 גרסת הדפסה
א 19172/03 - שלום, היטלי פיתוח
עיריית הוד השרון נגד חדוות הורים בע"מ
21/2/2005
א 19172/03
עיריית הוד השרון
נגד
חדוות הורים בע"מ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
כב' השופט דניאל ארנסט
[21.2.2005]
פסק דין
1. תביעה של עיריית הוד השרון לתשלום היטל סלילת כביש ומדרכה בסכום גדול יחסית, כ – 800,000 ₪, נכון להיום.
הנתבעת מתרעמת על הדרישה לתשלום הסכום הגדול, וטוענת כי הכביש היה סלול מזה שנים רבות, בזמנו שולמו ההיטלים הדרושים ואין לדרוש את התשלום פעמיים. מתעוררת השאלה האם הטלת היטל פעם שנייה אינה אלא הטלת מס חדש, דבר שאין העירייה מוסמכת לעשות.
העירייה מאשרת כי אין לשלם פעמיים, אולם טוענת כי התשלום נדרש עבור הרחבת הכביש וכן עבור מדרכה.
2. השאלה היא האם ניתן לחייב שוב בהיטל כביש ומדרכה או שהחיוב הנוסף הוא בבחינת מס חדש, מס שהעירייה אינה רשאית להטיל בחקיקת משנה. יש לבדוק כיצד תוכיח העירייה את תקינות דרישת ההיטל, וכיצד תראה הנתבעת אם שילמה היטל לפני 25 שנים, כאשר אין לה מסמכים לאחר שנים רבות. תיבדק גם סוגיית גרם נזק ראייתי.
טענות התובעת בסיכומיה
3. הנכס נמצא בחלקה 6 בגוש 6574 ברחוב החורש 15, הוד השרון. (להלן: "הנכס") .
עד התביעה, בני סלע, סגן גזבר התובעת, צרף לתצהירו עותק ממכתב הדרישה שנשלח לנתבעת ביום 9/8/99 לתשלום בסך של 445,918.60 ₪. לפי מכתב זה סכום הדרישה מתחלק ל: 198,019.70 ₪ בעד סלילת הכביש ו- 247,898.90 ₪ בעד סלילת מדרכה .
התובעת טוענת כי בתצהירו של בני סלע נאמר כי הסלילה בוצעה על פי החלטת מועצת העירייה ואף צורף עותק ההחלטה .
4. התובעת טוענת כי בתצהיר בקשת הרשות להגן (בר"ל) נאמר כי הרחוב הגובל עם הנכס נסלל בשנות השבעים, לפני חקיקת חוק העזר להוד השרון (סלילת רחובות) 1980. עוד נאמר בתצהיר זה, כי בעבר גבתה התובעת מבעלי הנכסים הגובלים ברחוב תשלומים עבור סלילת כביש וסלילת מדרכה במסגרת חוק העזר שהיה תקף עד 1980, לפני חקיקת חוק העזר החדש .
5. התובעת טוענת כי החשבון של שטיינר את לוי שהביאה הנתבעת כתומך בגרסתה הינו הודעת ביטול שמתייחסת רק לחיוב בהיטל עבור המדרכה ואינה מתייחסת לביטול החיוב עבור סלילת הכביש .
6. התובעת טוענת כי החלטת היועץ המשפטי שלה לבטל את החיוב של שטיינר את לוי בהיטל עבור סלילת מדרכה התבססה על הוראות חוק העזר החדש משנת 1980, ועל העובדה כי שטינר את לוי שילמו לפני חקיקת החוק החדש היטל בעד סלילת מדרכה, בעוד שבמקרה של הנתבעת, הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה בעבר, לפני חקיקת החוק החדש או בכלל, בעד סלילת מדרכה .
7. התובעת טוענת כי בהתאם לסעיף 6(א) לחוק העזר החדש: כל נכס שחייב בהיטל יחויב בעבור סלילת כביש ומדרכה אחת כאשר החריג לסעיף הזה, הוא סעיף 9 (א) לחוק העזר, ובו נקבעו הוראות לגבי בעלי נכסים שחויבו ב"דמי השתתפות" בהתאם לחוק העזר הישן, והייתה החלטת מועצה להרחיב את אותו כביש.
8. הוראות החוק קובעות כי אם הרוחב הממוצע של הכביש, שבעדו שולמו הוצאות סלילה, הוא עד 5 מטרים - יחויבו בעלי הנכסים הגובלים באותו כביש, בהיטל בשיעור 60% מההיטל שהיה מוטל עליהם לשלם, לולא היה הכביש סלול .
מקרה שני אותו קובעות ההוראות הוא באם הרוחב הממוצע של הכביש, שבעדו שילמו הוצאות סלילה הוא למעלה מ- 5 מטרים, אך לא יותר מ-10 מטרים - ישלמו בעלי הנכסים הגובלים באותו כביש, היטל בשיעור של 40% מההיטל שהיה עליהם לשלם לולא הכביש היה סלול.
9. לפי סעיף 10 לחוק העזר החדש: אם שילם בעל הנכס "דמי השתתפות" בעד סלילת מדרכה, בהתאם לחוק העזר הישן - לא יחויב בעל הנכס בתשלום עבור היטל סלילת מדרכה .
10. בני סלע, סגן גזבר התובעת הצהיר כי בדק את המסמכים של התובעת ולא מצא כי הנתבעת שילמה בעבר כל תשלום בעבור סלילת מדרכה ולכן, התובעת טוענת כי להבדיל ממקרה שטיינר, היה על הנתבעת לשלם את היטל סלילת המדרכה .
11. התובעת טוענת כי הנתבעת לא הוכיחה ששולם על ידה בעבר היטל בעד סלילת מדרכה, על פי החוק הישן .
12. התובעת טוענת כי אין מחלוקת שבעבר שילמה הנתבעת היטל סלילה על פי החוק הישן, ואין מחלוקת שאילו היה מדובר בסלילה מחדש של אותו כביש, הנתבעת לא הייתה חייבת בתשלום אולם, התובעת טוענת כי המדובר בהיטל בעד הרחבת הכביש הקיים ולכן התובעת דרשה רק 40% מהחיוב שהיה מוטל על הנתבעת בעד סלילת הכביש.
13. התובעת טוענת כי רוחב הכביש הממוצע בשנת 1979, היה 5 מטרים, והציגה אף חוות דעת של שריג מיפוי ממוחשב בע"מ ותצלומי אויר .
בני סלע גזבר התובעת, טען בתצהירו כי עבודות הסלילה ברחוב החרש כללו הרחבת הכביש הקיים לרוחב 10 מטרים. מכאן שהנתבעת נדרשה לשלם כדין ע"פ החוק החדש, היטל בעד סלילת הרחבת הכביש.
14. התובעת טוענת כי החיוב בהיטל הסלילה לא מתייחס לעבודות הסלילה שבוצעו בעבר על פי החוק הישן אלא בגין הרחבת הכביש, שבוצעה על פי החוק החדש, סלילה שהחוק החדש קובע בגינה היטל סלילה בשיעור מופחת .
15. העירייה טוענת כי עבודות הסלילה בוצעו על ידי התובעת בשנת 1999 והדרישה לתשלום ההיטל נשלחה את הנתבעת ב- 8/8/99 ולכן, לא נכונה הטענה לפיה הדרישה נשלחה שנים רבות לאחר סיום הסלילה.
טענות הנתבעת בסיכומיה
16. הנתבעת טוענת כי אין מחלוקת כי המדובר בנכס שנבנה בשנות השבעים ומשמש מאז כבית אבות סיעודי, הגובל ברחוב בהוד השרון שהוא רחוב סלול משנות
ה-70' .
17. הנתבעת טוענת כי אין מחלוקת ששולמו בעבור הנכס "דמי השתתפות" וכן שבוטלו חיובים בהיטלי סלילת מדרכות שהוטלו על נכסים שכנים ברחוב החרש .
הנתבעת טוענת כי העיקרון הוא שתשלום עבור סלילת כביש ומדרכה משולם פעם אחת. הנתבעת טוענת כי נכס שגובל ברחוב ישן שממומן בשיטת "דמי ההשתתפות" לא חייב בתשלום עבור סלילת מדרכה .
18. הנתבעת טוענת כי בכדי לבסס את היטל סלילת הכביש, מוטל על התובעת הנטל להוכיח ביצוע עבודות המצדיקות הטלת חיוב נוסף וכן, להראות אילו שטחים נוספו לנכס וטרם חויבו ב"דמי השתתפות".
19. הנתבעת טוענת כי היה על התובעת להוכיח שבוצעו עבודות סלילה ראשונה של מדרכה בגבול הנכס, וכן להראות מדוע חיוב הנתבעת מוצדק בעוד ששאר בעלי הנכסים ברחוב הופטרו .
הנתבעת טוענת כי לא די במשלוח דרישת תשלום על מנת לבסס את החיוב, כפי שטוענת התובעת .
הנתבעת טוענת כי התובעת מסכימה כי שולמו בגין הנכס "דמי השתתפות" לסלילת הרחוב .
20. לטענת הנתבעת, התובעת גורסת כי בסמכותה לגבות, כעת, בנוסף ל"דמי ההשתתפות" שגבתה בעבר, תשלום נוסף של היטל סלילה בשיעור של 40%, לפי סעיף 9 לחוק העזר להוד השרון, הקובע מדרגות לחוב בהיטל, במידה ויבוצעו עבודות נוספות של הרחבת כביש מכוח חוק העזר .
21. הנתבעת טוענת כי לא בוצעו כל עבודות הרחבה ולכן אין מקום לחיוב נשוא התובענה .
הנתבעת טוענת כי התובעת לא בחרה להעיד מהנדס או את אנשי מחלקת ההנדסה אלא את סגן הגזבר, אשר אינו יודע מידיעה אישית שלו אילו עבודות בוצעו, אם בכלל.
22. הנתבעת טוענת כי סגן הגזבר טען שהכביש הורחב וצרף מסמך המעיד, לכאורה, על החלטת המועצה בעניין. הנתבעת טוענת כי לא הוצגו תוכניות עבודה או מסמכים המעידים כי אכן בוצע השינוי בכביש ואף סגן הגזבר לא טען כי היה במקום וראה במו עיניו את הרחבת הכביש. התובעת לא הציגה צו תחילת עבודה, קבלות ואו חשבוניות, מפות ביצוע וכו'. הנתבעת טוענת כי התובעת חייבת להציג נתונים אלו והם אף ברשותה. משנמנעה לעשות כן, נוצרה חזקה שאין בידה נתונים סותרים.
הנתבעת טוענת כי התובעת צירפה עדכון תב"ר (תקציב בלתי רגיל) לתצהירו של סגן הגזבר, מר סלע, ולא צירפה את החלטת המועצה, כנדרש בחוק עזר.
23. הנתבעת טוענת כי המודד מטעם התובעת, מר גרוסמן העיד כי המדובר ברחוב ישן שלא הורחב, שכן גרוסמן אישר בחוות דעתו, שרחוב החרש היה קיים בשנת 1979 ונמנע מלהתייחס לרוחב הכביש לאחר שנת 1998.
הנתבעת טוענת כי לא בוצעו כל עבודות הרחבת הכביש וכי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להראות כי החיוב בהיטל סלילת הכביש מבוסס על עבודות המצדיקות את החיוב.
24. הנתבעת טוענת כי טעם נוסף לדחיית החיוב הינו ששטחים שחויבו בעבר ב"דמי השתתפות" פטורים מתשלום היטל נוסף בגינם.
הנתבעת טוענת כי החיוב הוטל בגין שטחים שכבר שולמו עבורם "דמי השתתפות" ולכן, אפילו אם בוצעו בהם עבודות הרחבת כביש חדשות, לא היה בהם בכדי לבסס את החיוב נשוא התובענה.
25. הנתבעת טוענת כי לפי סעיף 6 (ד) לחוק העזר, כאשר נהרס בניין קיים לטובת בניין חדש, יחויב הבעלים בהיטל בעד הבניה החדשה לפי ההפרש שבין השטח של הבניין החדש לבין השטח של הבניין שנהרס, ובלבד שהבניין שנהרס כבר חויב ב"דמי השתתפות" בהוצאות סלילת הרחוב, משמע – שטח הבנייה שחויב בעבר ב"דמי ההשתתפות" פטור מתשלום ההיטל. במקרה זה אין שטחי בנייה חדשים.
26. הנתבעת טוענת כי אין מחלוקת בין הצדדים, כי החיוב נשוא התובענה מוטל על שטחים אשר חויבו בעבר ב"דמי השתתפות", הרי שמטעם זה אין כל מקום לחיוב בהיטל נשוא התובענה.
הנתבעת טוענת כי העירייה לא הביאה ראיות כלשהן בקשר לביצוע סלילת מדרכה בגבול הנכס.
27. הנתבעת טוענת כי מר סלע צירף לתצהירו חיוב משנת 1979 של השכנים מרחוב החרש 28, שטיינר את לוי, שכלל סכומים עבור "דמי השתתפות" בסלילת מדרכה. הנתבעת טוענת כי חזקה שהמדרכה קיימת ברחוב עוד משנת 1979, עניין המוכיח כי המדרכה לא בוצעה בשנת 1998.
28. הנתבעת טוענת כי קיום תשתית ישנה מתקופת "דמי ההשתתפות" מהווה חזקה
כי הרשות המקומית נהגה בהתאם להוראות חוק העזר, וחייבה את בעלי הנכסים
הגובלים, בהשתתפות בתשלום חלקו של הנכס, בעת ביצוע העבודות.
חזקה זו נכונה, לטענת הנתבעת, היות והוכיחה כי נגבו "דמי השתתפות" בסלילת מדרכה מבעלי נכסים אחרים ברחוב. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הציגה כל הסבר מדוע חל דין שונה על הנכס, נשוא התובענה.
29. הנתבעת טוענת כי היא לא הקימה את הנכס והיא איננה הבעלים שלו, אלא חברת נוה שרון בע"מ, ממנה משכירה היא את הנכס לכן, ספק אם קבלות תשלום מלפני 30 שנה אמורות להימצא אצל הנתבעת.
הנתבעת טוענת כי יש לפטור אותה מהיטל סלילת מדרכות מטעמי אפלייתם לעומת שאר בעלי הנכסים באזור. הנתבעת טוענת כי היא נדרשת לשלם היטלי מדרכה כאשר שאר בעלי הנכסים ברחוב הופטרו מתשלומם.
30. לעניין הפחתת תשלומי ריבית, הנתבעת טוענת כי העירייה השהתה את בירור העניין כחמש שנים ועל כן אין לחייב אותה בחיובי ריבית גבוהה הנהוגה על פי חוק הרשויות המקומיות – (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) – 1980.
הנתבעת טוענת כי לבית המשפט יש את הסמכות להקטין את חיובי הריבית.
תשובת התובעת לסיכומי הנתבעת
31. התובעת טוענת כי הדרישה הצגת תוכניות העבודה, חוזה עבודה וזמני עבודה, קבלות וחשבוניות הינה משוללת יסוד שכן המסמכים הנ"ל אינם רלוונטיים לצורך החיוב בהיטל.
32. התובעת טוענת כי הוחלט על סלילת הכביש והמדרכה ברחוב החרש בישיבת מועצת העירייה מס 13/98 מיום 26/11/98 בהחלטה מס' 622 ועל כך העיד בני סלע, סגן הגזבר.
33. התובעת טוענת כי לפי חוק העזר החדש להוד השרון, ניתן לחייב בעל נכס במקרה של הרחבת הכביש, גם אם שילם דמי השתתפות בעבר על פי החוק הקודם.
התובעת טוענת כי על פי סעיף 9 (א) ההיטל הינו כאמור בשיעור של אחוז קבוע מההיטל שהיה על בעל הנכס לשלם אילו הכביש לא היה סלול כלומר, עליו לשלם במקרה של הרחבת הכביש, אחוז קבוע מההיטל המוטל על פי התוספת לחוק העזר, כאילו הכביש מעולם לא נסלל.
התובעת טוענת כי גודל הסכום ששולם בעבר, על פי החוק הקודם, בעת סלילת הכביש ואופן החישוב של הסכום ששולם, אינו רלוונטי כלל.
התובעת טוענת בתשובתה כי גם על פי סעיף 9 לחוק העזר, גודל שטח ההרחבה של הכביש שנסלל אינו רלוונטי, וגם במקרה של הרחבת הכביש, ההיטל המוטל נקבע על פי אותם קריטריונים, השטח הבנוי, נפחו של הנכס ושעורו של ההיטל, הינו באחוזים מההיטל שהיה מוטל אילולי הכביש היה קיים לפני ההרחבה על פי שתי החלופות.
34. התובעת טוענת כי במקרה הנדון, ע"פ החלופות שנקבעו בחוק העזר התובעת הייתה רשאית לחייב את הנתבעת ב- 60% מההיטל שהיה על הנתבעת לשלם בהעדר כביש. ואולם חסד היא עשתה עם הנתבעת כאשר חייבה אותה רק ב - 40% מההיטל.
לעניין היטל סלילת מדרכה, התובעת טוענת כי הנתבעת לא הגישה כל קבלה על תשלום ששולם אי פעם על ידה, או על ידי מי שהיה המחזיק של הנכס לפני הנתבעת. ולכן יש לדחות את טענתה.
35. התובעת טוענת כי הנתבעת יכולה הייתה להתחיל בהליכים למתן פסק דין הצהרתי ולא לשבת בחיבוק ידיים ולכן, אין לנתבעת להלין על העיכוב שבהגשת התביעה.
דיון
36. העירייה תובעת סכום משמעותי בגין סלילת כביש ומדרכה. ההתייחסות לגובה הסכום, אינה מקרית היות שגובה הסכום מצביע על חיוב משמעותי בסכום גדול, בשונה מאגרות וחיובים שונים המוטלים על בעלי נכסים, באופן שוטף כגון ארנונה ואגרות אחרות.
חוק העזר מטיל היטלים חדשים בגין הרחבת כביש, חוק העזר אינו מטיל חיוב נוסף על מי ששילם בעד סלילת מדרכה בעבר.
37. במקרה זה אין מחלוקת כי בעבר שילמה הנתבעת היטל סלילה על פי החוק הישן. כמו כן אין מחלוקת כי אין מקום לגבייה פעמיים בגין סלילת כביש, או בגין חידוש כביש. טענת הנתבעת מתייחסת להכחשת הרחבת הכביש, ולהעדר מסמכים אצל התובעת באשר לתשלום היטל מדרכה בעבר.
הדרישה לתשתית משפטית ותקינות ההליכים
38. לעניין השאלה בדבר הסמכות להטיל את החיוב בחוק העזר: חוקי עזר מסווגים כחקיקת משנה ומתעוררת בהם במקרים מסוימים שאלה המתייחסת לתקנות בנות פועל תחיקתי. (ראה: המ (ת"א) 1815/94 עיריית רעננה נ. ראדום 1948 ואח', המאגר המשפטי "נבו", מפי כב' השופט י. גרוס).
39. באותו עניין נקבע כי רשויות מקומיות חייבות לפעול על פי כללי מינהל תקינים, ולכן החלטות בנושאי כביש ומדרכה חייבות להינתן בצורה מפורשת, חייבות להתפרסם ולהגיע לידיעת התושבים. עוד נקבע שם ע"י כב' השופטת רובינשטיין כי יש צורך לקיים הוראות מינהליות וחיקוקים באופן דווקני תוך הקפדה על סדרי מינהל תקינים. לא ניתן לבצע קיצורי דרך, גם כאשר אין המדובר בתקנה בת פועל תחיקתי. באותו עניין, נקבע כי אין לחייב את המשיבים בהיטל סלילת כביש ומדרכה מאחר שההיטל הוטל ללא תשתית משפטית כמתחייב.
40. לענייננו, אין ספק כי קיים קושי באשר לתשתית המשפטית שמכוחה הוגשה תביעה זו.
אין די בכך שחוק העזר החדש מתיימר לאפשר גבייה חדשה של דמי השתתפות גם לגבי בעלי נכסים שחוייבו בעבר בדמי השתתפות. (לעניין הספקות המתייחסים לתוקף החוק עצמו, בהמשך. לעניין זה מתנגדת התובעת להרחבת חזית).
41. חיוב היטל סלילה הינו חיוב חד פעמי. (ראה: ע"א 26/72 פ"ד כז (1) 267; ראה גם ע. שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות", עמ' 298).
42. לגובה הסכום ואופן הטלתו כסכום חד פעמי גדול יש משמעות גם בסכומים קטנים, אך בייחוד כשהסכום גבוה יותר, כן תהיה נטייה לברר את טיב החיוב. על הרשות להראות שאכן נקטה בכל ההליכים החוקיים הנדרשים לפני גביית ההיטל.
האם הוכחה הרחבת הכביש
43. מבחינה עובדתית, יש לקבוע כי המחלוקת בין הצדדים בדבר ביצוע עבודות הרחבת הכביש וקיום הזיקה במובן הרחב בין העבודות להיטל הספציפי הוכרעה לטובת הנתבעת. במלים אחרות, העירייה לא הצליחה להראות כי העבודות הנטענות אכן בוצעו, ואם בוצעו, היו אלה עבודות הרחבת כביש, בשונה מתחזוקה או סלילה מחדש. העירייה הביאה כעד אדם העוסק בהכנסות העירייה וכן לא הציגה מסמכים, חוזים, הוראות עבודה וכיו"ב, מסמכים החייבים להימצא ברשות העירייה, החייבת לבצע את עבודותיה בצורה מסודרת ומתועדת היטב.
44. אין די בהעדת סגן הגזבר, ואין די בהצגת ראיות חלקיות ביותר. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על העירייה (ראה: ת.א. (ת"א 87379/00 עיריית הרצליה נ. לרר, המאגר המשפטי "נבו"). כידוע, התשובה לשאלה מתי הרחבה וסלילה מחדש מהווה סלילה חדשה, נתונה לתשובות שונות. (ע"א 6620/93 עיריית רמת גן נ. נפתלי, פ"ד נא (2) 363).
בעניין לרר הנ"ל, המחלוקת היתה האם היתה סלילה מחדש. ואילו כאן, אין מחלוקת שהכביש היה סלול ואין מחלוקת ששולם היטל בעבר בגין הכביש. המחלוקת מתייחסת להרחבת הכביש. בנסיבות כאלה, פועלת עמימות עובדתית לטובת הנתבעת, כפי שניתן להסיק מעניין נפתלי הנ"ל.
45. חוות דעתו של המודד, מר גרוסמן, צורפה על ידי העירייה בשלב מאוחר. המודד ציין כי הרחוב היה קיים משנת 1979 ולא התייחס לרוחב הכביש לאחר 1998. מכאן טוענת הנתבעת כי שתיקת המודד תומכת בגרסתה עקב הכלל בדבר בעל דין הנמנע מלהביא עדות שתתמוך בעמדתו.
מצד שני, העיד מר פרידמן, מטעם הנתבעת, שלא חל שינוי ברוחב הכביש.
חוות הדעת לא היתה מכלי ראשון, דהיינו לא התבססה על מדידה שביצע המודד בעצמו, אלא התבססה על פענוח תצלום אוויר שנשא את התאריך 31.3.79. בחוות הדעת נאמר כי רוחב הכביש היה 5 מ' בהתאם לפענוח.
בנוסף לקשיים המתעוררים הנוגעים לדיני הראיות, ולשלב המאוחר שבו הוגשה חוות הדעת, קשיים המפחיתים ממשקלה של חוות הדעת, מתעוררים קשיים לעניין העובדות עצמן, דהיינו לעניין רוחב הכביש בתקופות השונות. כל שידוע הוא שבתאריך מסוים, בעבר הרחוק, רוחב הכביש על פי פענוח תצלום אוויר היה 5 מ'.
המודד לא התייחס לסוגיות נוספות כגון רוחב הכביש בהווה, האם הורחב הכביש ומתי, ואכן עניין זה מעורר סימני שאלה.
אין די בהחלטה של ישיבת מועצת העירייה מיום 26.11.1998 בדבר סלילת הכביש, היות שאין מחלוקת שהכביש כבר היה סלול, ומכאן שהיה צורך בתשתית ראייתית שתראה שהכביש אכן הורחב, בשונה משיפוץ או חידוש. לעניין זה אין תשובה ברורה בסיכומי התשובה מטעם התובעת.
46. כאשר נסיבות הסלילה נותרו מעורפלות, וכאשר אין זה ברור אם העבודות מהוות תחזוקה בלבד של התוואי המקורי, כאשר קיימת היתה סלילה בעבר, יש להראות באופן דווקני נסיבות המצדיקות גבייה נוספת לגבי כביש קיים וזאת עקב העיקרון שחיוב נעשה פעם אחת בלבד.
הכלל הרגיל, האוסר כפל חיובים, מאפשר חיוב רק כאשר הוספה בנייה חדשה או מבנים חדשים אשר טרם חויבו בעבר. (ת.א. (ת"א) 1986/00 פידליטי גולד נ. עיריית תל אביב, מפי כב' השופט קלינג. המאגר המשפטי "נבו").
מכאן שלא נתמלאה דרישה בחוק העזר שהכביש יורחב, מכאן שאין מקום להיטל כביש.
היטל בגין מדרכה
47. בתגובת העירייה בסיכומים, נטענה טענה של הרחבת חזית באשר לטענה כי אין לחייב פעמיים בדמי מדרכה, או שאין לחייב בדמי מדרכה כלל. אין מקום לאבחנות דקות לעניין היקף החזית. מטבע הדברים שאין מפרטים בכתב ההגנה טענות מפורטות, אלא טוענים באופן כללי בלבד. די בטענות שנטענו כדי שלא תהיה הרחבת חזית. איסור הרחבת חזית באה למנוע הפתעה מהצד השני. במקרה זה לא היתה הפתעה, הטענות נדונו בהרחבה והיה מקום להתייחס אליהן.
48. העדר המסמכים מטעם העירייה משליך על הטענה כי בעבר שולם גם היטל בגין מדרכה. טענה זו של הנתבעת נתמכת באישור שהוציאה העירייה לנכס סמוך וכן רשאית הנתבעת להסתמך על דוקטרינת הנזק הראייתי. (ראה: א. פורת וא. שטיין, "דוקטרינת הנזק הראייתי" , עיוני משפט, כא (1) תשנ"ח – 1997.
ראה גם ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ. סרן יואב, ניתן בבית המשפט העליון ביום 10.02.2005, מופיע במאגר המשפטי "נבו").
במלים אחרות, כאשר נתברר כי נכסים סמוכים שילמו את ההיטל, וכאשר חלפו שנים רבות, והעירייה אינה מוסרת מידע ברור אלא שומרת על עמימות, וכאשר אין העירייה מציגה מסמכים בדבר תשלום או דרישות בעבר (העירייה חייבת לשמור מידע כזה וחייבת למסור מידע ברור), נגרם לנתבעת נזק ראייתי, ולכן ניתן להסתמך על חזקות שבעובדה. לעניין הסתמכות על חזקות ראה יעקב קדמי "על הראיות, הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת 2003, בעמ' 1474 לעניין חזקה שבעובדה.
המלומד קדמי קובע כי:
"חזקה שבעובדה הינה חזקה שכוחה הראייתי בא לה מניסיון החיים: כאשר על פי ניסיון החיים מתחייבת מסקנה מסוימת ממסכת עובדות נתונה, הופכת אותה מסקנה, מכוחה של ההלכה הפסוקה החוזרת וקובעת אותה, ל"חזקה שבעובדה"".
49. המלומד קדמי מביא דוגמאות לחזקות שבעובדה כגון החזקה בדבר תקינות סדרי הדואר (שם, בעמ' 1).
לענייננו, אם הוטל היטל מדרכה בעבר, ואם שולם ההיטל ע"י השכנים, חזקה שגם הנתבעת שילמה את ההיטל בזמנו, וחזקה שהעירייה גבתה את ההיטל גם מהנתבעת.
שילוב דוקטרינת הנזק הראייתי עם כלל החזקה שבעובדה מביא לתוצאה שבה מבחינה עובדתית, בהעדר ראיות אחרות, הוכח התשלום בעבר, לפי נטל הראייה.
העירייה לא הציגה ראיות רלוונטיות אצלה לעניין זה בדבר תשלום או אי תשלום. לנתבעת אין קבלות עקב הזמן הרב שחלף ומכאן שנותרת רק החזקה, והיא שמכריעה את הכף מבחינה ראייתית-עובדתית. (לעניין חזקות, ראה גם פס"ד עזאם לעיל).
50. הנתבעת טוענת כי אין כל התייחסות לא בתצהירו של מר סלע ולא בתצהיר של המודד, מר גרוסמן, לביצוע עבודות מדרכה בזיקה לנכס. מכאן שלא הוכח כלל שבוצעו עבודות כאלה. מצד שני, הצהיר מר פרידמן כי המדרכה קיימת במקום עוד משנות ה – 70'. עוד נטען כי אין מחלוקת ששכנים שילמו עוד בשנת 1979 עבור מדרכה ועקב כך בוטל וחיוביהם החדשים בעניין זה.
אין לדרוש מהנתבעת שתשמור מסמכים במשך 25 שנים בקשר לתשלום היטל מדרכה בסוף שנות ה – 70'.
התוצאה היא שהנתבעת שילמה בעבר את ההיטל בגין המדרכה ואינה חייבת לשלם שוב.
היטל או מס
51. הנתבעת טוענת כי על פי הפסיקה וגם על פי סעיף 9 לחוק העזר, אין לגבות היטל ללא זיקה לביצוע עבודות סלילה, אחרת מהווה ההיטל מס שאין העירייה מוסמכת לגבותו. (ראה: ע"א 889/01 דנ"א 10197/02). התובעת טוענת כי טענה זו מהווה הרחבת חזית. היות שממילא נובעת התוצאה משיקולים אחרים, אין מניעה להתייחס גם לסוגיה זו לצורך השלמת התמונה.
בית המשפט העליון - ע"א 889/01 עירית י-ם נ' אל עמי יזום השקעות ובניה בע"מ, בחן האם היטל סלילה הינו בגדר מס אשר מחוקק המשנה לא הוסמך להטילו בחקיקת משנה.
52. כידוע, אין הרשות רשאית להטיל מסים חדשים המחוקק הראשי הגביל באופן ברור את האפשרות להעלות מסי רשויות מקומיות, ללא קבלת אישור מיוחד של הכנסת. ומכאן שכאשר מבקשים לגבות היטל חדש או נוסף, יש צורך להראות זיקה ברורה בין ביצוע העבודות והעלויות של העבודות לסכום הנדרש. (ראה: ע"א 889/01 וכן דנ"א 10197/02 עיריית ירושלים נ. אל עמי ייזום השקעות ובנייה בע"מ). כמו כן, יש לברר אם חוק העזר אינו חורג מההסמכה שבחוק המסמיך.
53. בעניין אל עמי הנ"ל נקבע כי באופן עקרוני היטל סלילה אינו מס, ואכן היטל סלילה רגיל המוטל כדין אינו מס, אולם היטל חריג, המוטל פעם שנייה, לא שיש בצידו תשתית משפטית ועובדתית מתאימה, אינו אלא מס, דהיינו היטל שרירותי המוטל ללא זיקה ברורה לנכס. כב' השופט אנגלרד בעניין אל עמי לא הכריע בשאלת חוקיותו של חוק עזר וגיבש את הפתרון בדרכים אחרות. אין בפסיקה זו כדי לחסום קביעה במקרים המתאימים כי ההיטל אינו אלא מס מוסווה. במקרה זה, אין צורך לקבוע כי ההיטל היה מס, אלא די בקביעה כי בהעדר תשתית משפטית ועובדתית לא היה מקום לדרישת ההיטל במקרה זה על פי נסיבותיו.
54. התובעת טוענת כי על פי התוספת לחוק העזר להוד השרון (סלילת רחובות התש"מ 1980) ההיטל נקבע על פי שני קריטריונים: שטח הנכס הבנוי ונפח הבניין, בעוד שעלות הסלילה ושטח הכביש שנסלל אינם רלוונטיים בקביעת ההיטל. ניתוק הזיקה בין עלויות הסלילה לגובה ההיטל, תומך בגישה שההיטל הוא מס, היות שמתקיים האלמנט השרירותי. ניתן להניח, לטובת התובעת, שלא התכוונה לניתוק מוחלט בין העלויות לתשלום, אלא לפרופורציות בלבד, דהיינו לחלוקת העלויות. מכאן שגם במקרה כזה היה צורך להראות את סך העלויות לגבי אזור מסוים, שכונה מסוימת, רובע מסוים וכו'. העדר נתונים עובדתיים אלה מקשה על מתן גיבוי לחיוב.
לסיכום נקודה זו להיטל במקרה זה מאפיינים רבים של מס. מטעם זה ניתן היה לקבוע שהוטל בחריגה מסמכות, אך ניתן להשאיר את השאלה פתוחה ואין צורך בהכרעה סופית לאור התוצאה, השוללת ממילא את גביית ההיטל, במקרה זה, על פי נסיבותיו.
ניתן לציין בשולי הדברים, כי כאשר העירייה קובעת בחוק עזר היטל חדש עבור הרחבת הכביש, כאשר הכביש קיים ואין העירייה יכולה עוד לגבות היטל כביש ומדרכה פעם שנייה, בנסיבות כאלה תהיה נטייה לבדוק היטב את תקינות חוק העזר הנ"ל, מתוך חשש שאין מטרתו אלא לעקוף את האיסור להטלת מיסים ותשלומים חדשים על התושבים.
55. באופן כללי, ניתן לציין כי הכלל הוא שהיטלים מסוג כביש ומדרכה הם היטלים חד פעמיים המוטלים בעת בניית מבנים, כחלק מעלויות הבנייה וכהשתתפות בעלויות שנשאה בהן העירייה לסלילת הכביש. אולם, כאשר הבתים והמבנים כבר קיימים, החיובים שניתן להטיל הם חיובים שוטפים בלבד, כגון ארנונה, מים וכו'. מקרה אחר הוא כאשר לא היה במקום כביש בכלל ואז ניתן להטיל היטל המתייחס לסלילה של כביש חדש, בפעם הראשונה. לכן, כאשר מוטל בפעם השנייה חיוב בסכום משמעותי, כאשר הכביש כבר קיים והמבנה כבר קיים מזה שנים רבות, מתעוררים סימני שאלה ויש לבדוק את תקינות ההיטל ותקינות התהליך שהוביל לקביעת ההיטל.
התוצאה היא שיש לדחות את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בשיעור 6% + מע"מ מסכום התביעה.
ניתן היום ב' באדר א, תשס"ה (21 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
| 
אודות ARNONA
