3. לטענת התובעת, הנתבע החזיק בחלק מן המקרקעין האמורים כאשר מירב השטח התפוס על ידו מוחזק על ידו שלא כדין, ללא כל זכות וכנגד רצון הבעלים.

4. תוכנית מתאר מקומית מס' 2509 ת.א/ב.מ/1.5 מייעדת את המקרקעין המוחזקים על ידי הנתבע להקמת דרך ציבורית (להלן: "התוכנית").

טעות סופר שנפלה בהודעה תוקנה בילקוט הפרסומים 4482 מיום 23.1.97 (ר' נספח ב' לכתב התביעה).

6. בהודעה ציינה התובעת כי בכוונתה לקנות מיד חזקה בשטח המופקע, כי הוא דרוש לה לצורכי ציבור והורתה לכל אדם המחזיק בשטח המופקע למסור לה את החזקה בו באופן מיידי.

בנוסף על כך ציינה התובעת בהודעה כי כל התובע לעצמו זכות או טובת הנאה בשטח המופקע או בחלק ממנו, ורוצה לקבל פיצוי על כך, נדרש לשלוח, תוך חודשיים מיום פרסום ההודעה ברשומות, הרצאה על זכותו או על טובת ההנאה אשר לו בקרקע המופקעת בצירוף ראיות לחיזוק תביעתו.

7. ביום 11.3.97 שלח מר אלי לוי, סגן מנהל אגף נכסי העירייה, המופקד על ביצוע ההפקעות מטעם התובעת, מכתב למשפחת ריחן ברח' העוגן 20, ת"א, בו הודיע למשפחת ריחן כי השטח המפורט באותו מכתב הופקע לצורכי דרך, כשההודעה על כך פורסמה בילקוט הפרסומים.

8. לטענת התובעת, על פי כתב התביעה, על הנתבע קיימת חובה למסור מיידית את השטח המופקע והמוחזק על ידו וזו אינה תלויה בהסדר פיצויים בגין זכויות ו/או טובות הנאה בשטח המופקע.

10. בכתב התביעה מתייחסת התובעת למו"מ שנוהל בעבר בין הנתבע לבין רשות הפיתוח ביחס לשטח הנמצא בחלק מחלקות 80, 81, 83 ו- 84 בגוש שומה 7025, לאור הצורך הדחוף להקים במקום תחנת שאיבה עוד לפני סלילת יתר הדרכים על פי התוכנית.

לטענת התובעת, הנתבע לא התפנה מכל החלק בשטח המופקע, אלא פלש גם לשטחים נוספים ואף הוסיף במקום מבנים וסככות.

11. לאור האמור לעיל, מבקשת התובעת להורות לנתבע למסור את החזקה בכל השטחים המופקעים ברח' העוגן 20 ביפו, בגוש שומה 7025 והמוחזקים על ידו, כמפורט בכתב התביעה.

12. לאור טענות התובעת וטענותיו של הנתבע, במסגרת קדם משפט, ניתן על ידי ביום 4.6.03 פס"ד חלקי המורה לנתבע למסור לתובעת את החזקה בשטחים המופקעים בחלקות 73, 74, 76, 82, 118, 120, 122, 124.

13. לטענת הנתבע משמש השטח המוחזק על ידו בתחום חלקות 84,86 בגוש 7025, כדרך גישה יחידה לרכב לביתו ולבני משפחתו.

עוד טוען הנתבע כי הוא מחזיק ו/או עושה שימוש בחלק מחלקות 84,85 ו- 86 בגוש 7025 ביחד עם בני משפחתו האחרים שהם אביו ואחיו.

הנתבע טוען כי ההודעה אשר פורסמה בילקוט הפרסומים לא הובאה לידיעתו ע"י התובעת באופן כלשהו, עובר או לאחר פרסומה בילקוט הפרסומים.

מכתב ההפקעה שנשלח ע"י סגן מנהל אגף נכסי העירייה (נספח ג' לתביעה), לא נשלח לנתבע באופן ספציפי ומעולם לא נתקבל על ידו מה גם שמכתב זה מתייחס לחלקות 73, 76, 77, 121, 122 ולא לחלקות נשוא הדיון היינו, חלקות 84,85,86.

התרשים, אשר היה חלק מאותו הסכם, צורף ע"י הנתבע כנספח ב' לכתב הגנתו.

הפקעה היא אמצעי קיצוני ומרחיק לכת הפוגע פגיעה של ממש בזכות הקניין של האדם.

מהראיות העולות בתיק זה עולה כי נפלו פגמים בהליכים שנקטה בהם התובעת המהווים, לטעמי, נימוקים לדחיית התביעה.

ראה בג"צ 307/82 רוני לוביאניקר ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד לז(2) 141, 147:

ראה בג"צ 5091/91 מאזן חסן זכי נוסייבה ואח' נ' שר האוצר ואח', תק' (על) 94(3), סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט ד. לוין:

בעניין זה טוען הנתבע כי המכתב הופנה למשפחת ריחן כולה ולא אליו באופן אישי, ומשום כך לא קיבל את המכתב.

לטעמי, הקושי במכתב איננו המכותב אליו אלא תוכנו.

טוען הנתבע, ובצדק, כי המכתב מתייחס באופן מפורש לחלק מחלקות 73, 76, 77, 121, 122 בגוש שומה 7025 ואילו החלקות נשוא הדיון שבפנינו הן חלקות 84,85,86 בגוש 7025.

אני ערה לכך כי למכתב זה צורפה ההודעה בילקוט הפרסומים כמפורט באותו מכתב.

יחד עם זה, המכתב נשלח לאזרחים מן השורה, אשר אינם משפטנים, כשכותרת המכתב מתייחסת לחלקות 73,76,77,121 ו- 122.

מאחר ומכתב ההפקעה שנשלח למשפחת ריחן, המודיע על ההפקעה, מדבר על חלקות אחרות, שאינן החלקות נשוא דיון זה, מדובר בפגם מהותי בהליכים בהם נקטה התובעת בתפיסת החזקה.

עיון בהודעה אשר פורסמה בילקוט הפרסומים 4460 מיום 28.11.96 ואשר תוקנה ביום 23.11.97 מעיד כי היא מתייחסת רק לחלקה 84 מתוך החלקות נשוא הדיון.

התובעת צרפה לכתב התביעה הודעה נוספת אשר פורסמה בילקוט הפרסומים 4425 מיום 9.7.96 הכוללת את החלקות 85 ו- 86 נשוא הדיון (ראה נספח ב' לתביעה).

איש מהצדדים לא התייחס לעובדה זו של קיום שתי הודעות שפורסמו בילקוט הפרסומים ואשר רק אחת מהן מיום 28.11.96 צויינה במכתב ההפקעה, היא חלקה 84.

17. בסיכומיה, טוענת התובעת, כי התנאים למתן צו מסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודה, במקרה בו מסרב המחזיק למסור את הקרקע, הם ארבעה תנאים מצטברים:

ב. פרסום הודעה ברשומות על הכוונה להפקיע לפי סעיף 7 לפקודה.

ד. העובדה שהבעלים המחזיק לא פינה את השטח למרות ההודעה.

בסעיף 24 לסיכומים טוענת התובעת כי היא נוהגת גם לתלות את נוסח ההודעה על גבי המקרקעין המיועדים להפקעה ובסעיף 26 לסיכומים טוענת כי מסירת ההודעה אינה אקט קונסטיטוטיבי היוצר את ההפקעה אלא אקט דקלרטיבי גרידא.

מחדל במסירת ההודעה אינו פוגע, לטענת התובעת, בתוקף ההפקעה והיא מפנה לספרו של קמר/דיני הפקעות מקרקעין, מהדורה שישית, עמ' 124.

המכתב נשלח בדואר רשום למשפחת ריחן, הוא מתייחס באופן ברור, מפורט ומפורש להודעה על הפקעה, הוא מתייחס בכותרתו למקרקעין המפורטים שבגינם נשלחה ההודעה, ובדין נשלח מכתב הפקעה זה.

נושא משלוח ההודעה תופס גם מקום ראוי בכתב התביעה, המהווה, לפי נוסח כתב התביעה, כאחד מהנושאים המבססים את עילת התביעה.

התובעת טוענת, בסיכומיה, כאמור, כי מסירת הודעה אישית אינה אקט קונסטיטוטיבי שעשייתו יוצרת את ההפקעה, אלא אקט דקלרטיבי ומחדל בו אינו פוגע בתוקף ההפקעה.

אני משאירה בצריך עיון את נושא הפגיעה בהפקעה.

בענייננו מדובר בתביעה להקניית חזקה בקרקע שהופקעה לצורכי ציבור. בהליכים לתפיסת החזקה נפל פגם יסודי מאחר והודעת ההפקעה שנשלחה למשפחת ריחן התייחסה לחלקות אחרות שאינן נושא הדיון.

התובעת מפנה, כאמור, לפסיקה אשר על פיה די בהוכחת ארבעה תנאים מצטברים לשם קבלת צו מכוח סעיף 8 לפקודה.

עיון בע"א 4000/01 הנ"ל, אליו מפנה התובעת, מעיד כי שם נשלחו למערערים הודעות אישיות על ההפקעה ועל הדרישה כי יפנו את החזקה במקרקעין.

כשאלה לא נענו לדרישה, הגישה הועדה המקומית תובענה לבית המשפט למסירת החזקה (ראה סעיף 7 לפסק הדין).

"הודעה אישית" על ההפקעה היא חלק מ"פרסום" ההודעה אשר פורסמה בילקוט הפרסומים, ומטרתה להודיע לבעל המקרקעין על ההפקעה ועל הדרישה למסור את החזקה במקרקעין, כפי שהדבר נעשה במכתב ההפקעה ששלחה התובעת.

משנפל פגם מהותי במכתב ההפקעה, ומשלא צויינו החלקות נשוא הדיון במכתב ההפקעה, נפל פגם מהותי בהליכים להקניית החזקה בקרקע שהופקעה.

19. התובעת טוענת בסיכומיה (סעיף 24 לסיכומים) כי היא נוהגת לתלות את נוסח ההודעה על גבי המקרקעין המיועדים להפקעה.

ניתן להניח כי טענה זו נובעת מהדרישה המופיעה בסעיף 5 לפקודה.

טענה זו על הנוהג לתלות את ההודעה על המקרקעין לא נטענה בכתב התביעה ואין התובעת רשאית לטעון בסיכומים עובדות אשר לא נטענו בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית, ואף לא עלו מחומר הראיות.

20. טוענת התובעת כי בעת שחתם הנתבע על ההסכם הוא ידע על ההפקעה כבר משנת 96 או 97, שכן היה מיוצג בהליכי המו"מ ע"י עו"ד, ומשום כך אין הנתבע יכול לטעון כי לא ידע על ההפקעה.

לטענתה, תב"ע 2509 אשר מכוחה הופקעו שטחים על פי ההסכם היא אותה התב"ע מכוחה הופקעו השטחים נשוא תיק זה.

משום כך, טוענת התובעת, ידע הנתבע על ההפקעה גם ביחס לשטחים נשוא תיק זה.

גם טענה זו לא הוכחה כראוי.

ההסכם משנת 1997 התייחס, כפי שרשום בו במפורש, לחלקות המצויינות בו היינו לחלק מחלקות 80, 81, 83 ו- 84 אשר הופקעו לצורך הקמת תחנת שאיבת מים.

התובעת לא הוכיחה, ולו לכאורה, ומכל מקום במידה המוטלת עליה לצורך קבלת צו להקניית חזקה בקרקע שהופקעה, כי בעת שחתם הנתבע על ההסכם עם רשות הפיתוח ביחס לחלק מחלקות 80,81,83 ו- 84 ידע על ההפקעה על חלקות אחרות, לרבות על חלק מחלקות 84, 85 ו- 86, שהן החלקות נשוא הדיון שבפנינו.

התובעת מפנה לעדותו של הנתבע בעמ' 24 לפרוטוקול ולטענתה הנתבע מודה שם כי ידע על ההפקעה בשנים 1996-1997.

עיון בעדות הנתבע בעמ' 24-25 לפרוטוקול מעיד כי הנתבע מודה כי ידע במועדים אלה על הפקעת השטחים עבור תחנת השאיבה ולא על הפקעת שטחים אחרים:

"ידעתי רק על תחנת שאיבה.

אי לכך ולאור האמור לעיל לא הוכיחה הנתבעת במידה הראויה כי הנתבע ידע על הפקעת השטחים נשוא תיק זה במועדים הרלבנטיים.

21. התובעת צירפה לכתב התביעה, וכחלק מכתב התביעה, את נספח ד' שהוא תשריט מודד המציין את השטח המופקע אשר חלקו מוחזק ע"י הנתבע.

בסעיף 9 לכתב התביעה מצויין כי קוי הדרך על פי התב"ע הנמצאים בתחום השטח המוחזק ע"י הנתבע מודגשים בצבע צהוב והשטח המוחזק ע"י הנתבע מותחם באדום.

תשריט זה אף הוגש כ-ת/8 בתיק מוצגי התובעת.

עיון בתשריט מעיד, כפי שטוען הנתבע, כי השטח המופקע המוחזק ע"י הנתבע, איננו משתרע על פני חלקה 85 אלא על פני חלק מחלקה 84 וחלק מחלקה 86.

משום כך, המסקנה המתבקשת מעיון בתשריט היא כי חלקה 85 איננה חלק מהשטח המופקע המוחזק ע"י הנתבע.

עורך התשריט ת/8 הוא מר דרור בן נתן אשר העיד כעד תביעה 1.

"ש. אתה הכנת את המפה ת/8.

תשובותיו של העד הן תמוהות ויובאו כלשונן.

לא ייתכן ולא יעלה על הדעת לבצע הפקעה ולהגיש תביעה להקניית חזקה בקרקע שהופקעה כשלתביעה מצורף תשריט אשר על פיו אחת מהחלקות נשוא ההפקעה איננה מיועדת להפקעה.

מהות תשובותיו של העד, מר דרור בן נתן, אשר ערך את התשריט, כפי שיובאו בהמשך, מהוות נימוק כבד משקל לדחיית התביעה.

וכך העיד מר דרור בן נתן בעמ' 16 לפרוטוקול:

ובהמשך, בחקירה נוספת לב"כ הנתבע מעיד מר דרור בן נתן בעמ' 16 לפרוטוקול:

אין צורך להרבות בהתייחסות לעדותו של המודד, מר דרור בן נתן.

עוד עולה מעדותו כי קוי החלקות אינם מדוייקים וייתכן כי בסופו של התהליך בקוים אותם ציין במפה ייתכנו שינויים.

אינני רואה כיצד ניתן "לאשר" הליך של הקניית חזקה בקרקע שהופקעה על בסיס התשריט ת/8, אשר על פי עדות המודד שערך אותה איננה מדוייקת ואשר לא מופיעה בה חלקה 85 המיועדת להפקעה, על פי טענת התובעת.

22. מטעם התובעת העיד עד נוסף בשם יהודה הרינדמן אשר תפקידו סוקר צוות הפקעות.

בעמ' 21 לפרוטוקול נחקר העד בשאלה אם היתה החלטה של מועצת העיר לגבי ההפקעה והעד השיב בחיוב.

כשנשאל העד מתי זה היה השיב העד כי יש אישור של הועדה המקומית על הפקעת שטחים, וכי בידיו החלטת הועדה להפקיע שטחים.

העד הגיש את המסמך ת/1 שהוא החלטת הועדה המקומית והגיש את המסמך ת/2 אשר, לפי עדותו, היא החלטה נוספת של הועדה המקומית לעניין חלקות אחרות.

משום כך ניתן רק לתמוהה על עדותו של מר יהודה הרינגמן אשר מגיש שני מסמכים זהים בטענה שמדובר בשתי החלטות המתייחסות לחלקות שונות.

23. זאת ועוד. עיון במסמך (ת/1 והעתקו ת/2) מעיד כי הוא מתייחס רק לחלקה 84 בגוש 7025 ואין בו התייחסות לחלקות 85 ו- 86 בגוש 7025 אשר גם הן נשוא תביעה זו.

24. ההליכים בהם נקטה התובעת, לרבות מחדליה, לצורך קבלת חזקה בקרקע שהופקעה, עובר להגשת התביעה, והכשלים שהתגלו במהלך הדיונים בתיק זה ובהוכחת התביעה, הכל כמפורט לעיל, מהווים פגמים מהותיים בהליכי הקניית החזקה בקרקע שהופקעה, ויש בהם נימוקים כדי לדחות את התביעה.

25. אשר על כן התביעה נדחית.

26. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 15,000 ₪ + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

27. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים. ניתן היום כ' בשבט, תשס"ה (30 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.