אם יש לגורמים המתריעים מידע קונקרטי על מישהו שזומם משהו, שיפעלו במהירות כדי להביא למעצרו ולמניעת הפשע. אם אין להם מידע כזה, מוטב שישתקו. התרעות כוללניות לא רק מכתימות את המאבק הדמוקרטי נגד העקירה ולא רק מונעות דיון אמיתי ונוקב במשמעותה של תוכנית ההתנתקות ובהשפעותיה – הן גם מעכירות את האווירה, מעלות את המתח, ועלולות לספק עילה ודחף לכל מיני קיצונים תמהונים רודפי-פרסום-בכל-מחיר.

אולי יש מתריעים קולניים שדווקא מעוניינים לכבול את המאבק נגד העקירה בתדמית של מאבק בלתי לגיטימי. אולי יש ביניהם כאלה שדווקא נוחים להם דיבורים על "הסתה" היוצרים הסטה של סדר היום מן הדיון המעמיק - והמתבקש – בתוכניתו החד-צדדית של שרון. אבל האם שירותי הביטחון, השותפים לגל ההתרעות, לא הפיקו את הלקח הראוי מרצח יצחק רבין?

גם כרמי גילון, שהיה ראש השב"כ ממרץ 1995 עד פברואר 1996, התריע על רצח רבין חודשים מראש. הוא לא התבייש להתפאר בכך השבוע כשהתראיין כ"מומחה" לענייני רציחות פוליטיות, כאילו עדיין אינו מבין את הכשל החמור: הוא התריע, כן, אבל תפקידו של ראש שירותי הביטחון אינו להתריע על סכנה אלא למנוע אותה. במקום לכנס את עורכי העיתונים ולספק להם כותרת ראשית דרמטית על הפרופיל המשוער של הרוצח ("מתנקש בודד, לא תושב יש"ע), היה על גילון לעצור את יגאל עמיר – פעולה שהייתה, כפי שהתברר בחקירת ועדת שמגר, אפשרית בהחלט לאור מה שאנשי האגף הלא-ערבי בשב"כ ידעו על הסטודנט מהרצליה מפי הסוכן "שמפניה" וממקורות נוספים.

זאת מדינה קטנה, הימין הקיצוני זעיר, ובעבודת מודיעין מאומצת מסוגל השב"כ של היום לעצור את מי שצריך, אם אכן צריך. אבישי רביבי עסק בפרובוקציות כגון הפצת כרזות הפוטומונטאז' של רבין במדי קצין נאצי, ולדברי המשטרה מודיע שהושתל מטעמה הוא שהדפיס והפיץ בחודש שעבר את הסטיקר: "שרון, לילי מחכה לך". אבל סוכנים כאלה יכולים, אם מפעילים אותם כראוי, לספק מידע חשוב ולהציל את החברה הישראלית מאסון נוסף.

אין גורם המעוניין בעצירת המסוכנים האמיתיים יותר ממחנה מתנגדי העקירה, שהשמועות על "פשעים מונעי התנתקות" עלולות להרוס את מאבקו הלגיטימי. האפשרות שההתרעות יתממשו מפחידה את המחנה הזה לא פחות מכפי שהיא מפחידה כל ישראלי שפוי באשר הוא.

פורסם לראשונה באתר של YNET