ביום העשירי לינואר 2005 הצביעו חברי הכנסת על הודעת ראש הממשלה, אריק שרון, הצבעת אמון בממשלתו השלישית. 13 חברי כנסת של הליכוד הצביעו נגד עצמם. "המורדים", כך הם כינו את עצמם, ו"בוגדים", כך הם כונו בידי חבריהם.
בעצם, הייתה זו הצבעת תמיכה בתוכנית ההינתקות של מדינת ישראל מחבל עזה. מדינות העולם בירכו על המהלך, מדינות ערב בירכו אף הן, אך מרבית חברי הכנסת הערביים גלגלו עיניהם לשמים ונמנעו.
"ההינתקות מעזה מנציחה את הכיבוש", הסבירו את עמדתם מבלי להסמיק.
והעם שומע את הקולות, ולא קם ילד אחד וקרא, "המלך הוא ערום".
אז הילד החתום מעלה החליט לבחון את הקשקוש הדמגוגי הזה ולשתף אתכם בהגיגיו.
אם יציאת צה"ל מחבל עזה ופינוי הישובים מנציחים את הכיבוש,
אז הישארות צה"ל בחבל עזה והכפלת הישובים מקצרים את הכיבוש.
פתרון זה תואם את עמדת "המורדים" בליכוד את עמדת המפד"ל, ש"ס וחלק מ"יהדות התורה" שסירב לזנות אחר אריק שרון.
אם חברי הכנסת הערביים, שהמציאו נוסחה מטורפת זו, יצליחו לשכנע את מיסטר בוש, שישרטט על פיה את מפת הדרכים החדשה, יוכל אריק שרון לקפוץ על המציאה ולהרכיב קואליציה של 80 חברי כנסת לפחות, ולקצר את הכיבוש באמצעות גל התיישבות מסיבי.
הבעיה האחת והיחידה היא, ששמעון פרס לא יהיה ממלא מקום של ממלא מקום ראש הממשלה, וזו תהיה אבדה גדולה מאוד לציונות.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
