"המלצרית החביבה והלא ממש מנוסה הניחה לפני בת זוגי את המשקה בכוס גבוהה, עם פלח לימון גדול, כפי שהתבקשה לעשות. אני קיבלתי את מנתי בכוס בעלת מפתח רחב יחסית, בתוספת קרח וללא לימון. הכוס הרחבה אפשרה לי ליהנות מהארומה העזה, ארומה של חומרי ניקוי מתוקים האופיינית לכל משקאות הקולה באשר הם.

בועיות הגז המנתרות הוסיפו לחוויית הרעננות הצעירה שהשרה עלי המשקה מעין תחליף עפיצות ייחודית למי ההרים מהגשם של שנת 2002 בהם מהלו את תמצית הקולה.

הדגש על טעמי היהדות הוא מבחנה של הקישקע-קולה. כצפוי, טעמים אלה בלטו מאד. הקישקע עברה עישון של כ- 40 שניות בצינורות ומיכלי נירוסטה מבריקים של סולתם. טעמי המשקה נפתחים מיידית עם המזיגה ומכים בעוצמה בחלק האחורי של החך, משרים אוירה של תפילת שמונה-עשרה בשיאה. זהו גימור עם ניחוחות קיגל ודג מלוח מעט מתוק, המשתהה מעדנות גם על החלק הפנימי של השפתיים. אינני יכול שלא לציין גם תיבול מה, מעין טעם של נישוק מזוזה במדרשה העירונית ביום חמסין.

גלגול הקישקע-קולה בפה סגור משחרר טעמי גפילטע-פיש חריפים לכאורה, אך הטועם המנוסה יבחין מיד שהחריפות היא מדומה. מדובר בקרירות קופצנית של תסיסת המשקה הזה, שאופיו הצעיר מאד מזכיר במרקמו רגל קרושה שזה עתה הוצאה מהמקרר. כוונתי לר"ק בסגנון פשושנישקייה-יאלטה, מתובלת בפלפל אנגלי וללא סלק וביצים, לא לר"ק בסגנון רומניה-בוהמיה, מה שנקרא הסגנון הקלאסי. וכבר עמדתי על הבדלים אלה בספרי המונומנטלי "רגליים קרושות – כל האמת!"

המשקה מחליק בגרון באלגנטיות תוך שהוא מפזר טעמי לוואי קלים של צבע מאכל, חומצת לימון, חומרי שימור משובחים, תוספי-טעם, ניטריטים, ניטרטים, פוספטים וסוכר. עם התפשטות הניחוחות בחלל הלוע, קולטני הריח בחלק האחורי של האף מזהים מרק עוף שעמד זמן רב על הכיריים, אך הכובד שבניחוחות אלה מתאזן היטב עד כדי הסוואתו, עקב תחושת הכובד והעייפות שמשרה קיבה מליאה בנוזל תוסס ומתוק כמו הקישקע-קולה.

הטעם הוא עם גימור ארוך למדיי, המתעקל בזווית שטוחה ומבליט ניחוחות אגסים בשלים ונעלי בית. הטאנינים מחוספסים משהו בסגנון גופיה של לוחם עברי מסתער שנפלה לקערה של צימעס.

לסיכום: קיבלנו קולה יהודית למהדרין ונשוב ונשתה אותה בחפץ לב בכל ארוחת שבת, כיאה ליהדותנו הגאה והמתחדשת."