עמ"נ 240/04 - מחוזי, ביוב

עמ"נ 240/04

1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לעניני ביוב שליד בית משפט השלום בנתניה, מתאריך 20.9.04 (להלן: "ועדת הערר"), לפיה נדחתה בקשת עיריית חולון (להלן: "המערערת") לדחות על הסף את עררה של דנקנר השקעות בע"מ (להלן: "המשיבה"), מחמת התישנות.

2. המשיבה טוענת כי יש למחוק את הערעור, שכן על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962 ("חוק הביוב"), אין אפשרות לתקוף החלטת ביניים של ועדת ערר, אלא רק במסגרת ערעור על החלטה סופית.

3. המשיבה הגישה בתאריך-6.11.02 ערר לועדת הערר על גובה תשלום היטלי הביוב, שהטילה עליה המערערת, בטענה, שזו גבתה ממנה סכום של 506,520 ₪, שלא כדין.

המערערת, מצידה, הגישה לועדת הערר בקשה למחיקה על הסף של הערר, בטענה כי עבר המועד להגשתו, שכן היטלי הביוב שולמו בשנת 1995 ולכן חלה התיישנות.

לטענת המערערת, המשיבה ידעה או היה עליה לדעת כי עומדת לה הזכות לערור על היטלי הביוב, ומשלא הגישה את הערר במועדים הקבועים בחוק הביוב, יש למוחקו.

המערערת אף טענה, כי הוציאה בתאריך 9.11.01 טופס דרישת תשלום, למשיבה, ובו הודיעה על זכות הערר. על כן משלא השיגה המשיבה אף על דרישת התשלום בתקופה נקובה זו, דין הערר להדחות על הסף.

בתאריך 20.9.04 ניתנה ע"י ועדת הערר (בראשות כב' השופטת י' קלוגמן) החלטה הדוחה את בקשת המערערת למחיקה על הסף. ועדת הערר קבעה, כי המערערת הפרה את חובתה להודיע למשיבה על זכות הערר בדרישת התשלום בתקופה הקבועה בחוק ומשכך, טרם החל מרוץ ההתישנות, ואין לדחות את הערר על הסף.

4. כפי שצוין לעיל, טוענת המשיבה כי לא ניתן להגיש ערעור על החלטת ביניים של ועדת הערר, ולכן אין לדון בשאלת ההתישנות בשלב דיוני זה, עד אשר תינתן החלטה סופית של ועדת הערר.

מנגד טוענת המערערת, כי ניתן לערער בזכות על כל החלטות ועדת הערר, ובכללם החלטות ביניים. היא מסתמכת בענין זה על לשון סעיף 31 לחוק הביוב, שלטענתה, אינו מאבחן בין ערעור על החלטת ביניים לבין ערעור על החלטה סופית. לו כוונת המחוקק היתה ליתן זכות ערעור על החלטה סופית בלבד, להבדיל מ'החלטה', חזקה עליו שהיה נותן לכך ביטוי בחוק.

המשיבה מצידה טוענת, כי יש לפרש את המונח "החלטה" בסעיף 31 לחוק הביוב כמתיחס להחלטה סופית ולא להחלטת ביניים. לדבריה, לא סביר כי על כל החלטה טריוואלית, תוקנה זכות ערעור.

5. השאלה המרכזית הדורשת הכרעה, בטרם תדון שאלת ההתישנות לגופה, האם שלב דיוני זה הוא השלב המתאים לדון בענין. וביתר מיקוד - האם קיים ערעור בזכות על החלטת ביניים של טריבונל מנהלי.

לצורך הכרעה בענין זה אבחן תחילה את הוראות החוק.

סעיף 31 לחוק הביוב קובע:

התיבה "החלטת ועדת הערר", אין בה כדי ליתן מענה לשאלה, האם הכוונה לכל החלטה של ועדות הערר ובכללם החלטות ביניים, או רק על החלטה סופית.

הגם שזכות הערעור הינה זכות-יסוד, אין היא קמה יש מאין, אלא על המחוקק להעניקה במפורש.

בתחום המשפט הפלילי, לא קיימת כלל אפשרות של ערעור על החלטות ביניים.

בתחום המשפט האזרחי, החלטה אחרת של בית משפט מחייבת קבלת רשות לכך מערכאת הערעור, ולבית-משפט מוקנה שיקול-דעת אם להעתר לבקשה (ר' סעיפים 41 ו- 52 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

פרשנות זו עולה בקנה אחד עם מגמת בתי המשפט, כיום, לצמצם את זכות הערעור על החלטות ביניים, מטעמי יעילות הדיון ויעול ההליך המשפטי, ככל שאין בו פגיעה שאינה ניתנת לריפוי במסגרת הערעור על ההחלטה הסופית.

7. לפיכך, המסקנה העולה במקובץ מהאמור לעיל, שיש לפרש את המונח "החלטה" בסעיף 31 לחוק הביוב, ככוללת אך ורק החלטה המסיימת את ההליך המנהלי. תוצאה זו רצויה היא, הואיל ומגמת החקיקה היא לקצר בהליכים בועדות הערר ולהעמיד לרשות ציבור המתדיינים אמצעי נוח, מהיר ויעיל לפתרון מחלוקות. עיכוב ההליכים, בנקיטת הליכי השגה על החלטות ביניים עשוי, איפוא, להחטיא את מטרת החקיקה, בכך שיכביר התדינויות שלא לצורך.

8. סוף דבר, דין הערעור על החלטת הביניים להדחות, מחמת חוסר סמכות. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך 15,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.