הקשר בין הון לשלטון נוצר ביום שבו קם ראש השבט הראשון. מלכים, רוזנים, נשיאים, ראשי ממשלה ושרים רבים, שהגיעו למעמדם דלים וחסרי כל, סיימו אותו מרופדים כדבעי, ולעתים כעשירים מופלגים.
העושר יכול להגיע לידי בעלי השלטון בשתי דרכים: במישרין - באמצעות נטילת כספי המדינה, ובעקיפין - באמצעות מתן טובות הנאה לשכבה העשירה וקבלת תמורה כלכלית.
מי ששואף לביסוס כלכלי, ואינו יודע לעשות זאת באמצעות עבודה עסקים ויצירה, יכול להגיע לאותה תוצאה באמצעות צבירת כוח שלטוני. אלא שאליה וקוץ בה - על מנת לטפס במדרגות השלטון ולהגיע לכוח הנכסף, עליו להתמודד מול אלפי מתחרים שרוצים בדיוק אותו דבר.
בימי מפא"י העליזים הייתה ועדה מסדרת, שקבעה מי יהיה מה. הכל היה שקט ומסודר, והבוס החליט למי יינתן כוח שלטוני. בעוונותיה של הדמוקרטיה, הוחלפה שיטה יעילה זו בשיטת הפריימריס, שבה חברי המרכז "בוחרים באופן דמוקרטי" את המועמדים לקבלת הכוח והשררה.
במדינת אוטופיה חברי המרכז הם אנשים משכילים, רחבי אופקים, נבונים וישרי דרך, שהמניעים לבחירתם הדמוקרטית הם כשרונם של המועמדים והתועלת שהם יכולים להביא לעם ולמדינה.
במדינת ישראל - לא.
חברי מרכז אינם מצטיינים בתכונות אלה, ולהם שלושה מניעים ל"בחירתם הדמוקרטית" - הנבחר יעזור להם להישאר חבר מרכז, הנבחר יעזור להם להתקדם למעמד של קבלת כוח שלטוני, ולמצער - הנבחר יעזור להם או לבני משפחתם לקבל משרה בשכר צנוע כסגן מנהל של המחלקה למיון עציצים לפי משקל, גודל וצבע.
על מנת להסיר ממני חשד של מניעים פוליטיים אבהיר, כי הדברים מכוונים לכל המפלגות באשר הם שם.
ועתה נתפנה לדון במעלליו של הבן יקיר לנו - צחי הנגבי.
חלילה לנו מלחרוץ את דינו על פי ממצאיו של מבקר המדינה, שהרי יש מי שסבור שהגיעה העת לבטל מוסד מיותר מעצבן ומזיק זה.
חלילה לנו מלחרוץ את דינו על פי כתבי העיתונות, שהרי חזקה עליהם שכל מעייניהם בשערוריות שיקדמו את מעמדם בעיני העורך.
נחרוץ, אפוא, את דינו על פי דברים שאמר נבחר האומה בריש גלי והתפאר בהם בפרהסיה, כי הוא מחלק משרות יותר ממתחריו לכתר השלטון והשררה.
לשבחו של הנגבי ייאמר מיד, כי הוא ישר יותר ממתחריו, שמלמלו הבטחות סתומות ובדיעבד התכחשו להם, סבלו מאובדן זיכרון, וטענו כי הדברים הוצאו מהקשרם.
הנגבי הבטיח מה שהבטיח בשפה צלולה ובקול רם, ואף עמד בדיבורו. ובגדול.
למה הדבר דומה?
לשודד ישר, המבקש להיבחר כראש השודדים, מבטיח לחלק את השלל בין חבריו, ומקיים את הבטחתו.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא, כי הוא שודד את כספי המס שאת, אתה ואני משלמים בחריקת שיניים.
השירות הציבורי, כלומר, את אתה ואני, אינו זקוק לסגן מנהל של המחלקה למיון עציצים לפי משקל, גודל וצבע.
המשכורת המשולמת לו היא בחזקת גזל של כספי ציבור.
ואל תספרו לי, שלמשרה זו נקבע תקן כדת וכדין.
ואל תספרו לי, שהמועמד למשרה נבחר על פי כישוריו במכרז שנערך כדת וכדין.
ואל תספרו לי שיורד גשם.
משתינים עלינו מהמקפצה.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
