"הצפירה" הוא שם מכובד בתולדות הציונות. זהו שמו של עיתון עברי שיצא בוורשה החל משנת 1862, והתקיים 66 שנים תמימות. בתחילת דרכו היה זה עיתון עברי כללי מבחינה פוליטית אך ברבות שנותיו הפך לשופר חשוב של הציונות המדינית ותמך בהגשמתה. אך היום נעסוק בפצירות סתם.

הפצירה היא כמובן אותו מכשיר קטנטן המשמש את נשותינו לשיוף ועיצוב הציפורניים. הוא דק מאד וארכו בין שנים לשבעה סנטימטרים.

אלא שלאחרונה התעלתה הפצירה לדרגת שטן קטן. אלפי אנשי בטחון קשוחים עוסקים בה מדי יום. היא הפכה לסמל של ערמומיות ואכזריות הטרור הנורא ביותר, הוא חטיפת מטוסים. וחטיפות אלה הן מתכון לאסונות גדולים ונוראים, כידוע.

הפצירה, נשק של המין החלש במלחמתו לכבוש את המין החזק, או לפחות נציג שימושי אחד ממנו, מוגדרת היום בכל נמל תעופה כנשקו של החלש צבאית ומדינית. נשק ניסתר של המדוכא או המטורף או הרוצח או כולם גם יחד נגד- נגד מי בעצם?

בכל יום מחרימים בכל העולם פצירות, גם כאלה קטנטנות המשולבות במחזיקי מפתחות. מחטטים בארנקים ותיקים, חוטפים מידיהן של נשים הנאבקות כדי לא למסור את נשק היופי הזה לידי הבודקים. בכל רחבי כדור הארץ נאספות הפצירות וכל זה בגלל לקחי הטפול בטרור. והלקחים מלמדים את קשוחינו דבר אחד ברור: פצירות משמשות או עלולות לשמש לחטיפת מטוסים.

*

איך? ובכן, לפי ניסיון העבר הקרוב ובהתאם להבנתם של הביטחוניסטים רחבי הכתפיים, החטיפות נעשות כך: צעיר מזוקן במבטא אסלאמי ברור ושותפו מתייצבים משני עברי המטוס, שולפים פצירות שקנו בדוכן הקוסמטיקה בנמל התעופה ומכריזים על חטיפה ומי שיזוז ימות.

הנוסעים והצוות שמעו פעם בסרט קולנוע שצריך לציית בכל לכל שודד מזדמן. אי לכך כולם מורידים את המכנסיים ומוסרים את המטוס למזוקנים.

ואם תשאלו, מה כל כך מאיים בשתי פצירות פעוטות?

האיום מומחש לנוסעים המבוהלים בכך שאחד החוטפים תופס דיילת אחת במרפקה, מצמיד את הפצירה ומזהיר שהוא עומד לשסף את גרונה אם דרישותיו לא ייעתרו ע"י הכלבים האימפריאליסטים מוול-סטריט.

זה התסריט המקובל.

*

התסריט האלטרנטיבי, אותו פוסלים השומרים והבודקים האמיצים הוא, לפחות לפי דעתנו, כזה:

מוסלמים שעירים שולפים פצירות.

הקהל פורץ בצחוק.

שעירים תופסים דיילת.

דיילת צועקת.

לוחמי חופש ללא חת מתחילים לשסף צוואר של דיילת.

לוחמי חופש ללא חת ממשיכים עוד כחצי שעה לנסות לשסף דיילת בעזרת פצירה.

פצירת תהילת האיסלם המנצח כבר מזמן שבורה.

שלוש מאות נוסעים קמים ועושים מאבירי הפצירה עיסה שעירה.

*

פעולה זו תיעשה, לפי תכנון אופרטיבי שלי בלבד, כדלקמן:

ארבעים איש יקומו, במקום לשבת כמו בטטות ולרעוד, ויאחזו ביד המניפה את המאכלת. שלושים איש ועוד שלושים יאחזו בכל אחת מרגליו של לוחם השחרור. עשרה יתפסו את ידו השניה. עשרים וארבעה יתנו לו מכות רצח. עוד עשרה ישירו מזמורים בעתודה.

כנ"ל גם לגבי החוטף האחר.

כי לא הפצירה חטפה. החוצפה חטפה.

*

זה בנוגע למלפפון. ועתה אם תשאלו – בכל זאת מה אכפת לך שיחרימו פצירות בנמלי התעופה? מה יש?

על כך אענה: העיסוק בפצירות הוא מסוכן לנו הנוסעים. זה עיסוק טיפשי המתייחס לעבר שאיננו עוד.

משאבים אדירים של זמן עבודה, טרטור נוסעות, ותשומת לב מתבזבזים על פצירות, פותחני בקבוקים ועוד מיני שטויות כאלה. קהל הנוסעים מגיב בהתאם ומזלזל בעבודתם של השומרים והבודקים שנראית לו טיפשית משהו.

לא ביררתי לאשורן את תכניותיהם האקטואליות של הרוצחים, אך מן הסתם הם מתכננים דרכים אחרות כדי להוציא לפועל את זממם. ומי שעדיין עוסק בפצירות, חזקה עליו שאינו מחפש אחר הטריקים החדשים שמבשלים לנו. כאן הסכנה האמיתית.

וגם הפודרה.

כן, כן. פודרה. זוכרים את הקופסה העגולה עם הפודרה הוורודה המחניקה שהייתה לסבתא?

סכנה גדולה!

תארו לעצמכם חוטף מעודן הזורק את תוכנה של קופסה כזו בפרצופו של הקפטן ומשתק אותו בענן אבקתי ורוד.

אני קורא למומחי הלוחמה בטרור: היזהרו ושננו: כל סבתא עם קופסת פודרה עלולה להיות... לא פחות... מאשר... סבתא עם קופסת פודרה!!!

*

סעו לשלום ועדיף ברכבת.