2. על פי כתב הערר 15/01, חויבה העוררת (היא המערערת בפני) בהודעת החיוב לשנה זו בגין שטחים כדלקמן:

בגין שטח של 12,091 מ"ר סככות.

בגין שטח של 126,151 מ"ר - קרקע תפוסה.

10 דירות.

בגין שטח של 7,200 מ"ר - בריכות טיהור.

3. ס' 12 ו- 13 להחלטת ועדת הערר מ- 7.7.03 מורים כך:

4. בדיון המוקדם שהתקיים בפני הבהיר ב"כ המערערת כי זו אינה טוענת כי יש לראות את כל שטח המפעל כשטח של מלאכה אלא רק חלקים ממנו יש לסווג ככאלה. לדבריו כ - 25% מכלל שטח המתחם הם אכן בגדר מפעל תעשיה או תעשיה וחרושת כפי שנאמר בצו המיסים. יתרת השטח היא לדבריו מבני מלאכה שונים מסוגים שונים.

ב"כ המשיבה מסר כי לא הובאו ראיות בדבר השמוש בחלק המבנים כבית מלאכה. עוד טען כי אם בפועל יש בחלק המבנים שמוש כבית מלאכה, ענין המוכחש, הרי הדבר מהווה חלק אינטגרלי מהשמוש במבנים כמפעל לייצור נייר. נטען כי טענה בדבר היות חלק המבנים מחסנים אין לה בסיס עובדתי והעניין לא נטען כלל לא בהשגות ולא בעררים.

5. טענות הצדדים

בערעורה טוענת המערערת בעיקרו כי טעתה ועדת הערר בכך שקבעה שאין לסווג את מבני המערערת לאור גודלם על פי השימוש הנעשה בהם בפועל כמלאכה ואף בכך שקבעה שאין לבחון את השימוש הנעשה בפועל בכל אחד מהמבנים. עוד נטען כי טעתה הועדה בהטילה הוצאות על המערערת.

המערערת סבורה כי יש להשית ארנונה על פי השימוש הנעשה בפועל במבנים כמלאכה ולקבוע את גודל המבנים, בין בידי בית המשפט ובין בידי ועדת הערר. עוד מבוקש לקבוע כי לועדת הערר לא היתה סמכות להטיל הוצאות על המערערת ולחילופין לא היתה הצדקה לכך. עוד מבוקש כי טענות שועדת הערר לא פסקה לגביהן תתקבלנה והשומות תתוקנה בהתאם.

בסיכומיה טוענת המערערת כי ארנונה מוטלת על פי השמוש בפועל הנעשה בנכס. נטען כי סוגית השמוש בפועל לא נדונה על ידי ועדת הערר שקבעה כי יש לסווג את מבני המערערת כמכלול אחד בסיווג תעשיה וחרושת משום גודלם הכללי של המבנים.

נטען כי העוררת משתמשת רק ב- 33,377 מ"ר משטח המבנים בשימוש של תעשייה וכי שימוש זה אינו מהווה את השימוש העיקרי בנכס כאשר ביתר השטח מבוצעים שימושים של מחסנים, חיתוך נייר וגריסתו, מסגריה, מחרטה, חשמליה, מוסך, פחחיה, מיון וכבישת נייר, ניצול פסולת נייר וכו'.

נטען כי אין בצו הארנונה הוראה לפיה גודל הנכס פוסל סיווג חלקים ממנו כמלאכה וכי גם כשמדובר בנכס רחב היקף יש להטיל ארנונה על פי השימוש הנעשה על פי כל חלק מחלקיו.

בסיכום הסיכומים נטען כי בית המשפט מתבקש לקבוע כי יש לסווג את חלקי הנכס על פי השימוש הנעשה בהם בפועל כמלאכה, מחסנים, סככות וקרקע תפוסה ולהחזיר את הדיון לועדה כדי שתקבע לאחר דיון את גודל הנכסים וסוגי השימושים שאינם נכללים בסיווג תעשייה וחרושת.

המשיבה סבורה כי הטענות שפורטו בסעיף 21 ו- 22 לערעור הועלו לראשונה בערעור ואין לדון בהן, כאשר בד בבד נטען בסיכום הטענות כי טענות אלה עלו כבר בדיון בערר אך ב"כ המשיבה התנגד לכך.

7. המחלוקת

עיקר המחלוקת הוא בשאלת סיווג נכסי המערערת שהינה מפעל לאיסוף וייצור נייר ומחזיקה בשטח רחב ידיים.

שאלת סיווגם הנכון של נכסים לצורך הטלת שומת ארנונה הנה שאלה מרכזית בסוגית הארנונה.

כמו בעניינים אחרים, הדין בנושא זה כולל הלכות שונות ועקרונות שונים כאשר המערערת עומדת בעיקרו על ההלכה לפיה יש לסווג מבנים על פי השמוש הנעשה בהם בפועל, בעוד המשיבה עומדת בעיקרו על העקרון לפיו יש לקבוע את סווג הנכס על פי השימוש העיקרי בו.

8. דיון

במקרה זה קיימות לכאורה מחלוקות עובדתיות בדבר השמוש הנעשה בפועל בחלק המבנים ובדבר זיהוי השטחים בהם נעשים שימושים אלה.

רק לאחר ישוב מחלוקות אלה או הכרעה בהן, ניתן לגשת להחלת העקרונות הרלבנטיים לעניין סיווג הנכסים או חלקיהם.

9. לעיקרי הטיעון שהגישה המשיבה צורף תדפיס פרוטוקול הדיון בעררים מ - 8.1.03.

עיון בפרוטוקול זה מלמד כי לב"כ העוררת היו טענות שונות בענין זהות השמוש שנעשה בפועל בחלק מהמבנים, עניינים שלדעתו מחייבים סיווג המבנים בצורה שונה מזו שנעשתה על ידי המשיבה.

ב"כ העוררת ביקש לצרף מפה המצבית המתייחסת לכל טענותיו לגבי השטחים והסיווגים ואף ביקש כי הוועדה תערוך ביקור במקום.

ב"כ המשיבה התנגד לכל טענה עובדתית שלא הופיעה בהשגות ובעררים והעיר כי הטענות המפורטות לא הועלו בפני מנהל הארנונה ולא ניתנה לזה אפשרות להגיב.

ועדת הערר הסכימה לקבל מסמכים שב"כ העוררת התחייב להמציא לה ובהמשך, ב- 7.7.03 נתנה החלטתה, תוך שהיא מציינת כי ניתנו לעוררת כל האפשרויות לטעון טענותיה ולהרחיב את חזיתה מעבר לנטען בהשגות ובעררים.

10. נכון הוא כי בדיון בעררים הועלו טענות פרטניות לענין סיווגם הנכון של חלק המבנים, בעוד בהשגות ובעררים עצמם נטענה לעניין הסיווג, טענה כללית.

ועדת הערר איפשרה לעוררת להגיש לה מסמכים ולהרחיב את חזית המחלוקת, כדי שניתן יהיה להכריע במחלוקות האמיתיות בין הצדדים. עם זאת, לא השתמשה הועדה בסמכותה לבקש פרטים נוספים כמפורט בתקנה 18 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית סדרי דין בוועדת ערר) (תשל"ז - 1977), או בסמכותה לדרוש מבעל דין להגיש תצהיר לאימות העובדות עליהן הוא מסתמך בערר כהוראת תקנה 14 לאותן תקנות.

מהותם של סוג הנכס והשימוש בנכס מומחשת ברשימה המופיעה בתקנות שהותקנו בידי השרים המוסמכים מכח חוק ההסדרים כאשר רשות מקומית מוסמכת לבצע הסיווג במסגרת הסוגים השונים שבתקנות ולפי מבחני חוק ההסדרים וראה ע"א 8588/00 עירית עפולה נ' בזק פד"י נ"ז (3) ע' 337 בעמ' 348 ואילך.

בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000) תש"ס - 2000 - החלות גם בשנת הכספים 2001 (ס' 2(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2001) התשס"א - 2001) ובשנת הכספים 2002 (ס'1 לחוק הארנונה הכללית) לשנת 2002 (הוראת שעה) התשס"ב - 2002, מוגדר "סיווג הנכס" - קביעת סוג הנכס בהתאם לשמוש בו.

13. בעניין ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה ואח' נ' עירית ראשון לציון תקדין עליון 2003 (1) 1478 מציינת כב' השופטת שטרסברג-כהן כי השימוש הוא אחד המבחנים לסיווגו של נכס. עוד מציין בית המשפט בעניין זה כי כאשר מדובר במתקן רב תכליתי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים יעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד תוך שהוא מפנה לבג"צ 764/88, 1437/90, 1985/90 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עירית קרית אתא פד"י מ"ו (1) עמ' 793.

בית המשפט מוסיף באותו ענין כי ההפרדה תעשה רק כאשר כל חלק במתקן הרב תכליתי משמש למטרה שונה המוגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקיים מהות אחת לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך הוא בשניים, האחד, הרחבת ההלכה האמורה עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, והשני, הרחבה כזו עלולה להגדיל סכסוכים ומחלוקות בין הפרט לרשות. מוסיף בית המשפט כי אין זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבחון ולערוך מעקב בדבר השימושים הנעשים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו כאשר שימושים אלה עשויים להשתנות מעת לעת וכך גם היחידות שבו.

בית המשפט מדגיש כי ניתן להעזר במבחנים הנ"ל לסיווג נכסים לצרכי ארנונה אך מציין כי אין מבחנים אלה מהווים רשימה סגורה.

16. התוצאה

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום י"ח בחשון, תשס"ה (2 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים