בתי המשפט המנהליים – "האדם המתאים למשימה"

במערכת הביטחון קיים כלל בסיסי. לפי כלל זה, האדם שנבחר לבצע משימה זו או אחרת, אינו נבחר מכוח מעמדו הפוליטי או מכוח ותק השירות שלו. הוא האיש שנמצא כמתאים ביותר לביצוע המשימה. כלל בסיסי זה, ככל שהוא נראה הגיוני, אינו רווח כאשר עסקינן בבירור סוגיות משפטיות בתחום הארנונה.

כאשר נישום מבקש להתנגד לשומת הארנונה, ניצבות בפניו שתי דלתות. האחת, דלתו של מנהל הארנונה, והאחרת, דלתו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענייניים מנהליים.

איזה דלת היא הנכונה או שמא שתי הדלתות מתאימות ו"כל הקודם זוכה"?

ככלל, הנושאים שהם בסמכותו של מנהל הארנונה נקבעו בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (להלן: "חוק הערר"): זהותו של הנישום החייב בתשלום הארנונה, שטח הנכס, השימוש שנעשה בנכס, תעריף הארנונה, וברשויות מקומיות מסוימות אף האזור שבו נמצא הנכס. בסעיף 3(ב) לחוק הערר נקבע כי למנהל הארנונה אין סמכות לדון בטענות כנגד סבירות תעריפי הארנונה וחוקיותם.

נישום שיפנה בטענות של סבירות וחוקיות למנהל הארנונה עתיד לקבל תשובה, כי נושאים אלה אינם בסמכותו. עד לקבלת התשובה יחלפו יותר מ45- יום מיום קבלת שומות הארנונה, ודלתו של בית המשפט עלולה להיסגר בפני הנישום בטענת סף של שיהוי.

נישום שיבחר להגיש עתירה לבית המשפט יכול ל"היתקל" בטענת סף של הרשות המקומית, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בעתירה, וכי הסמכות שמורה למנהל הארנונה בדרך של השגה. עד שתתקבל החלטת בית המשפט בעניין זה, יעברו 90 הימים שנקבעו בדין להגשת השגה, וכך ימצא נישום עצמו בפני שוקת שבורה.

אם כך, מהו הדין, כאשר בפי הנישום טענות משפטיות ועקרונית בנושאי הארנונה שהם אינם טענות טכניות של שטח הנכס, מיקומו או השימוש שנעשה בו?

לשאלה זו אין תשובה חד משמעית. ככל הנראה, רשימת הנשואים המפורטים בסעיף 3(א) לחוק הערר אינה רשימה סגורה.

לפני הגישה הרחבה, מוסמך מנהל הארנונה, לדון גם בסוגיות של השתה רטרואקטיבית של הארנונה, פטורים והנחות שלא ניתנו לו, הכרה בנכס הרוס, טענות בדבר העברת החזקה בנכס לאדם אחר, וכיוצא באלה. לפי הגישה המצמצמת, למנהל הארנונה סמכות לדון רק בנושאים עובדתיים וטכניים.

נקדים ונאמר, כי לדעתנו הפורום המתאים לדון בסוגיות של סבירות וחוקיות של תעריפי הארנונה שמורה לבתי המשפט לעניינים מנהליים בלבד, וסמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לנושאים טכניים עובדתיים (ע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, ע"א 2622/02 יעקובוביץ נ' מועצה מקומית אעבלין).

הכישור היחיד שנדרש ממנהל הארנונה הוא להיות אחד מעובדי הרשות המקומית. הוא אינו מחויב להיות בעל השכלה עיונית כלשהי, או השכלה מקצועית בתחום הארנונה, והוא אינו מחויב לעבור הכשרה בסיסית.

על יו"ר ועדת הערר וחבריה להיות בעלי זכות להיבחר כחברי המועצה של הרשות המקומית. שני הכישורים היחידים הנדרשים מהם: להיות תושבי הרשות המקומית, ובגירים. אין צורך, שחברי ועדת הערר יהיו בעלי רקע אקדמאי, בעלי השכלה משפטית או לפחות שיעברו קורס מקצועי בתחום הארנונה. להבדיל מאלה, בוועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה), יו"ר ועדת הערר הוא שופט וכך גם יו"ר ועדת ערר לענייני ביוב.

האם די בכישורים אלה על מנת לדון בסוגיות עקרונית סבוכות, שבהם נדרש ידע משפטי ויכולת התמודדות עם טענות משפטיות מורכבות?

מאחר שעניין הסמכויות טרם הוסדר באופן חד משמעי, כדאי לנישום המבקש להתנגד לשומת הארנונה בטענה שאינה טענה טכנית עובדתית, להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים תוך 45 יום מיום קבלת השומה, ומטעמי זהירות להגיש גם השגה למנהל הארנונה תוך 90 יום.

לדעתנו, רק לבתי המשפט המנהליים יש ידע ויכולת להתמודד עם טענות בנושאים עקרוניים ובכלל זה עם סוגיות של סבירות תעריפים וחוקיותם, השתת ארנונה רטרואקטיבית, פטורים והנחות אנו מקווים שסוגיית הסמכות תגיע בקרוב לפתחו של בית המשפט העליון, וזה יקבע הלכה מחייבת וחד משמעית.

אנו קוראים למחוקק לקבוע פרמטרים ראויים לכשירותו של אדם להיות מנהל הארנונה, של חבר בועדת ערר, ובמיוחד של יו"ר ועדת הערר של הארנונה.