1. עתירה זו מכוונת, בעיקרה, לתקפה של תכנית מס' 3000 דרום הקריה (להלן – תכנית 3000 או התכנית).

התכנית חלה על שטח המתוחם בתשריט התכנית בקו כחול, בתל-אביב בין הרחובות: קפלן בצפון, החשמונאים והארבעה בדרום, דרך בגין (פתח תקווה) במזרח וליאונרדו דה וינצ'י במערב (להלן – מתחם דרום הקריה).

מטרות התכנית: לקבוע הוראות ותנאים להקמת מרכז עסקים ומגורים חדש, המשלב בתוכו שטחים ציבוריים פתוחים ובנויים ושימור מבנים ועצים קיימים; ובכך לאפשר שיקום של אחד האזורים המרכזיים בעיר. זאת במתכונת עליה נעמוד בהמשך הדברים.

לעניין העתקת המבנים קבעה הועדה, כי התכנית החדשה מיטיבה עם המבנים המיועדים לשימור באופן שחמישה מבנים הנמצאים ברחוב קפלן, שהרחבתו אושרה עוד בתכנית 2270, אשר נועדו להריסה על פי תכנית זו, יועתקו אל תחום השצ"פ.

ועדת הערר מוסיפה ומציינת כי בעת סיורה במקום התרשמה, שהעתקת המבנים למסגרת השצ"פ

במועד דיוניה של הועדה המחוזית בערר, השלימה הועדה המחוזית את שמיעת ההתנגדויות לתכנית 3000. על כן החליטה, כהגדרתה, "לחבוש שני כובעיה כאחד" ולקבל במועד אחד שתי החלטות – אחת בערר הנדון והשניה בהתנגדויות לתכנית 3000.

הועדה דחתה את הטענות כנגד הרחבת רח' קפלן והעתקת המבנים, וסמכה ידיה בעניין זה על החלטת ועדת הערר המחוזית.

בסיכומם של דברים נדחה הערר, על כל חלקיו.

התכנית אושרה אפוא ופורסמה למתן תוקף בחודש יולי 2004.

7. תכנית תא/3000, שינוי מספר 3 לשנת 2002 של תכנית מפורטת 2746ג', הנה תכנית בסמכות ועדה מחוזית.

מטרות התכנית הן:

-הגדלת זכויות הבנייה בשטח, המיועד להוות מוקד עירוני ומטרופוליני, הכולל אזור משרדים, מסחר, מגורים מלונאות, מבני תרבות ומתקן הנדסי.

זכויות הבנייה מוגדלות מ-287,000 מ"ר שטחים עיקריים בתכנית הראשית ל – 498,000 מ"ר. מתוכן 363,740 למשרדים, 24,400 למסחר, 9,400 מ"ר לשימושים ציבוריים, 60,460 למגורים (כ-650 יחידות דיור) 40,000 מ"ר למלונאות ו- 5,100 מ"ר למתקן הנדסי.

-הגדלת שטח הפארק המרכזי לשטח ציבורי פתוח בהיקף של 39 דונם בתחום התכנית אשר יכלול, בין היתר, עצים ומבנים לשימור.

-הוספת מבנים לשימור ולשימור משולב בבניה החדשה (37 מבנים במקום 11 בתכנית המאושרת). 12 מבנים מיועדים לצרכי ציבור והיתר לשימושים מסחריים.

-קביעת כללים לבינוי ועיצוב אדריכלי לכלל השטח המתוכנן.

במסגרת מסמכי התכנית הוכנו חוות דעת בהיבטים רלבנטיים שונים:

• חוות דעת סביבתית שבחנה היבטים סביבתיים ובהם זיהום אוויר ורעש וכן השפעות מיקרו-אקלימיות של הצללה.
• הוכן "תיק תיעוד" על ידי אדריכל גיורא סולר, הכולל את היסטוריית המקום, ומאפייני התכנון והבנייה של המתחם.
• סקר עצים לשימור ממפה את כל העצים בתחום הפרוייקט: מצבם הבריאותי, עמידתם בתנאי הצללה וכושר העתקתם.
• תכנון התנועה התבסס על תחזיות תנועה שהוכנו על ידי המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה.

8. הודעה בדבר הפקדת התכנית פורסמה ביום 31.7.03.

ביום 19.9.03 הגישה העותרת את התנגדותה לתכנית.

ההתנגדות נדונה (על ידי ועדת משנה ב' להתנגדויות) ביום 31.5.04.

מרבית השגותיה של העותרת נדחו וחלקן התקבלו, בהחלטת ועדת המשנה שניתנה ביום 6.6.04.

ביום 29.6.04 הגישה העותרת ליו"ר הועדה המחוזית בקשת רשות ערר בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

ביום 18.7.04 החליט יו"ר הועדה המחוזית לדחות את בקשת רשות הערעור.

התכנית טרם פורסמה למתן תוקף. הועדה המחוזית עומדת לקיים דיון פנימי חוזר עם גורמי נת"ע ומשרד התחבורה, בהתייחס להיבטים תחבורתיים של התכנית.

העתירה מעלה השגות, במישורים שונים, כנגד התכנית.

חשיבותה ההיסטורית של שרונה באה לביטוי נוסף גם בגלגוליה המאוחרים יותר הן בתקופת המנדט והן בתקופת הקמת מדינת ישראל, קריית הממשלה וצבא הגנה לישראל.

על אף גלגוליו השונים של המתחם, שרדו מרבית מבני המושבה המקורית, מרבית המבנים המנדטוריים ומרבית הצמחייה.

לטענת העותרת, התכנית הינה בבחינת "מכת מוות" לשרונה ולכל השרידים הארכיטקטוניים החשובים שנשארו. התכנית אינה מציעה פתרונות הולמים לשימור המבנים, האתרים והצמחייה ההיסטוריים.

העותרת, מצידה, הציגה חלופה תכנונית המאפשרת שימור המבנים ההיסטוריים האתרים והצמחייה, מבלי לפגוע בהיקף הבנייה הנדרש. הצעתה של העותרת נדחתה על ידי הועדה המחוזית.

להלן עיקרי טיעוניה של העותרת נגד הליקויים הקיימים – לטעמה – בתכנית, בין בהליכים שהביאו לקבלתה, ובין בחוסר הסבירות של הפתרונות אותם היא מציעה במישורים השונים.

10. אשר להיבט השימור- העותרת סבורה כי לאחר שכבר נהרסו רבים מהמבנים המקוריים של שרונה, תביא התכנית להריסה נוספת של מבנים. בנפרד מכך - 4 מבנים חשובים המצויים ברח' ארניה, מיועדים על פי התכנית להפוך לפסאדה עליה מורכבים מגדלים רבי קומות – דרך שאינה ראויה לשימור. עוד נטען כי המבנים המיועדים לשימור מרח' קפלן מיועדים להזזה והעתקה וקיים חשש כי לא ישרדו אותה. פירוק רחוב שלם, אין לו תקדים בתרבות השימור במדינות העולם המערבי. הריסת מבנים היסטוריים חשובים ברח' דוד אלעזר אינה מתיישבת אף היא עם מדיניות שימור ראויה.

בהיבט איכות הסביבה נטען כי הוועדה המחוזית התעלמה מדרישת העותרת לעריכת תסקיר השפעה על הסביבה, על אף ההשפעה הניכרת שתהיה לתכנית בשל מהותה, היקפה והגדלת היקפי התנועה וצפיפותה.

בהיבט של תנועה ותחבורה נטען, כי התכנית לא מספקת התייחסות ראויה לבעיות התחבורתיות הקשות שנוצרו. הכנסת נתיב תחבורה רב נתיבי ורמפות גישה ברוחב של 40 מ' ללב העיר חסרת הגיון תחבורתי ומנוגדת לגישה המקובלת כיום לתנועה – עידוד תחבורה ציבורית, סגירת מרכזי ערים לרכב פרטי והפחתת תקני חניה. פיצול הכניסה ל-2 רמפות מרח' קפלן יגרום – מלבד הרס המבנים – לסיכונים תעבורתיים, כפי שהוצג ע"י נציג משרד התחבורה במעמד הדיון בהתנגדויות לתכנית. הרחבת הכביש לא תפתור את עומסי התנועה, אלא, תרחיב את עומס התנועה שיתקבע בצוואר בקבוק לכוון רח' אבן גבירול.

קביעת תקן חניה מלא ואישור התכנית במתכונתה זו מנוגדת למדיניות משרד התחבורה, לצמצם מקומות חניה במרכזי הערים על מנת להרחיק מהם את עומסי התנועה.

הצעת העותרת למינהור רח' קפלן, הינה ראויה והגיונית הן מבחינה כלכלית, והן מבחינת זרימת התנועה, וניצולת תחבורה ציבורית, לרבות הרכבת הקלה המתוכננת.

בנפרד מן ההיבט התכנוני טוענת העותרת לפסלות אישור התכנית בשל חילופים שנערכו בקרב חברי הועדה בעת אישור התכנית. בדיון לשמיעת ההתנגדויות בועדת המשנה, ביום 23.2.04, נכחה גב' יעל גרמן ראש עיריית הרצליה. בעת מתן ההחלטה עצמה, ביום 22.4.04, לא נכחה גב' גרמן ובמקומה ישב מר צבי בר, ראש עיריית רמת גן. כך, מי שהחליט בהתנגדות הוא לא האדם אשר שמע אותה.

הועדה המחוזית בחנה ביסודיות את כל טענות העותר והתייחסה אליהן אחת לאחת, והלכה פסוקה היא כי אין יסוד להתערב בשיקול דעתה התכנוני, בהעדר עילה לכך.

המשיבים מבהירים כי בעוד שלפי התכנון הקודם יועדו 11 מבנים לשימור, התכנון המוצע הגדיל את מספר המבנים לשימור ל – 37 מבנים, מתוך הכרה בחשיבות שימור המבנים ההיסטוריים המצויים בתחום התכנית. עם זאת אין זה סביר לשמר את כל המבנים ההיסטוריים. בחירת המבנים לשימור "נעשתה, על בסיס תפישת השימור הכוללת, האיכות האדריכלית של המבנים והצורך בפיתוח אינטנסיבי בחטיבת הקרקע המהווה את עתודת הפיתוח הקרקעי המשמעותית ביותר בתל-אביב". בנוסף קיים סקר שימור, שנערך על ידי אדריכל סולר, ונקבע כי לכל מבנה המיועד לשימור יוכן תיק שימור היסטורי לפני ביצוע פעולה בו וכתנאי בסיסי למתן היתרי בנייה למבנים לשימור.

אפיו של האזור נשמר, תוך איזון בין חשיבות שימור מבנים היסטוריים מחד לפיתוח האזור והתאמתו למדיניות התכנונית הכוללת במרכז תל-אביב מאידך. התכנית יוצרת מרקם ייחודי הכולל פיתוח אינטנסיבי של מבנים מודרניים וגבוהים לצד מבנים ייחודיים שנבחרו לשימור. אלה האחרונים מרוכזים בפארק המצוי במרכז המתחם ומהווה את ליבו.

המשיבים מבהירים כי הרחבת רחוב קפלן מעוגנת סטטוטורית בתכנית 2270. מסקנתם היא כי הרחבת רח' קפלן מחוייבת המציאות, נוכח בעיות התנועה הקשות הקיימות כיום והמגמה של הגדלת נפח התנועה בעתיד.

להתנגדות העותרת המתייחסת למבנים ברח' ארניה, ניתן מענה חלקי על ידי קביעה כי המבנים ברח' זה המיועדים "לשימור משולב" ינותקו בשלוש פיאות, עם העדפה לניתוק מוחלט בין המבנים לשימור לבנייה החדשה. מתקני הבאר ברחוב זה ישומרו ויתאפשר שילובה בבנייה החדשה או העתקתה למיקום אחר בפארק.

המשיבים מציינים בנוסף כי הוכן סקר עצים לשימור, כמו גם חוות דעת סביבתית. בחוות הדעת המלצות שעוגנו במסמכי התוכנית בהיבטים שונים: נושאים אקוסטיים, הפחתת מטרדי רוח, טיפול במזהמי אוויר, הנמכת מבני מגורים והשפעת ההצללה על שימור העצים. בנושאי איכות הסביבה קובעת התכנית הסדרה של פינוי אשפה, החדרה וחלחול של מי גשמים, השקיית שטחים ציבוריים ומערכת דרכים תת קרקעית.

המשיבים שוללים, תוך כדי התייחסות מפורטת, את טענות העותרת בנושאי תחבורה ותנועה, ואת החלופה אותה היא מציעה. הם מבהירים כי ההחלטה ניתנה לאחר התייעצות וקבלת חוות דעת עם מומחה תנועה בצירוף תחזיות תנועה שהוכנו על ידי המכון הישראלי לתכנון מחקר ותחבורה ולאחר בחינת החלופה שהוצגה על ידי העותרת.

הם מוסיפים ומפנים להלכה הפסוקה לפיה בית המשפט לא ימיר שיקול דעתו בשיקול דעתם של מוסדות התכנון, אלא במקרים של העדר סבירות קיצונית.

בהתייחס לפגם בהליך, נטען כי מספר חברי ועדת המשנה שקיבלו החלטה בהתנגדויות לתכנית היה גדול יותר מן המניין החוקי המינימלי וכי ההחלטה התקבלה פה אחד. מטעם זה, אף אם ראש העיר הרצליה היתה נוכחת ומצביעה נגד התכנית, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאת ההחלטה. בנסיבות אלה, אף אם נפל פגם טכני בהחלפת נציג הרשויות המקומיות, אין בו כדי להביא לפסלות ההחלטה.

המשיבים טוענים כי לא היה מקום למתן רשות ערר בפני המועצה הארצית. אין מקום להפוך את המועצה הארצית לערכאת ערר על מכלול רחב של נושאים שנדונו על ידי הועדות המחוזיות, שכן בכך יימנע ממנה למלא את תפקידה כמוסד הקובע את מדיניות התכנון הארצית.

על פי המבחנים שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו לא היה מקום ליתן רשות ערר. הגם שמדובר בתכנית רבת היקף, אין בה כדי ליצור השלכות רוחב ואין לה חשיבות ציבורית כלל ארצית.

אינטרס השימור לו טוענת העותרת בא לביטוי הולם על ידי שימור 37 מבנים לעומת 11 מבנים שזכו להגנה על פי התכנון הקודם. העותרת אף קיבלה רשות לערור על תכנית 2746ג', שם עלו חלק ניכר של הטענות דכאן. אין מקום לכך שערכאה תכנונית חמישית תדון בטענות העותרת.

הועדה המקומית מצטרפת,ככלל, לטענות המשיבים.

בנפרד מכך, מייחדת הועדה חלק ניכר מטיעוניה לתכנית 2746ג'. הועדה מדגישה כי חמשת המבנים שתכנית זו מאפשרת העתקתם הינם מבנים המיועדים להריסה בתכנית התקפה 2270, כך שתכנית 2746ג' שיפרה את מצבם, מתוך מגמה לאפשר שימורם.

מכח תכנית 2746ג' הוצאו 4 היתרי בניה להעתקת ארבעה מהבניינים האמורים.

הרשות לפיתוח כלכלי ת"א – יפו בע"מ (להלן הרשות לפיתוח כלכלי) פרסמה מכרז להעתקת בניינים אלה.

לאחר פרסום התכנית למתן תוקף, ניתן ביום 18.8.04 (לפני הגשת העתירה) "צו התחלת עבודה" לבניינים שלגביהם הוצאו ההיתרים. חב' סולל בונה (שזכתה במכרז) החלה בתכנון הפרוייקט ובהתארגנות לתחילת עבודה, לרבות חתימה על הסכם בינלאומי עם חברה הולנדית, המשמשת קבלן משנה להעתקות. העבודות צפויות להתחיל במועד קרוב.

הועדה המקומית מדגישה כי אין כל עילה לעיכוב העבודות על פי התכנון המאושר.

13. הנושא הראשון הראוי לדיון הינו הדרישה לבטל את החלטת המשיב 2 שדחתה את בקשת העותרת ליתן לה רשות לערור בפני המועצה הארצית (ועדת המשנה לעררים).

השווה: בג"צ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד מ(2) 294, 296- 297. עת"מ (תל-אביב-יפו) 1013/01 רפאל ברוכשטיין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, תק-מח 2001(1) 49134. עת"מ (תל-אביב-יפו) 1451/02 רובינשטיין ואח' נ' הועדה המחוזית, תק-מח 2002(3) 12697.

אם יוחלט על מתן רשות ערר, תוכל המועצה הארצית לקיים דיון במכלול הנושאים המועלים בעתירה, הן התכנוניים והן האחרים (הפגם הנטען בהרכב הוועדה המחוזית).

להיקף סמכותה של ועדת המשנה לעררים השווה: רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. ייזום והשקעות, פ"ד נד(4) 481, 494.

"(א) על החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תכנית או דחייתה רשאים לערור בפני המועצה הארצית כל אחד מאלה:

(1) בזכות -

(א) שלושה חברי הועדה המחוזית כאחד;

(ב) ועדה מקומית או רשות מקומית הנוגעת בדבר;

(2) ברשות יושב ראש הועדה המחוזית -

(א) מגיש התכנית;

(ב) מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה;

(ג) מי שהשמיע טענות לפי סעיף 106(ב).

(ב) בקשת רשות לערור תוגש ליושב ראש הועדה המחוזית, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לעורר החלטת הועדה המחוזית והוא ייתן החלטתו בתוך חמישה עשר ימים ...".

בענייננו, העותרת היא מי שהתנגדותו לתכנית נדחתה, ועל כן נדרשה הגשת בקשת רשות לערור, וזו אכן הוגשה ליו"ר הועדה המחוזית.

המסגרת הכללית להפעלת שיקול דעת יו"ר הועדה המחוזית הותוותה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט אור), בזו הלשון:

"כשלעצמי, מסופקני אם ניתן, או רצוי, לעצב כבר עתה קריטריונים חדים וברורים אשר ינחו את יו"ר הוועדה המחוזית להפעיל את הסמכות המוקנית לו בסעיף 110 לחוק. קביעת אמות מידה נוקשות בעניין זה, כבר בשלב זה, אמנם תשרת את התכלית של הדרכת יו"ר הוועדה המחוזית כיצד להפעיל את סמכותו. עם זאת, הדבר עלול לכבול את ידיו יתר על המידה ולאלצו "לשבץ", לעיתים באופן טכני, כל מקרה הבא בפניו לאורן של אמות מידה אלה. דומני, שיש להותיר לפרקטיקה את מלאכת עיצובן של אמות המידה הראויות. יש לפסוע בעניין זה צעד אחר צעד, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו לפי נסיבותיו הספציפיות. בשלב זה הייתי מסתפק באמירה הכללית, מבלי למצות ומבלי לפרט, שכדי שתינתן רשות ערעור למועצה הארצית, נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה. רק לאחר שיצטבר ניסיון בהחלטות בעניין זה, הן של יו"ר הוועדות המחוזיות והן של בתי המשפט לעניינים מינהליים אשר בפניהן מבוקרות החלטות אלה, תתבהר גם התמונה הכללית וניתן יהיה להתוות את השיקולים המרכזיים הנדרשים לעניין ביתר קלות. מובן שעל יו"ר הוועדה המחוזית מוטל הנטל להתכבד ולנמק את שיקוליו להיעתר לבקשה שבפניו או לדחותה." (ההדגשה אינה במקור).

15. בענייננו, נימק יו"ר הועדה המחוזית את סירובו להיעתר לבקשת העותרת, במכתבו מיום 18.7.04, בזו הלשון:

מעבר לכך, לא מצאתי כי הטענות המועלות בבקשה שבנדון מגלות נושא בעל השלכות רוחב מעבר לעניין המקומי שבהן. כך גם איני סבור כי מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית מיוחדת המצדיק מתן רשות ערר ולו מהטעם שהאינטרס הציבורי עליו הנכם אמונים זכה, דווקא בתכנית זו, למענה מלא וממצה בכך שחלק גדול מהמבנים במתחם יזכו לשימור וזאת חרף העובדה שאין תמימות דעים לגבי הצורך בשימורם.

כאמור בהחלטת הועדה המחוזית, התכנית שבנדון מאזנת בין האינטרסים הציבוריים השונים וכאמור בפתח הדברים לא מצאתי מקום ליתן רשות ערר למועצה הארצית".

לטעמי, שקילת מכלול הנתונים והטענות שהוצגו על ידי בעלי הדין, על רקע אמות המידה שנקבעו בעע"מ 3663/02, מובילה למסקנה כי העניין חשוב במידה המצדיקה מעורבותה של המועצה הארצית ולכן היה מקום להיעתר לבקשת העותרת להעניק לה רשות להגיש ערר כמבוקש.

16. אינטרס הציבור מחייב מתן משקל ראוי לשיקול של שימור מבנים היסטוריים. עמד על כך בית המשפט העליון (מפי כב' השופט טירקל), בזו הלשון:

כל אחד מהשיקולים האמורים הוא רב חשיבות ומשקל.

בהיבט השימור, האינטרס המוגן הינו בעל משקל מיוחד. אין מדובר בנושא שלו היבט מקומי רגיל, כי אם בנושא חריג הן מבחינת מהות המתחם בו מדובר והן מבחינת היקפו.

למתחם ערך תרבותי והיסטורי, החל ממועד יסודו בשנת 1871 כמתחם הבנוי הראשון בשטחה של העיר תל-אביב, דרך גלגוליו המאוחרים יותר, וכלה בתקופת שלאחר הקמת המדינה.

גם לאינטרס של פיתוח האזור נודעת חשיבות בולטת. הן המשיבים והן הועדה המקומית הדגישו בתשובותיהם כי המתחם הינו עתודת הקרקע המהווה את עתודת הפיתוח הקרקעי המשמעותית ביותר בתל –אביב, וקיים צורך בפיתוח אינטנסיבי של האזור. ואכן הבינוי המוצע הינו בהיקף ניכר – 498,000 מ"ר שטחים עיקריים (שיעור כפול מזה שאושר בתכנית הקודמת).

כאמור, המשיבים רואים במתכונתה הנוכחית של התכנית משום איזון ראוי בין השיקולים המתמודדים.

בצד האמור, בהתחשב בעצמתם החריגה של האינטרסים המתמודדים והרגישות המיוחדת הנודעת להם, מוצא אני כי בפנינו אותן נסיבות מיוחדות בהן חשיבות העניין מצביעה על הצורך בבחינת האיזון, במסגרת ביקורת פנים מינהלית נוספת, גם בפני המועצה הארצית.

17. ב"כ המשיבים עמד בטיעונו על כך שהתכנית מיטיבה את מצבם של המבנים המיועדים לשימור לעומת התכנון הקודם, וציין כי היקף הבנייה לכשעצמו אינו מהווה עילה למתן רשות ערר. הוא אף הדגיש היבטים נוספים שלא הוזכרו בהחלטת יו"ר הועדה המחוזית. ביניהם המשאבים הרבים שהושקעו בהכנת התכנית, והיבטים התקציביים שהם פועל יוצא של העיכוב שייגרם אם תינתן רשות ערר. כפועל יוצא, מסקנתו היא כי כאשר לא נמצא כינפל פגם בשיקולי הועדה המחוזית, אין מקום למתן רשות הערעור.

השוו: דברי כב' השופט לוי בע"א 6365/00 בר אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון, פ"ד נו(4) 38, 44-47.

18. המשאבים שהשקיעה המדינה בתכנון, בביצוע פרוייקטים תחבורתיים ובפינוי המתחם והתקבולים הצפויים משיווק הקרקע, כנטען על ידי המשיבים, אינם יכולים לשנות את התמונה.

הדיון בפני המועצה הארצית אינו מכוון למניעת פיתוחו של המתחם, כי אם לבחינת שיקול דעתה של הועדה המחוזית. תהא תוצאת הדיון בערר אשר תהא, הפעולות שנעשו עד כה חיוניות להשלמת הליכי התכנון ולפיתוח המתחם בהמשך לכך. ממילא המשאבים שהוצאו אינם יורדים לטמיון.

גם התקבולים הצפויים מן התכנית (כ- 868 מליון ₪ ללא תקבולי הוצאות פיתוח לפי אמדן המשיבים) אינם יכולים להוות שיקול שימנע מתן רשות לערור. אכן, מטבע הדברים לתכנית מרכזית ורבת היקף, השלכות כלכליות בהתאם. במקרה דנן, בשל כך שמינהל מקרקעי ישראל הינו הבעלים של מרבית הקרקע בתחום התכנית, התקבולים משיווק הקרקע צפויים להגיע לאוצר המדינה. במקרה אחר, התקבולים מגיעים לבעלים פרטיים של הקרקע. אין לקבל טענה כי על מנת להבטיח זרימה מהירה של תקבולים לבעלי הקרקע יימנע דיון בפני המועצה הארצית, מקום בו על פי אמות המידה שנקבעו על ידי בית המשפט העליון יש מקום לדיון שכזה.

בצד האמור אדגיש כי אין אני מתעלם מהחשיבות הנודעת להשלמה מהירה ויעילה של הליך התכנון.

מתן רשות לערור, אין משמעה בהכרח התמשכות מפליגה של ההליך. בשלב הנוכחי הדיון בהיבטים תחבורתיים שונים מצוי עדיין בפני הועדה המחוזית, והתכנית ממילא טרם ערוכה לפרסום למתן תוקף.

19. בין הסעדים המבוקשים ברישא של העתירה, מתבקש גם ביטולה של החלטת ועדת המשנה לעררים של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, אשר דחתה את ערר העותרת על ההחלטה לאשר את תכנית 2746ג'.

דא עקא שהטענות בעתירה המכוונות להחלטות המשיבות (פרק ח' על פרקי המשנה שלו), אינן מתייחסות במישרין להחלטה האמורה. די בהעדרו של טיעון קונקרטי, לכשעצמו, כדי להביא לדחיית העתירה נגד תכנית זו.

בהמשך נעתרה יו"ר ועדת הערר לבקשת העותרת ונתנה לה רשות לערור בפני הועדה המחוזית. הועדה המחוזית לא הסתפקה בבחינת התכנון הנקודתי. החלטתה בערר התקבלה רק לאחר שהתבהרה גם תמונת התכנון הכולל – תכנית 3000 – כאשר בפניה הונחו מכלול הנתונים הרלבנטיים; לרבות אלה הנדרשים בשאלת שימור המבנים, תיק התיעוד, חוות דעת סביבתיות וחוות דעת אחרות שהוכנו לצורך התכנון הכולל.

ההליך היה אפוא סדור ותקין בכל שלביו, ניתנה לעותרת הזדמנות מלאה להציג את עמדתה, והתשתית העובדתית התכנונית והמקצועית הצריכה לעניין הונחה במלואה בפני הועדה המחוזית.

גם לגוף העניין אין עילה להתערבות בהחלטת הועדה המחוזית. על פי התכנון המאושר שקדם לתכנית, היו חמשת המבנים שעל העתקתם משיגה העותרת מיועדים להריסה לצורך הרחבת רח' קפלן. התכנית מורה על העתקת המבנים במצבם הנוכחי לשצ"פ סמוך, שבו – כפי שקבעה ועדת הערר - שימורם לתועלת הציבור יאפשר חוויה חזותית והיסטורית.

החלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות ועל פי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, אין עילה להתערבות בה.

בפסק דין זה ניתנת רשות ערר על החלטת הועדה המחוזית בתכנית 3000, אשר – כפי שהוסבר – חלה על מתחם דרום הקריה כולו. כפועל יוצא תוכל העותרת לטעון בפני המועצה הארצית גם נגד הרחבת רחוב קפלן ונגד העתקת חמשת המבנים מאותו רחוב (שהינו אחד מהנושאים השנויים במחלוקת). ברור, עם זאת, כי מתן רשות ערעור לתכנית 3000 מהטעמים שהוסברו, אינו מביא לידי כך שמניה וביה קופצת אי חוקיות על תכנית 2746ג', שהליכי התכנון בה מוצו עד תום ואין עילה להתערב בהם.

יודגש, בצד האמור, כי אישור תכנית 2746ג' אינו בבחינת מעשה בלתי הפיך מבחינת 5 המבנים בהם מדובר. אם תחליט המועצה הארצית כי אין מקום להרחיב את רחוב קפלן ותקבל את טענות העותרת המכוונות להעתקת המבנים, וכפועל יוצא תשונה תכנית 2746ג', ניתן יהיה להציב את המבנים במקומם הנוכחי (גם אם יוחל בינתיים בהעתקתם), שכן – כפי שהוסבר – אלה אינם נהרסים כי אם משומרים במצבם הנוכחי.

20. העתירה עצמה (להבדיל מן הבקשה למתן צו ביניים שהדיון בה התייתר לאחר שהוסכם על דיון בעתירה לגופה), אינה מכילה בקשת סעד שימנע העתקת המבנים עד להחלטת המועצה הארצית לתכנון ולבניה בערר (התייחסות בכתב של העותרת לנושא זה מופיעה לראשונה רק בתשובת העותרת לתצהירים של המשיבים בנושאים נקודתיים, שהוגשו לאחר סיום הדיון בעתירה בהתאם להחלטתי מיום 14.10.04).

לכאורה, די בטעם זה, לכשעצמו, כדי לייתר דיון נוסף בנושא זה.

למען הזהירות, ועל מנת שהדברים לא יישארו תלויים בחלל האוויר, נתייחס בתמצית גם לנקודה זו.

ראשית יש לציין כי לאחר שנדחתה העתירה המכוונת לתקפה של תוכנית 2746ג', אין עוד מניעה מביצועה של התכנית. אולם גם בנפרד מהיבט פורמלי זה, האיזון בין השיקולים השונים מוביל למסקנה כי בשלב הנוכחי, אין עילה לאסור על המשיבים להתחיל בביצוע העתקת המבנים.

תכנית 2270, התכנון המתארי התקף שקדם לתוכנית 2746ג' ואושר כאמור בשנת 1992, אישרה את הרחבת רח' קפלן ובמסגרתה סומנו חמשת המבנים הנדונים כמבנים המיועדים להריסה. מאז חלפו 12 שנה, במהלכם הושקע ממון רב לצורך פינוי המבנים המיועדים להעתקה ומבנים אחרים שבתוואי ההרחבה. במשך כל תקופה זו לא ראתה העותרת לעתור כנגד התכנון התקף.

מכח תכנית 2746ג' שקבעה העתקה של חמשת המבנים במקום הריסתם, הוצאו היתרי בנייה להעתקת ארבעה מבנים וניתן, לפני הגשת העתירה, צו התחלת עבודה לחברה שזכתה במכרז. הפסקת ביצוע העבודות בשלב זה, תביא לנזק כלכלי כבד (כמפורט בתצהירו של מנהל פרוייקט ההעתקה ובתצהירה של מתכננת מחוז תל-אביב במינהל מקרקעי ישראל מיום 28.10.04).

בהתחשב בשיקולים כבדי משקל אלה, ובכך שביצוע העבודות אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך (כמובהר בפסקה 19 לעיל), אין עילה למנוע בשלב הנוכחי את תחילת ביצועה של תכנית 2746ג', בה לא נפל כאמור כל פגם.

21. כללם של דברים: העתירה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהחלטת יו"ר הועדה המחוזית מיום 18.7.04, מתבטלת וניתנת לעותרת רשות לערור על תכנית 3000 בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

העתירות האחרות, לרבות זו המכוונת לתקפה של תכנית 2746ג', נדחות.

המשיבים 1-3 ישלמו לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, א' כסלו תשס"ה, 14 נובמבר 2004.