ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 21/10/2019
גרסת הדפסה

בש"א 20809/04 - מחוזי, ביטול הפקעה

מרדכי יהודה ואח' נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו ואח'


1/3/2005

בש"א 20809/04

1. מרדכי יהודה

2. חיים משה

נגד

1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה עכו

2. עירית עכו

בית משפט מחוזי

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים - חיפה

בפני כבוד השופטת ש' וסרקרוג

[1.3.2005]

פסק דין

1. עניינה של העתירה מתן צו המורה על ביטול ייעוד להפקעה של חלקים מחלקות העותרים - חלקה 58 בגוש 18107 הגובלת בדרך 38 ובדרך 25, שהיא בבעלות העותר מס' 1 (להלן: עותר 1 או מר יהודה) וחלק חלקה 59 באותו גוש הגובלת בכביש 38, בבעלות העותר מס' 2 (להלן: עותר 2 או מר משה חיים). המקרקעין הנ"ל המיועדים להפקעה, יכונו להלן: החלקות - בעיקר מחמת שיהוי והזנחה רבתי במימוש ההפקעה, וכן לאור שינוי משמעותי ומהותי בצרכי העיר.

משיבה מס' 1 (להלן: הוועדה המקומית) אמורה לבצע את ההפקעה והחלקות אמורות להירשם על שם המשיבה מס' 2 (להלן: העירייה).

2. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הגישו העותרים על דעת באת כוח המשיבות ראיות נוספות על דרך של צירוף תמונות להשלמת טיעון במסגרת בש"א 20809/04. אלה התקבלו לתיק והיו לחלק מן הראיות, על פי החלטה מיום 12/7/04. לעניין מועד ההחלטה, יש לציין כי התמונות לא צורפו לבקשה המקורית.

כמו כן לאחר סיום הדיון שלח הבן של העותר מס' 1, מר אליהו יהודה פניה ישירה, שלא באמצעות בא-כוחו ששהה באותה עת בחו"ל, לבית המשפט במסגרת תיק בש"א 1168/03, וזאת בנוסף להשלמת הטיעון שנעשתה על ידי הצדדים. עותק מהודעה זו היה על העותרים להמציא למשיבים (ראה החלטה מיום 6/11/03). גם פניה זו הייתה לחלק מן הראיות בפני.

בנוסף ביום 15/7/04 צירפה באת כוח העותרים פסק-דין שניתן בעניין דומה, לטענתה, בבית משפט לעניינים מינהליים בתל-אביב - עת"מ 1384/04 (ג'י פרידמן ואח' נ' עיריית רעננה ואח', ניתן ע"י כב' השופטת שרה גדות ביום 29/6/04, להלן: פס"ד ג'י פרידמן).

המצב התכנוני וההליכים הקודמים:

3. ביום 12/7/72 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/1619 (י"פ 1933 מיום 12/7/73, עמ' 2033) המכונה תוכנית "רובע דבורה עכו מזרח" (להלן: תוכנית רובע דבורה). יוזמת התוכנית הייתה המדינה באמצעות משרד השיכון.

על-פי תקנון התוכנית יועדו החלקות להפקעה לצורכי ציבור לטובת הרחבה ושינוי תוואי של שתי דרכים ציבוריות המצטלבות בצומת דרכים בצמוד לבית של מר יהודה.

שתי הדרכים המוצעות להרחבה הן דרך מס' 38 שכיוונה הכללי מזרח-מערב (להלן: דרך 38). דרך זו על-פי התוכנית יועדה לשמש עורק תחבורה ראשי החוצה את העיר ודרך נוספת 43 (העותרים ציינו דרך 25 והמשיבות עמדו על הטעות, המספור הנכון הוא כביש 43 ולא 25). להלן תכונה תוכנית זו "תוכנית ההפקעה".

החלקות שיועדו להפקעה אמורות היו להיות מופקעות על-ידי הוועדה המקומית ולהירשם ע"ש העירייה, לפי סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה).

בהתייחס לחלקת העותר 1 בוצעה ההפקעה ודבר פרסומה נעשה בילקוט פרסומים 4232 (מיום יג באב התשנ"ד - 21/7/1994). הזכויות בשטח שהופקע נרשמו על שם העירייה (ראה נספחים א-ב' לכתב התשובה).

3.1 בהתאם לתקנון התוכנית, מייעדת תוכנית ההפקעה רצועת קרקע ברוחב של 5 מ' לכל האורך מתוך חלקות העותרים לטובת דרך 38 ורצועה של קרקע ברוחב של 5 מ' לכל האורך מחלקת מר יהודה לטובת הדרך 43.

שני הכבישים הנ"ל 38 ו- 43 יהוו עורקי תחבורה ראשיים.

העותרים טענו כי תיקון ההפקעה כולל גם הפקעה של חלק מבית העותר 1, עובדה זו מוכחשת על ידי המשיבות ולא הוכחה. כפי שיובהר בהמשך, לא עולה מן התוכניות שהוגשו, כי ההפקעה כוללת חלק מבית עותר 1.

3.2 על החלקה המיועדת להפקעה הציב בנו של עותר מס' 1 מכולה ששימשה לו למשרד. בגין כך הוגש כתב אישום, ובדיון שהתקיים ביום 4/5/99 חויב בנו של עותר 1 להרוס המבנה בתוך ששה חודשים. בנו של עותר 1 נשפט בגין כך במסגרת ת"פ 3649/01 בבית משפט השלום בעכו. בינתיים פונתה המכולה והיא אינה קיימת עוד בחלקה. המכולה נמצאה על השטח שיועד להפקעה.

התוכנית אושרה למתן תוקף בשנת 1973. הדרך שתוכננה עברה בחלקה במבנים קיימים וזאת מתוך כוונה לקשור בין החלקים המזרחי והמערבי של העיר עכו. מדובר בשכונה ותיקה, כאשר המבנים הקיימים בחלק משטחי התכנון היו של עמידר או של המדינה. התכנון לקח בחשבון פינוי בתים שהיו מאוד קטנים, כעולה ממכתב מהנדס העיר מיום 6/12/76 (נספח יא לכתב התשובה). הדרכים לא תוכננו עם הנהלת רכבת ישראל, אבל התיאום צריך היה להיעשות עם תכנון הכביש (ראה מכתבו של מהנדס העיר דאז מיום 17/1/73 אל מהנדס רכבת ישראל, נספח יב' לכתב התשובה).

החלקות ב"שטח לשיקום":

4. אין חולק כי על-פי התשריט הנלווה לתוכנית רובע דבורה מצויות חלקות העותרים באזור מגורים ג' שהוא "שטח לשיקום". ולכן, גם אם העלו את אחוזי הבנייה בכלל המקרקעין שסווגו כאזור מגורים א' ו- ב', אין ההקלות חלות על חלקות העותרים. התוצאה היא הקפאה מוחלטת מבחינה תכנונית של חלקות העותרים.

עוד אין חולק כי חלק מן הבקשות להיתרים שהוגשו על-ידי העותרים, לא נענו.

4.1 העותרים הגישו בקשות להיתר אבל לא ניתן לאשרם בהיותן נוגדות את המצב התכנוני התקף. עוד בשנת 1984 הודע לעותר 1 על-ידי המינהל, כי לא ניתן לאשר תוספת בניה. יחד עם זאת בקשה להחלפת גג ופתיחת חלון אושרה לעותר.

העותר 2 הגיש בקשה לתוספת בניה שנחתמה על המינהל, ואולם ב- 18/10/95, הובהר לו כי הבקשה אינה יכולה להתקבל בשל העדר תיאום למצב התכנוני (ראה נספח יד' לכתב התשובה).

4.2 העותר 2 הונחה להגיש תב"ע למתחם, אך לטענת המשיבות לא עשה כן. על-פי טענתו (מכתב הפניה של בנו אליהו יהודה), הגיש העותר 1 תוכנית מפורטת נקודתית, שלא נדונה.

המשיבות ניסו לגרום למשרד השיכון להגיש תב"ע שתאפשר בנייה בשטח נשוא העתירה (ראה נספח טז' לכתב התשובה), וכן הייתה פניה של הועדה המקומית באמצעות יו"ר ועדת המשנה למינהל, בנושא האמור (נספח יח' לכתב התשובה), אך הם לא יזמו תב"ע.

כשנוכחו המשיבות לדעת שהנושא לא מקודם, וכי גם הדיירים לא עשו דבר כדי להגיש תב"ע, הכינו המשיבות תוכנית בעצמן.

4.2.1 תוכנית בהכנה מס' ג/12306 מבנן העלייה תכנית שינוי למתאר ג/3658:

הוועדה המקומית הכינה תב"ע חדשה כדי לנסות ולהסיר את מגבלת הבנייה בחלקות בהיותן באזור "שטח לשיקום". מטרת התכנית לבטל את האזור לשיקום וכן להביא לשינוי יעוד למגורים א' בעכו. תכנית זו מהווה שינוי לתכנית המפורטת ג/3658, עם מתן עדיפות, בכל מקרה של סתירה, לתכנית מבנן העלייה. עם אישור האמור, יוכלו העותרים לבנות. תוכנית זו ג/12306 מדברת על דרכים ברוחב 25 מ' תוך התאמה לאפשרות להרחבת הבנייה.

הודעה על התכנון האמור העבירה האדריכלית לבנת רביץ לעותר 2, מר חיים משה. ממכתב זה עולה כי מר חיים משה סירב לחתום על התכנית, והתנה זאת בין היתר בביטול הרחבת דרך רחוב העליה, וכמו כן ביטול ההפקעה ממגרשו. באותו מכתב הבהירה האדריכלית כי לא תוכל לקבל את התנאים האמורים.

מכתב נוסף שנשלח בקשר לתכנון האמור, הוצא למשרד ב"כ העותרים, עורך דין יוסף סגל ביום 30/3/03. באותו מכתב חזר מהנדס העיר והבהיר, כי העירייה לא תוכל לבטל או לצמצם את רוחב דרך 38 מאחר שהיא מהווה עורק תנועה חשוב בתוכניות הקיימות והעתידיות לפיתוח העיר.

חלק קטן מאותה דרך, על פי אותו מכתב שונה או הוסט לאור מציאת תוואי חדש של דרך אורכית שתתחבר לשכונת אגרוף דרום, ואולם למעט האמור, תכנית ג/5706 אינה מבטלת דרך זו. עוד הוסבר באותו מכתב כי הסדרי התנועה הקיימים כיום במעגל התנועה בצומת הרחובות עליה ושושן הינו הפתרון התנועתי המועדף והתקף על פי התוכניות, ולכן נדרש העותר לחתום על התכנית, ובהעדר חתימה חל עיכוב בקידומה.

העותרים עומדים על טענתם שגם לאור תוכנית זו יש לבטל את ייעוד החלקות ולבטל ההפקעה, שאם לא כן, זכותם לבנות תצומצם, גם לאחר שתוכנית זו תאושר ותכנס לתוקף.

המשיבות מבהירות כי תכנית זו תאפשר מחד גיסא, בניה על ידי העותרים ומאידך גיסא, ביצוע הדרכים ברוחב המתאים, כדי שתשמשנה לייעוד המתחייב ולטווח ארוך.

תוכניות נוספות החלות על החלקות ו/או על שטחים גובלים:

5. תוכנית רובע דבורה אושרה, כאמור, למתן תוקף בשנת 1973. חלפו שמונה שנים. לטענת העותרים בתקופה זו לא ביצעו המשיבות דבר בקשר ליעוד של הקרקעות להפקעה. לאחר תוכנית זו תוכננו תוכניות נוספות. לעמדת העותרים היה בתוכניות אלה לשנות או לבטל את כביש 38, ולכן אין עוד מקום להשאיר את תוכנית ההפקעה לצורך תוואי זה בחלקות העותרים. המשיבות טוענות, כי התכנון לשתי דרכים כעורקי תחבורה, נותרה בעינה, גם אם התוואי של הכביש הוסט במקטע מסוים, וגם אם במקטע אחר, בוטל.

התכנון המקורי, בדבר דרכים כעורקי תחבורה נותר בעינו.

כדי לבחון אם אכן נזנחה תכלית ההפקעה, ראוי לפרט את התוכניות השונות תוך התייחסות להשפעתן על הדרכים 38 ו- 43, לרבות התוואי המעודכן שלהן.

5.1 תוכנית ג/3658 – תוכנית הטבת תנאי דיור:

תוכנית ג/3658 פורסמה למתן תוקף ביום 25/2/81, והיוותה שינוי לתכנית רובע דבורה (תוכנית ג/1619), וכונתה "תוכנית הטבת תנאי דיור ברובע דבורה". תוכנית זו לא היטיבה עם העותרים, מאחר שהותירה את סיווג אזור מגורי העותרים כ"אזור לשיקום", מה שהקפיא את אפשרויות הבנייה בחלקות.

תוכנית ג/3658 באה להגדיל את אחוזי הבנייה מ- 27.5% ל- 70% (ראה נספח יז' לכתב התשובה). על אף שתוכנית זו לא סייעה לעותרים היא סייעה לתושבים רבים אחרים מתחום התוכנית המשתרעת על מעל 1700 דונם.

עיקר טענת העותרים היא כי נזנחה הכוונה להפוך את כביש 38 לעורק תחבורה ראשי, ובוטל לטענתם הצורך בהרחבת הצומת המחבר בין כביש 38 ל- 43.

טענת המשיבות היא, שתכלית התוכניות נותרה בעינה, אלא שהמימוש של התוכנית אינו מיידי.

5.2 תוכנית ג/3012 – עוקף עכו:

ביום 2/8/88 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/3012 "תוכנית עוקף עכו" היא התוכנית המתווה את תוואי כביש עוקף עכו הנמצא ממזרח לחלקות העותרים ובכמה מאות מטרים מהם ומטרתה לייעד את השטח המותחם להקמת גשרים, גשרונים והסדר הסתעפויות וצמתים.

על-פי סעיף 10 לתקנון במקרה של ניגודים יכריעו הוראות התוכניות הנ"ל.

לטענת העותרים העובדה שבתוכנית עוקף עכו לא נזכר כביש 38, מורה על כוונת שינוי התוכנית וביטול הכביש. המשיבות דוחות את הטענה, ועומדות על טענתן, כי התוכנית לא ביטלה את כביש 38.

המשיבות הבהירו, כי תוכנית זו מטרתה להסדיר את כבישי מע"צ ואינה יורדת לפרטי פרטים תחבורתיים של פרטי התחברות עם דרכים אחרות, ולכן אי אזכור של כביש 38 אינו אומר דבר. העובדה שיש מעבר חקלאי אינו מבטל את הכביש 38 כתוואי של עורק ראשי.

5.3 תוכנית ג/5706 - נאות מוריה:

ביום 26/8/90 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/5706 – "נאות מוריה". גם מתוכנית זו מבקשים העותרים ללמוד על ביטול כביש 38, כך שממערב לכביש עוקף עכו, לא יהיה כביש 38 ויש כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38, וזאת בנוסף לכך שכביש 38 אינו עוד עורק ראשי.

המשיבות מכחישות כי תוכנית נאות מוריה מראה על כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38. גבול התוכנית הנ"ל אינו מעיד על ביטול הדרך. נהפוך הוא כביש 38 מסומן ברוחב 25 מ' כעולה גם מן המקרא בצבע חרדל, וכל הדרכים מסומנות לרבות הכביש העוקף (סעיף 31 לתשובת המשיבות).

5.4 תוכנית ג/4940 - מבנן החרשה:

ביום 5/7/87 פורסמה למתן תוקף ג/4940 "תוכנית מבנן החרשה", גם תוכנית זו מבטלת לדעת העותרים קטע גדול מדרך 38 ממערב לצומת הכבישים 38 ו- 25.

מהנדס העיר הבהיר שאין כל כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38. גבול התוכנית הנ"ל אינו מעיד על ביטול הדרך. חלק מהדרכים ההיקפיות וחלק מרוחבן מצויות מחוץ לגבול התוכנית, אך אין בכך כדי לשנות את התוכנית האמורה.

על פי תצהירו של מהנדס העיר ממזרח לכביש העוקף מתוכננת שכונה בשם "סביוני עכו" ובעתיד דרך 38 תוביל ותקשור חלק זה של העיר עם חלקי העיר האחרים (סעיף 29) וביניהם גם לשכונה "דבורה".

מהנדס העיר הוסיף והבהיר כי תוכנית "מבנן החורשה" אכן משנה את תוואי הדרך, אך אין שינוי ברוחב הדרך. השינוי בוצע באותו חלק בו התוואי תוכנן לעבור על בתים קיימים ומאוכלסים. התוכנית האמורה תוכננה על ידי משרד השיכון שביקש להימנע מפינוי דיירים ונתן פתרון להסטת התוואי. מכאן שלא מדובר בביטול קטע משמעותי מן הכביש אלא בהסטתו, תוך השארת הכביש כעורק תחבורתי קיים.

5.5 תוכנית ג/9458 - אגרוף דרום:

ביום 12/1/98 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/9458 תוכנית "אגרוף דרום" גם תוכנית זו, לטענת העותרים, ביטלה קטע ניכר וארוך מתוואי כביש 38 כפי שתוכנן בתכנית רובע דבורה כעורק ראשי, לא ממזרח לחלקת העותרים וגם לא ממערב להן.

עוד מדגישים העותרים כי ביצוע של עבודות שיפוץ המתבצעות לאורך השנים מצביעות על הסדרי תחבורה אחרים, ולכן לעמדתם אין כל כוונה לסלול את כביש 38. בנסיבות אלה ותוך הפניה לפסיקה סבורים העותרים שאין עוד מקום להמשיך ולייעד את החלקות להפקעה.

מהנדס העיר חזר והבהיר כי גם בקטע זה התוואי שונה עקב מבנים קיימים ומאוכלסים, וכן כדי להתאים את התוואי לזה שהותווה בתוכנית "מבנן החורשה". גם כאן אין שינוי ממהות ייעוד הכבישים לעורקי תחבורה.

המשיבות מסכימות שנעשו עבודות שיפוצים אך אין בעובדה זו לשנות מתכלית הייעוד.

במפגש הרחובות עליה/בן שושן שהוא מפגש הדרכים 43 ו- 38 בוצע מעגל תנועה ואופן הביצוע הותאם למציאות בשטח, אך מדובר בביצוע זמני והביצוע הסופי יבוצע על-פי התוכניות במקום. מה עוד שהמצב הקיים מהווה מפגע תחבורתי שיש לטפל בו. במקביל, משרד השיכון הרחיב את כביש 43 (צומת בן שושן/דבורה הנביאה) על-פי התוכניות התקפות. כמו כן בחלק הצפוני של דרך 38 הוכנה תשתית להרחבה למלוא הדרך, שכן זו דרך חיונית כעורק תחבורה עיקרי.

6. במהלך הדיון נשאל מהנדס העיר אם ישנה מפה בה אפשר לראות את תוואי הדרכים על-פי תוכנית רובע דבורה, על כל השינויים שנעשו בתכנון (ראה עמ' 2 ש' 14-16 לפרוט') ובתשובה הוצגה תוכנית אב לכבישים לרבות העדכונים הנדרשים לפי התוכניות הנוספות, וכאשר זו כוללת גם את הטבלאות לפי התוכניות התקפות לרבות תוכנית אגרוף הדרום (ראה עמ' 3 החל משורה 10 לפרוט').

על גבי אותה תוכנית הצביע מהנדס העיר על תוואי הדרכים הקיים ועל מיקום הכבישים כאשר אלה גובלים בחלקות של העותרים (עמ' 3 לפרוט', ש' 12 ואילך). ככל שבוצעה הסטה של דרכים עקב בתי מגורים קיימים, לא היה בכך כדי לשנות את הצורך בעורקי התחבורה האמורים. תוואי הדרכים סמוך לבית העותרים נותר בעינו ולגביו לא חל כל שינוי (שם, בעמ' 3 לפרוט').

התוצאה היא, שתוכנית אב לכבישים שהוכנה בשנת 1995 המבוססת על תכניות בנין עיר קיימות השאירה את כביש 38 כעורק תנועה חשוב המחבר בין החלק המזרחי של העיר והחלק המערבי דרך רחוב דושניצקי או דרך מעבר תת קרקעי עתידי.

טענות בעלי הדין:

7. לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה על הסף, בהיות העתירה נוגעת לתוכנית תקפה מזה עשרות בשנים. התוכנית אושרה עוד בשנת 1973.

כמו כן מדגישות המשיבות כי אם תתקבל העתירה, לא יוכלו העותרים לבנות בעתיד, שכן אם יגישו תוכנית שתכלול תכנית בניין עיר שתכלול דרכים צרות מהמתוכנן, סביר כי תוכניתם לא תאושר מאחר שיהיה בה לפגוע בפתרונות תחבורתיים בעתיד במיוחד כאשר קטעים מהדרכים הוכשרו למלוא הרוחב המתוכנן שלהן.

לגופו של עניין, עומדות המשיבות על הטענה כי יש צורך בהרחבת הכבישים נשוא העתירה, ההפקעה אינה מתוכננת לגבי חלק מן הבית, ואינה כוללת אותו. לא מדובר בהפקעה של בניין קיים, הדבר עולה בברור ממפת המדידה. עוד מובהר כי הכביש שמדובר בו הוא כביש 43 (ולא כביש 25, וכי רוחבו 25 מ').

המשיבות מדגישות עוד, כי בפועל אותם מבנים המצויים על שטחים המיועדים לדרכים, כבר נהרסו לפחות בחלקם, כך למשל בהמשך רחוב העלייה, וכי התוואי שהוצע היה המתאים ביותר ובקטע הרלוונטי לחלקות לא היה צורך בהריסת מבנים למעט בחלקה 97 ששם נהרס מבנה לצורך הדרך.

המשיבות מתייחסות גם לטענה בדבר שיהוי בטיפול של המשיבות, ומפנות למהלכים שנקטו במהלך כל התקופה. עוד מדגישות המשיבות כי בתוכנית ההכנה "מבנן העלייה" יהיה למעשה לפתור הן את בעיית הדרכים והן את בעיית מימוש זכויות הבניה, וכי כל עיכוב בשלבי הטיפול בתוכנית זו, הוא פועל יוצא מאי חתימת הבעלים, לרבות העותרים, על התוכנית.

8. העותרים טוענים לאפליה בהשוואה להשפעה של התכנון על בעלי קרקעות אחרים. כמו כן מדגישים את הפגיעה החמורה בזכות הקניינית שניתנה להם. לעמדתם, תוואי הדרך 38 בוטל או שונה ואין עוד להשאיר דרך זו, כעורק ראשי דווקא בחלקתם.

דיון ומסקנות:

9. יש להבין שהבחינה היום של המצב התכנוני התקף אינה נעשית אם תוכנית ההפקעה ראויה או שמא ניתן היה לתכנן את הדברים אחרת – ככל שקיימת טענה זו הנתמכת בהצעה לתכנון אחר על דרך הצגת תוכנית אלטרנטיבית, וככל שניתן לברר הטענה בשלב זה, על אף חלוף הזמן מאז נכנסו התוכניות השונות לתוקף, צריכה הטענה ויכולה להתברר בפני רשויות התכנון.

השאלה הצריכה הכרעה כשאלה עיקרית בתיק דנן היא, אם יש ראיות המורות על כוונת מימושה של תוכנית ההפקעה המקורית בהתייחס לדרכים כעורקי תחבורה. במסגרת בחינה זו יש גם לבדוק אם התוכניות הנוספות ביטולו או שינוי את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה.

הראיות שהוצגו מורות, כי התוכניות הנוספות לא שינו את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה, וכי המשיבות אכן מתכוונות לממש את תוכנית ההפקעה.

ניסיונם של העותרים להסתמך על תמונות אינה יכולה לעמוד כנגד תוכניות תקפות והתשריטים שצורפו לאלה. ככל שישנם שינויים בתוואי הדרך, כפתרון סופי, אלה נתמכים בשינוי בתוכניות. ככל שקיימים שינויים תוך סטייה מתוכניות קיימות, יש לראות את ההסדרים הקיימים בפועל כפתרון זמני.

ההיבט המשפטי:

10. כפי שהובהר בעת"מ (חי') 1065/03 (בונשטיין ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה - "שומרון" ואח', ניתן ביום 23/12/04, לא פורסם, להלן: פס"ד בונשטיין), יש להבחין בין הפקעה לפי חוק התכנון והבנייה לבין הליכי ההפקעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) כאשר מדובר בהפקעה לפי חוק התכנון והבניה - בהבדל מהפקעה לפי פקודת הקרקעות ששם ההפקעה אינה מותנית בתכנון מוקדם ונלווה – בחוק התכנון והבנייה מדובר בשני הליכים נפרדים: האחד, דיון בתוכנית ואישורה, לרבות קביעת יעוד המקרקעין במסגרת אותה תוכנית. ההליך השני והנוסף הוא, הפקעת המקרקעין המיועדים בתוכנית לצורכי ציבור. סעיף 189 לחוק התכנון והבניה מבהיר כי סמכות ההפקעה לפי החוק קיימת במקום שבו ישנו תכנון מתאים ושינוי יעוד של המקרקעין מכל יעוד, לצורכי ציבור. משהתקיימו שני התנאים האמורים, השלב השני של הליך ההפקעה יהיה שלב הביצוע, בייעודם של המקרקעין לצורכי ציבור.

השלב הראשוני הוא אפוא במהותו שלב תכנוני, ואילו השלב השני הוא במהותו קנייני (ראה א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין (מהדורה שישית, תשס"א-2001) עמ' 56).

קיומם של שני השלבים הוא חיוני ומכריע. גם כאשר מתעוררת שאלת ביטול ההפקעה ושינוי הייעוד, יש לראות את הסעד "להחזרת המצב לקדמותו" על שני השלבים שבו. החזרת המצב התכנוני, הקודם לתוכנית אשר ייעדה את החלקות לייעוד ציבורי לצורך הפקעה, יכול וצריך להתברר במסגרת רשויות התכנון והבנייה.

כפי שהבהרתי בפס"ד בונשטיין כל אחת מן ההחלטות האמורות - ההחלטה התכנונית וההחלטה לביצוע ההפקעה - אינן בהכרח מבוססות על אותם טעמים. כך למשל, אין מניעה כי תבחן תוכנית לפיה תוואי הכבישים יסטה ממקומו גם בשטח החלקות, ואילו הייעוד לקיומם של כבישים, יישאר בעינו.

עוד הובהר שם שמחלוקת הנוגעת לזניחת תכלית ההפקעה וכפועל יוצא לעתירה לביטולה של ההפקעה מוגשת לאחר חלוף פרק זמן משמעותי מאז התכנון, ובנסיבות אלה גם כאשר ייעתר בית המשפט לבקשה לביטול ההפקעה - ואין זה המקרה - לא בהכרח יאשר בית המשפט ביטול של יעוד המקרקעין המיועדים להפקעה, שהרי שינוי כאמור נוגע לשלב התכנוני, ובטרם יכריע בית המשפט בנושא, ראוי כי יבחן על ידי רשויות התכנון.

11. ההלכה שנקבעה בשאלת בטלות ההפקעה היא אם המטרה הציבורית ששמשה בסיס להפקעת המקרקעין חדלה מלהתקיים. במקרה כזה ככלל ההפקעה מתבטלת, ובעל המקרקעין זכאי להשבתם. הלכה זו נוגעת לגבי הפקעה לפי פקודת הקרקעות (בג"ץ 2390/96 קרסיק נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד נה(2) 625, 706ב-ג, להלן: פס"ד קרסיק). כלל דומה חל לגבי ההפקעה לפי חוק התכנון והבנייה (ראה סעיפים 195(2) ו- 196א לחוק התכנון והבנייה).

תוצאה זו היא פועל יוצא לאותם מקרים בהם נקבע כי מטרת ההפקעה נזנחה, וכי אין עוד בכוונת הרשות לממש את המטרה המקורית של ההפקעה. הנתון ההכרחי לבחינת הנסיבות הנדונות הוא, שיהוי החורג מגדר הסביר, ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו, שאם לאחר חלוף פרק זמן משמעותי ביותר לא הושלם יעוד המקרקעין, הרי שיש להניח שזה לא יבוצע עוד. ואולם, נתון הוא בגדר חזקה הניתנת לסתירה. "שיהוי" אינו נתון בלעדי או מכריע, לצידו יש לבחון גם את הנסיבות התכנוניות שבעטיין טרם מומשה המטרה המקורית, כמו גם את סבירות מימושה של ההפקעה. כאשר המסקנה המתבקשת היא שהתכלית המקורית של ההפקעה עומדת בעינה - ולעניין זה יש משקל נכבד למצב התכנוני של המקרקעין - וטרם הגיע שלב של מימוש תכלית ההפקעה, יש לבחון שיקולים נוספים הנוגעים למידת הנזק שנגרם לפרט, במיוחד כבעל זכות במקרקעין, כדי למצוא את נקודת האיזון שבין בחינת הנזק שנגרם לבעל המקרקעין כתוצאה מן השיהוי, והנזק שיגרם לציבור עקב ביטול ההפקעה (ראה סעיף 15 לפס"ד בונשטיין).

12. הטענה לשיהוי בלתי סביר וביצוע הפקעה, אכן יכול שישמש נימוק להצדיק ביטולה של ההפקעה (בג"צ 465/93, 1135 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 631ב) אולם נימוק השיהוי, כנימוק יחידי אינו יכול להכריע במחלוקת האמורה, במיוחד כאשר המונח "סביר" נבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בהתייחס לגורם "השיהוי" במימוש ההפקעה, יש לקחת בחשבון שמועד ביצוע ההפקעה וקביעת סדרי עדיפויות לרבות הקצאת משאבים נתונים לשיקול דעתה של הרשות המינהלית הנוגעת בדבר עת"מ 1009/00 (עוז ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא ואח', תק-מח 2001 (4), 1313, ניתן ביום 31/12/01, להלן: פס"ד עוז).

ועוד, תוכניות מעצם מהותן מיועדות לא רק לזמן הווה אלא גם תכנון אורבני הצופה פני עתיד, ולכן ככלל יש "שיהוי" אובייקטיבי בין השלב התכנוני לשלב הביצועי של אותה תוכנית (בג"צ 1636/92, 4790 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ת"א, פ"ד מז(5) 573, 582ז).

במסגרת השיקולים אם למרות השיהוי החורג מגדר הסביר, יש לאפשר את מימוש תוכנית ההפקעה, נבדקת גם שאלת הנזק שנגרם לבעלי המקרקעין.

ומן הכלל אל הפרט:

13. בענייננו, בדומה לפס"ד עוז מדובר בהפקעה של רצועה מחלקה קיימת (רצועת 5 מ'). לא מדובר בהפקעה של חלקה שלמה. מה עוד שההפקעה נעשית לצורך הרחבת עורקי תחבורה, מצד אחד, וקיימת תוכנית בהכנה המאפשרת בניה לבעלי הקרקע לרבות לעותרים, מצד שני.

גם אם חלו שינויים בפסיקה בנושא ההפקעה, האפשרות להפקיע קיימת, היא חשובה ויש לאפשר לרשויות מוסמכות לבצע תכנון ושינוי לטובת כלל הציבור, תוך צמצום אפשרי של פגיעה בזכות קניינית של בעלי המקרקעין עליהם חלה תוכנית ההפקעה.

ככל שקיימת מטרה ציבורית - והתווית דרכים כעורקי תחבורה ראשיים, הוא צורך תחבורתי ואיכותי חשוב - יש לאפשר את מימוש התוכנית.

כדי לדון בשאלה אם יש מקום לבטל את ההפקעה יש לבחון לא רק את שאלת השיהוי, אלא, בין היתר גם אם תכלית ההפקעה נזנחה. בנוסף, יש לשים לב כי העתירה דנן אינה מדברת רק על ביטול ההפקעה אלא גם על שינוי ייעוד המקרקעין המיועדים להפקעה ו/או שהופקעו. ואכן התביעה לשני הסעדים היא במקום, וזאת לאור האבחנה הנדרשת כאשר מדובר בהפקעה לפי חוק התכנון והבנייה.

התוכניות הקיימות והשפעתן על תוכנית ההפקעה:

14. מהתכניות שהוצגו על ידי המשיבות עולה שתכנון הדרכים כעוקרי תחבורה לא שונה. ולפיכך, לא היה מקום לדרוש הצגת ראיות נוספות מטעם המשיבות, אשר ממנו ניתן יהיה ללמוד על המצב התכנוני המעודכן, במיוחד לאור תוכנית אב הכבישים שהוצגה במהלך הדיון.

התוצאה המתבקשת מן הסקירה של התוכניות השונות, אינה מלמדת כי טענת העותרים מבוססת. המצב התכנוני הוא שהרחבת הכבישים: 38 ו- 43 נדרשת. הדבר תואם גם לתוכנית המתאר 849 המגדירה אורכי תנועה ראשיים, והמתייחסת גם לכבישים נשוא העתירה. התוצאה מן האמור היא שעל פי התכנון הקיים אורכי הכבישים 38 ו- 43 יהיו אכן עורקי תחבורה ראשיים.

הבית כאמור של מר יהודה אינו מיועד להריסה, הדבר עולה ממפת המדידה שצורפה כנספח ה' לכתב התשובה של המשיבות שם נראה הבית של עותר 1 כמסומן בשם "יהודה". בית זה אינו מיועד להריסה, לפי מפת המדידה הנוספת (נספח ו' לכתב התשובה) מה שקיים שמיועד להריסה היא מכולה. למכולה זו התייחסתי במסגרת פירוט הנסיבות הרלוונטיות. כאמור מדובר במכולה שהוצבה שלא כדין וסולקה מן המקום.

מובהר ומודגש, כי על-פי המצב התכנוני הקיים, וכפי שעולה גם מתוכנית ההכנה – "מבנן העלייה" הבית של עותר 1 אינו מיועד להריסה, קווי הבניין צומצו ל- 3 מ' ותוואי הדרך נשאר בעינו כפי שהיה בתשריט של "תוכנית ההפקעה" (ראה עמ' 10 ש' 6-8, וש' 17 לפרוט').

15. מהלך התוכניות שתוכננו במהלך השנים לאחר תוכנית ההפקעה מורה על ניסיונות שנעשו להקטין את הפגיעה בזכויות הקנייניות של בעלי המקרקעין הרלוונטיים, הן על דרך של הגדלת אחוזי הבנייה, והן באמצעות תוכנית בהכנה "מבנן העליה", אשר באה להסיר את הגבלת הבנייה בחלקות העותרים, מבלי לפגוע בצורך של תכנון הדרכים כעורקי תחבורה. הסטת תוואי הדרך, מבלי לפגוע ברוחבה ו/או ביטול חלקי של הדרך עקב תוכנית "איגרוף דרום", אין בהן אלא להצביע על המגמה הכפולה: השארת תוואי הדרכים כעורקי תחבורה נדרשים, תוך צמצום הפגיעה בזכויות הקניין של בעלי הקרקע – בהתחשב במגבלות האמורות – במקרקעין הנותרים ו/או הגובלים בחלקות הנכללות בהפקעה.

עוד אבהיר, כי תיקונים לתוכנית ההפקעה באופן של הסטה של הדרכים עקב בתי מגורים קיימים וניסיונות להתגבר על הקושי בפינוי לרבות צמצום או הפחתה משמעותית בעלות הכרוכה בפינוי, אם תידרש הריסת מבנים, הם שיקולים רלוונטיים, שגם אם לא נלקחו בחשבון במידה מספקת בתוכנית ההפקעה המקורית, ראוי היה לנקוט בהליכים אלה, על דרך של תכנון נוסף.

ואולם, כאמור, תוכניות אלה לא שינו מהותית את תכנון הכבישים שהוא הכרחי, לצורך ראייה כוללת של פיתוח העיר עכו, על שכונותיה. כביש 38 מאפשר חיבור של חלק משיכוני המזרח למרכז העיר (עמ' 3 ש' 23 לפרוט'). וכמו כן, לא שונה רוחב הכביש מ- 25 מ' על-אף טענות העותרים (ראה הסברו של מהנדס העיר בעמ' 9 ש' 29-30 לפרוט').

16. בנסיבות העניין וכפי שהובהר, על פי הפעולות שנעשו על ידי המשיבות לצורך מימוש התוכניות הרלוונטיות והפקעת החלקות, אין לקבל את הטענה כי תכלית ההפקעה נזנחה, ואין גם מקום כי בית המשפט ידון בשאלת התכנון. ואולם אין בכך בלבד כדי למנוע מן העותרים לחזור ולהגיש הצעה לתוכנית שיש בה כדי להסיט את תוואי הכבישים מחלקתם, מבלי לפגוע במהות התכנון לפיה מדובר בשני עורקי תחבורה: כביש 38 ו- 43.

בענייננו כאמור, ועל פי מסקנתי התוכנית כי הכבישים 38 ו- 43 ישמשו כעורקי תחבורה, עומדת בעינה. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי המטרה נזנחה, וכי אין כוונה לנצל את השטח המופקע, וזאת למרות התקופה הארוכה שחלפה מאז ההפקעה (ראה גם דנג"צ 4466/94 מאזן חאסה זכי נוסייבה ואח' נ' שר האוצר ואח' ל, פ"ד מט(4) 68, פס"ד של כב' השופט גולדברג בדעת רוב).

עוד יש לקבוע שעל אף שמדובר בהתקדמות איטית (מהנדס העיר הבהיר שבשנת התקציב הקרובה התוכנית לא תבוצע, עמ' 8 ש' 30 לפרוט', הגם שהדברים נרשמו מפי באת-כוח המשיבה), נוקטות המשיבות בהליכים המתבקשים - הגם באיטיות - כדי לממש את הליכי ההפקעה (ראה הסבריו של מהנדס העיר לעניין מקורות התקציבים להמשיך מימוש הפרוייקט, בעמ' 9 ש' 3-20 לפרוט'). לא הוצגו ראיות שיש בהן כדי לקבוע כי אופן הפעלת שיקול הדעת של המשיבות בהליך מימוש תוכנית ההפקעה, וברוחב של 25 מ', בהתחשב בתקציבים ובסדרי העדיפויות, מחייבים התערבות של בית המשפט.

17. לאור המסקנה כי התכלית בהפקעה לא נזנחה, וכי יש בפעולות הננקטות על ידי המשיבות כדי לממש את תכלית ההפקעה, הרי שיש גם לבחון את מידת הנזק שנגרמת לעותרים.

כפי שהובהר, ועם כל ההבנה לראיית הנתונים על ידי העותרים באורח שונה, אין הנזק שנגרם לעותרים, ככל שנזק זה נגרם, מצדיק את ביטול הליך ההפקעה ו/או את שינוי הייעוד, שאלה שבכל מקרה צריכה להתברר ברשויות התכנון. אין להתעלם ממאמצי הוועדה המקומית לצמצם את הנזקים הקיימים בשל היות החלקות מצויות באזור לשיקום על-פי המצב התכנוני הקיים, באמצעות התוכנית בהכנה "מבנן העלייה".

ראוי כי העותרים יחזרו וישקלו חתימתם על תוכנית זו, מבלי לפגוע בזכותם לשקול הגשת תוכנית מפורטת המתייחסת גם לשינוי תוואי הדרך בחלקות ו/או הצעות לתכנון צמצום הפגיעה בזכותם, בהתייחס לתוכנית בהכנה "מבנן העלייה". אי חתימתם על תוכנית זו, יש בה למנוע קדום ההליכים בתוכנית זו.

בנושא זה יש לומר כי פסק הדין אליו הפנו העותרים על דרך של השלמת טיעונים, עת"מ 1384/04 ג'י פרידמן אינו רלוונטי לענייננו, מן הטעם שהנסיבות העובדתיות היו שונות. שם נסללה הדרך ברוחב של 7 מ' בלבד בניגוד לרוחב של 14 מ' והיא לא נסללה שם כלל על החלקה שהייתה מיועדת להפקעה אלא בתוואי אחר.

לא כן בעניינו, כאשר מהות הדרכים כעוקרי תחבורה והתוואי בחלקת העותרים נותר בעינו, לרבות רוחב התוואי – 25 מ'.

הליכי הפקעה בחלקות:

18. העותרים ערים לעובדה כי חלקת עותר 1 כבר הופקעה ואולם הם מבקשים לשמור על זכותם לטעון כנגד הליך ההפקעה בעתיד, וזאת גם על דרך תיקון עתירתם, מאחר שהליך ההפקה לא היה כדין (עמ' 5 לפרוט'), וזאת מן הטעם שלא הומצאה להם הודעה כנדרש.

המשיבות אכן הודו כי לא הומצאה להם הודעה על הפקעה, אלא למינהל מקרקעי ישראל, וזאת מאחר שעותר 1 לא היה רשום כבעלים (עמ' 10 ש' 28-30 לפרוט').

ככל שיש בבקשה זו בקשה לפיצול סעדים היא נדחית. הסעד העיקרי בתיק זה הוא ביטול ההפקעה וביטול ייעוד המקרקעין בשל זניחת תכלית ההפקעה. כל טענה כנגד תקיפות ההפקעה לכשעצמה צריכה הייתה להיטען במסגרת הליך זה.

אין מקום להתיר את נושא הליך ההפקעה לדיון משפטי נוסף, למעט אפשרות העלאת הטענה, במסגרת תביעה לפיצוי בגין הפקעה, וככל שתועלה טענת התיישנות.

19. לגבי העותר 2, ככל שמדובר בחלק מחלקה 59 בגוש 18107, טרם הופקע שטח זה, ואולם אין בכך בלבד כדי להצביע על זניחת תוכנית ההפקעה.

יחד עם זאת, יש להקפיד כי הליך ההפקעה על כל שלביו יקוים כנדרש.יש להוציא הודעה מתאימה ופירסום לגבי המקרקעין המיועדים להפקעה. לפיכך, יקוים ההליך משלב מתן ההודעה על הפקעה, שלב הכולל תיאור מדויק של המקרקעין המיועדים להפקעה, לרבות תשריט של אזור ההפקעה בקנה מידה סביר שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה.

לפיכך, קודם לביצוע הפקעה של חלקה זו, כפי שהוצהר על-ידי המשיבות (עמ' 10 בסוף העמוד לפרוט'), תוגש תוכנית של מודד כדי להגדיר במדויק את השטח המיועד להפקעה. הצגת תוכנית המדידה ותשריט מתאים יהיו חלק מנקיטה בהליכים הנדרשים לצורך ביצועה של ההפקעה האמורה.

הנזק שנגרם לעותרים לצד השיקולים האחרים:

20. במכתב הפנייה של העותרים לבית המשפט ציינו כי מדובר בנכס שהוא כל רכושם. אדגיש, כי בעתירה זו כפי שציינו העותרים עצמם, הסעד המבוקש אינו כספי. לצד זכות הקניין של העותרים, אין להתעלם מצרכיו של כלל הציבור. השאלה הנוגעת למידת הפגיעה בעותרים מהווה שיקול חשוב, אך לצידו יש לבחון שיקולים נוספים.

לשאלת בית המשפט מה מידת הפגיעה בעותרים לאור הממצא שעקב הרחבת הכביש והפקעת החלקות אין העותרים נדרשים להרוס דבר, פרט למכולה שכבר נהרסה, ניתנה התשובה הבאה:

"...הם נדרשים להרוס חלק גדול מגינת ביתם שמשמשת אותם למעלה

מ- 30 שנים, ולמעשה ההפקעה מביאה את הכביש צמוד לביתם

ופוגעת בקניינם." (עמ' 4 ש' 25-27 לפרוט').

אין לזלזל בפגיעה האמורה, אך זו צריכה להיבחן לצד השיקולים האחרים.

לשאלה הנוספת מדוע לא הביעו התנגדות לתוכנית עצמה בסמוך להוצאתה, ניתנה התשובה: "... הם שמעו על התוכנית רק לאחרונה"(עמ' 4 ש' 28-29 לפרוט').

פגיעה בזכויות קנייניות עקב המשך ביצועה של תוכנית ההפקעה, אינה יכולה לשמש נקודת זמן לתקיפת התוכנית עצמה, במיוחד לאחר חלוף תקופה כה ממושכת.

העותרים דחו את הטענה כי לא פעלו במשך כל השנים ולא הגישו תוכנית מפורטת. לטענתם הגישו תוכנית מפורטת נקודתית, אך היא לא טופלה. אין מניעה כפי שפורט לעיל, כי העותרים יחזרו וישקלו הגשת תוכנית מפורטת שיהיה בה להקל על פגיעתם, ואולם זו, כאמור, אינה יכולה להיעשות במסגרת העתירה, אלא בפני רשויות התכנון.

ההצעה של העותרים אינה יכולה להיעשות על דרך של ביטול הדרכים כעורקי תחבורה ואינה יכולה להיעשות במסגרת בית המשפט. סבורים העותרים כי יש מקום לדבר על הסטת תוואי הכביש בחלק הרלוונטי לחלקות, עליהן לנקוט בהליך מתאים בפני רשויות התכנון ולהצביע - תוך התחשבות בצרכי התחבורה האמורים - על אפשרות לערוך תכנון אחר שיהיה בו כדי לפגוע פחות בכלל בעלי הקרקע הנוגעים בדבר לרבות בעותרים, במיוחד במסגרת בחינה של הסטת תוואי הדרך. במסגרת תוכנית זו יהיו רשאים גם לעלות טענתם לגבי צמצום אפשרי של רוחב כביש 38.

על-פי הסברו של מהנדס העיר (עמ' 9 ש' 21-24 לפרוט') העותרים אינם יכולים להסתמך על התכנית המפורטת הנקודתית שהוגשה על ידם, מאחר שאין בה דרכים. ככל שתוגש תוכנית המתחשבת במצב התכנוני הקיים ואשר לא תשנה את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה, לא תהא התנגדות לבחון את התוכנית לגופה.

יחד עם זאת ראוי עוד להדגיש, כי עצם הצגת תוכנית כזו ככל שתוגש, אין בה להבטיח שינוי תוכנית ההפקעה, ככל שזו נוגעת לחלקות.

התוצאה:

21. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן:

א. על דרך הזהירות ולצורך הבהרה ניתן בזה פסק דין הצהרתי המורה:

(1) על-פי המצב התכנוני הקיים, וכפי שעולה גם מתוכנית ההכנה מס' ג/ 12306– "מבנן העלייה" הבית של עותר 1 אינו מיועד להריסה קווי הבניין צומצו למרווחים ל- 3 מ', ותוואי הדרך נשאר בעינו כפי שהיה בתשריט של "תוכנית ההפקעה".

(2) בקשת העותר מס' 1 לפיצול סעדים, בנושא תקפות ההפקעה, נדחית, למעט אפשרות העלאת הטענה, במסגרת תביעה לפיצוי בגין הפקעה, וככל שתועלה טענת התיישנות, במסגרת אותה תביעה.

(3) לגבי העותר 2, ככל שמדובר בחלק מחלקה 59 בגוש 18107, שטח זה טרם הופקע. קודם לביצוע הפקעה של חלקה זו, תוגש תוכנית של מודד כדי להגדיר במדויק את השטח המיועד להפקעה, בצירוף תשריט לרבות נקיטה בכל ההליכים הנדרשים לצורך ביצועה של ההפקעה האמורה, משלב מתן ההודעה על הפקעה, שלב הכולל תיאור מדויק של המקרקעין המיועדים להפקעה, לרבות תשריט של אזור ההפקעה בקנה מידה סביר שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה.

ב. העתירה העיקרית לגבי ביטול ההפקעה ושינוי יעוד החלקות, נדחית.

ג. העותרים ישלמו, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק למועד מתן פסק הדין.

ד. תוכנית אב הכבישים הושארה בתיק. עם מתן פסק הדין תצורף התוכנית לעותק פסק הדין שיומצא לבאת-כוח המשיבות.

ה. בהתייחס למוצגים שבמעטפה שצורפה - מסמכים שבחלקם לקוחים מתיק עמידר - רשאיות המשיבות לקבל חזרה לחזקתם בתום תקופת הערעור, ישירות ממזכירות בית המשפט.

ניתן היום כ' ב אדר א, תשס"ה (1 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן