ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 28/2/2024
גרסת הדפסה

עת"מ 1689/03 - מחוזי, תכנון ובניה

צעד אחד חברה לייזום והשקעות בע"מ נגד ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ואח'


13/2/2005

עת"מ 1689/03

צעד אחד חברה לייזום והשקעות בע"מ

נגד

1. ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים

2. הועדה לשימור קרקע חקלאית ושטחים פתוחים

3 . הועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים"

בית משפט המחוזי בתל-אביב - יפו

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

כב' השופטת גדות שרה

[13.2.2005]

פסק דין

זוהי עתירה לביטול החלטת משיבה 1 (להלן: "ועדת הערר"), הדוחה ערר - שהוגש על-די העותרת על החלטת משיבה 2 - הועדה לשימור קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "הולקחש"פ").

בהחלטתה דחתה הולקחש"פ את בקשת העותרת לאשר תוכנית בניין עיר שיזמה לשם הקמת תחנת תדלוק.

העובדות

1. העותרת, צעד אחד חברה לייזום והשקעות בע"מ, יזמה והגישה תכנית שמספרה הצ/מק/ 1-1/ 294 (להלן: "התכנית") לשם הקמת תחנת תדלוק על חלק מחלקה 39 בגוש 8023 (להלן:"החלקה"), הנמצאת בתחום השיפוט של היישוב אבן יהודה.

החלקה גובלת בכביש הגישה החדש לאבן יהודה, המחבר בין היישוב לבין כביש הרוחב מס' 553, המחבר בין צומת בני דרור במזרח ואיזור התעשייה פולג במערב.

2. הקרקע נשוא התוכנית (להלן: "הקרקע") מוכרזת כקרקע חקלאית כמשמעות המונח בתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "התוספת הראשונה").

עפ"י תמ"א (תכנית מתאר ארצית) 31 יעוד הקרקע הינו "נוף כפרי פתוח".

על פי תמ"מ (תכנית מתאר מחוזית) 3 הוגדרה הקרקע כאזור חקלאי.

בתיקון 21 לתמ"מ 3 הוגדל אזור השטח המיועד לפיתוח עפ"י התוכניות התקפות אולם הוא איננו כולל את הקרקע נשוא העתירה.

העותרת מבקשת, אם כן, להקים תחנת דלק על קרקע המוכרזת כקרקע חקלאית.

3. המשיבה 1 הינה ועדת הערר על הועדה לשמירה על קרקע חלקאית ושטחים פתוחים והמשיבה 2 הינה הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (הולקחש"פ) (להלן: "המשיבות").

משיבה 3, המשיבה הפורמלית, הינה הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים" (להלן: "הועדה המקומית").

4. התכנית הוגשה לאישור הועדה המקומית אשר אישרה באופן עקרוני את התכנית והמליצה להפקידה.

ביום 4.12.01 הופקדה התוכנית ופורסמה בילקוט הפרסומים 5037.

לאחר שהמועד להגשת התנגדויות לתוכנית חלף ולא הוגשו התנגדויות התקבל אישור כי התוכנית אינה טעונה אישור שר הפנים.

5. הקרקע עליה חלה התכנית היא, כאמור, קרקע חקלאית מוכרזת, ומשום כך נדרש אישור של הולקחש"פ, וזאת על-פי סעיף 6 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

ביום 13.12.01 פירסמה הולקחש"פ את החלטתה, המסרבת להעניק אישור לתכנית:

"הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים בישיבתה מיום 3/12/2001 בתוקף סמכותה עפ"י סעיף 6 ו 9 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, דנה בבקשה שבנדון והחליטה: לסרב את הבקשה. התוכנית נמצאת בשטח נוף כפרי פתוח ע"פ תממ / 3 / 21 ובלב שטח חקלאי מעובד.

בנוסף הועדה אינה רואה צידוק להתיר שימוש לא חקלאי ולשנות ייעוד כמבוקש בתכנית שבנדון וזאת מתוך רצון להמשיך ולהבטיח שמירת הקרקע וניצולה למטרות חקלאיות ושטחים פתוחים..."

(ההדגשה במקור – ש.ג.).

6. על החלטה זו הגישו העותרת והועדה המקומית ערר לועדת הערר.

במסגרת דיון בערר ביקשה ועדת הערר מסמך מטעם הועדה המקומית לגבי מספר תחנות התדלוק ופריסתן בתחום אבן יהודה ובדרך הגישה אליה (נספח י"ב לעתירה) ואת התייחסותה של הועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז המרכז למסמך שהגיש מהנדס הועדה המקומית שכותרתו "איתור תחנות דלק בתחום שיפוט אבן יהודה" (נספח י"ג לעתירה).

7. ביום 3.8.03 פירסמה ועדת הערר את החלטתה הדוחה את הערר:

"הוועדה לאחר שקיבלה בהמשך להחלטותיה הקודמות את התייחסות הוועדה המקומית, הוועדה המחוזית, וב"כ העוררים, סבורה כי דינו של הערר להדחות מטעמי הוולקחש"פ כפי שמצאו את הביטויים בהחלטת הוולקחש"פ ובטיעונים שהושמעו בפני הוועדה.

במידה וקיים צורך בתחנת תדלוק נוספת בצמוד לציר הכניסה ליישוב, יש לבחון הקמתה במסגרת השטח המיועד לפיתוח עפ"י תמ"מ/3/ 21 בצידה המזרחי של דרך הכניסה לישוב."

8. טענות העותרת

לטענת העותרת החלטת ועדת הערר לוקה במספר פגמים:

א. חוסר סבירות

לטענת העותרת, החלטתה של ועדת הערר, שקיבלה את נימוקי הולקחש"פ נגועה בחוסר סבירות.

לטענתה, החלקה הנדונה אינה מצויה באיזור חקלאי מובהק, אלא בשטחי חקלאות שברובם הופשרו או מופשרים לבניה ומשמשים עתודות קרקע להתפתחות האזור, והחלקה עצמה אינה משמשת לחקלאות.

כן מציינת העותרת כי החלקה גובלת בכביש הגישה החדש לאבן יהודה, ומן הראוי לאשר תחנת תדלוק על מנת לאפשר את השרות הציבורי המתאים לתושבי אבן יהודה והסביבה.

לפיכך, טוענת העותרת, החלטת הולקחש"פ לוקה בחסר סבירות.

ב. חריגה מסמכות:

לטענת העותרת, חרגה ועדת הערר מסמכותה כשביקשה את התייחסות הועדה המקומית והועדה המחוזית לעניין תחנות הדלק ופריסתן באזור. ועדת הערר שקלה שיקולים תכנוניים בענין הצורך בתחנת תדלוק נוספת והציעה לבחון הקמת תחנת תדלוק בחלק המזרחי של כביש הגישה, בעוד החלקה הנדונה נמצאת בצידו המערבי של הכביש.

שיקולים תכנוניים במסגרת תכנית הכוללת הקמת תחנת תדלוק היא בסמכות הועדה המקומית לתכנון ובניה, על-פי האמור בס' 62א לחוק התכנון והבניה ועפ"י תמ"א 18.

לטענתה, השיקולים העיקריים שעל הולקחש"פ ועל וועדת הערר לשקול הם שיקולים של "שימור הקרקע בייעודה החקלאי" (ר' ס' 37-40 לעתירה וכן ס' 29-30 לסיכומי העותרת).

הולקחש"פ אכן מורכבת מנציגים של גופים סטטוטוריים שונים, אך שיקוליה התכנוניים נסוגים מפני שיקולה העיקרי המהווה את עצם קיומה והוא, כאמור, השיקול של שימור הקרקע ביעודה החקלאי.

לחילופין, טוענת העותרת, כי אם היה בסמכות ועדת הערר להזמין חוות דעת תכנונית, הרי שהיה עליה לקבל את חוות דעתו של מהנדס הועדה המקומית אשר תמך באישור התכנית.

ג. שרירות ואי הפעלת שיקול דעת

טוענת העותרת כי נימוק הולקחש"פ לפיו אין היא רואה צידוק להתיר שימוש לא חקלאי מתוך כוונה להמשיך ו"להבטיח שמירת הקרקע וניצולה למטרות חקלאיות ושטחים פתוחים", הינו נימוק "מגוחך ושערורייתי" (ר' ס' 35 לסיכומי העותרת), שכן מדובר בשינוי ייעוד של דונם אחד שעליו מתוכנן מבנה חד קומתי בשטח של 40 מ"ר.

לא רק שאין בתכנית משום פגיעה בחקלאות, אלא שיש בה, כך לטענת העותרת, כדי לסייע לחקלאים באיזור החלקה בתדלוק הכלים החקלאיים.

עוד טוענת העותרת בהקשר לנימוק זה שניתן ע"י הולקחש"פ, כי זהו נימוק כללי שאינו מתייחס כלל לחלקה הנדונה ושעל-פיו תחנות תדלוק רבות ברחבי הארץ לא היו צריכות לקום, ואין בבניית תחנת תדלוק על דונם אחד כדי לפגוע בחקלאות במדינת ישראל.

ד. אפליה:

לטענת העותרת, הולקחש"פ אישרה באיזור הסמוך לחלקה הקמת תחנות תדלוק בשטחים חקלאיים ובניית מבנים על מאות דונמים של קרקע חקלאית, ורק התכנית נשוא העתירה סורבה על ידה.

טוענת העותרת כי נימוקי הסירוב אינם מתיישבים עם מתן האישורים לתכניות אחרות בסמיכות לחלקתה, ויש בכך כדי להצביע על פגמים היורדים לשורשו של עניין בהחלטת הולקחש"פ ומטעם זה בלבד יש לבטל את החלטת הועדה ולאשר את התכנית.

ה. השיקול הראוי:

וענת העותרת כי גם אם מדובר בשטח חקלאי ובנוף כפרי, תחנת התדלוק אינה פוגעת בשטח החקלאי ובנוף הכפרי אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממנו, כנותנת שרותים לחקלאי הסביבה, היא מהווה חלק בלתי נפרד מהשטחים הפתוחים ואין בה כדי לפגוע בשטחים אלה.

ו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו:

החלטת המשיבות לסרב את הקמת תחנת התדלוק מתקיימת פגיעה חמורה בזכויות היסוד של העותרת, הן בזכות הקניין והן בזכות הערעור.

משום כך, לדעת העותרת, יש לבטל את החלטת המשיבות 1-2 ולאשר את התוכנית.

9. טענות המשיבות

לטענת המשיבות החלטת ועדת הערר הינה סבירה, לא נפל בה כל פגם מבחינת כללי המשפט המנהלי, והיא מבוססת על שיקול דעת ראוי תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים, שמיעת הצדדים הנוגעים בדבר ועריכת האיזון הראוי בין האינטרסים.

לפיכך, ולאור האמור בס' 12(ה) לתוספת השניה לחוק התכנון והבניה, הקובע את עקרון סופיות החלטת ועדת הערר, אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטה.

א. המשיבות טוענות כי החלטותיהן נעשו משיקולים של שמירה על שטח פתוח ושטח שייעודו חקלאי, כי אין כל חריגה מסמכות וכי הועדה שקלה את השיקולים אותם היא מוסמכת לשקול.

לטענת המשיבות, בתחום סמכותה של הולקחש"פ מצויים שיקולים של שמירה על רזרבות הקרקע כפי שהוכרזו, תוך שהיא רשאית לאזנם אל מול מגוון רחב של שיקולים, אך תוך מתן משקל מירבי לשיקולי השמירה על הקרקע חקלאית ושטחים פתוחים.

בעניין זה, טוענות המשיבות, לא הוצג כל צורך חיוני ודחוף המצדיק התרת שימוש שאיננו חקלאי בקרקע, הגובר על האינטרס של שמירה על שטחים פתוחים.

ב. עוד טוענות המשיבות כי בפניית ועדת הערר לועדה המקומית ולועדה המחוזית לקבלת חוות דעת לא חרגה ועדת הערר מסמכותה, אלא מילאה את חובתה לאסוף את כל החומר הדרוש לצורך החלטתה.

ג. לעניין הטענה כי בקרקע לא נעשה שימוש חקלאי בפועל טוענות המשיבות כי היא איננה רלבנטית לאור סמכותה של הולקחש"פ גם לעניין שמירה על שטחים פתוחים.

ד. המשיבות דוחות את טענת האפליה וטוענות כי הטענה לפיה ניתנו אישורים לשימושים אחרים אינה מעידה על אפליה שכן כל מקרה נבדק לגופו והעותרת לא הוכיחה כי נסיבות המקרים האחרים דומות לענייננו, מלבד העובדה שמדובר בקרקע המוכרזת כחקלאית.

10. משיבה 3:

משיבה 3, הועדה המקומית "שרונים", שצורפה לעתירה כמשיבה פורמלית, הודיעה לבית המשפט כי היא מותירה את ההכרעה בעתירה לשיקול דעת בית המשפט.

המשיבה 3 מצאה לציין כי היא תמכה בתכנית, מהנימוקים שפורטו בהחלטותיה לאשר את התוכנית, מאחר ודעתה היתה כי התכנית אינה פוגעת במטרות שלשמה נדרש אישורה של הוקלחש"פ.

דיון

11. התכנית אותה מבקשת העותרת לאשר חלה על קרקע המוכרזת כקרקע חקלאית, וככזו, על-פי סעיף 6 לתוספת הראשונה, עליה להיות מאושרת על ידי הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (הולקחש"פ), הפועלת מכוח סעיף 1 לתוספת.

סעיף 6 קובע:

"בכפוף להוראות סעיף 9 לא תאושר תכנית החלה על קרקע חקלאית, אלא אם אושרה התכנית על ידי הועדה או אם היא תכנית מפורטת המקיימת את כל ההוראות של תכנית מיתאר שאושרה על ידי הועדה".

שיקולי הולקחש"פ וועדת הערר

12. בנוסחו המקורי של חוק התכנון והבניה נקראה הולקחש"פ "הועדה לשמירה על קרקע חקלאית".

בתיקון מספר 43 לחוק התכנון והבניה הוספה לתחום אחריותה גם השמירה על השטחים הפתוחים ושמה שונה ל"ועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים".

סעיף 11 לתוספת קובע כי הולקחש"פ לא תשתמש בסמכותה, "אלא במידה שהדבר דרוש לשם שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית וניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים".

על תפקידה של הולקחש"פ ראה עע"מ 3268/02 ועדת ערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ואח' נ' חברת דור אנרגיה (1988) בע"מ, פד"י נח(1) 502, 510 (להלן: "פסק-דין דור אנרגיה"):

"על התכלית שביקש המחוקק להשיג באמצעות הכפפתה העקרונית של כל תכנית החלה על קרקע חקלאית לאישור הוועדה לקרקע חקלאית, ניתן ללמוד מתוך דברי ההסבר להצעת חוק התכנון והבניה, תשכ"ג-1962. עיון בהם מעלה כי "התוספת [היא התוספת הראשונה לחוק כנוסחה כיום – א' ב'] באה להבטיח שלא תיוועד קרקע חקלאית למטרה אחרת מבלי שמעשה זה יעבור בדיקה קפדנית על ידי גוף מיוחד, והוא הועדה לשמירה על אדמה חקלאית המוקמת על ידי הוועדה הארצית" … הנה-כי-כן, התכלית שעמדה ביסוד הקמתה של הוועדה לקרקע חקלאית היא שמירה על הייעוד של קרקע חקלאית בין שהיא כבר משמשת לחקלאות ובין שלא (ראו בג"ץ 113/68 הורנשטיין...). אכן, תפקידה המרכזי של הוועדה הוא לשמור על השטחים החקלאיים במדינה לבל ייבלעו ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי הממותה העירונית השולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים ליער של בניינים ושיכונים"... תפקיד זה הורחב כיום גם ביחס לשמירתם של השטחים הפתוחים במדינת ישראל".

ומה הם השיקולים שיכולה לשקול הולקחש"פ?

ר' פסק דין "דור אנרגיה" בעמ' 510-512:

"10. מה הם השיקולים שיכולה לשקול הוועדה לקרקע חקלאית? מכוח סעיף 11 לתוספת היא יכולה לעשות שימוש בסמכותה אך ורק ככל שהדבר "דרוש לשם שמירה על הייעוד של הקרקע החקלאית וניצולה החקלאי ושמירה על שטחים פתוחים". תחילה נפסק כי לא יהיה לנגד עיני הועדה, בבואה להשתמש בסמכותה, כל שיקול זולת צורכי השמירה על הייעוד החקלאי והניצול החקלאי של הקרקע הנדונה, וכי כל מקום שבו היא שוקלת שיקולים אחרים, אף אם אלה שיקולים "טובים וחשובים שאין להם ולא כלום עם הייעוד החקלאי והניצול החקלאי של הקרקע", החלטתה בטלה וחסרת תוקף (ראו בג"ץ 324/71 הוועד המקומי סביון נ' הוועדה לשמירה על קרקע חלקאית (להלן – פרשת סביון הראשונה)...). אולם בהמשך הרחיב בית-המשפט את מסגרת שיקוליה המותרים של הוועדה לקרקע חקלאית כך שיתאפשר לה לשקול שיקולים לבר-חקלאיים. כך נפסק כי ה" 'איזון' בין הצרכים החקלאיים החיוניים של המדינה והצרכים העירוניים של הדוחקים הוא המונח ביסוד פעולתה של הוועדה"... , וכי "המחוקק חפץ כי הוועדה תשקול מגוון רחב של שיקולים שהאינטרס החקלאי – הגם שהוא המרכזי והחשוב ביותר – הוא רק אחד מהם" (בג"ץ 601/75 ועד מקומי סביון נ' הוועדה לשמירה על קרקע חלקאית (להלן – פרשת סביון השנייה ...). בית-משפט זה עמד על כך כי:

'...תפקידה המרכזי של הוועדה הוא לשמור על השטחים החקלאיים הבמדינה לבל יבוזבזו למטרות אחרות ללא צורך חיוני, ועליה למצוא את האיזון המתאים בין האינטרסים החקלאיים לאינטרסים חיוניים ודוחקים אחרים. במילים אחרות, בראש מעייניה צריכה הוועדה לשים את הצורך לשמור על ייעודה של קרקע חלקאית, אבל היא רשאית משיקולים כלליים להתיר שינוי, אם ישנו גורם חיוני עדיף המצריך ומצדיק שינוי"...'

ודוק, חרף השימוש במונח "איזון" "משקלו של השיקול החקלאי איננו שווה-ערך ליתר השיקולים, אלא בעל מעמד עדיף ומכריע"... , והוא נותר "כראש וראשון בשיקוליה של הוועדה"... הגישה המרחיבה באשר לשיקולים שרשאית הוועדה לקרקע חקלאית לשקול, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרשת סביון השנייה..., היא שאומצה בפסיקתו המאוחרת של בית-משפט זה...

11. אם כן, המסקנה המתקבלת הינה כי בהידרשה לתכנית המפורטת הייתה הוועדה לקרקע חקלאית צריכה להעמיד בראש מעייניה את שיקול השמירה על עתודות הקרקע החקלאית ואת השיקול בדבר שמירתם של השטחים הפתוחים. לצדם של שיקולים אלה, שהם עיקר שיקוליה, הייתה הוועדה רשאית לשקול את האינטרסים הציבוריים המתחרים, ככל שהם תקפים בנסיבות העניין, הנוגעים לשימוש חלופי בקרקע."

ראה גם בג"צ 601/75 ועד מקומי סביון נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ואח', פ"ד לא(1) 103, בעמ' 106-107, מפי כב' השופט מ. שמגר (כתוארו אז):

"...ראש מעייניה צריכה הוועדה לשים את הצורך לשמור על ייעודה של קרקע חקלאית, אבל היא רשאית משיקולים כללים להתיר שינוי, אם ישנו גורם חיוני עדיף המצריך ומצדיק שינוי".

אי לכך ומהאמור לעיל עולה כי על הועדה לשקול, בראש ובראשונה, את השיקול בדבר שמירתם של השטחים החקלאיים והשטחים הפתוחים אולם לצד שיקולים אלה רשאית היא לשקול את האינטרסים הציבוריים המתחרים, הנוגעים לשימוש חלופי בקרקע.

13. הולקחש"פ סירבה לאשר את התכנית מתוך שיקולים של הבטחת שמירת הקרקע וניצולה למטרות חקלאיות ושטחים פתוחים.

בתגובתה לערר, שצורפה כנספח ט' לעתירה, פירטה הולקחש"פ את נימוקיה וביניהם ציינה את העובדה כי על-פי תמ"מ 21/3 אמור איזור הפיתוח של אבן יהודה להשתרע על גבול דרך הכניסה לישוב, וכן כי אמור להישמר חיץ חקלאי בין הישוב אבן יהודה ובין הישובים הסמוכים אליו שרוחבו הינו כ-850 מ' (ר' סעיף 4 לנספח ט').

משום כך משמעות פריצת הבינוי לחיץ זה הינה רבה.

עוד ציינו המשיבות כי מדובר בחלקה שאינה נמצאת בשטח המיועד לפיתוח לפי תמ"מ 21/3 (ר' ס' 4 לתגובת המשיבות 1 ו-2 לעתירה, וראה גם ס' ב' לתגובת מהנדס הועדה המקומית שרונים (נספח ט"ז לעתירה) לחוו"ד הועדה המחוזית, לפיו השטח שממערב לדרך הכניסה החדשה לאבן יהודה, נמצא "בגבול השטח המועד לפיתוח בתמ"מ 21/3 אך מחוצה לו…" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג.)).

נימוקים אלה הינם שיקולים מובהקים של שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, הם מצויים במסגרת סמכותה של הולקחש"פ ושל ועדת הערר ומהווים את עיקר שיקוליהן.

14. ועדת הערר ביקשה לבחון את הצורך שבהקמת תחנת תידלוק באיזור.

במסגרת זאת ביקשה מהועדה המקומית מסמך לגבי מספר תחנות התדלוק ופריסתן בתחום אבן יהודה ובדרך הגישה אליה, וכן ביקשה את התייחסות הועדה המחוזית למסמך וכן את תגובתם של מהנדס הועדה המקומית והעותרת.

רשות מנהלית איננה מנועה מלהתייעץ באחרים בקשר להפעלת סמכותה, וההתייעצות הינה:

"...אופן מובהק סמכות עזר הנלווית לסמכות הראשית, תהא הסמכות הראשית אשר תהא" (י' זמיר/ הסמכות המינהלית תשנ"ו-1996 כרך ב', בעמ' 857. כן ר' י' זמיר, שם, בעמ' 834).

יתירה מכך - מפסק דין דור אנרגיה ופסק דין ועד מקומי סביון עולה כי הועדה רשאית לשקול אינטרסים ציבוריים מתחרים.

לצורך אלה רשאית הועדה לבקש התייחסותם של הגופים התכנוניים, כמו הועדה המקומית והועדה המחוזית, כדי לשקול גם שיקולים "לבר-חקלאיים".

משום כך אין כל פגם בהתעייצות ועדת הערר עם הועדה המקומית והועדה המחוזית לשם קבלת התייחסותן באשר לצורך בהקמת תחנות תדלוק באיזור, צורך אשר נטען בפניה כשיקול המצדיק שינוי.

15. ועדת הערר התייחסה בהחלטתה לאפשרות הקמת תחנת תדלוק בחלקו המזרחי של כביש הגישה, ולטענת העותרת, קביעה זו נעשתה גם היא בחוסר סמכות.

כפי שכבר צויין לעיל, על הולקחש"פ לבחון האם קיים אינטרס חיוני המצדיק ומצריך שינוי, ובענייננו הצורך בהקמת תחנת תדלוק בחלקה .

התייחסותה של הועדה לאפשרות הקמת תחנת תדלוק בחלקו המזרחי של הכביש היא פרי האיזון בין השיקולים השונים כאשר השיקול המרכזי שעמד בפניה היה שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים.

במילים אחרות, ועדת הערר החליטה כי לא מצאה כל צורך חיוני בהקמת תחנת תדלוק דווקא על שטח שאינו מיועד לפיתוח והמיועד להוות חיץ בין היישוב אבן יהודה לבין היישובים הסמוכים לו.

לפיכך, ובמסגרת שיקוליה רשאית היתה הולקחש"פ, ואף חייבת היתה, לשקול את הצורך בהקמת תחנת תדלוק על החלקה כנגד האינטרס של שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים באיזור.

ההחלטה אליה הגיעה, לאחר ששקלה את השיקולים הרלוואנטיים, היתה שלא לאשר את התוכנית ולהעדיף את ההגנה על שמירת הקרקע החקלאית ושטחים פתוחים.

16. הולקחש"פ וועדת הערר שקלו את השיקולים הרלוואנטיים, תוך בדיקת הנתונים ועמדת הגופים המתכננים, כמו גם את עמדת העותרים, ולא מצאתי כל פגם או חריגה מסמכות ולא מצאתי כי יש להתערב בהחלטותיהן.

חוסר סבירות ההחלטה

17. בתקפה את סבירות ההחלטה שמה העותרת דגש על ייעודה החקלאי של הקרקע ועל העובדה שהקרקע אינה מעובדת ואינה משמשת לחקלאות מזה שנים רבות וכן על העובדה שמדובר בשטח קטן יחסית, שאינו יכול לשמש לחקלאות.

צודקות המשיבות כי הטענה בדבר השימוש שנעשה בקרקע אינה רלבנטית.

מאז תיקון 43 של חוק התכנון והבניה תפקידה של הולקחש"פ אינו רק שמירה על קרקע חקלאית אלא גם שמירה על שטחים פתוחים.

נימוקה של הולקחש"פ לסירוב הבקשה לאישור התוכנית לא התייחס רק להבטחת שמירת הקרקע וניצולה למטרות חקלאיות, אלא גם לניצולה למטרות של שטחים פתוחים.

משום כך העובדה לפיה החלקה אינה מעובדת ולא נעשה בה שימוש חקלאי אינה רלבנטית ומכל מקום איננה יכולה להוות נימוק כבד משקל במכלול טענות העותרת.

18. לעניין גודל השטח, ספק אם יש גם לעובדה זו חשיבות של ממש.

החלקה נמצאת בשטח שאינו מיועד לפיתוח אלא מיועד לשמש חיץ חקלאי בין היישוב אבן יהודה ליישובים הסמוכים אשר רוחבו כ- 850 מ' בלבד.

משום כך משמעות הפריצה לשטח זה היא רבה, כפי שהוחלט ע"י הולקחש"פ ביום .12.01.

יתירה מכך - ניתן לבחון הקמת תחנת תדלוק בחלק המזרחי של כביש הגישה בשטח המיועד לפיתוח, מבלי לפגוע בשטח הפתוח.

לאור האמור לעיל, טענת העותרת, לפיה מדובר בשטח של כדונם אחד, איננה מהווה נימוק לשינוי היעוד של השטח הפתוח לצורך הקמת תחנת תדלוק.

שרירות ואפליה

19. לא מצאתי ממש בטענות העותרת כי החלטות הולקחש"פ וועדת הערר מפלות אותה לעומת תכניות אחרות שאושרו באיזור.

העותרת לא הביאה כל ראיה לכך כי מדובר באפליה, קרי, כי מדובר בתכניות שנסיבותיהן זהות לענייננו, הן מבחינת שטחי הקרקע באותן תוכניות והן מבחינת "הצורך החיוני" המצדיק שינוי יעוד בקרקע.

20. גם את הטענה כי ועדת הערר והולקחש"פ פעלו בשרירות לב ולא הפעילו שיקול דעת כשסירבו לאשר את התכנית לא מצאתי לקבל.

יפים לעניין זה דברי הש' ברנזון בבג"צ 445/71 נוה מדור השקעות בע"מ ואח' נ' הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ואח', פ"ד כז(1) 296, בעמ' 301:

"דוקא העובדות שהעותרות מצביעות עליהן, כי בהסכמת הוועדה הפכו אדמות אחרות בקרבת מקום לאדמות בנין, מחזקת את הדעה שהוועדה אינה פועלת בשרירות-לב, אינה כובלת עצמה לדוגמות קבועות ואינה אוטמת את אזניה בפני טענה מוצדקת, אלא כל מקרה ומקרה נדון לפי נסיבותיו והוועדה מתחשבת במציאות הקיימת ובצרכי הזמן לבניה נוספת. עם זאת, אין לשכוח כי תפקידה המרכזי של הוועדה הוא לשמור על השטחים החקלאיים במדינה לבל ייבלעו ללא מחשבה וללא צורך חיוני על-ידי הממותה העירונית ששולחת את זרועותיה לכל עבר והופכת חבלים שלמים לעיר של בניינים ושיכונים. ,איזון' בין הצרכים החקלאים החיונים של המדינה והצרכים העירוניים הדוחקים הוא המונח ביסוד פעולתה של הוועדה...".

הדברים נכונים, בשינויים המחוייבים, לעניין השמירה על שטחים פתוחים, לאחר שהורחבה סמכותה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית גם לשמירה על שטחים פתוחים.

21. ולסיום, מן הראוי לצטט את פסק דינו של כב' השופט אנגלרד בע"א 8116/99 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון ואח', פד"י נה(5) 196, 206 :

"שטחי הנוף הפתוח הם משאב לאומי הולך ונעלם, ולכן כל החלטה הפוגעת בנכס זה צריכה להתקבל ברמה הלאומית, דהיינו על-ידי גורמי התכנון הארציים. כרסום במשאבי הקרקע ראוי שיהיה זהיר ומבוקר ביותר. יש לזכור כי פעולות הפיתוח בקרקע הן בלתי הפיכות. השאלה במה לפגוע ומה לשמר צריכה להיבחן על-פי מכלול של משתנים: השטחים הפתוחים, ערכיהם, רגישותם ותפקודיהם – מחד, וצורכי הפיתוח, האוכלוסיה והרווחה – מאידך. השילוב בין פיתוח תשתית ושיפור רווחת תושבי המדינה לבין שימור ערכי טבע, מרחבים פתוחים ונוף אינו קל כלל ועיקר. ההחלטה אם להעדיף תחנת תדלוק על פני שימור הנוף הפתוח מחייבת איזון בין שיקולים ואיטנרסים מנוגדים נכבדים ביותר. לכן אני סבור כי מן הראוי שהחלטה מעין זו תוכרע ברמה ארצית. השיקולים המקומיים אינם תואמים תמיד את טובת הכלל. ברמה המקומית הדעת נתונה לעתים למקסום התשואה מן הנכסים ולא לרווחת כלל התושבים והדורות הבאים...

...

אמנם קיים גם אינטרס מקומי בשמירה על שטח ירוק, אך נראה כי רעיון זה טרם הוטמע כראוי. במקרים רבים המתכננים והנבחרים ברשויות המקומיות ובוועדות רואים בשינור שטחים פתוחים איסור שלילי שיש לנסות ולעוקפו תחת לראות בו יעד חיובי...

לגורמי התכנון הארציים ראייה רחבה וכוללת של מכלול האינטרסים, השיקולים והמטרות. הם אינם מושפעים מבעלי עניין מקומיים, ובידיהם כלים המאפשרים להם לשקול טוב יותר את טובת המדינה וכלל תושביה. בגופים הארציים מכהנים על-פי דין נציגים של גופים ציבוריים שעניינם בשמירת איכות הסביבה." (ההדגשות אינן במקור – ש.ג.).

22. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל לא הצביעה העותרת על כל פגם בהחלטות הולקחש"פ וועדת הערר המצדיק ואינני רואה מקום להתערב בהחלטתה של וועדת הערר.

23. העתירה נדחית.

24. העותרת תשלם למשיבות 1 ו- 2 הוצאות בסכום כולל של 30,000 ש"ח + מע"מ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

25. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ד' ב אדר א, תשס"ה (13 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן