בעוונותיי, אני נזקקת לעיתים לשירותים רפואיים שונים ומגוונים.
לאחרונה, התעורר אצלי הצורך להתייעץ ברופא בעל שעור קומה. פניתי בכתב למנהל מחלקה בהדסה עין-כרם בתקווה לשמוע את דעתו המקצועית, ואולי רחמנא ליצלן, אף לפגוש אותו.
כתבתי מכתב, ובו תיארתי בקצרה מי אני ומהי בקשתי, שמתי במעטפה לבנה, הדבקתי בול, ושלחתי.
חלף שבוע, חלפו להם שלושה שבועות, הסתיו עבר חלף לו, וגשמי החורף פקדו את ביתי. תשובה מהרופא - לא.
שמתי נפשי בכפי, עזרתי עוז, וטלפנתי למשרדו. מזכירתו ענתה לי באדיבות, ובישרה לי כי אוכל לראות את זיו פניו של הרופא בחודש... אוגוסט 2005.
"הומפ", פלטתי לשפופ, "תגידי לי שאת צוחקת".
"לא", השיבה בנועם, "יש עוד אפשרות".
"כן... מהי... מה צריך לעשות?"
"את יכולה לקבוע תור באמצעות השר"פ" השיבה.
השר"פ, למי שטרם זכה ליהנות משירותיו, הוא "שרות רפואי פרטי". שירות זה עוזר לעם ישראל לקבוע תורים זריזים לרופאים עסוקים. מן מאכער בחסות החוק.
"שר"פ... יופי של רעיון", למלמתי.
"זה יעלה לך 550 שקל", הסבירה לי המזכירה, ולא יספה.
"ומתי אוכל לפגוש את הרופא?", שאלתי.
"בשבוע הבא", סיימה המזכירה את דו-השיח.
נזכרתי בדברי קהלת, החכם באדם: "מוטב להיות צעיר עשיר ובריא, מאשר זקן עני וחולה".
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
