בש"א 20809/04 - מחוזי, ביטול הפקעה

בש"א 20809/04

1. עניינה של העתירה מתן צו המורה על ביטול ייעוד להפקעה של חלקים מחלקות העותרים - חלקה 58 בגוש 18107 הגובלת בדרך 38 ובדרך 25, שהיא בבעלות העותר מס' 1 (להלן: עותר 1 או מר יהודה) וחלק חלקה 59 באותו גוש הגובלת בכביש 38, בבעלות העותר מס' 2 (להלן: עותר 2 או מר משה חיים). המקרקעין הנ"ל המיועדים להפקעה, יכונו להלן: החלקות - בעיקר מחמת שיהוי והזנחה רבתי במימוש ההפקעה, וכן לאור שינוי משמעותי ומהותי בצרכי העיר.

משיבה מס' 1 (להלן: הוועדה המקומית) אמורה לבצע את ההפקעה והחלקות אמורות להירשם על שם המשיבה מס' 2 (להלן: העירייה).

2. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הגישו העותרים על דעת באת כוח המשיבות ראיות נוספות על דרך של צירוף תמונות להשלמת טיעון במסגרת בש"א 20809/04. אלה התקבלו לתיק והיו לחלק מן הראיות, על פי החלטה מיום 12/7/04. לעניין מועד ההחלטה, יש לציין כי התמונות לא צורפו לבקשה המקורית.

בנוסף ביום 15/7/04 צירפה באת כוח העותרים פסק-דין שניתן בעניין דומה, לטענתה, בבית משפט לעניינים מינהליים בתל-אביב - עת"מ 1384/04 (ג'י פרידמן ואח' נ' עיריית רעננה ואח', ניתן ע"י כב' השופטת שרה גדות ביום 29/6/04, להלן: פס"ד ג'י פרידמן).

3. ביום 12/7/72 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/1619 (י"פ 1933 מיום 12/7/73, עמ' 2033) המכונה תוכנית "רובע דבורה עכו מזרח" (להלן: תוכנית רובע דבורה). יוזמת התוכנית הייתה המדינה באמצעות משרד השיכון.

על-פי תקנון התוכנית יועדו החלקות להפקעה לצורכי ציבור לטובת הרחבה ושינוי תוואי של שתי דרכים ציבוריות המצטלבות בצומת דרכים בצמוד לבית של מר יהודה.

שתי הדרכים המוצעות להרחבה הן דרך מס' 38 שכיוונה הכללי מזרח-מערב (להלן: דרך 38). דרך זו על-פי התוכנית יועדה לשמש עורק תחבורה ראשי החוצה את העיר ודרך נוספת 43 (העותרים ציינו דרך 25 והמשיבות עמדו על הטעות, המספור הנכון הוא כביש 43 ולא 25). להלן תכונה תוכנית זו "תוכנית ההפקעה".

החלקות שיועדו להפקעה אמורות היו להיות מופקעות על-ידי הוועדה המקומית ולהירשם ע"ש העירייה, לפי סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה).

בהתייחס לחלקת העותר 1 בוצעה ההפקעה ודבר פרסומה נעשה בילקוט פרסומים 4232 (מיום יג באב התשנ"ד - 21/7/1994). הזכויות בשטח שהופקע נרשמו על שם העירייה (ראה נספחים א-ב' לכתב התשובה).

3.2 על החלקה המיועדת להפקעה הציב בנו של עותר מס' 1 מכולה ששימשה לו למשרד. בגין כך הוגש כתב אישום, ובדיון שהתקיים ביום 4/5/99 חויב בנו של עותר 1 להרוס המבנה בתוך ששה חודשים. בנו של עותר 1 נשפט בגין כך במסגרת ת"פ 3649/01 בבית משפט השלום בעכו. בינתיים פונתה המכולה והיא אינה קיימת עוד בחלקה. המכולה נמצאה על השטח שיועד להפקעה.

עוד אין חולק כי חלק מן הבקשות להיתרים שהוגשו על-ידי העותרים, לא נענו.

4.1 העותרים הגישו בקשות להיתר אבל לא ניתן לאשרם בהיותן נוגדות את המצב התכנוני התקף. עוד בשנת 1984 הודע לעותר 1 על-ידי המינהל, כי לא ניתן לאשר תוספת בניה. יחד עם זאת בקשה להחלפת גג ופתיחת חלון אושרה לעותר.

העותר 2 הגיש בקשה לתוספת בניה שנחתמה על המינהל, ואולם ב- 18/10/95, הובהר לו כי הבקשה אינה יכולה להתקבל בשל העדר תיאום למצב התכנוני (ראה נספח יד' לכתב התשובה).

4.2 העותר 2 הונחה להגיש תב"ע למתחם, אך לטענת המשיבות לא עשה כן. על-פי טענתו (מכתב הפניה של בנו אליהו יהודה), הגיש העותר 1 תוכנית מפורטת נקודתית, שלא נדונה.

כשנוכחו המשיבות לדעת שהנושא לא מקודם, וכי גם הדיירים לא עשו דבר כדי להגיש תב"ע, הכינו המשיבות תוכנית בעצמן.

4.2.1 תוכנית בהכנה מס' ג/12306 מבנן העלייה – תכנית שינוי למתאר ג/3658:

הוועדה המקומית הכינה תב"ע חדשה כדי לנסות ולהסיר את מגבלת הבנייה בחלקות בהיותן באזור "שטח לשיקום". מטרת התכנית לבטל את האזור לשיקום וכן להביא לשינוי יעוד למגורים א' בעכו. תכנית זו מהווה שינוי לתכנית המפורטת ג/3658, עם מתן עדיפות, בכל מקרה של סתירה, לתכנית מבנן העלייה. עם אישור האמור, יוכלו העותרים לבנות. תוכנית זו ג/12306 מדברת על דרכים ברוחב 25 מ' תוך התאמה לאפשרות להרחבת הבנייה.

העותרים עומדים על טענתם שגם לאור תוכנית זו יש לבטל את ייעוד החלקות ולבטל ההפקעה, שאם לא כן, זכותם לבנות תצומצם, גם לאחר שתוכנית זו תאושר ותכנס לתוקף.

5. תוכנית רובע דבורה אושרה, כאמור, למתן תוקף בשנת 1973. חלפו שמונה שנים. לטענת העותרים בתקופה זו לא ביצעו המשיבות דבר בקשר ליעוד של הקרקעות להפקעה. לאחר תוכנית זו תוכננו תוכניות נוספות. לעמדת העותרים היה בתוכניות אלה לשנות או לבטל את כביש 38, ולכן אין עוד מקום להשאיר את תוכנית ההפקעה לצורך תוואי זה בחלקות העותרים. המשיבות טוענות, כי התכנון לשתי דרכים כעורקי תחבורה, נותרה בעינה, גם אם התוואי של הכביש הוסט במקטע מסוים, וגם אם במקטע אחר, בוטל.

התכנון המקורי, בדבר דרכים כעורקי תחבורה נותר בעינו.

כדי לבחון אם אכן נזנחה תכלית ההפקעה, ראוי לפרט את התוכניות השונות תוך התייחסות להשפעתן על הדרכים 38 ו- 43, לרבות התוואי המעודכן שלהן.

תוכנית ג/3658 פורסמה למתן תוקף ביום 25/2/81, והיוותה שינוי לתכנית רובע דבורה (תוכנית ג/1619), וכונתה "תוכנית הטבת תנאי דיור ברובע דבורה". תוכנית זו לא היטיבה עם העותרים, מאחר שהותירה את סיווג אזור מגורי העותרים כ"אזור לשיקום", מה שהקפיא את אפשרויות הבנייה בחלקות.

תוכנית ג/3658 באה להגדיל את אחוזי הבנייה מ- 27.5% ל- 70% (ראה נספח יז' לכתב התשובה). על אף שתוכנית זו לא סייעה לעותרים היא סייעה לתושבים רבים אחרים מתחום התוכנית המשתרעת על מעל 1700 דונם.

עיקר טענת העותרים היא כי נזנחה הכוונה להפוך את כביש 38 לעורק תחבורה ראשי, ובוטל לטענתם הצורך בהרחבת הצומת המחבר בין כביש 38 ל- 43.

טענת המשיבות היא, שתכלית התוכניות נותרה בעינה, אלא שהמימוש של התוכנית אינו מיידי.

לטענת העותרים העובדה שבתוכנית עוקף עכו לא נזכר כביש 38, מורה על כוונת שינוי התוכנית וביטול הכביש. המשיבות דוחות את הטענה, ועומדות על טענתן, כי התוכנית לא ביטלה את כביש 38.

המשיבות הבהירו, כי תוכנית זו מטרתה להסדיר את כבישי מע"צ ואינה יורדת לפרטי פרטים תחבורתיים של פרטי התחברות עם דרכים אחרות, ולכן אי אזכור של כביש 38 אינו אומר דבר. העובדה שיש מעבר חקלאי אינו מבטל את הכביש 38 כתוואי של עורק ראשי.

ביום 26/8/90 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/5706 – "נאות מוריה". גם מתוכנית זו מבקשים העותרים ללמוד על ביטול כביש 38, כך שממערב לכביש עוקף עכו, לא יהיה כביש 38 ויש כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38, וזאת בנוסף לכך שכביש 38 אינו עוד עורק ראשי.

המשיבות מכחישות כי תוכנית נאות מוריה מראה על כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38. גבול התוכנית הנ"ל אינו מעיד על ביטול הדרך. נהפוך הוא כביש 38 מסומן ברוחב 25 מ' כעולה גם מן המקרא בצבע חרדל, וכל הדרכים מסומנות לרבות הכביש העוקף (סעיף 31 לתשובת המשיבות).

ביום 5/7/87 פורסמה למתן תוקף ג/4940 "תוכנית מבנן החרשה", גם תוכנית זו מבטלת לדעת העותרים קטע גדול מדרך 38 ממערב לצומת הכבישים 38 ו- 25.

מהנדס העיר הבהיר שאין כל כוונה לבטל חלק ממתווה דרך 38. גבול התוכנית הנ"ל אינו מעיד על ביטול הדרך. חלק מהדרכים ההיקפיות וחלק מרוחבן מצויות מחוץ לגבול התוכנית, אך אין בכך כדי לשנות את התוכנית האמורה.

ביום 12/1/98 פורסמה למתן תוקף תוכנית ג/9458 תוכנית "אגרוף דרום" גם תוכנית זו, לטענת העותרים, ביטלה קטע ניכר וארוך מתוואי כביש 38 כפי שתוכנן בתכנית רובע דבורה כעורק ראשי, לא ממזרח לחלקת העותרים וגם לא ממערב להן.

המשיבות מסכימות שנעשו עבודות שיפוצים אך אין בעובדה זו לשנות מתכלית הייעוד.

במפגש הרחובות עליה/בן שושן שהוא מפגש הדרכים 43 ו- 38 בוצע מעגל תנועה ואופן הביצוע הותאם למציאות בשטח, אך מדובר בביצוע זמני והביצוע הסופי יבוצע על-פי התוכניות במקום. מה עוד שהמצב הקיים מהווה מפגע תחבורתי שיש לטפל בו. במקביל, משרד השיכון הרחיב את כביש 43 (צומת בן שושן/דבורה הנביאה) על-פי התוכניות התקפות. כמו כן בחלק הצפוני של דרך 38 הוכנה תשתית להרחבה למלוא הדרך, שכן זו דרך חיונית כעורק תחבורה עיקרי.

6. במהלך הדיון נשאל מהנדס העיר אם ישנה מפה בה אפשר לראות את תוואי הדרכים על-פי תוכנית רובע דבורה, על כל השינויים שנעשו בתכנון (ראה עמ' 2 ש' 14-16 לפרוט') ובתשובה הוצגה תוכנית אב לכבישים לרבות העדכונים הנדרשים לפי התוכניות הנוספות, וכאשר זו כוללת גם את הטבלאות לפי התוכניות התקפות לרבות תוכנית אגרוף הדרום (ראה עמ' 3 החל משורה 10 לפרוט').

על גבי אותה תוכנית הצביע מהנדס העיר על תוואי הדרכים הקיים ועל מיקום הכבישים כאשר אלה גובלים בחלקות של העותרים (עמ' 3 לפרוט', ש' 12 ואילך). ככל שבוצעה הסטה של דרכים עקב בתי מגורים קיימים, לא היה בכך כדי לשנות את הצורך בעורקי התחבורה האמורים. תוואי הדרכים סמוך לבית העותרים נותר בעינו ולגביו לא חל כל שינוי (שם, בעמ' 3 לפרוט').

התוצאה היא, שתוכנית אב לכבישים שהוכנה בשנת 1995 המבוססת על תכניות בנין עיר קיימות השאירה את כביש 38 כעורק תנועה חשוב המחבר בין החלק המזרחי של העיר והחלק המערבי דרך רחוב דושניצקי או דרך מעבר תת קרקעי עתידי.

7. לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה על הסף, בהיות העתירה נוגעת לתוכנית תקפה מזה עשרות בשנים. התוכנית אושרה עוד בשנת 1973.

כמו כן מדגישות המשיבות כי אם תתקבל העתירה, לא יוכלו העותרים לבנות בעתיד, שכן אם יגישו תוכנית שתכלול תכנית בניין עיר שתכלול דרכים צרות מהמתוכנן, סביר כי תוכניתם לא תאושר מאחר שיהיה בה לפגוע בפתרונות תחבורתיים בעתיד במיוחד כאשר קטעים מהדרכים הוכשרו למלוא הרוחב המתוכנן שלהן.

לגופו של עניין, עומדות המשיבות על הטענה כי יש צורך בהרחבת הכבישים נשוא העתירה, ההפקעה אינה מתוכננת לגבי חלק מן הבית, ואינה כוללת אותו. לא מדובר בהפקעה של בניין קיים, הדבר עולה בברור ממפת המדידה. עוד מובהר כי הכביש שמדובר בו הוא כביש 43 (ולא כביש 25, וכי רוחבו 25 מ').

המשיבות מדגישות עוד, כי בפועל אותם מבנים המצויים על שטחים המיועדים לדרכים, כבר נהרסו לפחות בחלקם, כך למשל בהמשך רחוב העלייה, וכי התוואי שהוצע היה המתאים ביותר ובקטע הרלוונטי לחלקות לא היה צורך בהריסת מבנים למעט בחלקה 97 ששם נהרס מבנה לצורך הדרך.

המשיבות מתייחסות גם לטענה בדבר שיהוי בטיפול של המשיבות, ומפנות למהלכים שנקטו במהלך כל התקופה. עוד מדגישות המשיבות כי בתוכנית ההכנה "מבנן העלייה" יהיה למעשה לפתור הן את בעיית הדרכים והן את בעיית מימוש זכויות הבניה, וכי כל עיכוב בשלבי הטיפול בתוכנית זו, הוא פועל יוצא מאי חתימת הבעלים, לרבות העותרים, על התוכנית.

8. העותרים טוענים לאפליה בהשוואה להשפעה של התכנון על בעלי קרקעות אחרים. כמו כן מדגישים את הפגיעה החמורה בזכות הקניינית שניתנה להם. לעמדתם, תוואי הדרך 38 בוטל או שונה ואין עוד להשאיר דרך זו, כעורק ראשי דווקא בחלקתם.

השאלה הצריכה הכרעה כשאלה עיקרית בתיק דנן היא, אם יש ראיות המורות על כוונת מימושה של תוכנית ההפקעה המקורית בהתייחס לדרכים כעורקי תחבורה. במסגרת בחינה זו יש גם לבדוק אם התוכניות הנוספות ביטולו או שינוי את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה.

הראיות שהוצגו מורות, כי התוכניות הנוספות לא שינו את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה, וכי המשיבות אכן מתכוונות לממש את תוכנית ההפקעה.

ניסיונם של העותרים להסתמך על תמונות אינה יכולה לעמוד כנגד תוכניות תקפות והתשריטים שצורפו לאלה. ככל שישנם שינויים בתוואי הדרך, כפתרון סופי, אלה נתמכים בשינוי בתוכניות. ככל שקיימים שינויים תוך סטייה מתוכניות קיימות, יש לראות את ההסדרים הקיימים בפועל כפתרון זמני.

כפי שהבהרתי בפס"ד בונשטיין כל אחת מן ההחלטות האמורות - ההחלטה התכנונית וההחלטה לביצוע ההפקעה - אינן בהכרח מבוססות על אותם טעמים. כך למשל, אין מניעה כי תבחן תוכנית לפיה תוואי הכבישים יסטה ממקומו גם בשטח החלקות, ואילו הייעוד לקיומם של כבישים, יישאר בעינו.

תוצאה זו היא פועל יוצא לאותם מקרים בהם נקבע כי מטרת ההפקעה נזנחה, וכי אין עוד בכוונת הרשות לממש את המטרה המקורית של ההפקעה. הנתון ההכרחי לבחינת הנסיבות הנדונות הוא, שיהוי החורג מגדר הסביר, ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו, שאם לאחר חלוף פרק זמן משמעותי ביותר לא הושלם יעוד המקרקעין, הרי שיש להניח שזה לא יבוצע עוד. ואולם, נתון הוא בגדר חזקה הניתנת לסתירה. "שיהוי" אינו נתון בלעדי או מכריע, לצידו יש לבחון גם את הנסיבות התכנוניות שבעטיין טרם מומשה המטרה המקורית, כמו גם את סבירות מימושה של ההפקעה. כאשר המסקנה המתבקשת היא שהתכלית המקורית של ההפקעה עומדת בעינה - ולעניין זה יש משקל נכבד למצב התכנוני של המקרקעין - וטרם הגיע שלב של מימוש תכלית ההפקעה, יש לבחון שיקולים נוספים הנוגעים למידת הנזק שנגרם לפרט, במיוחד כבעל זכות במקרקעין, כדי למצוא את נקודת האיזון שבין בחינת הנזק שנגרם לבעל המקרקעין כתוצאה מן השיהוי, והנזק שיגרם לציבור עקב ביטול ההפקעה (ראה סעיף 15 לפס"ד בונשטיין).

12. הטענה לשיהוי בלתי סביר וביצוע הפקעה, אכן יכול שישמש נימוק להצדיק ביטולה של ההפקעה (בג"צ 465/93, 1135 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 631ב) אולם נימוק השיהוי, כנימוק יחידי אינו יכול להכריע במחלוקת האמורה, במיוחד כאשר המונח "סביר" נבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

בהתייחס לגורם "השיהוי" במימוש ההפקעה, יש לקחת בחשבון שמועד ביצוע ההפקעה וקביעת סדרי עדיפויות לרבות הקצאת משאבים נתונים לשיקול דעתה של הרשות המינהלית הנוגעת בדבר עת"מ 1009/00 (עוז ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא ואח', תק-מח 2001 (4), 1313, ניתן ביום 31/12/01, להלן: פס"ד עוז).

ועוד, תוכניות מעצם מהותן מיועדות לא רק לזמן הווה אלא גם תכנון אורבני הצופה פני עתיד, ולכן ככלל יש "שיהוי" אובייקטיבי בין השלב התכנוני לשלב הביצועי של אותה תוכנית (בג"צ 1636/92, 4790 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ת"א, פ"ד מז(5) 573, 582ז).

ככל שקיימת מטרה ציבורית - והתווית דרכים כעורקי תחבורה ראשיים, הוא צורך תחבורתי ואיכותי חשוב - יש לאפשר את מימוש התוכנית.

14. מהתכניות שהוצגו על ידי המשיבות עולה שתכנון הדרכים כעוקרי תחבורה לא שונה. ולפיכך, לא היה מקום לדרוש הצגת ראיות נוספות מטעם המשיבות, אשר ממנו ניתן יהיה ללמוד על המצב התכנוני המעודכן, במיוחד לאור תוכנית אב הכבישים שהוצגה במהלך הדיון.

התוצאה המתבקשת מן הסקירה של התוכניות השונות, אינה מלמדת כי טענת העותרים מבוססת. המצב התכנוני הוא שהרחבת הכבישים: 38 ו- 43 נדרשת. הדבר תואם גם לתוכנית המתאר 849 המגדירה אורכי תנועה ראשיים, והמתייחסת גם לכבישים נשוא העתירה. התוצאה מן האמור היא שעל פי התכנון הקיים אורכי הכבישים 38 ו- 43 יהיו אכן עורקי תחבורה ראשיים.

מובהר ומודגש, כי על-פי המצב התכנוני הקיים, וכפי שעולה גם מתוכנית ההכנה – "מבנן העלייה" הבית של עותר 1 אינו מיועד להריסה, קווי הבניין צומצו ל- 3 מ' ותוואי הדרך נשאר בעינו כפי שהיה בתשריט של "תוכנית ההפקעה" (ראה עמ' 10 ש' 6-8, וש' 17 לפרוט').

ואולם, כאמור, תוכניות אלה לא שינו מהותית את תכנון הכבישים שהוא הכרחי, לצורך ראייה כוללת של פיתוח העיר עכו, על שכונותיה. כביש 38 מאפשר חיבור של חלק משיכוני המזרח למרכז העיר (עמ' 3 ש' 23 לפרוט'). וכמו כן, לא שונה רוחב הכביש מ- 25 מ' על-אף טענות העותרים (ראה הסברו של מהנדס העיר בעמ' 9 ש' 29-30 לפרוט').

ראוי כי העותרים יחזרו וישקלו חתימתם על תוכנית זו, מבלי לפגוע בזכותם לשקול הגשת תוכנית מפורטת המתייחסת גם לשינוי תוואי הדרך בחלקות ו/או הצעות לתכנון צמצום הפגיעה בזכותם, בהתייחס לתוכנית בהכנה "מבנן העלייה". אי חתימתם על תוכנית זו, יש בה למנוע קדום ההליכים בתוכנית זו.

לא כן בעניינו, כאשר מהות הדרכים כעוקרי תחבורה והתוואי בחלקת העותרים נותר בעינו, לרבות רוחב התוואי – 25 מ'.

ככל שיש בבקשה זו בקשה לפיצול סעדים היא נדחית. הסעד העיקרי בתיק זה הוא ביטול ההפקעה וביטול ייעוד המקרקעין בשל זניחת תכלית ההפקעה. כל טענה כנגד תקיפות ההפקעה לכשעצמה צריכה הייתה להיטען במסגרת הליך זה.

יחד עם זאת, יש להקפיד כי הליך ההפקעה על כל שלביו יקוים כנדרש.יש להוציא הודעה מתאימה ופירסום לגבי המקרקעין המיועדים להפקעה. לפיכך, יקוים ההליך משלב מתן ההודעה על הפקעה, שלב הכולל תיאור מדויק של המקרקעין המיועדים להפקעה, לרבות תשריט של אזור ההפקעה בקנה מידה סביר שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה.

לפיכך, קודם לביצוע הפקעה של חלקה זו, כפי שהוצהר על-ידי המשיבות (עמ' 10 בסוף העמוד לפרוט'), תוגש תוכנית של מודד כדי להגדיר במדויק את השטח המיועד להפקעה. הצגת תוכנית המדידה ותשריט מתאים יהיו חלק מנקיטה בהליכים הנדרשים לצורך ביצועה של ההפקעה האמורה.

20. במכתב הפנייה של העותרים לבית המשפט ציינו כי מדובר בנכס שהוא כל רכושם. אדגיש, כי בעתירה זו כפי שציינו העותרים עצמם, הסעד המבוקש אינו כספי. לצד זכות הקניין של העותרים, אין להתעלם מצרכיו של כלל הציבור. השאלה הנוגעת למידת הפגיעה בעותרים מהווה שיקול חשוב, אך לצידו יש לבחון שיקולים נוספים.

על-פי הסברו של מהנדס העיר (עמ' 9 ש' 21-24 לפרוט') העותרים אינם יכולים להסתמך על התכנית המפורטת הנקודתית שהוגשה על ידם, מאחר שאין בה דרכים. ככל שתוגש תוכנית המתחשבת במצב התכנוני הקיים ואשר לא תשנה את תוואי הדרכים כעורקי תחבורה, לא תהא התנגדות לבחון את התוכנית לגופה.

(3) לגבי העותר 2, ככל שמדובר בחלק מחלקה 59 בגוש 18107, שטח זה טרם הופקע. קודם לביצוע הפקעה של חלקה זו, תוגש תוכנית של מודד כדי להגדיר במדויק את השטח המיועד להפקעה, בצירוף תשריט לרבות נקיטה בכל ההליכים הנדרשים לצורך ביצועה של ההפקעה האמורה, משלב מתן ההודעה על הפקעה, שלב הכולל תיאור מדויק של המקרקעין המיועדים להפקעה, לרבות תשריט של אזור ההפקעה בקנה מידה סביר שיאפשר זיהוי המקרקעין הנכללים בתחום ההפקעה.

ב. העתירה העיקרית לגבי ביטול ההפקעה ושינוי יעוד החלקות, נדחית.