12/02 עם אופציה להארכה מיום 01/01/02 ועד 31/12/03.

בעמוד הנ"ל כתוב במבוא כי ההסכם הוא בין הכנסיה הארמנית לבין "עודד קרן בעלי אוקינוס מרח' רורזין 1 גבעתיים (להלן "אוקיינוס") ובס' 2 כתוב כי "משכיר 1 משכיר 2 הגיעו להסכמה ביניהם בקשר להשכרת הנכס לאוקיינוס ומתחייבים להעמידו לרשות אוקיינוס לצרכיה העיסקיים בתחום התיירות". לא נכתב מהי ומיהי אוקיינוס. רק בבקשה מיום 24/08/03 טוען הבמקש כי המדובר "בחוזה מזוייף, ללא חתימתו, הוא מסמך שהוגש לעיריה על ידי המשכיר, על מנת להתחמק מתשלום הארנונה" (ס' 3).

אם המדובר בחוזה מזוייף כלום הגיש המבקש תלונה במשטרה ? כלום פנה לעיריה והודיע שהמדובר בחוזה מזויף? ואם המדובר בחוזה מזוייף מדוע צירף אותו מטעמו לבקשתו לביטול פסק הדין כנספח "ח"?.

בהקשר לכך יצויין כי ביום 10/02/03 פנה המבקש לבית המשפט "בבקשה לביטול פסק - הדין שניתן במעמד צד אחד" (ראו בתיק העיקרי) שם כתב, בין השאר, "בקשתי לביטול פסק הדין חשובה לי במיוחד לאור העובדה כי לא היתה כל התייחסות לעובדות החשובות שהוצגו על ידי, לאי יכולת להסביר אותן בפני כבוד השופט, הסכום שנקבע לי, לתשלום הוא עצום, בהתחשב בפשיטת הרגל של החברה ולמצבי וכי פסק הדין היה כה חד צדדי" (סעיף 2 לבקשה) (הדגשה לא במקום י.מ.).

הבקשה הובאה בפני כב' הנשיא (א' כהן) אשר החליט ביום 16/02/03 :

"1. מעכב ביצוע פסק הדין ל- 21 יום. המבקש יגיש תצהיר לאימות טענותיו תוך 14 יום.

2. לידיעת התובעת".

תצהיר כנדרש לא הוגש.

בבקשתו הנ"ל, הוא מלין כנגד הסכום העצום שבו חויב בהתחשב בפשיטת הרגל של החברה ובמצבו, אך אינו טוען כנגד עקרון החיוב. לבקשתו מיום 24/08/03 צרף המבקש הסכם שהוכח שבו מופיע השם "אוקיינוס שירותי נופש... מרח' כורזין 1 גבעתיים, אותה הכתובת שמופיעה בנספח "ח" הנ"ל.

בבקשה זאת טוען המבקש כי היה הבעלים של חברת אוקיינוס שירותי נופש בע"מ (בפירוק) (ס' 2).

על כן ברור שהוא היה אמור להודיע לעיריה על כניסת החברה לנכס ועל הפסקת השימוש של החברה בנכס, ואם לא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

יתר על כן, המבקש לא מפרט בבקשתו ואינו מוכיח, אף לא לכאורה מתי והיכן איתר את חוזה השכירות שבו מופיע השם המלא של חב' אווקינוס ואף אינו מציין מי חתום על החוזה מטעם חב' אוקיינוס (ע"ג החותמת).

כאמור, לא צורף תצהיר לאימות העובדות שבבקשה הנ"ל.

טעם שלישי : המבקש להשיג על חיובו על ידי רשות מקומית, כמו במקרה דנן, בגין צריכת מיים, צריך לפנות לרשות עצמה בהשגה על החיוב ובפניה להעלות טיענויו ובמקרה דנן יכול היה המבקש אף לפנות לנציב המים, והכל כפי שיפורט להלן.

סעיף 8(א) לחוק מדידת - מים, תשט"ו - 1955, קובע כי כאשר "נתגלעו עקב הספקת המים במידה חילוקי דיעות בדבר מחיר יחידת כמות המים המסוקפת במדידה, בין על פי צו מדידה ובין שלא על פי צו כזה, רשאי כל צד לפנות לנציב [המים -י.מ] ולבקש הכרעה בדבר".

לפי סעיף 8(ג) לחוק מדידת מים "הנציב או מי שנתמנה על ידיו כאמור בסעיף קטן (ב), יהיו מוסמכים בכל הסמכויות שאפשר להעניק לועת חקירה לפי סעיף 5 לפקודת וועדות חקירה". פקודת ועדות חקירה בוטלה ע"י ס' 30 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968, אשר בסעיף 9 לו מקנה סמכויות ליו"ר הוועדה, על דעת הוועדה , לענין זימון עדים, אכיפת התייצבותם אזהרתם וחקירתם, סמכויות שיהיו כשל בית משפט, בהליך אזרחי. על החלטת הנציב או מי שנתמנה על ידיו, רשאי כל צד לערור בתוך ארבעה (14) עשר ימים מיום שנמסרה לו בכתב ההחלטה, בפני בית הדין לעניני מים שהוקדם על פי סעיף 140 לחוק המים, תשי"ט- 1959.

המבקש יכול היה וצריך היה לפנות לנציב המים על מנת שיישב את המחלוקת בינו לבין העיריה, אך הוא ביכר שלא לעשות כן ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו על שלא פעל בדרך שקבע המחוקק, ועל כן אין לאפשר לו דרך עוקפת לזו שקבע המחוקק. יתר על כן, הנתבע אף לא הציג כל ראיה כי פנה לעיריה בדרך של השגה או טענה באשר לחישוב חוב המים בו חוייב.

ההגיון וניסיון החיים מלמדים כי אדם אשר רוכש או שוכר נכס בודק ורושם את מצב מונה החשמל והמיים, לשם התחשבנות עם בעל הבית, או עם השוכר העתידי. והוא הנוהג כאשר עוזבים נכס. אין בפי המבקש כל טענה בנדון, ואף אין בפיו כל טענה, שלא עשה כן ומדוע. אין גם בפיו כל טענה או הערכה באשר לצריכת המיים בתקופה שחברת אוקיינוס, שהוא היה הבעלים שלה החזיקה בנכס.

טעם רביעי : הנתבע לא הניח כל תשתית ראייתית באשר לאלה:

ראשית : מדוע לא הגיש בקשת רשות להתגונן כדין, קרי כאשר היא נתמכת בתצהיר כדין. ובהקשר לכך, מדוע לא ניצל הארכה שניתנה לו ע"י הרשם המלומד והגיש תצהיר כדין בתמיכה לבקשת הרשם להתגונן ואף לא ניצל את הארכה שניתנה לו ע"י כב' הנשיא א' כהן ושוב לא הגיש תצהיר לאימות העובדות לבקשתו לביטול פסק - הדין.

למעשה בכך הוא חרץ, בלא כל הסבר, את גורל התביעה נגדו ובהגישו את הבקשה דנן הוא עושה שימוש שלא כדין, בהליכי משפט שכן בקשתו לביטול

פסק הדין למעשה לא נתקבלה, לפיכך יש לראותה כבקשה שנדחתה על ידי כב' הנשיא א' כהן.

שנית - המבקש לא הוכיח את סיכויי ההגנה שלו, ועל כן גם מטעם זה, בקשתו חסרת תכלית.

(ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995, ד"ר ש' לוין - עורך, ס' 575).

טעם חמישי - המבקש מוחזק כיודע ידיעה ממשית, את מתן פסק הדין נגדו ביום 25/12/02, שכן הוא הגיש בקשה לביטול פסק הדין כבר ביום 10/02/03 והוא חזר והגיש בקשתו דנן ביום 18/03/02, בלא ליטול רשות ובלא שהוענקה לו הארכת המועד לשם כך. יתר על כן, המבקש לא נתן כל טעם מיוחד, להארכת המועד, כמצוות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

(ד"ר י' זוסמן שם ס' 680).

9. אשר על כן, הבקשה נדחית.

בשים לב לנסיבותיו של המבקש, כלומר לעובדה שחברתו פורקה והוא נקלע לקשיים כספיים, כמעשה של חסד, אין צו בדבר הוצאות ושכ"ט עו"ד.

10. ניתנה היום, כ"ה באב תשס"ד (12 באוגוסט 2004) בשעה 12:47 בהעדר בעלי הדין וב"כ.

המזכירות תשלח העתקי החלטה זו לבעלי הדין / ב"כ.

יצחק מילנוב, שופט


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן