(א) שאלת חבות בפיצוי עבור שטח שאינו עולה על ה-25% הראשונים מהחלקה שהופקעה.

(ב) שאלת החבות בפיצוי בגין הפגיעה בנותר.

כן הוסכם שימונה שמאי מטעם בית המשפט למתן חוות-דעת לגבי הרכיבים שהחבות אינה שנויה במחלוקת לגביהם אלא רק גובה הפיצוי (ראה פרוטוקול מ-18.3.04).

כעת נותר להכריע רק בשאלות השמאיות, דהיינו, קביעת סכום הפיצוי המגיע למבקש, אם וככל שמגיע.

בעניין זה יש לפנות, בראש וראשונה, ולבחון את הנטען בתובענה: המבקש טען שעובר להפקעה היה במקרקעין מבנה יצוק בטון שנבנה לפני קום המדינה, מטע אפרסמונים פעיל ובו 150 עצי פרי מניבים ומערכת השקיה קבועה על כל אביזריה.

המבקש גרס ששווי מטע האפרסמונים הגיע כדי 33,000 $ ולא, כפי שנקבע ע"י המשיבה, 32,290 ₪, וכן תבע פיצוי בגין שווי המבנה כולל את שווי זכויות הבניה (64,000 $), שווי פיסי של המבנה (34,000 $) ופגיעה בשווי מתחם הקרקע (40,000 $).

המשיבה כפרה, כאמור, בתחשיבי המבקש וגרסה שהפיצוי שנקבע ושולם – הולם וראוי.

4. ביום 14.9.04 הוגשה חוות הדעת של השמאית ובה נקבע כדלקמן:

(ב) שווי המבנה – השמאית לקחה בחשבון שהמבנה שנהרס היה מבנה ותיק ומוזנח שנותר בגבולה הדרומי-מערבי של החלקה, בצמוד לחלקה 25 – חלקת המסילה, בתוך קו הבנין למסילה; ללא כל אפשרות לקבלת היתר לבנייה או לשיפוץ שלו. השמאית העריכה את המבנה, בהתחשב בנתונים האמורים – ב-16,200 $ (לפי 200 $ למ"ר).

שלושת הנושאים השמאיים הנ"ל מהווים את סלע המחלוקת וטעונים הכרעה, ובנוסף להם, קיימת טענת ב"כ המבקש בנושא הפרשי הצמדה וריבית.

5. גובה ההיוון

כאמור, השמאית היוונה לפי 13%, וזאת היא עשתה, על-פי דבריה, על בסיס אחוז ההיוון שנלקח לצורך פיצויים לחקלאים על-ידי חברת כביש חוצה ישראל.

בחקירתה הנגדית של השמאית (עמ' 17-18) היא אישרה שאף היא נעזרת, בדרך כלל, בתחשיבי משרד החקלאות, אלא שהפעם, רק לעניין ההיוון (להבדיל מחישובי מספר העצים וההכנסה לעץ), פנתה מיוזמתה לשמאי הראשי של חברת כביש חוצה ישראל וקיבלה ממנו נתונים.

השמאית הסבירה עוד שתחשיב משרד החקלאות בא לסייע לחקלאי לפני שהוא נוטע מטע חדש, ואישרה גם (עמ' 18 שורות 28-30) שמשרד החקלאות מבין יותר מכביש חוצה ישראל בעניין ההיוון.

לא מצאתי כל הצדקה לחרוג מתחשיבי משרד החקלאות בנושא זה, ולא שוכנעתי שיש הצדקה כלשהי לקביעת היוון בשיעור של 13%.

אני מעמידה את שיעור ההיוון על 7% כמפורט בתחשיבי משרד החקלאות.

בהקשר זה נפסק:

"משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי בית המשפט הוא המחליט אלו מסקנות יש להסיק מחוות דעתו של המומחה ובעלי הדין אינם יכולים לדרוש כי בית המשפט יצמצם עצמו רק לעיון וללימוד של חלקים מחוות דעתו של השמאי שמונה על ידיו." (ע"א 402/85 רחל מרקוביץ ו-2 אח' נ' עיריית ראשון-לציון, פד"י מא(1), 133, 139-140).

ובע"א 61/84 יוסף ביאזי ואח' נ' אברהם לוי, פד"י מב(1), 446 , 466-467 נקבע:

"זאת ועוד: אפילו בענין עדים מומחים בנושאים רגילים, כמוזכר לעיל, אין בית המשפט צריך לכבול את שיקול דעתו באופן אבסולוטי, ולהתחייב מראש לאמץ את חוות דעת המומחה, תהא אשר תהא, ואין נפקא מינה לענין זה אם הצדדים הביעו הסכמתם לכך."

6. שווי המבנה

מכל האמור, שוכנעתי שהשמאית איזנה כראוי את השיקולים הנדרשים בשומתה בהקשר לשווי המבנה, ואיני מוצאת לנכון להתערב בשומתה.

7. קרקע חילופית

המבקש, הטוען שמטרת הפיצויים בגין הפקעה, היא להעמיד את בעל הזכות במצב כספי שהיה אלמלא ההפקעה, מחייבת תשלום עבור ההוצאות בסך 11,000 $ בגין רכישת קרקע חילופית.

השמאית קבעה, כאמור, שהמבקש אינו זכאי לכל סכום, וב"כ המשיבה, התומכת בעמדת השמאית, גורסת שאין מדובר באירוע נזיקי אלא במכירה כפוייה, ולכן, יש לקבוע את המחיר לפי עקרון של מוכר מרצון לקונה מרצון.

ב"כ המבקש לא הניח כל תשתית להוכחת טענתו העובדתית בסוגייה זו, אך מעבר לכך, הוא אף לא הצליח להצביע על המקור החוקי לדרישה זו, ולכן – דין דרישה זו להדחות.

8. הריבית

ב"כ המשיבה מסתמכת על סע' 8 לחוק לתיקון דיני רכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד – 1964 (להלן: - "החוק לתיקון דיני הרכישה") בעניין שיעור הריבית, אך אינה כופרת בתגובתה לתובענה ובסיכומיה בעמדת ב"כ המבקש בעניין המועד שממנו יש להתחיל ולחשב את הפרשי ההצמדה והריבית, ולכן, מקבלת אני את עמדת ב"כ המבקש שלפיה יש לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית מיום 13.8.98, אך איני מקבלת את טענתו שלפיה יש לחייב בריבית דולרית בשיעור של 11%.

הפיצוי ישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לסע' 8 הנ"ל הקובע כדלקמן (ס"ק (א) ו-(ב)):

"(א) נרכשו זכויות במקרקעין מכוח חוק רכישה פלוני, ישולמו לבעל הזכויות פיצויים בסכום שווי הזכויות כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן, בתוספת ריבית לא צמודה בשיעור של 4% עד יום ט' בניסן התשנ"ג (31 במרס 1993), וריבית צמודה בשיעור של 1.5% לשנה מיום י' בניסן התשנ"ג (1 באפריל 1993) ואילך לשנה על שווי הזכויות בלבד, לפי זה:

(2) על הפקדת סכום לזכות בעל הזכויות ישלח לו רוכש הזכויות הודעה בדואר רשום על פי מענו המצויין באגף מס רכוש וקרן פיצויים, אולם באין מען מצויין כאמור, יהא רוכש הזכויות רשאי למסור את ההודעה בדרך שבה נמסרת הודעה על פי סעיף 5 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943."

ב"כ המבקש מפנה בהקשר זה לפסקי הדין בת"א (תל-אביב) 165/97 פרלמן נ' הוועדה המקומית (לא פורסם) וה"פ 442/00 אכבאל חביב נאותחה נ' מדינת ישראל, פ"מ סא(1) 558, אלא שגם בפסקי דין אלה אין כדי לסייע בידיו.

בע"א 6427/99 מחלקת עבודות ציבוריות ואח' נ' גדעון פרלמן ואח' (לא פורסם) שונה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בנוגע למרכיב הריבית, שהועמדה על השיעור הקבוע בסע' 8 חוק לתיקון דיני הרכישה. בע"א 6826/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כפר-סבא נ' דב חייט ו-42 אח', פד"י נא(2) 286, 310 קבע השופט מצא:

"ענייננו אינו בחוב במטבע חוץ, אלא בחוב שקלי. במנגנון הצמדה דולרי ניתן להשתמש כשכך מכתיבה מערכת כללים מוסכמת המסדירה את יחסי הצדדים, בין שהמדובר בהתניה חוזית מפורשת [...] ובין שמדובר בכך שמאורחות הצדדים ומהתנהגותם ניתן להעלות כוונה לאימוץ שיטת הצמדה כזאת [...]. אך בהיעדר הסדר פרטי חל הדין הרגיל, שעל החיוב בשקלים מיתוספים ריבית והצמדה על-פי הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 [...]. מקור החוב נושא ענייננו אינו בהסכם, לא מפורש ואף לא משתמע, אלא בהסדר סטאטוטורי המטיל על רשויות התכנון חובת פיצוי בגין פגיעה במקרקעין. חובת רשויות התכנון לפצות בגין פגיעה כזאת אינה יכולה להימדד במטבע חוץ. בכך שהשמאים העריכו את שווי המקרקעין, לפני התכנית הפוגעת ואחריה, בערכים דולריים אין כדי לשנות את פני הדברים. השימוש בערכים דולריים כאמת-מידה להערכת השווי של מקרקעין הוא מקובל ורווח. אך חיוב הרשויות בתשלום פיצויים צריך וחייב להימדד ולהיקבע בשקלים."

באשר למרכיב הריבית – ייעשה כאמור בסעיף 8 לעיל.

___________

הערה: קיים פסק דין חלקי בשאלת החבות.