ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 12/10/2019
גרסת הדפסה

ת"א 2881/03

עיריית יבנה נגד מכבי שירותי בריאות


28/6/2004

ת"א 2881/03

בש"א 1018/04

עיריית יבנה

נגד

מכבי שירותי בריאות (קופת חולים מכבי)

בית משפט השלום רחובות

בפני כבוד השופטת אסתר שטמר - סגנית נשיא

החלטה

1. בקשה לדחית התביעה על הסף, בהעדר סמכות ענינית.

 נטען עוד גם להתישנות, לשהוי, לפגיעה חמורה בסופיות השומה ובתקציב המבקשת בשל מניעות, להשתק פלוגתא, ולכך שהתביעה הוגשה ממניעים פסולים.

יאמר מיד, כי לא מצאתי מקום לדון בכל הטענות שאינן נוגעות לסמכות הענינית. זאת, כיוון שבהתייחסות לכל אחת מהן יש להיכנס לבחינת העובדות עליהן היא מבוססת.

לטענת ההתיישנות אמנם נטענו טענות משפטיות בעיקר, אולם כיוון שאין המדובר אלא בהתיישנות הדרישה לגבי חלק מן השנים הנדונות, וכיוון שממילא אותו בסיס עובדתי ומשפטי לכל השנים שבמחלוקת, תידון שאלה זו ביחד עם שאר העילות, לאחר הבאת הראיות והטעונים המשפטיים לגבי כולן.

בהתייחס לטענות המניעות, השיהוי, הפגיעה בסופיות השומה וכיוצא בהן קבע בית המשפט העליון בע"א 9325/02 ארגון נכי צה"ל – בית הלוחם נ' עירית חיפה תק-על 2003(3) 1960 בענין דומה, כי אין ליתן החלטה לדחייה או למחיקה על סף, טרם שנשמעו טענות הצדדים לגופן. 

2. למי הסמכות לדון בתביעה להשבת סכומים ששולמו לרשות מקומית כארנונה, ואשר לטענת הנישומה שולמו לרשות ביתר, ושלא על פי הדין?

3. התביעה

קופת חולים מכבי (להלן: "התובעת") מחזיקה במרפאה בתחום השיפוט של עירית יבנה, וחויבה בארנונה על פי סיווג "מרפאות ורופאים". קופת חולים טוענת כי עד שנת 1999, לפי צוי המיסים שחלו, היו מוסדות רפואה פטורים מארנונה כללית, עקב ייעודם המיוחד, ועל כן חויבה בתשלום ארנונה שלא כדין.

בשנת 1999 שונה צו המיסים, ונקבע כי הגופים הפטורים כנ"ל ישלמו שליש מן הארנונה הכללית, כ"אגרת פינוי אשפה ושרותים".

קביעה כאמור עומדת בניגוד לפסיקת בית המשפט, לטענת התובעת.

לטענת התובעת, בכל השנים שעד 2002 היתה פטורה מתשלום ארנונה, כיוון שאושרה לצרכי פטורין על פי סעיף 5(ז) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938.

התובעת מוסיפה כי עמדתה זו אושרה על ידי בג"צ 26/99, 2606/00 עירית רחובות ואח' נ' שר הפנים ואח', תק-על 2003(4) 1072, בו נקבע קיום הפטור כאמור לעיל.

קופת חולים טוענת כי על העיריה להשיב לה את הארנונה ששולמה במסווה של אגרת פינוי אשפה ושירותים, כיוון שנגבתה שלא כדין.

הבקשה

כאמור לעיל, אדון רק באותו חלק של הבקשה, לפיו נטען כי אין לבית משפט זה הסמכות הענינית לדון בבקשה.

המבקשת, העירייה, טוענת כי על הנישום להגיש השגה לפי חוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976, ערר, ורק אחר כך זכאי הוא להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים. אם לא עשה כן – אין לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה.

קופת חולים משיבה כי:

ראשית, השגה לפי חוק הערר תוגש רק לגבי הענינים המנויים בחוק הערר: טעות בשטח הנכס, בסווגו, או בקביעת המחזיק בו. בעניננו, המדובר בגביה בלתי חוקית, ולא בטעות בסווג, שהיא טענה "טכנית" במהותה.

שנית, כי מגמת הצמצום בפניה לערכאות בהשגה על קביעת הרשויות, כפי שהיא מבוטאת בענין רע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ' י.ח. ייזום והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נד(4) 481אינה חלה בעניננו, שכן שם המדובר היה בהיטלי ביוב ואגרת אספקת מים, ואילו כאן – בארנונה עסקינן, שלגביה נחקק חוק הערר, שהוא חוק שונה במהותו מאלו שנדונו בהלכת ייזום.

שלישית, גם אם מנהל הארנונה מוסמך לדון בטענות השגה, עניננו כאן בתביעה להשבה, ולא בהשגה על התשלום, שכן התשלומים בוצעו זה מכבר, וענינה של התביעה הוא השבתם, והסמכות לדון בתביעת השבה תלויה בגובה סכום התביעה בלבד. בענין זה נסמכת קופת חולים על ע"א 7669/96 עירית נהריה נ' נתן קזס פ"ד נב(2) 214. (יודגש כאן, כי למרות ההסתמכות הנ"ל אין קופת חולים טוענת לחלות כלל הרשלנות, אשר לפי הלכות קזס ובר"ע 2824/91 עירית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ תק-על 91(3) 2563, יכול להביא את התביעה בגדר הסמכות הענינית של בתי המשפט הכלליים).

רביעית, לענין סמכות בית משפט לענינים מנהליים, אין ספק כי אין המדובר בתובענה מנהלית, שדנה בפצויים מכח מכרז. וגם בעתירה מנהלית אין המדובר, שכן ענינה של התביעה דרישה לתשלום כספי, הנדונה על פי סמכותו הענינית של בית המשפט לפי הסכום, ולא עתירה נגד פעולת הרשות. על כן, אין הסמכות נתונה לבית המשפט לענינים מנהליים.

4. הערה כללית: ב"כ הצדדים הציפו את התיק בשלל הפניות למקורות משפטיים. אין בכך כל רע. ואולם, החזרה על אותם טעונים ב"תשובה לתגובה", ב"הודעה לבית המשפט" וב"בקשה להוצאת כתב טענות מתיק בית המשפט" - אין בהם אלא הארכת הדיון שלא לצורך, והכבדה מיותרת.

דיון

5. סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע כדלקמן:

"(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות".

סעיף 6 לאותו חוק קובע:

"(א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.

(ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לענינים מינהליים; הערעור יוגש תוך שלושים יום מיום מסירת ההחלטה למערער".

על כן ברור, כי הסמכות הראשית והעיקרית לדון בהשגה על דרישת ארנונה היא למנהל הארנונה, אחר כך בערר על החלטתו, ולבסוף בערעור מנהלי.

שוב אין מחלוקת היום, כי מקום שניתן לפנות בהשגה על פי חוק הערר והוראותיו, על הנישום לעשות כן. ראה הלכת ייזום, בג"צ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עירית ת"א תק-על 94(3) 1909; עתמ (חיפה) 1284/03 מקורות חברת המים בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה אזורית מנשה (טרם פורסם); (סעיפים 2 ו-10 לפסק הדין). ע"א (ת"א) 2600/00 עירית הרצליה נ' חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ (טרם פורסם).

אדרבא, על פי בג"צ 8071/01 ראובן יעקובוביץ נ' היוה"מ ואח' פ"ד נז(1) 121, יש ליתן פרשנות מרחיבה גם לסמכויות בית המשפט לענינים מנהליים.

אמנם מנגד עומדים פסקי הדין הרואים בתקיפת הארנונה בפני מנהל הארנונה אפשרות מוגבלת בלבד, לפי העילות הצרות שבחוק הערר, ולא בנושאים עקרוניים, שיש להביא בפני בית המשפט. ראה: ע"א (חיפה) 2622/02 יעקובוביץ עוזי נ' מועצה מקומית אעבלין תק-מח 2003(2) 5471, הנסמך על בג"צ 764/88 דשנים כימיים, ועל בג"צ 351/88 טית-בית אך גם שם אומר בית המשפט כי המגמה הרצויה היא הרחבת סמכויות מנהל הארנונה שבסעיף 3 לחוק הערר.

כיון שהלכת ייזום לא דנה בחיוב בארנונה, אין עדיין הלכה מחייבת בענין זה, של סמכויות ועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. סבורני, כי המגמה בפסק דין ייזום היא מגמה כללית, שיש לתת לה משקל, למרות שאינה עוסקת בנושא המדויק בדיון בעניננו.

6. האם דין שונה לעניין הסמכות, מקום שהמדובר בארנונה שכבר שולמה, והנישום מבקש השבתה?

עקרונית נראה שצריך להיות אותו דין עצמו להשגה כמו להשבה, שאם לא כן תהפוך ההשבה להיות קצור הדרך לפניה לערכאות ולעקיפת המנגנון המנהלי, למרות הדגשת סמכותו של המנגנון המנהלי.

בענין סמכותו של בית המשפט לענינים מנהליים לדון בתביעת השבה חלוקות הדעות: כאלו המצדדים בסמכות בתי המשפט הכלליים טוענים כי אין לראות בתביעת השבה משום "עתירה נגד החלטה של רשות" כנדרש בסעיף 5(1) לחוק בתי המשפט המנהליים תש"ס-2000, כי אם תביעה כספית שהסמכות לדון בה היא על פי סכום התביעה. ראה: בש"א (מחוזי-י-ם) 8540/01 ת"א 3220/01 עירית ירושלים נ' עמינח ואח' (כב' הש' בן עמי) (טרם פורסם) בש"א (ראשון לציון) 5778/02 ת"א 4184/02 סקאל דיוטי פרי בע"מ ואח' נ' עירית נס ציונה (כב' ס"נ השופט שילה) (לא פורסם); ואחרים, בהם נקבעה סמכות כאמור, אך ללא דיון מפורט.

אחרים סבורים, כי אין הצדקה לאבחנה בין תקיפה ישירה של החלטת הרשות לבין תקיפה עקיפה, ומשום הסמכויות היחודיות של בית המשפט לענינים מנהליים, שהכוונה היתה שידון בכל הנושאים העניניים שבסמכותו – גם נושאי השבת ארנונה הם בסמכותו הייחודית.

ההנמקה העיקרית היא שהגשת תביעה להשבה אינה אלא עקיפת חוק הערר, תוך "קיצור דרך" כאמור לעיל, ואין לאפשר זאת.

ראה: בר"ע (תל אביב) 2676/03 עירית אור יהודה נ' הגרעין בע"מ, תק-מח 2004 (1) 6534 (מפי כב' הנשיא ארבל). אחת משתי הטענות שטענה המשיבה היתה כי דרישת הארנונה בלתי חוקית. הנשיא ארבל מבהיר כי אין זו אלא עטיפת טענת סווג בטענת העדר חוקיות. על כן, כיוון שטענת סוווג באה בגדר הנושאים עליהם יש להגיש השגה לפי סעיף 3 לחוק הערר – הסמכות היא לועדת הערר.

ראה גם: ת"א (שלום ת"א) 156410/02 פז חברת נפט בע"מ נ' עירית בני-ברק (כב' הש' ד"ר ורדי) (לא פורסם); בש"א 155209/04 (שלום ת"א) ת"א 19257/04 עירית רעננה נ' אלי איפרגן (כב' השופט ד"ר סטולר) (לא פורסם); בש"א (כפר-סבא) 2294/02 ת"א 1273/02 המועצה האזורית עמק חפר נ' חמה כימיקלים תעשייתיים בע"מ (כב' הש' ר' אמיר) (לא פורסם);

וראה גם החלטתי בבש"א (רחובות) 1985/01 ת"א 2767/01 מועצה מקומית קריית עקרון נ' נחמיה דוכן ואח' פ"מ תשס"א(3) 1. אולם ראה התייחסות בית המשפט לענינים מנהליים לענין זה בעת"מ (ת"א) 1413/01 דוכן נחמיה ואח' נ' מועצה מקומית קרית עקרון (כב' השופט ד"ר גרוניס) (לא פורסם) אשר סבור היה כי הסמכות בתביעת השבה, מתוקף היותה תביעה כספית, היא לבתי המשפט הכלליים, על פי גובה התביעה.

אציין, כי לדעתי ניתן ללמוד הלכה מהערת כב' הנשיא ברק בענין ייזום, כדלקמן: "...(ה)אם ועדת הערר מוסמכת להורות על השבת סכומים ששולמו ביתר? הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה על שאלה זו היא בחיוב" (שם, בעמוד 501-502). השאלה העקרונית אם תביעה להשבת סכומים שנגבו על ידי רשות מקומית דינה כדין תביעה כספית גרידא או שעליה לעבור בכור היתוך של ועדות הערר צריכה להיות דומה, בין שעסקינן בהיטלי ביוב ואגרת צריכת מים, ובין שעסקינן בגביית ארנונה.

ב"כ העיריה סבור כי השאלה הוכרעה גם בבג"צ 8635/03 א' התעשיה הצבאית לישראל בע"מ נ' ועדת הערר לארנונה שליד המועצה האזורית חבל יבנה ואח', תק-על 2003(3) 2325.

אינני סבורה כן. אותו בג"ץ מתיחס לריבוי הליכים, מקום שנישום ערר לבג"ץ על החלטת ועדת ערר, כאשר קיים סעד חלופי של המשך ערעור מנהלי וכד'. אין קביעה בבג"ץ התעשיה האוירית, כי הסמכות לדון בתביעה להשבת ארנונה היא לועדת הערר.

אמנם ניתן להסיק מבג"ץ התעשייה האווירית כי על הנישום לפנות לועדת הערר בכל טענה שעומדת לו נגד חיוב הארנונה, ומשם ניתן לערער בפני בית המשפט לענינים מנהליים, אלא שסוגיית ההשבה לא נדונה שם.

גם בעניננו טוענת קופת חולים כי אין התביעה עוסקת בעניני סווג כי אם בחיוב בלתי חוקי, ולא היא – השאלה אם יש לסווג את קופת חולים לפי אחת האפשרויות השונות על פי צו הארנונה היא שאלה שבסווג, ולענין זה ראה שוב מגמת ההרחבה בסמכויות ועדת הערר, כפי שהובאה לעיל.

במילים אחרות: גם בשאלה אם דין תביעת השבה כדין השגה מראש על חיוב בארנונה אין עדיין הלכה מחייבת. לפי הטעונים שלעיל סבורני כי ראוי לאמץ החלטת כב' הנשיא ארבל על פני ההחלטות שבהן הלך מחשבה שונה.

7. התביעה שבפני הוגשה לאחר שניתן פסק הדין בבג"ץ 26/99 2606/00 עירית רחובות נ' שר הפנים ואח', תק-על 2003(1) 1502, שם חויב משרד הפנים לפרסם קריטריונים בדבר מתן פטור מתשלום ארנונה, והרשויות המקומיות חויבו לבחון מחדש את זכאות המשיבים השונים לפטור, על פי הקריטריונים שיפורסמו. ניתן לטעון על פי פסק הדין, כי עד נתינתו נהנתה התובעת, בין אחרים, מפטור מארנונה (סעיף 9 לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן).

התובעת טוענת, כי הבינה עם מתן פסק הדין בבג"ץ עירית רחובות, כי שילמה את הארנונה כל השנים, למרות שלכאורה היתה פטורה מן התשלום. לכן מוגשת התביעה כתביעת השבה, ולא כהשגה-ערר-עתירה על פי חוק הערר.

8. האם דין מיוחד למקרה שבו העיריה חייבה את הנישום שלא כדין בארנונה, למרות שהיה פטור מתשלומה? לכאורה ניתן היה לטעון לחריגי הלכת לה נסיונל והלכת קזס, אולם אלו לא נטענו. גם אילו נטענו, נראה כי מגמת הפסיקה כיום היא לראות בהלכות אלו משום יוצא מן הכלל.

ראה שוב הלכת ייזום, וכן ע"א (ת"א) 2688/99 דנציגר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה יהוד (לא פורסם). עובדות פסק הדין מפורטות יותר בפסק הדין של כב' ס"נ השופט ברוך, עליו הוגש הערעור, בת"א (רמלה) 1315/98 דנציגר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה יהוד (לא פורסם).

9. התוצאה היא, שבהעדר סמכות לבית משפט זה, התביעה נדחית, ועל קופת חולים לשאת בהוצאות העיריה, בסכום של -.5,000 ₪ בצרוף מע"מ. יובהר, שבהעדר סמכות לכל בית משפט אחר בשלב זה, אין להעביר את הדיון כאמור בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, כי אם להורות על דחיית התביעה מכל וכל.

ניתנה היום ט' בתמוז, תשס"ד (28 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אסתר שטמר, שופטת, סגנית נשיא


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן