ת"א 700683/02

ת"א 700683/02

[12.8.2004]

1. המשיבה הגישה תביעה כנגד המשיב בגין חוב ארנונה וצריכת מים בקשר לנכס אשר ברחוב שלומציון המלכה 18, בירושלים (להלן "הנכס"). משלא הגיש המבקש בקשה לרשות להתגונן ניתן נגדו ביום 02.12.02 פסק דין לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבה 15,334 ₪ בצירוף תשלומי פיגורים, והוצאות בסך 407 ₪ ו- 2,300 ₪ שכ"ט עו"ד (להלן :"פסק הדין").

2. בפני בקשת המבקש לבטל את פסק הדין ואלה טענותיו :

2.1 חברת אוקינוס שירותי נופש בע"מ היא אשר שכרה את החנות ועשתה בה שימוש במשך 6 חודשים בלבד ושילמה ארנונה למשך שנה שלמה.

2.2 המשכיר קיבל החנות חזרה לידיו כבר בחודש יוני 2000, ומאז עושה בה שימוש.

2.3 המשיבה וגם המשכיר לא עשו להקטנת הנזק ופנו דוקא למבקש לתשלום החוב הכולל חוב עצום בגין צריכת מים.

3. המשיבה בתשובתה טוענת :

3.1 מהסכם השכירות ניתן ללמוד כי השוכר הוא המבקש עצמו וכי חברת אוקינוס לא היתה צד להסכם השכירות. מהסכם השכירות ניתן ללמוד כי תקופת השכירות היא מיום 01/01/00 עד ליום 31/12/01 עם אופציה להארכה, ועל כן רישומו של המבקש בספרי המשיבה, כמחזיק, נעשה כדין מאחר ולא הוצג בפני המשיבה כל מסמך אחר, לפיה חברת אוקינודס מחזיקה בנכס.

3.2 המשיבה סומכת על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט י' צבן בת"א 3137/89 עיריית רישולים נ' עמי עוזי, בו חוייב מנהל החברה הנתבעת באופן אישי, בחובה של החברה, וזאת מאחר וחתימתו המויפעה על גבי ההסכם ובכך הוצג מצג לפיו הכיר הוא בחבותו האישית; על אחת כמה וכמה , כאשר השם היחיד המופיע על גבי הסכם השכירות, הוא שמו של המבקש.

3.3 הסמכות לדון מסורה למנהל הארנונה מכח סעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976, וטענות הבאות בגדר העילות שב סעיף הנ"ל אין להעלותן אלא בפני מנהל הארנונה.

3.4 לא הוגשה כל הודעה למשיבה בענין הפסקת השימוש של חב' אוקינוס בנכס, כנדרש בסעיף 325 לפקודת העיריות, ואף לא הוגש כל אישור של בעל הנכס בנדון, ועל כן נחשב המבקש כמחזיק בנכס.

4. ב- 24/08/03 הגיש המבקש "בקשה מיוחדת לצירוף מסמכים חדשים שהותרו ואשר להם משמעות מכרעת לענין הוכחת טענותיו של המבקש".

בבקשה זאת טען המבקש:

4.1 המבקש לא חתום על הסכם השכירות, אשר גם לא נשא שמו.

4.2 בסע' 3 להסכם השכירות כתוב שהנכס מושכר לחברת אוקיינוס.

4.4 חזר על טענתו כי לא החזיק בנכס עד יוני 2002 כיון שהמדובר במועד שחל שנתיים לאחר קריסת חב' אוקיינוס.

4.5 ציין רשימה של עדים שלטענתו יכולים להעיד על מועד פינוי הנכס ע"י חב' אוקיינוס.

5. בתשובת המשיבה מיום 08/09/03 היא טוענת :

5.1 הסכם השכירות שהמבקש טוען כי זוייף צורף על ידו כנספח ח' לבקשה לביטול פסק הדין.

5.2 גם אם יוכיח המבקש כי לא החזיק בפועל נכס בתקופה הנטענת עדיין חייב תשלום ארנונה משום שלא הודיע למשיבה כל הפסקת חזקתו, והוא נחשב למחזיק קונסטרוקטיבי.

6. בתשובה שהגיש המבקש ביום 14/10/03 הוא טוען :

6.1 הסכם השכירות הוא מסמך שצולם עבורו ע"י עובדת מחלקת הגביה של המשיבה, כאשר פנה אליה לבירור פשר צריכת התשלום. בעל הנכס הוא שהעביר המסמך לעיריה, כאשר המסמך לא נושא חתימתו של המבקש.

6.2 העירייה יכולה לחייב בגין ארנונה רק את המחזיק בפועל.

"התצהיר שצורף לבקשה אינו תצהיר כדין שכן הוא אינו מאושר. על המבקש להגיש תצהיר כדין. אני מאריך המועד להגשת תצהיר ל-20 יום נוספים מהיום. לא יוגש תצהיר כדין תדחה הבקשה".

ביום 11/12/02 החליט הרשם המלומד (כתוארו אז) מר ג' ארנברג :

"כיוון שלא צורף תצהיר ערוך כדין לבקשת הרשות להתגונן אין בקשה כזו העומדת לדיון. הזוכה רשאי לקבל פס"ד לפי כתב התביעה".

לפיכך ניתן פסק הדין, לבקשת המשיבה, ביום 25/12/02.

8. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

להלן טעמי :

טעם ראשון: על פי הוראות הדין והפסיקה, המבקש להשיג על חיוב בתשלום ארנונה עירונית, חיב לילך בנתיב שנקבע לשם כך, באופן יחודי.

סע' 3(א) (3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ז - 1976 (להלן :"חוק הערר) קובע :

"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי בתוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

ס' 6(ב) לחוק הערר קובע כי "על החלטת ועדת ערר רשאיים העורר ומנהל הארנונה לערער לפניה בית משפט לעניינים מינהליים; הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה למערער".

הסמכות לדון, בטענת השימוש שנעשה בנכס נשוא התביעה, נתונה למנהל הארנונה כהגדרתו בחוק הערר ואין לבית משפט סמכות בנדון, אלא כשהמדובר בבית המשפט לעינינים מינהליים, כהוראת ס' 6(ב) לחוק הערר. (כב' השופט א. ריבלין המ' 255/03 (ה"פ 11/93 (מחוזי - באר שבע) עירית אשדוד נ' מפעלי רכב אשדוד בע"מ, החלטה מיום 14/06/94; הנריק רוסטוביץ , ארנונה עירונית, מהד' רביעית התשנ"ו - 1975, 803).

"הסמכות שהוקנתה למנהל הארנונה ולוועדת הערר, היא סמכות ייחודית, באותם ענינים שנקבעו בסע' 3 לחוק הערר. הכלל הוא כי ה השגה והערר הן הדרך היחידה לתקיפת השומה ואין לעקפה על ידי פניה לערכאות אחרות" (הנריק רוסטוביץ, שם, 467 והאסמכתאות הנזכרות שם).

משמע חובה למסור לעיריה הודעה בכתב על תחילת חזקה וסיום חזקה.

המבקש טוען כי חברת אוקיינוס שירותי נופש בע"מ, היא אשר שכרה את הנכס ועשתה בו שימוש רק למשך 6 חודשים עד 06/00. לבקשתו צירף עמוד ראשון של הסכם שכירות מיום 02/11/99 נספח ח') לפיו תקופת השכירות הראשונה, ביום 01/01/2000 ועד 31/12/02 עם אופציה להארכה מיום 01/01/02 ועד 31/12/03.

בעמוד הנ"ל כתוב במבוא כי ההסכם הוא בין הכנסיה הארמנית לבין "עודד קרן בעלי אוקינוס מרח' רורזין 1 גבעתיים (להלן "אוקיינוס") ובס' 2 כתוב כי "משכיר 1 משכיר 2 הגיעו להסכמה ביניהם בקשר להשכרת הנכס לאוקיינוס ומתחייבים להעמידו לרשות אוקיינוס לצרכיה העיסקיים בתחום התיירות". לא נכתב מהי ומיהי אוקיינוס. רק בבקשה מיום 24/08/03 טוען הבמקש כי המדובר "בחוזה מזוייף, ללא חתימתו, הוא מסמך שהוגש לעיריה על ידי המשכיר, על מנת להתחמק מתשלום הארנונה" (ס' 3).

הבקשה הובאה בפני כב' הנשיא (א' כהן) אשר החליט ביום 16/02/03 :

תצהיר כנדרש לא הוגש.

בבקשתו הנ"ל, הוא מלין כנגד הסכום העצום שבו חויב בהתחשב בפשיטת הרגל של החברה ובמצבו, אך אינו טוען כנגד עקרון החיוב. לבקשתו מיום 24/08/03 צרף המבקש הסכם שהוכח שבו מופיע השם "אוקיינוס שירותי נופש... מרח' כורזין 1 גבעתיים, אותה הכתובת שמופיעה בנספח "ח" הנ"ל.

בבקשה זאת טוען המבקש כי היה הבעלים של חברת אוקיינוס שירותי נופש בע"מ (בפירוק) (ס' 2).

על כן ברור שהוא היה אמור להודיע לעיריה על כניסת החברה לנכס ועל הפסקת השימוש של החברה בנכס, ואם לא עשה כן, אין לו אלא להלין על עצמו.

יתר על כן, המבקש לא מפרט בבקשתו ואינו מוכיח, אף לא לכאורה מתי והיכן איתר את חוזה השכירות שבו מופיע השם המלא של חב' אווקינוס ואף אינו מציין מי חתום על החוזה מטעם חב' אוקיינוס (ע"ג החותמת).

לפי סעיף 8(ג) לחוק מדידת מים "הנציב או מי שנתמנה על ידיו כאמור בסעיף קטן (ב), יהיו מוסמכים בכל הסמכויות שאפשר להעניק לועת חקירה לפי סעיף 5 לפקודת וועדות חקירה". פקודת ועדות חקירה בוטלה ע"י ס' 30 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט - 1968, אשר בסעיף 9 לו מקנה סמכויות ליו"ר הוועדה, על דעת הוועדה , לענין זימון עדים, אכיפת התייצבותם אזהרתם וחקירתם, סמכויות שיהיו כשל בית משפט, בהליך אזרחי. על החלטת הנציב או מי שנתמנה על ידיו, רשאי כל צד לערור בתוך ארבעה (14) עשר ימים מיום שנמסרה לו בכתב ההחלטה, בפני בית הדין לעניני מים שהוקדם על פי סעיף 140 לחוק המים, תשי"ט- 1959.

המבקש יכול היה וצריך היה לפנות לנציב המים על מנת שיישב את המחלוקת בינו לבין העיריה, אך הוא ביכר שלא לעשות כן ומשלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו על שלא פעל בדרך שקבע המחוקק, ועל כן אין לאפשר לו דרך עוקפת לזו שקבע המחוקק. יתר על כן, הנתבע אף לא הציג כל ראיה כי פנה לעיריה בדרך של השגה או טענה באשר לחישוב חוב המים בו חוייב.

ראשית : מדוע לא הגיש בקשת רשות להתגונן כדין, קרי כאשר היא נתמכת בתצהיר כדין. ובהקשר לכך, מדוע לא ניצל הארכה שניתנה לו ע"י הרשם המלומד והגיש תצהיר כדין בתמיכה לבקשת הרשם להתגונן ואף לא ניצל את הארכה שניתנה לו ע"י כב' הנשיא א' כהן ושוב לא הגיש תצהיר לאימות העובדות לבקשתו לביטול פסק - הדין.

למעשה בכך הוא חרץ, בלא כל הסבר, את גורל התביעה נגדו ובהגישו את הבקשה דנן הוא עושה שימוש שלא כדין, בהליכי משפט שכן בקשתו לביטול

שנית - המבקש לא הוכיח את סיכויי ההגנה שלו, ועל כן גם מטעם זה, בקשתו חסרת תכלית.

בשים לב לנסיבותיו של המבקש, כלומר לעובדה שחברתו פורקה והוא נקלע לקשיים כספיים, כמעשה של חסד, אין צו בדבר הוצאות ושכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח העתקי החלטה זו לבעלי הדין / ב"כ.