סעיף 325 לפקודת העיריות – לא עוד חובה אבסולוטית של הנישום

אברהם סבג שכר אולם בחיפה והפעיל בו פאב עד ליום 28.9.98 ואז החזירו לבעליו.

טרם החזרת האולם לבעלים השכיר סבג את האולם לשוכר אחר ביום 1.3.98 וביום 10.3.08 פנה אל עיריית חיפה להסדרת חובותיו ותשלום יתרת חובות הארנונה עד לאותו המועד.

בספרי עיריית חיפה לא נרשם, כי הנישום חדל מהחזקתו בנכס והוא המשיך להיות מחויב בארנונה. על כך נודע לסבג רק לאחר 3 שנים שעה שביקשה עיריית חיפה לפעול כנגדו בהליכי עיקול במסגרת הגביה המנהלית.

סבג הגיש השגה שנדחתה, וערר לוועדת הערר. לטענתו, יצא ידי חובתו למסירת הודעה על הפסקת חזקה בנכס על ידי מסירת הסכם השכירות עם השוכר החדש לפקידה במח' הארנונה של עיריית חיפה. ועדת הערר דחתה את הערר, ועל כך ערער סבג לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.

עיריית חיפה לא הכחישה כי חוזה השכירות החדש היה בידיה, אך לטענתה לא הגיע לידיה על ידי העורר. עוד טענה, כי ההודעה על הפסקת החזקה הנדרשת עפ"י סעיף 325 לפקודת העיריות צריכה להימסר לה ע"ג טופס "הודעה על שינוי מחזיק" – טופס המצוי במשרדיה על פי נוהל שקבעה.

כבוד השופט ברלינר לא התערב בהחלטת ועדת הערר והשאיר את קביעתה העובדתית, לפיה לא מסר בעורר הודעה בכתב על חדילת החזקתו בנכס על כנה.

עם זאת, צמצם כבוד בית המשפט את פרק הזמן בו חויב העורר בתשלומי הארנונה – ופה החידוש וחשיבות פסק הדין.

סעיף 325 לפקודת העיריות מטיל על המחזיק בנכס את החובה להודיע בכתב לעירייה על חדילת החזקתו בנכס.

עד כה נהגו הרשויות המקומיות לתת פרוש דווקני ומצמצם של הוראת סעיף 325 ובלא שנמסרה לידיהם הודעה מפורשת של שוכר בדבר חדילת חזקתו בנכס המשיכו לחייבו בתשלומי ארנונה – גם שנים רבות לאחר שחדל מהחזקה בפועל ועל פי רוב בלא שידע כלל על דבר חיובו זה.

בפועל, כמו במקרה שלפנינו, נודע דבר קיום החוב למחזיק שעזב, רק לאחר שנים רבות כאשר הרשות המקומית החליטה פתאום לנקוט כנגדו בהליכי גביה מנהלית.

המחזיק, אשר מעקלים מתדפקים על דלתו, היה ממהר למשרדי מחלקת הגביה ומנסה לשכנע באותו ובמופתים, כי עזב מזה שנים את הנכס, שילם את מלא חובותיו עד למועד עזיבתו וה"חוב" אינו חובו הוא – היה נענה בתשובה לקונית, כי לא מסר הודעה בכתב כנדרש ולפיכך עליו לשלם את מלא החוב (בל נשכח את הפרשי ההצמדה והריבית הנוספים לו). הרשות בתשובתה היתה מפנה את השוכר ל"גלגל ההצלה" שלה – סעיף 325 וטוענת כי לא קיבלה הודעה בכתב.

נוהג זה הגיע לקיצו בפסק דינו של כבוד השופט של השופט ברלינר. שפסק, ובצדק – אם יורשה לי, כי הרשות אינה יכולה להסתתר לעד מאחורי דרישת סעיף 325, להתנער מכל אחריות ולדרוש תשלומי משכנתא משוכר שעזב – אם היא עצמה לא נקטה כל צעד על מנת לברר את המצב בשטח – בייחוד כאשר תשלומי ארנונה אינם משולמים, דרישות תשלום חוזרות או כאשר יש אינדיקציה לחדילת חזקה.

הרשות, אשר יודעת לדרוש תשלומים – לא יכולה להתנער מכל חובה. סעיף 325 ימשיך לעמוד לצד הרשות אך בתנאי שזו האחרונה תנהג כלפי נישומיה "בהגינות, בחריצות ראויה ובתום לב".

הווה אומר – לא עוד חובה אבסולוטית ואחריות ללא מיצרים המונחת אך ורק לפתחו של הנישום – אלא אמרו מעתה מידתיות, סבירות ובחינת כל מקרה לגופו.

פסק הדין מרחיב, ובצדק, את חובתה של הרשות אשר אינה יכולה עוד לעצום עיניה מול העובדות והמציאות ומטיל עליה חובה וביצוע אקטיבי של פעולות לבדיקה ואשרור זהות המחזיק בנכס כאשר יש אינדיקציה כלשהי לבעיה בתשלומי הארנונה – היה ולא תעשה כן, לא תוכל להסתמך עוד על הוראתו הרחבה של סעיף 325.