בעד ההתנתקות

קורא בעיתונים, שומע ברדיו ורואה בטלוויזיה - ולא מאמין.

יש אזרחים המצדדים בהתנתקות של ישראל מחבל עזה, ויש המתנגדים לה. טוב ויפה.

אבל יש גם קולות אחרים. קולות שמשמיעים פעם אחרי פעם ביטויים כגון: "יישפך דם" "שרון רוצח" ועוד כיוצא באלה ביטויים שהם הסתה להפרת חוק, לרצח, למלחמת אחים.

ברי, כי אין להדביק סטיגמה זו על כל תושבי חבל עזה ובוודאי לא כל תושבי יהודה ושומרון. זוהי קבוצה קטנה של אזרחים, שבחרו לפרוק כל עול. את עולו של החוק, את עולה של המדינה ואת עולה של החברה בישראל.

קומץ זה אינו נרתע מלהכות את חיילי צהל, מלאיים על כל מי שלדעתם מתנגד לדרכם, מלפגוע ברכוש, מלעשות שימוש ציני בסמלי השואה, ומלסכן את ילדיהם ואת תינוקותיהם בהפגנות.

במעשיהם אלה הוציא קומץ זה את עצמו מכלל ישראל.

בהגדה של פסח שנינו:

רשע מה הוא אומר: מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מארץ מצרים. לי ולא לו. ואילו היה שם לא היה נגאל."

יקרה לי ארץ ישראל, ושבעתיים ממנה יקרים לי חייהם של כל אזרחיה ותושביה. כן, גם חייהם של הקומץ. אבל, משהוציאו עצמם מן הכלל, הגיע העת להתנתק מהם.

להתנתק מהם רגשית - ולגנותם. להתנתק מהם משפטית - ולהעמידם לדין. להתנתק מהם כלכלית - ולבטל את כל התקציבים המוזרמים להם. להתנתק מהם חברתית - ולהחרימם. להתנתק מהם לאומית - ולומר בפה מלא כי הם מסכנים את כלל ישראל.