ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 19/10/2019
גרסת הדפסה

א 12519/02 - שלום ארנונה

עיריית מעלה אדומים נגד אבנר חורי


23/2/2005

א 12519/02

עיריית מעלה אדומים

נגד

1 . אבנר חורי

2 . חורי מרלין

3 . דקפוליי יבוא ושייוק לבידים בע"מ

4 . איי אנד אם פליווד בע"מ

בית משפט השלום ירושלים

בפני כב' השופט מ. עטר

[23.2.2005]

פסק דין

ההליך והעובדות

1. זוהי תובענה לתשלום ארנונה בסך 35,188 ₪, שהוגשה בסדר דין מקוצר, ולאור מהלך הדיון בתיק, עליו נעמוד בהמשך, עומדת שאלה אחת לדיון והיא האם מסרה הנתבעת 3 הודעה לתובעת על שינוי מחזיקים.

2. התובעת 3 שכרה מחברה בשם סאוזי השקעות בע"מ (להלן – חברת סאוזי) מבנה תעשייתי בעיר מעלה אדומים לתקופה של 12 חודשים החל מיום 24/10/95 ועד יום 14/11/96 (כך כתוב בחוזה השכירות!). נראה כי בעקבות חוזה זה נרשמה הנתבעת 3 כמחזיקה של המושכר לצורך חיוב ארנונה. לטענת הנתבעים, בעקבות סכסוך בין חברת סאוזי והנתבעת 3 בוטל חוזה השכירות ביום 26/12/95 וחברת סאוזי החליפה מנעולים במושכר ותפסה חזקה בו. טענה זו היא למעשה בגדר עובדה מוסמכת, לפחות לצורך הדיון כאן, שכן, כאמור, השאלה היחידה אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים (לפחות בשלב זה, ובהסתייגות זו נרחיב בהמשך) היא האם הנתבעת 3 מסרה לתובעת הודעה על שינוי מחזיק.

בטרם נתייחס לגוף השאלה האמורה, נפרט בענין ההליכים הדיונים, אשר הביאו לכך כי זוהי הפלוגתא היחידה, ובענין ערעור שתלוי ועומד בנוגע להליכים אלה.

3. הנתבעים 1 ו-2 הם בעלי המניות של הנתבעת 3 והנתבעת 4 היא חברה נוספת שהנתבעים 1 ו-2 הינם בעלי מניותיה. בכתב התביעה טענה התובעת לאחריות אישית של הנתבעים 1 ו-2 לשלם את חוב הארנונה של הנתבעת 3 וכן לאחריות של הנתבעת 4 כחברה שנוסדה כחליפה לנתבעת 3 (כך לטענת התובעת).

בקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים לא הצטמצמה לטענה כי נמסרה הודעה בנוגע לשינוי מחזיקים וכללה, בין היתר, טענות כי אין הנתבעים 1, 2 ו-4 אחראים לתשלום חוב ארנונה, ככל שקיים.

לפי פרוטוקול הדיון בבקשת הרשות להתגונן, אשר נדונה בפני כב' הרשם פוני, עולה כי ניתנה רשות להגן רק בגין טענה של הנתבעים כי נמסרה הודעה על שינוי מחזיקים (ראה פרוטוקול דיון מיום 06/11/03 בבקשת הרשות להתגונן (בבש"א 1649/03) ופרוטוקולי הדיונים בתיק העיקרי מיום 30/03/04, מיום 18/05/04 ומיום 13/10/04).

הנתבעים הגישו בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון בבקשת הרשות להתגונן בנסיון לגרום לכך שהרשות להגן תכלול גם שאלת חבותם של הנתבעים 1, 2 ו-4 בחוב ארנונה של הנתבעת 3, ככל שקיימת, אך בקשה זו נדחתה על ידי כב' הרשם פוני.

בעת שמיעת הראיות היתה תלויה ועומדת בקשת הנתבעים להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם פוני הדוחה את הבקשה לתיקון פרוטוקול. לאחר ישיבת הראיות הוארך המועד להגשת הערעור, לאחר שב"כ התובעת הודיע על הסכמה להארכת המועד, והדיון בערעור (בבש"א 7920/04) נקבע ליום 23/03/05.

לא ראיתי צורך או מקום לעכב את מתן פסק דין זה עד להכרעת בערעור. השאלה שנדונה כאן (שאלת מתן הודעה על חילופי מחזיקים) והשאלות שיידונו אם יתקבל הערעור (ענין החבות האישית של הנתבעים 1 ו-2 והחבות של הנתבעת 4) הינן שאלות נפרדות ונבדלות ואין כל מניעה או קושי לדון ולהכריע בהן בנפרד. אם יתקבל הערעור, ניתן יהיה לדון באותן השאלות שתתעוררנה עקב קבלת הערעור.

4. חרף האמור לעיל, לא נרתעו הנתבעים מלטעון בסיכומיהם כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 1, 2 ו-4 מאחר וב"כ התובע לא חקר את הנתבע 1 בעניינים הנוגעים לשאלת חבותם של הנתבעים 1, 2 ו-4 בחוב הארנונה של הנתבעת 3. מלבד העובדה כי בנסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל וכפי שעולה מפרוטוקולי הדיונים שלפני ישיבת ההוכחות, צריך לא מעט עזות מצח להעלאת טענה כזו בסיכומים, די בדברים שהובאו לעיל כדי להביא לדחיית הטענה. הפלוגתא היחידה שעמדה לדיון היא האם מסרה הנתבעת 3 הודעה על שינוי מחזיקים. אוסיף כי טענת הנתבעים כי התובעת הגישה, לאחר מתן הרשות להתגונן, כתב תביעה מתוקן בו התייחסה בהרחבה לענין הרמת המסך, אינה נכונה מהבחינה העובדתית – לא הוגש כל כתב תביעה מתוקן וכתב התביעה היחיד המצוי בתיק הוא זה שהוגש בעת פתיחת התיק.

מלבד האמור לעיל, נטענו בסיכומי הנתבעים טענות נוספות החורגות מהפלוגתא היחידה שעמדה לדיון (ראה סעיפים 26-17 לסיכומי הנתבעים). אין בכוונתי להתייחס לטענות האמורות. לא רק שחרגו מהפלוגתא שעמדה לדיון, אלא שמאחר והתובעת הגישה את סיכומיה לפני הנתבעים, כלל לא היתה לה הזדמנות להתייחס אליהן.

עתה, ניתן לפנות לפלוגתא שעמדה לדיון.

תמצית העדויות והטענות

5. לפי סעיף 84(ב) לתקנון המועצות המקומיות לפי הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) (מס' 892) תשמ"א – 1981 (להלן – התקנון) (התובעות היא בגדר "מועצה מקומית" לפי הצו האמור):

"העביר אדם נכס שחייבים עליו בתשלום מיסים לפי תקנון זה, או חדל מהיות מחזיק בנכס זה, אם השכירו לתקופה של שנה או יותר, לא יהיה חייב בתשלום כל שיעור משיעורי המיסים שפרעונו חל אחרי יום ההעברה או אחרי היום שחדל להיות מחזיק כאמור. אך כל זמן שלא נמסרה למועצה הודעה על העברת הנכס או ההחזקה, יהא האחראי לתשלום מיסים על הנכס שלא שולמו על ידי הבעל החדש או על ידי המחזיק שבא אחריו, הכל לפי הענין. בהשכרה לתקופה קצרה משנה אחת יהא המשכיר חייב בארנונה".

6. העיד עד אחד מכל צד.

הנתבע 1 העיד כי הוא אישית מסר בתחילת חודש ינואר 1996 למר עובדיה, מנהל מדור הגביה בתובעת, מכתב המודיע על המצב שנוצר ועל עזיבת המושכר.

מטעם התובעת העיד מר מוטי לוי, שכיהן אז כסגן מנהל מחלקת הגביה בתובעת ומכהן כיום כמנהל המחלקה. אין לו כל ידיעה אישית בענין, והעיד "למיטב ידיעתו ובהסתמך על מסמכי העירייה" כי הנתבעים לא נתנו שום הודעה בדבר עזיבת הנכס.

7. התובעת טענה כי לפי סעיף 94כד לתקנון, רישומי העיריה ופנקסיה מהווים ראיה לכאורה על קביעת ארנונה או על עשיית השומה ועל תוקפן וכי פלטי המחשב של העיריה משמשים גם רשומה מוסדית לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות). לדידה, הטענה כי הנתבע 1 מסר הודעה על עזיבת המושכר הינה טענה בעלמא. כן מציינת התובעת כי הנתבע 1 אישר בעדותו כי המכתב שמסר לא היה לשם שינוי שם לחיוב ארנונה.

8. הנתבעים טענו כי הנתבעת 3 החזיקה בנכס פחות משנה ולכן כלל לא חלה עליה חבות לשלם ארנונה לפי סעיף 84(ב) לתקנון והחבות נותרת על בעל הנכס. משמעות הטענה היא כי למעשה לא היתה הנתבעת 3 חייבת במסירת הודעה על חילופי מחזיק מאחר ולא היתה צריכה להירשם כמחזיק מלכתחילה.

כן טענו כי יש לקבוע כי נמסרה הודעה מתאימה לאור דברי הנתבע 1 על מסירת הודעה למר עובדיה וכי הימנעות התובעת מלהעיד את מר עובדיה מהווה ראיה נסיבתית שאכן נמסרה ההודעה.

דיון והכרעה

9. אינני מקבל את טענת הנתבעים כי מאחר והנתבעת 3 החזיקה במושכר פחות משנה (כחודשיים בלבד), כלל לא ניתן היה, לאור הוראות סעיף 84(ב) לתקנון, לרשום את הנתבעת 3 כמחזיק לצורך ארנונה. סעיף 84(ב) לתקנון מתייחס לתקופת השכרה, דהיינו לתקופת השכירות לפי חוזה השכירות, ולא לתקופת החזקה בפועל. לפיכך אין מניעה לרשום אדם כמחזיק ולחייבו בארנונה אם שכר את הנכס לשנה, אף אם בדיעבד התברר כי בפועל החזיק בנכס תקופה קצרה יותר מסיבה זו או אחרת (כגון עקב ביטול חוזה השכירות והחזרת המושכר לבעלים, כפי שקרה כאן). הפרשנות בה דוגל ב"כ הנתבעים תביא לתוצאות בלתי מתקבלות על הדעת. כך, למשל, במקרים כגון זה הנדון כאן, אף כי רישום השוכר כמחזיק נעשה מלכתחילה כדין (עקב תקופת שכירות חוזית של שנה לפחות) בדיעבד יתברר הרישום כרישום שלא כדין (עקב תקופת חזקה בפועל הקצרה משנה – ויהיה זה אפילו יום אחד בלבד פחות - מסיבה זו או אחרת), דבר שיחייב תיקון רישומים ושומות למפרע (ואף החזר כספים ששולמו) על כל הקושי המעשי והמשפט הנעוץ בכך.

10. אני מקבל את עדותו של הנתבע 1 לפיה מסר למנהל מדור הגביה של התובעת, בתחילת חודש ינואר 1996, מכתב בו הודיע על עזיבת המושכר. עדותו היתה מהימנה בעיני. אף כי אין ברשות הנתבעים העתק מהמכתב, המכתב מיום 24/12/95 של הנתבע 1 בשם הנתבעת 3 אל מר עובד, אשר צורף לכתב ההגנה, מצביע על הקפדתו של הנתבע 1 לטפל בענייני ארנונה כך שהנתבעת 3 לא תחויב בארנונה שאינה חייבת בה. ימים ספורים לאחר כתיבת מכתב זה, נאלצה הנתבעת 3 לעזוב את המושכר עקב סכסוך עם חברת סאוזי שהביא לכך כי חברת סאוזי ביטלה את חוזה השכירות ותפסה חזקה במושכר. קיימת הסתברות גבוהה שמי שהקפיד לכתוב מכתב בענין שיעור הארנונה, יכתוב, כעבור ימים ובעקבות אירועים נוספים שאירעו, מכתב נוסף המיועד לגרום לכך כי כלל לא יהיה חיוב בארנונה. לנוכח העובדה כי התביעה הוגשה רק ביום 04/12/02, כמעט שבע שנים לאחר מועד מסירת המכתב בחודש ינואר 1996, לא ניתן לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה כי לא הצליחו לאחר את המכתב האמור.

11. העובדה כי המכתב שנמסר לא היה לצורך "שינוי שם לחיוב ארנונה" (כלשון הנתבע 1 בעדותו) (הנתבע 1 לא היה מודע אז לצורך למסור מכתב כזה) (שורות 26-25 בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 18/01/05) אינה מעלה ואינה מורידה לנוכח הפרטים שנכללו במכתב שנמסר:

"אני מסרתי למר עובדיה מכתב שבו הסברתי לו שבעל הבית ביטל את הסכם השכירות שניתק את החשמל מחדר החשמל למבנה המושכר, החליף מנעולים לכניסה למושכר, ולכן אני נאלץ לעזוב ושלא לחייב אותי בארנונה..."

(שורה 26 בעמ' 5 לפרוטוקול עד שורה 2 בעמ' 6).

הפרטים האמורים מלמדים על החזרת המושכר לבעליו (וליתר דיוק, נטילת החזקה חזרה על ידי הבעלים) ודי בהם כדי לעמוד בדרישות ההודעה לפי סעיף 84(ב) לתקנון.

12. אין נפקות בענייננו לסעיף 94כד לתקנון. אין הסעיף האמור מתייחס לזהות המחזיק לצורך החיוב בארנונה. גם אם הסעיף היה מתייחס לענין האמור, לא היה בו כדי להועיל לתובעת משקבענו כי נמסרה לתובעת על ידי הנתבעת 3 הודעה העומדת בדרישות סעיף 84(ב) לתקנון.

13. לא ברורה הסתמכות התובעת על הוראות סעיף 36 לפקודת הראיות. כלל לא הוגש כל פלט מחשב כראיה, וגם אין בתצהירו של מר לוי כל עדות על קיום התנאים הדרושים על מנת שפלט מחשב יהווה ראיה קבילה כרשומה מוסדית.

14. אף כי אין זה ברור אם הנתבעת 3 שילמה ארנונה בגין התקופה של כחודשיים שבה כן החזיקה במושכר, הרי, משאין ספק כי הארנונה נשוא התביעה מתייחסת לתקופה ארוכה בהרבה, משלא ניתן לבודד, לפי הנתונים שבכתב התביעה, את סכום הארנונה לתקופה שבה הנתבעת 3 כן החזיקה במושכר (כלל לא ניתן להבין מכתב התביעה או מפלט מחשב המצורף לו לאיזו תקופה מתייחסת הארנונה נשוא התביעה ומהו התעריף לפיו נקבע סכום הארנונה), ומשהפלוגתא היחידה היתה השאלה אם מסרה הנתבעת 3 הודעה לפי סעיף 84(ב) לתקנון, יש לדחות את התביעה במלואה.

15. לאור כל האמור, הנני דוחה את התביעה. לנוכח אופן התנהלות הנתבעים, כמפורט בסעיף 4 לפסק הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באדר א תשס"ה (23 בפברואר 2005), בהעדר הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן