א 729086/03 - שלום, ארנונה

א 729086/03

בפניי בקשה למחיקה על הסף של נתבעים מס' 2 ו-3.

בדיון שהתקיים ביום 23.2.2005 ביקש ב"כ הנתבעים 1 ו- 2 למחוק על הסף את התביעה נגדם. הנימוקים שהועלו הם בין היתר כי סעיף 8 ג' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג 1992 נשען על סעיף 7 שמדבר על מועצה ולא עיריה.

עוד נטען, כי בהתאם לסעיף הנ"ל, רשאית רשות מקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל שליטה בחברה פרטית, רק לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית, שאינה ניתנת לערעור. הדיון עדיין מקדמי ולא ניתן כל פסק דין או החלטה אחרת בעניין התאגיד, שיאפשר גביית החוב ממי מבעלי השליטה בו.

כמו כן נטען כי כתב התביעה מעלה עילת הפרה של חובה חקוקה,אך לא נטען איזה חובה הופרה.

ב"כ הנתבע מס' 3 טוען כי עצם העובדה ששימשו כמנהלים, אינה מהווה אחריות אישית, לשם כך לטענתו יש לטעון להרמת מסך וזה לא נעשה.

עוד נטען כי כתב התביעה נעדר מכל פירוט לגבי טענת התרמית.

לגבי פקודת מס' הכנסה סעיף 119א (א) (3) הנחות עובדתיות אשר מגולמות בסעיף יש לטעון אותן בכתב התביעה והן לא נטענו, כלומר הוראות הסעיף עצמן לא נטענו בכתב התביעה. כמו כן בפן המהותי, לטענת ב"כ הנתבע כתב התביעה מנוסח באופן שדיני התאגידים אינם קיימים, לא תוארו העילות שבחוק ולא פורטו העקרונות שדיני התאגידים מאפשרים לנו להשתחרר מהם.

במקרה שלפנינו הדיון נסוב סביב השאלה האם כתב התביעה מגלה עילה נגד הנתבעים בגין חובות המס של החברה לפי הסעיף האמור דלמטה:

החוק מפרט את הסיבות מתי הרשות המקומית רשאית לגבות את חוב ארנונה סופי מבעל השליטה בחברה פרטית.חוב ארנונה סופי כאשר חלף המועד להגשת ערר ולאחר מתן פס"ד חלוט או החלטה סופית.

החוק חל על רשות מקומית, כך כמפורט בס' 8 (ג) לחוק ההסדרים במשך המדינה.

הסעיף הנ"ל מפרט את הנסיבות בהן יראו את החובות של התאגיד כחובות בעלי השליטה.

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות.

ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י פד"י מ(3) 358.

שביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן.

ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724.

ע"א 16/65 בורגר נ' מ"י פד"י י"ט (2) 228, 233.

ע"א 590/74 חיכם לנדאו בע"מ' נ' מקורות בע"מ ואח' פד"י כט (2) 141.

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש.

ע"א 796/80 אוחנה נ' אברהם ואח' פד"י לז' (4) 337.

לטענת התובעת, הנתבעים מחויבים כלפיו בגין ארנונה,אגרות והיטלים.מקרה שלפנינו אם נצא מתוך נקודת הנחה כי התובעת תוכיח את כל המפורט בכתב התביעה, ויוכח לפי חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג 1992, כי התובעת רשאית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית על יסוד הנסיבות המפורטות בפקודת מס הכנסה סעיף 119א, הרי שלא ניתן למחוק את הנתבעים 2 ו- 3. כאשר יש טענה בכתב התביעה המעלה עילה אשר אם תוכח תהווה עילה לקבלת סעד אין להיענות לבקשה למחיקה על הסף,יש לתת לתובעת את יומה בבית המשפט.