ביום פקודה יארזו מרבית אחינו בגולה הדוויה את מיטלטליהם, ויפקידו אותם בידיה האמונות של חברת ההובלה. הם וילדיהם יעלו למיניבוס והשיירה תצא בדרכה למעון החדש באשקלון או בגליל או במרכז הארץ. יזילו דמעה, ייפרדו מהבית, צילום אחרון למזכרת.

ביום פקודה יעלו הסרבנים על גג ביתם, מסורת עתיקה מימי ימית העליזים. אחרים יכבלו עצמם באזיקים אל הבית האהוב או ישתרעו על הדרך המובילה לישוב. שלושה ימים ושלושה לילות יצלמו ערוצי החדשות את מאבקם האבוד. עיתונאי א' יזכיר את מצדה, עיתונאית ב' תראיין אם שכולה, וצלם ג' ישדר לאומות העולם את תעודת גבורתם.

עשרה שוטרים יפקחו על אריזת המיטלטלין בידיה האמונות של חברת ההובלה. שלושים שוטרים יעלו בכוח סביר אותם ואת ילדיהם למיניבוס, והשיירה תצא בדרכה למעון החדש באשקלון או בגליל או במרכז הארץ. יזילו דמעה, ייפרדו מהבית, ויבקשו מהדודה להסריט בוידיאו את השידור החי מערוץ החדשות.

על שום שככל שתגבר הסרבנות וככל שתארך, כך ייאלצו ארצות הברית ומדינות אירופה לשלם מחיר דיפלומטי גבוה יותר תמורת הנחישות וההתמדה.

הפרה של הממשלה מעונינת להיניק בחלב הסרבנות יותר מכפי שהעגל של אחינו האובדים מסוגל לינוק.

ביום פקודה יתייצבו אלפי שוטרים וחיילים למלא את חובתם. מי ששירותו במשטרה או בצבא הוא מטה לחמו, לא יכרות את השולחן עליו סמוכה משפחתו. מי ששירותו בצבא הוא כאיש מילואים או שירות חובה, לא יסתכן במאסר ממושך תמורת מאבק אבוד. הלא גם הוא עבר לדירה חדשה וגדולה יותר רק פני שלוש שנים, וחג את חנוכת הבית בתופים ובמצלתיים.

ביום פקודה יימצאו סרבנים בקרב כוחות הביטחון, שמטעם כזה או אחר יבחרו לשלם בחירותם ובממונם תמורת השקפתם ואמונתם. והשמש תזרח, והשמש תשקע, ותהליך הפינוי יימשך בלעדיהם.

העיתונאים יראיינו, השופטים ישפטו, הרבנים יפסקו פסקי הלכה סותרים, והממשלה תשמח ותעלה את רף המחיר הדיפלומטי.

מפלגות השמאל, הימין, המרכז, הדתיים, הציונים והאנטי-ציוניים יכבירו מלל על תופעת הסרבנות. אנשי רוח יחוו את דעתם בתקשורת, והעיתונאים ירבו להג.

זו אינה "תופעה" של סרבנות. זו אינה תנועה חברתית שתתקיים לאחר סיום תהליך הפינוי, משום שלא יהיה עוד למה לסרב. זו אינה תנועה פוליטית שתתמודד לכנסת עם מצע של "סרבנות". זה אינו כוח צבאי שמאיים לתפוס בכוח הזרוע את השלטון במדינה.

זו איה תופעה, זהו קונצנזוס בשתיקה (ואולי בהסכמה מילולית מפורשת) בין קבוצות שונות - פוליטיקאים, אנשי דת, רודפי כוח, שוחרי ממון, אוהבי פרסום, ועיתונאים צמאי סנסציות, המבקשות להשיג הון פוליטי, מעמד ויוקרה או רווח כלכלי מההפקה התיאטרלית הגדולה ביותר מאז שוך המלחמה בעיראק.

אז יש למה לחכות, לראות את התמונות ולשמוע את הקולות, למען נוכל לספר לנכדינו שטרם נולדו, שפעם, כשסבא וסבתא היו צעירים...