יש מי שמצדד בחופש ביטוי ללא גבולות.
חופש ביטוי ללא גבולות מתיר לכל אדם, לכל איש ציבור, לכל עיתונאי - לומר ולכתוב כל דבר שעולה בדעתו.
דרך זו אינה יוצרת חברה דמוקרטית.
דרך זו זורעת זרע של אנרכיה. אסור לתת לזרע זה לצמוח.
חופש ללא גבולות יוצר אנרכיה, שבו החופש של אדם אחד שולל את החופש של זולתו.
מהו חופש בחברה דמוקרטית?
חופש הדת והפולחן מאפשר לכל אדם להתפלל לאלוהיו, לקיים את מנהגיו, לאכול את מה שדתו מצווה עליו, ולהימנע מלאכול את מה שנאסר עליו.
חופש הדת והפולחן אינו מאפשר לשום אדם להיכנס למסגד מוסלמי בעודו נועל את נעליו.
חופש הדת והפולחן אינו מאפשר לשום אדם להיכנס לכנסיה נוצרית בעודו חובש כובע על ראשו.
חופש הדת והפולחן אינו מאפשר לשום אדם להיכנס לבית כנסת בגילוי ראש.
כניסה למסגד עם נעלים, לכנסיה עם כובע ולבית כנסת בגלוי ראש אינם חופש של דת ופולחן. זו פגיעה בחופש הדת והפולחן של אחרים.
חופש העיסוק מאפשר לכל אדם לעסוק במקצוע שהוא בוחר בו.
חופש העיסוק אינו מאפשר לשום אדם לעסוק ברפואה, אלא אם כן הוא קיבל רשיון מתאים.
חופש העיסוק אינו מאפשר לשום אדם לפתוח מסעדה, אלא אם כן קיבל רשיון מתאים.
עיסוק בעריכת דין ללא רשיון, ייצור מזון ומכירתו ללא רשיון, נהיגה ברכב ללא רשיון אינם חופש. זו אנרכיה.
שוו בנפשכם שאתם נוהגים במהירות של 90 קמ"ש. מרחוק נדלק רמזור צהוב.
רגע של התלבטות.
האינסטינקט קורא לך "עבור!"
המורה לנהיגה קורא לך "עצור!"
עצרת, נאנחת וחיכית. למה?
משום שהחופש להגיע ממקום למקום בבטחה יתקיים רק אם נציית לחוקי התעבורה, המגבילים את החופש שלנו לנהוג כאוות נפשנו.
כל חופש - חופש הדת והפולחן, חופש העיסוק, חופש התנועה, חופש העיתונות, יכולים להתקיים רק בחברה המקבלת על עצמה מגבלות מסוימות.
מהן המגבלות של חופש הביטוי?
בקליפת האגוז - ניתן לומר כי אל לו לחופש של אדם אחד לפגוע בחופש של חברו.
אם את ואתה לא תהיו חייבים לכבד את האמונה הדתית שלי, ולהסכין לאיסור הכניסה למסגד עם נעלים,
אם את ואתה לא תהיו חייבים לכבד את הפרטיות שלי, ולהימנע מלפרסם פרטים על חיי האינטימיים,
אם את ואתה לא תהיו חייבים לכבד את הסיכוי שלי לחצות את הכביש ולצאת מזה בחיים, ולהסכין לציות לכל המגבלות שבחוקי התעבורה,
אם את ואתה לא תהיו חייבים לכבד את האפשרות שלי לאכול מזון מבלי לקבל הרעלת קיבה, ולהסכין לקבלת כל החוקים המחייבים פיקוח על תהליכי יצור המזון,
אז לבית הכנסת שלכם יכנס אדם בגילוי ראש, אז בחדר השינה שלכם יהיה ניתן להטמין מצלמה, אז תחששו לחצות כביש במעבר חציה, אז תחששו לאכול את ארוחת הבוקר שלכם.
זה אינו חופש. זו לא חברה דמוקרטית.
זו אנרכיה.
המשמעות של חופש הביטוי היא זכותו של כל אדם לתקוף את פעולות הממשלה, להסתייג מחקיקה של הפרלמנט ולבקר פסקי דין של בית המשפט.
בחברה חופשית אדם כזה לא ייעצר בידי המשטרה, לא ייחקר בידי קלגסי השלטון ולא ייאסר בידי השופטים היושבים בדין.
אם דברי הביקורת אינם ערבים לאוזן שומעם - יתכבד השומע לאטום את אוזניו, גם אם הוא ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, או נשיא בית המשפט העליון.
אם איני מרוצה מהחלטות של ראש הממשלה, אמתח ביקורת על המעשה אבל לא אכתוב שהוא בוגד,
אם איני שבע רצון מחקיקה של הכנסת, אצביע על האיוולת שבחוק אבל לא אכתוב שחברי הכנסת טיפשים,
אם איני מסכים עם פסק דין של בית המשפט העליון, אנמק מדוע טעו השופטים אבל לא אכתוב שהם משוחדים.
חופש הביטוי אינו מתיר לאיש להוציא את דיבת רעהו, לפגוע בצנעת הפרט, לפרסם שם של קטין שנחשף לגילוי עריות, לפרסם שם של אישה שנאנסה.
חופש הביטוי אינו מתיר לאיש להסית את חברו לשדוד בנק.
חופש הביטוי אינו מתיר לאיש להסית אחרים לבצע רצח.
חופש הביטוי אינו מתיר לאיש להסית ציבור ליטול את השלטון בכוח הזרוע.
זה אינו חופש ביטוי. זו לא חברה דמוקרטית.
זו אנרכיה.
חופש הביטוי יקר לנו.
חיבור זה נכתב בזכותו של חופש הביטוי, על מנת ללמד כיצד נוכל לשמר אותו ולטפחו.
חופש הביטוי - כמו כל חופש אחר - הוא מעשה מרכבה של שווי משקל חברתי.
על כף אחת של המאזנים יש להניח את הזכות לדבר, לכתוב, לתקוף, למתוח ביקורת, ולהביע דעות לא פופולריות.
על הכף האחרת יש להניח -
את הזכות של אחרים לקיים את פולחנם הדתי ללא הפרעה,
את הזכות של אחרים לחיות בחברה, השומרת על חוקי המדינה על מנת לא לפגוע בנו,
את הזכות של העם לחיות בביטחון מבלי שכל צרוע וכל זב יקראו לחמומי מוח לטבוח בנו.
כדי לשמור על חופש הביטוי ועל מנת לקיים אותו תוך שמירה על הזכויות האחרות, אנו צריכים להציב לעצמנו קווים אדומים.
את הקווים האדומים הללו את ואתה תעזרו למתוח.
האם בשם חופש הביטוי נסכים כי ראיון עיתונאי יסכן את בטחון החברה?
האם בשם חופש הביטוי תשמש הטלוויזיה הישראלית במה להסתה?
מהי הסתה?
הסתה היא קריאה שעלולה להשפיע על אחרים לבצע מעשה אלים או פלילי.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
