העירייה קבעה, העירייה לקחה – תהי העירייה מבורכה

עיריית חולון קבעה בשנת 1994 תעריפים בשלושה נושאים: היטל סלילת כבישים, אגרת תיעול ואגרת הנחת צינורות מים. אגרת הנחת צינורות המים התבססה על תעריף מומלץ של המנהל למשק המים ברשויות המקומיות, והיטל סלילת הכבישים ואגרת התיעול התבססו על תחשיב מקצועי שנערך לבקשת מועצת העיר.

מועצת עיריית חולון אישרה את התעריפים החדשים, ובשנת 1995 ניתן להם אישור משרד הפנים. בשנת 1996, כשנה לאחר מתן אישור משרד הפנים לתעריפים החדשים, פנה ארגון הקבלנים והבונים חולון לבית המשפט בבקשה להורות על ביטולם של ההיטלים בשל פגמים היורדים לשורשו של עניין בקביעתם.

בית המשפט המחוזי קבע, כי אין כל פגם בקביעת תעריף אגרת הנחת צינור מים על פי התעריף המומלץ של המנהל למשק המים ברשויות המקומיות, וכי גם לגופו של עניין התעריף סביר. לגבי היטל סלילת הכבישים ואגרת התיעול, הוכח – ואף העירייה הודתה – כי נפלו טעויות בעריכת התחשיב על פיו התבסס התעריף החדש. בית המשפט קבע, כי לאור הטעויות שהתגלו, יופחתו תעריפי היטלים אלה ב 50%.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון. ארגון הקבלנים והבונים חולון טען, כי בתחשיב שעל בסיסו נקבעו היטלי סלילת הכבישים ואגרת התיעול נפלו פגמים חמורים המאיינים את סבירותם, ולפיכך על בית המשפט להצהיר על בטלותם של אלה. באשר לתעריף אגרת הנחת צינור מים טענו המערערים, כי לא ניתן להסתמך על תעריף מומלץ וכי על העירייה היה לערוך תחשיב משלה.

העירייה הודתה כי נפלו טעויות בתחשיבים. לטענתה אין בטעויות אלו להביא לביטולם של ההיטלים מאחר ואין בקיומם של הטעויות כדי להעיד שהתעריפים אינם סבירים. עוד טענה העירייה, כי הטעויות שנפלו בתחשיבים היו לשני הכיוונים, וכי מקיזוז הטעויות שנפלו ניתן לראות, כי הוצאות העירייה היו גבוהות מהכנסותיה בגין אותם היטלים – דבר שיש בו להעיד על סבירותם של ההיטלים.

בית המשפט העליון דחה את טענת העירייה לפיה בדיקה בדיעבד מוכיחה את סבירותו של התחשיב - תחשיב, אשר העירייה עצמה מודה שנפלו בו פגמים מהותיים. כן נדחתה טענת העירייה ל"קיזוז" הטעויות. חובתה של רשות לקבל החלטותיה על בסיס תשתית נתונים ראויה.

כאשר נפלו פגמים מהותיים בנתונים עליהם נסמכה הרשות, יש בכך כדי להביא לביטול החלטת הרשות. במקרה זה היו פגמים ממשיים וקיים חשש, כי מועצת העיר לא הייתה מגיעה להחלטה אליה הגיעה אם היו בידיה נתונים נכונים. העירייה לא הוכיחה שתחשיביה היו סבירים למרות הפגמים המהותיים שנפלו בהם.

בית המשפט העליון דחה את הפתרון של בית המשפט המחוזי אשר הפחית את תעריף ההיטלים ב 50% וקבע, כי הוא לא ישים עצמו בנעלי הרשות ולפיכך תעריפי היטל סלילת הכבישים ואגרת התיעול בוטלו.

פסק דינו של בית המשפט העליון ניתן ביום 2.6.04, שמונה שנים לאחר שארגון הקבלנים והבונים חולון פתח במאבק המשפטי, שמונה שנים לאחר שארגון הקבלנים והבונים טען כי יש לבטל את התעריפים, שמונה שנים ארוכות שבמהלכם המשיכו הקבלנים, בלית ברירה, לשלם את ההיטלים אשר העירייה עצמה הודתה, כי נפלו פגמים מהותיים בתחשיבים עליהם התבססה מועצת העיר שעה שאישרה את גובה ההיטלים ובית המשפט העליון עצמו קבע, כי הנם בטלים בשל חוסר סבירות.

למרות זאת, קבע בית המשפט כי ההיטלים "יבוטלו". רק "יבוטלו".

הווה אומר – הכספים ביתר אשר שילמו הקבלנים, סכומים אשר נקבע, כי שיעורם אינו סביר – לא יוחזרו. ביטול ההיטלים הוא אך ורק מכאן ולהבא.

במלא הענווה סבורה אני, כי שגה בית המשפט. הקבלנים לא ישנו על זכויותיהם. מייד עם אישור ההיטלים החדשים, עשו הקבלנים ככל שיש בידם לביטולם של אלא ואף פתחו בהליכים משפטיים כנדרש. משך כל אותו הזמן, העירייה לא הקפיאה את התעריפים לפיהם גבתה, הגם שהודתה כי הם מבוססים על תחשיבים שגויים. העירייה לא גבתה תעריפי היטלים חדשים בהתאם לתחשיבים חדשים אשר הוצגו לה על ידי ארגון הקבלנים והבונים ואף לא על פי תעריפים חדשים אשר נערכו על ידה – והיו פחותים מאלה שנגבו בפועל.

המסר שמתקבל מהחלטת בית המשפט הוא אחד – "רשע וטוב לו". החלטת הרשות שלא לשנות התעריפים ובעצם לא לעשות דבר להקטנת הנזקים הכספיים אשר נגרמו לקבלנים בשל היטלי היתר אשר נגבו על ידה – הוכחה בדיעבד כהחלטה טקטית נכונה.

קופתה של העירייה התעשרה בממון רב – ממון אשר נגבה ביתר ובאופן לא סביר על פי תחשיב שאף הרשות הודתה, כי אינו נכון באופן משמעותי. ולקבלנים - לא נותר אלא לגמור בשיר הלל על היעילות בה פועלת מערכת המשפט, שכעבור 8 שנים של הליכים משפטיים נתנה פסק דין סופי בעניינם.