 גרסת הדפסה
שרים למרותו
אם החרש יחרישו בעת הזאת ולא יתפטרו מהממשלה, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר
מאת:
אמונה אלון
20/10/2004
כמו שורת ברווזונים בראשות אמא-ברווזה מדדים השרים בעקבותיו קטנים וזהים, מלאי חשיבות עצמית ומילים יפות, אך נעדרים רצון חופשי ומחשבה עצמאית. ברווזון כי יחרוג מן השורה, יפוטר מן הממשלה. לכן הם ממשיכים לדדות אחריו וצפויים בשבוע הבא להצביע בעדו, כלומר בעד ההתנתקות.
גם אלה מהם שמתנגדים לה לכאורה. גם אלה מהם שמכירים בסכנת החד-צדדיות, שבגללה אפילו יוסי ביילין מתנגד לנסיגה הזאת בחריפות. גם אלה מהם שמבינים שהתנתקות של ממש לא תצא מכל זה, מפני שכמה שישראל לא תתנתק מן הפלסטינים, הפלסטינים
הרי לעולם לא יתנתקו מישראל.
אין להתפלא על שרים שבאמת תומכים בתוכנית לא-תוכנית הזאת, וכן על כמה מנספחי-לפיד ועל לפיד עצמו, שנוהג עוד מימי "פופוליטיקה" לתמוך במה
שנדמה לו ש"העם" תומך. אין לצפות לגדולות גם מאותם שרי ליכוד אשר יכלו באותה מידה להשתלב במפלגת העבודה, כאלה שהיו ונשארו עסקנים פוליטים חסרי עמדה אידיאולוגית עקבית, והגיעו עד שולחן הממשלה אך ורק בזכות אינטריגות מוצלחות. יצביעו פוליטיקאים בגרוש אלה כפי שהוא מצווה עליהם, יסתופפו בצילו הרחב ויבושם להם. תמיד היו ותמיד יהיו עסקנים המרימים יד בעד כל מה שנראה להם פופולרי ומשתלם.
מי שמעוררים אכזבה עמוקה, אפילו עצב, הם אלה מבין שרי הליכוד שהביעו התנגדות ברורה ומנומקת להתנתקות – ובכל זאת הם מתכוונים להצביע בשבוע הבא בעדה. שנחשבו עד כה לעמודי תווך של התנועה הלאומית הגדולה בישראל – וגמרו אומר להצביע נגד יסודותיה האידיאולוגיים ובניגוד להכרעת משאל המתפקדים ומוסדות התנועה. שאחדים מהם הצטיירו בעבר כטיפוסים נחושים ועצמאים – ופתאום הם נסים בבהלה מקול גערתו של שרון.
לא מדובר רק באכזבה על כך שהם אינם נחלצים למנוע את העקירה ואת ההרס, להציל את ההתיישבות ולעצור את הטרור: חבל שהם החליטו להצביע בעד המשך ישיבתם בממשלה במקום בעד עתיד המדינה, אבל לא עליהם יקום או ייפול העם היהודי בארץ ישראל. אם החרש יחרישו בעת הזאת ולא יתפטרו מממשלת ההתנתקות, רווח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר.
מה שיותר מאכזב ומדאיג זה לגלות כי לליכוד אין מועמד עתידי ראוי וריאלי לראשות הממשלה. אחדים מבין השרים המצביעים בעד ההתנתקות למרות שהם מתנגדים לה, למעשה כמעט כולם, כבר הביעו בעבר את רצונם להיות ראשי ממשלה. מהם שאף נראו מתאימים לכך, מבחינת כושר ההנהגה שלהם ויכולת העמידה. מי מביניהם נראה מתאים לתפקיד הרם עכשיו, בשבתו כברווזון צייתן? מי מבין הנסוגים מעמדתם בקלות שכזאת מסוגל להנהיג מדינה, על כל הלחצים הפנימיים והבינלאומיים הכרוכים בכך? ולמי מהם יוכלו שרידי תנועת הליכוד לסלוח? לדבריו של מי מהם יוכלו עוד להאמין?
במוקדם או במאוחר נלך לבחירות, כנראה במוקדם (ולו רק בגלל התקציב), ואיש מהלא מנהיגים הללו לא יספיק לתקן את תדמיתו. לא די בלהג בלתי פוסק על הקרע בעם, או בפעילות רפה למען משאל עם. נחוץ מנהיג עמיד, שיוכל לאסוף את השברים כשהסיוט הזה ייגמר. ובליכוד אין כזה.
________________
הכתבה התפרסמה לראשונה בידיעות אחרונות ובאתר ynet.
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
|
|
