ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 16/4/2022
גרסת הדפסה

31 שנות מאסר נגזרו על בוריס אנטיפקה

הצדעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שגזר עונש כבד על "אנס המדרגות"


28/6/2005

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את בוריס אנטיפקה בכל האישומים, למעט אישום אחד, שבו המתלוננת לא הייתה בישראל על מנת להעיד נגדו.

 boris antipaca

בוריס אנטיפקה "אנס המדרגות"


פסיקה זו תואמת את מגמת בית המשפט העליון הקורא להחמיר בעונשם של עבריינים מסוגו של אנטיפקה. להלן ציטוט קצר מגזר הדין:

"אין כל רחמים בלבנו על הנאשם. מעשיו של הנאשם מזעזעים בחומרתם. המדובר בעבריין מין סדרתי שההין לתקוף עוברות אורח תמימות ולבצע בהן את זממו. למרבה הצער, הפכו עבירות המין בכלל ועבירות האינוס בפרט, לנפוצות במקומותינו. שומה על בתי המשפט לתרום תרומתם לביעור נגע ממאיר זה ע"י ענישה מחמירה מאד." החתום מעלה מצטרף בלב שלם לקריאה זו. הכרעת הדין וגזר הדין מובאים להלן.


פ.ח. 1075/04

מדינת ישראל

נגד

איגור בן ויקטור אנטיפקה

בבית המשפט המחוזי בחיפה

מ' לינדנשטראוס, נשיא [אב"ד], ש' ברלינר, ס. נשיא, א' שיף, שופט

הכרעת דין

1. מבוא

בתקופה שמיום 12.1.04 עד ליום 12.7.04 ארעו בחיפה 9 מקרים של עבירות מין כלפי 9 מתלוננות שונות, נשים צעירות, אשר שהו או התגוררו באותה עת בחיפה. עבירות אלה מיוחסות כולן לנאשם (שדבק בו הכינוי "אנס המדרגות") כמפורט ב- 9 האישומים שבכתב האישום.

המתלוננת הנזכרת באישום הרביעי לא הגיעה לישראל לצורך מתן עדות. בהעדר ראיות להוכחת אישום זה, יש לזכות את הנאשם מן המיוחס לו באישום הרביעי. הנאשם הודה במיוחס לו באישום מס' 6 וכן בעיקרי הדברים שבאישום מס' 9. כמו כן הוא מודה במפגש עם המתלוננות ובמעשים מסויימים באשר לאישומים מס' 7 ומס' 8. הוא מכחיש כל קשר למיוחס לו באישומים מס' 1, 2, 3 ו-5.

2. הנאשם

הנאשם יליד 7.11.80, בעת שבוצעו העבירות היה כבן 24 שנים, רווק, עלה לישראל ממזרח אירופה, דובר רוסית אך מבין היטב ודובר גם את השפה העברית. שערו בלונדיני - חום בהיר, קצוץ קצר. מבנה גופו חסון. הוא התגורר בתקופה הרלוונטית לאישום ברח' מסדה 46 בחיפה. מען מגוריו אינו מרוחק מהמקומות שבהם ארעו מעשי התקיפה המינית המיוחסים לו, בחיפה.

3. כתב האישום

באישום הראשון מיוחסות לנאשם עבירות של נסיון למעשה מגונה, תקיפה על מנת לבצע פשע וכן עבירה של איומים, על כך שביום 12.1.04 בשעה 21.45 לערך תקף הנאשם את המתלוננת י. צ. ילידת 1979 בחדר המדרגות, בבית בו התגוררה ברח' ג. בחיפה.

מתואר באישום זה כי הנאשם הגיע אל מאחורי המתלוננת, שאל אם הוא יכול להכיר אותה. היא לא השיבה לפנייתו. הוא עלה אחריה, חסם את דרכה, הציג את עצמו בשם "רומה", תפס אותה וניסה לגרור אותה אל מחוץ לבניין, החל לחנוק אותה בצווארה, היכה אותה באגרופים והפיל אותה על הריצפה. תוך כדי כך הוא איים עליה כי ברשותו סכין והוא ירצח אותה. הוא שכב עליה. היא המשיכה לצעוק ולהתנגד והוא ברח מהמקום. נגרמו לה פגיעות בגופה: נפיחות במצח, שפשוף בצד שמאל מתחת לעין וכן כאבים.

כל זאת עשה הנאשם במתלוננת, כך נטען בכתב האישום, לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני וכן איים עליה כדי להפחידה.

באישום השני מתואר כי בתאריך האמור, כ - 10 דקות לאחר מכן, תקף הנאשם את המתלוננת ק. מ. כאשר הגיע אל חדר המדרגות בביתה, גם כן ברח' ג. בחיפה. הנאשם עקב אחריה, ניסה לשוחח עימה, כאשר היא הגבירה את צעדיה דחף אותה, חבט בפניה, הפיל אותה ארצה, הצמיד אותה לריצפה וכרע מעליה. היא צעקה והנאשם ברח מן המקום. על כך מיוחסות לו עבירות של נסיון למעשה מגונה, תקיפה על מנת לבצע פשע ותקיפה.

באישום השלישי מתואר כי ביום 20.2.04 שעה 22.00 או סמוך לכך הלכה המתלוננת מ. ו. לביתה ברח' ב. בחיפה. היא עלתה במדרגות שבין רח' הילל לרח' ג. אז פנה אליה הנאשם והיא, שאינה דוברת עברית, ביקשה כי ידבר אליה בשפה האנגלית. הוא המשיך לדבר עברית, הורה לה ללכת איתו לכיוון הבניינים שבסמוך אך היא סירבה. הוא ביקש פעמיים, באנגלית, כי תנשק אותו אך היא סירבה והמשיכה ללכת. אז תפס אותה הנאשם מאחור, חסם את פיה, הפיל אותה ארצה, נשכב עליה, נישק אותה בצווארה וניסה לנשק אותה פעם נוספת והיא התנגדה לכך וניסתה להוריד את ידו מפיה על מנת שתוכל לנשום. בשלב זה שמע הנאשם קולות, הביט סביבו וברח.

על כך מיוחסות לו עבירות של מעשה מגונה, תקיפה לשם ביצוע פשע ותקיפה.

באישום הרביעי מדובר על אירוע מיום 16.4.04 ברח' אלחנן בחיפה. כאמור לעיל, מאישום זה יש לזכות את המערער לאחר שהמתלוננת לא הגיעה לישראל כדי להעיד במשפט.

באישום החמישי מיוחסות לנאשם עבירות של מעשה סדום, דרישת נכס באיומים ותקיפה לשם ביצוע פשע. המקרה ארע ביום 29.5.04 בשעה 4.30 בבוקר או סמוך לכך. המתלוננת מ. י. חזרה לביתה ברח' ג. בחיפה. כאשר היא נכנסה אל חדר המדרגות שבבניין הנאשם חסם את דרכה וביקש ממנה סיגריה. לאחר שאמרה כי אין לה סיגריה והמשיכה ללכת חזר הנאשם וביקש זאת ממנה. היא נתנה לו סיגריה והגבירה את צעדיה. סמוך לכניסה אל הבניין התנפל עליה הנאשם, סתם את פיה ואיים כי אם תצעק ידקור אותה. הוא הפיל אותה על הריצפה והתיישב על בטנה. הוא הציג את עצמו בשם רומה, היא החלה לבכות, הוא נטל ממנה 200 ₪, חיטט בתיקה, מצא קונדומים ושאל לפשרם והיא הסבירה כי היא לסבית. הנאשם התעניין לדעת מדוע היא מעדיפה לשכב דווקא עם בחורה ולא עם בחור ואילו המתלוננת חששה שהוא עומד לאנוס אותה והמשיכה לבכות. לאחר שהנאשם שאל אותה אם בכייה הוא בגלל הכסף, הוא החזיר לה 100 ₪. הוא הרים את חולצתה, הוציא את איבר מינו ודחף אותו לפיה. לאחר מספר שניות שאל אותה היכן היא רוצה שהוא יגמור אך היא לא השיבה. כאשר הוא התרומם מעליה, דחפה אותו והוא ברח מן המקום.

האישום השישי נסב על מקרה מיום 28.5.04 סמוך לשעה 5.30 בבוקר. ש. נ. ילידת 1977, חזרה לביתה שברח' ה. בחיפה. בסמוך למדרגות הבית ניסה הנאשם לשוחח איתה, אך היא, שאיננה דוברת עברית, התעלמה ממנו. היא החלה לרוץ לעבר חדר המדרגות הקרוב, הוא חסם את דרכה וכאשר החלה לעלות במדרגות תפס אותה, דחף אותה אל הקיר, הפיל אותה על הריצפה, אחז בצווארה וניסה לחנוק אותה. לאחר מכן הוא ביקש ממנה, בשפה האנגלית, שתנשק אותו. הוא איים עליה באגרופו, חזר על בקשתו וכל זאת כאשר היא שכובה על המדרגות. היא ניסתה להתנגד ולצעוק אך הוא איים עליה ושם את ידו על פיה. לאחר מכן תפס אותה ונישק אותה בכוח, שם את ידו על גבה מתחת לחולצתה והצמיד אותה אליו. לאחר מכן הוא הוציא את איבר מינו ואונן, כאשר הוא אוחז בה בגבה. לאחר שבא על סיפוקו ברח מן המקום.

על כך מיוחסות לנאשם באישום זה עבירות של מעשים מגונים, מעשה מגונה בפומבי, תקיפה על מנת לבצע פשע ותקיפה.

באישום השביעי מיוחסות לנאשם עבירות של אינוס, מעשים מגונים ותקיפה על מנת לבצע פשע במתלוננת ר. מ. ילידת 1987. הדבר ארע ביום 19.6.04 בשעה 4.30 לפנות בוקר כאשר המתלוננת חזרה לביתה ברח' כ. בחיפה. היא החלה לעלות במדרגות לכיוון ביתה והנאשם הגיע מאחוריה, שאל אותה אם יש לה אש והיא השיבה בשלילה והוא עקף אותה והמשיך לעלות במדרגות. כאשר היא התיישבה על אחת המדרגות כדי לנוח, הוא חזר על עקבותיו והתיישב לידה. הם החלו לשוחח. הוא הציג את עצמו בשם רומה ולחץ את ידה. הוא התקרב אל לחיה כדי לנשק אותה והיא התרחקה וביקשה כי יפסיק הואיל ויש לה חבר. הוא חסם את פיה בידו בחוזקה, השכיב אותה ליד המדרגות ואמר לה כי הוא רק רוצה לנשק אותה, לקח את ידה ושם אותה מאחורי גבו בתנועה של חיבוק ורכן מעליה. הוא הזהיר אותה כי לא תבכה, אחרת יהיה גרוע יותר. הוא נישק אותה על פיה, הוריד לה את החזייה, נישק את חזה, הכניס את ידו אל מתחת לחצאיתה ונגע באיבר מינה. היא ביקשה שיפסיק אך הוא אמר כי ינשקה רק נשיקה אחרונה ונישק אותה בפיה. היא החלה לבכות והוא חסם את פיה. הוא השכיב אותה פעם נוספת על מעקה חדר המדרגות, נעמד מעליה והוציא את איבר מינו. הוא הוריד את חצאיתה, פתח את רגליה והחדיר חלק מאיבר מינו לאיבר מינה עד גרימת כאב ובניגוד לרצונה. היא ביקשה כי יוציא את איבר מינו בגלל כאביה אך הוא אמר לה כי הוא גומר, הוציא את איבר המין והגיע אל סיפוקו בין רגליה.

האישום השמיני נסב על אירוע מיום 12.7.04 בשעה 3.00 בלילה לערך. המתלוננת נ. ק. ילידת 1965 יצאה מבית חברה שברח' פאר כדי לקנות סיגריות. היא הגיעה למדרגות המובילות מדרך יד לבנים אל רחוב פאר. הנאשם עקב אחריה, שאל אותה אם יש לה סיגריה וכשהסתובבה לאחור, תפס אותו בשערותיה והורה לשתוק ולא לצעוק. היא ביקשה להרגיע אותו ושאלה מה הוא רוצה. הוא השיב כי הוא רוצה נשיקה והיא נישקה אותו. הוא לא היה שבע רצון וביקש נשיקה "אמיתית" עם רגש. הוא השכיב אותה על הריצפה תוך שימוש בכוח, רכן מעליה, תפס אותה בגרונה ואיים להרוג אותה אם תצעק ולא תעשה כבקשתו. לאחר ששכבה על גבה הוא החל להפשיט אותה מבגדיה וניסה להכניס את אצבעותיו לאיבר מינה ואחר כך הפשיט אותה מבגדיה. הוא הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה ובידו השניה ניסה לגעת בה מתחת לחולצתה. הוא הורה לה להוריד את שתי הגופיות שלבשה. היא הרימה אותן אך הוא התעקש שתפשוט אותן לגמרי. היא עשתה כדבריו ונשארה עירומה. הוא הורה לה למצוץ את איבר מינו תוך שהמשיך להחדיר אצבעות לאיבר מינה ולהחזיק בשערותיה. המתלוננת ביקשה כי יאפשר לה לעמוד בגלל הכאבים שנגרמו לה כאשר היא שוכבת בעירום על האבנים, אך הוא סרב. בשלב מסויים הוא הורה לה לעמוד על ברכיה מולו, על אף שביקשה שיעזוב אותה אמר לה הנאשם כי הוא רוצה לגמור על פניה ועל חזה. הוא הוציא סיגריה מכיסו והחל לעשן תוך שמישש את חזה והחדיר את איבר מינו לפיה. הוא אמר לה כי יורה לה מתי להפסיק למצוץ את איבר מינו על מנת שיוכל לגמור על פניה. כשהרגיש כי הוא עומד לגמור, הדליק מצית כדי שיוכל לראות עצמו עושה זאת.

בגין מעשיו אלה, מיוחסות לנאשם באישום זה עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים ותקיפה על מנת לבצע פשע.

באישום התשיעי מיוחסות לנאשם עבירות של אינוס, מעשים מגונים וכן תקיפה על מנת לבצע פשע. הדבר קרה ביום 12.7.04 בשעה 3.00 בלילה לערך, כאשר המתלוננת א.ז. ילידת 1987 חזרה אל ביתה שבכרמל ברח' ו. הנאשם פנה אליה, שאל אם יש לה פלאפון היא השיבה בשלילה והוא חזר על בקשתו שוב ושוב. היא החלה להגביר את צעדיה ואז התנפל עליה הנאשם, סתם את פיה, איים עליה שלא תצעק או תתנגד אחרת יהרוג אותה ואף אמר כי יש לו נשק. הוא גרר אותה למדרגות אחד הבתים, התגבר על התנגדותה, המשיך לאיים עליה, ניסה לחנוק אותה ואמר לה כי בסך הכל הוא רוצה לנשק אותה. כמו כן שאל אותה לגילה והתעניין לדעת עליה פרטים נוספים. היא החלה לבכות. הוא סטר לה והחל לחנוק אותה, איים עליה, נישק אותה, החל לגעת בחזה ולא הפסיק אף שהבטיח שרק ינשק אותה בלבד. הוא הוריד את חולצתו ואת חולצתה, שאל אותה אם ראתה בעבר איבר מין. היא השיבה בשלילה והוא הורה לה לגעת באיבר מינו. הוא הפשיל את מכנסיו והיא נגעה באיבר מינו לפי הדרכתו, כל זאת כאשר היא שכובה על גבה. לאחר מכן הוא הפשיט אותה ממכנסיה ומתחתוניה והמשיך בכך אף שהזכירה לו כי הבטיח לה שלא ייגע בה. הוא הבטיח כי לא יחדור אליה ובלבד שתשתוק. היא הסבירה שהיא רק בת 14 והיא בבתוליה. הוא הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה ושאל אותה מדוע שיקרה. היא ענתה כי היא לא שיקרה וכי כואב לה ואין היא בוכה אך משום שהבטיחה לו שלא תבכה. הוא ביקש שתאונן לו ותזיז את ישבנה וכמו כן ביקש ממנה לנשק את אזנו ולגעת בו והוא אמר לה לאחר שאוננה לו כי הוא רוצה שגם היא תגמור. הוא שאל היכן לגמור והיא אמרה לו שיוכל לעשות זאת בכל מקום בגופה, ובלבד שלא יאנוס אותה. הוא שאל אם היא זונה ומעדיפה שיגמור בפיה. הוא רכן על ארבע כאשר היא ממשיכה לאונן לו, תוך איומים. לאחר שהגיע לסיפוקו, התלבש הנאשם והלך לדרכו.

4. האישום הראשון

כאמור, המתלוננת באישום זה היא י. צ.. היא העידה בפנינו כרשום בעמודים 56 עד 57 לפרוטוקול. היא נשואה בת 25 ואם לשני ילדים. היא מתארת בעדותה כיצד נכנסה לחדר המדרגות של הבניין ופתאום פנה אליה התוקף, היא המשיכה לעלות במדרגות, אך הוא חסם את דרכה, שאל איך קוראים לה, ואמר כי שמו רומה. הוא תפס אותה בצווארה וחיבק אותה, הפיל אותה אל הריצפה ונתן לה מכות חזקות בפנים, במצח ובלחי. הוא איים כי אם תזוז הוא יהרוג אותה באמצעות סכין שיש ברשותו, אך היא זזה בכל זאת והחלה לדפוק עם המטרייה על דלת דירת אחד השכנים. איש לא פתח את הדלת והוא המשיך להכות אותה. היא החלה לצעוק והתוקף החל לברוח ונפל במדרגות לאחר שהיא תפסה אותו ברגליו. אחר כך היא עלתה הביתה. בעלה ואמה יצאו החוצה וניסו לתפוס את התוקף, אך לא מצאו אותו. היא התקשרה למשטרה ומסרה עדות. התוקף דיבר איתה ברוסית. היא מסרה למשטרה את תאורו ("שיער בהיר ועיניים ירוקים וגובה 1.69 בגיל בין 17 ל - 21. ואני זוכרת שהיו לו קצת פצעים על הפנים" (עמ' 57 שורה 8)). תאור זה תואם במדויק את דמותו של הנאשם. כך גם תאורה כי הוא היה ספורטיבי. לאחר מכן נעשה מסדר זיהוי תמונות.

באלבום זיהתה המתלוננת את התוקף כמי שמופיע בתמונות ת/15 ו - ת/16. אנשים אלה שבתמונות אינם הנאשם אלא אחרים, שאינם קשורים לפרשה. בתשובה לשאלות בית המשפט "כשאת רואה אותו (את הנאשם) פה מולך עכשיו, את בטוחה שזה הוא?" השיבה בחיוב והסבירה, כי כאשר הסתכלה בתמונות היא היתה לחוצה וכי התמונות אינן מראות את התוקף האמיתי. היא הסבירה כי התוקף לא נגע באיבריה האינטימיים ולא היתה לה הרגשה כאילו ניסה לאנוס אותה.

עמדת הנאשם באשר לאישום זה היא: "אני לא מכיר אישה זו. אף פעם בחיים לא ראיתי אותה. אין לי משהו להוסיף."

עדותה של המתלוננת הזו, כך גם לגבי כל שאר המתלוננות, זוכה מצדנו לאמון מלא. אין לה כל סיבה להעליל משהו על הנאשם. היא מתארת את הדברים כהווייתם. היא מאשרת שלא נעשה נסיון לאנוס אותה או לנגוע באיבריה האינטימיים. היא התקשתה אמנם בזיהוי הנאשם באלבום התמונות, אך יש לזכור כי הדבר קרה בשעת לילה בחושך. את הנאשם היא זיהתה באולם בית המשפט באופן ברור. לכך יש להוסיף, כי המיוחס לנאשם באישום השני קושר אותו בצורה ברורה גם לאישום הראשון. כמו שם, וכמו המפורט באישום החמישי ובאישום השביעי, הוא הזדהה גם כאן בשם רומה. השיטה היא אותה שיטה. קירבת המקום הגיאוגרפית בין שני המקרים שארעו באותו הרחוב וסמיכות הזמנים (הפרש של כ - 10 דקות בין הארוע הראשון לארוע השני) מדברים בעד עצמם. יתר על כן, הנאשם דובר רוסית וכאמור התוקף דיבר בשפה זאת עם המתלוננת.

שוכנענו איפוא כי הדברים ארעו כפי המפורט בעדותה של המתלוננת י. צ. עוד אנו משוכנעים, חרף משקלו הקל של "זיהוי" הנאשם באולם בית המשפט על ידי המתלוננת, בכך שהנאשם הוא זה שתקף אותה כמתואר בעדותה. נשאלת רק השאלה אם מדובר בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ובאיומים או שמא נעשה כאן נסיון למעשה מגונה ותקיפה על מנת לבצע פשע, כנטען באישום הראשון. נראה לנו שגם יסודותיהן של העבירות הנוספות הללו הוכחו. המתלוננת העידה כי הנאשם רצה להכיר אותה, שאל אותה איך קוראים לה ואמר לה את שמו, כביכול, "רומה". הוא חיבק אותה בצווארה על מנת להוציא אותה מחדר המדרגות החוצה. לא הוכח כי "הנאשם שכב על המתלוננת 1 בהיותה שכובה על הרצפה", כמפורט בסעיף 2 של האישום הראשון. גם למתלוננת עצמה היו ספקות באשר לרקע המיני של מעשהו. היא הסבירה "כשהוא חיבק אותי, זה היה להוציא אותי החוצה. לא היתה לי הרגשה שהוא רוצה לאנוס אותי". לשאלה האם היא חשה שהתקיפה היתה על רקע מיני, היא השיבה, כשמסרה את עדותה במשטרה, בשלילה (עמ' 59 לפרוט').

לו היינו מסתמכים בקשר לאישום הראשון, אך ורק על הדברים דלעיל, כמתואר מפיה של המתלוננת, היה מקום למסקנה כי נותר ספק סביר באשר למטרת התקיפה (האם היא נעשתה כדי לבצע עבירה אחרת או אם היתה בגדר נסיון למעשה מגונה). אולם, האישום הראשון הוא רק האחד מבין סידרה של אישומים. בכולם אותה שיטה. כולם כלפי נשים צעירות. הכל נעשה מחמת ההפרעה באישיותו של המשיב בתחום המיני, וכדי לספק את צרכיו המיניים, כפי שעוד יוסבר להלן. הנאשם, כך הוכח, ביצע את המעשה. הוא הכחיש את הדבר באופן כוללני וטען כי לא היה שם וכי הוא לא מכיר את המתלוננת. הוא לא סיפק כל הסבר למעשה התקיפה של המתלוננת שבאישום מס' 1 ובמצב דברים זה המסקנה המחוייבת היא, כי היסוד המיני שבתקיפה האמורה, כמפורט באישום הראשון, הוכח.

לאור כל האמור, בצירוף אי האמון המובהק באשר לנאשם בעדויותיו בקשר לאישום זה ובכלל, מסקנתנו היא כי אישום זה הוכח כדבעי.

אני מחליטים להרשיע את הנאשם במיוחס לו באישום הראשון.

5. האישום השני

מעשי העבירה המפורטים באישום זה נעשו כלפי המתלוננת ק. מ. שהיתה כבת 25 בעת שארעו הדברים. עדותה נרשמה בעמודים 26 עד 29 לפרוטוקול. גם אישום זה מוכחש באופן כולל על ידי הנאשם, אשר הצהיר בעמ' 74 (שורה 10): "אני יכול להגיד שאני לא מכיר אישה זו. זה הכל". ועוד אמר כי אין הוא מכיר את המקום בו ארע המקרה.

המתלוננת מתארת כי החלה לרדת במדרגות המובילות אל הכניסה לבניין, כמתואר בתרשים ת/6. היא דיברה תוך כדי כך, בפלאפון, עם אחותה ואז, כך היא מתארת "ראיתי אותו את מי שנמצא כאן באולם היינו הנאשם, אני מזהה אותו כאן באולם, והתחלתי לחשוש אך המשכתי לדבר עם אחותי..." (עמ' 26)). הוא הפיל אותה בכניסה למדרגות, דחף אותה והיא נאלצה לשכב על הריצפה והחלה לצרוח. הוא תפס את ראשה בחזקה, הצמיד אותו לרצפה ורכן מעליה. אחר כך היה רעש בחדר המדרגות והוא ברח. המשטרה הגיעה לאחר כשעה. היא נתנה לשוטרים את תאורו, הגיעה ניידת ואז היא זיהתה את הנאשם בתוך הניידת. בעדות נוספת במשטרה זיהתה אותו עם הקלסתרון שעוצב לה. בהמשך עדותה תארה כיצד השפיע המקרה באופן קשה על אורח חייה. בחקירתה הנגדית ניסה הסניגור לתקוף את הזיהוי, אך היא חזרה ואישרה שהיא מזהה את הנאשם כמי שתקף אותה. הזיהוי מחוזק גם כן על ידי הדברים המפורטים בדו"ח הפעולה ת/13. במהלך החיפושים זיהתה המתלוננת את הנאשם כמי שתקף אותה. היא הבחינה "בארבעה אזרחים... הבחורה הצביעה על הבחור הרביעי שבדיעבד התברר כי שמו אנטיפקה ... כי הוא זה שתקף אותה בכניסה לביתה. צוות הבלשים עצר את הבחור".

ראיות נוספות קושרות את הנאשם לאירוע המפורט באישום מס' 2. המשטרה הגיעה למקום. על סמך תיאוריה של המתלוננת הוחל בסריקות (ר' ת/11). בעקבות הסריקות, בהן השתתפה המתלוננת, עוכב הנאשם על ידי השוטרים בחשד שהוא מעורב בדבר. בדוח העיכוב ת/12 נכתב כי הוא עוכב על ידי רש"ט שירה נחום ביום 13.1.04 בשעה 00:05, לא הרחק ממקום המעשה, ברח' שפירא פינת רח' החלוץ. בתגובה למעכב אמר "מעכבים אותי על כלום אני לא יודע למה". בהודעתו ת/35 הוא מתכחש למעשה, אך מאשר שהיה שתוי, כטענתה. בשחזור השני מיום 26.7.05 (ת/29א') מתאר הנאשם, לעומת זאת, כי השתמש בכוח נגד המתלוננת "עם הכוח, שמתי אותה על הריצפה" (עמ' 34). "אני לקחתי יד (ו)היא צעקה"... "ואני קמתי ורצתי... היא צעקה "אמא" ואני קמתי ורצתי" (עמ' 35). ובהמשך: "היא צעקה ואני קמתי ורצתי. לא עשיתי לה כלום, אפילו לא נתתי מכות. לא כלום, כלום". תאורים אלה משתלבים היטב עם עדותה של המתלוננת. הנאשם הסביר בחקירתו כי הוא התעצבן מפני שהמתלוננת לא רצתה לדבר איתו. כאשר הוא "עושה דברים האלה אני לא חושב מה אני עושה", אמר. ובאשר לשאלה, מה התכוון לעשות, אמר "אני לא יודע מה אני הייתי יכול לעשות כי אתם יודעים, מכירים כבר התיקים שלי... בלילה, אני יכול לעשות הרבה דברים ... בלילה הגוף שלי נעשה כמו כדורסל" ולשאלה מה רוצה הגוף מסביר הנאשם "הוא רוצה להיות עם הגוף של הבחורה. זה מה שהוא רוצה... בלילה אני בי... מישהו אחר נמצא" (עמ' 38).

ברור אם כן, שמטרת התקיפה שתקף הנאשם את המתלוננת ק.מ. היתה פגיעה מינית. שוכנענו לאור כל האמור, שהוכחו בוודאות הדרושה גם העבירות שבאישום השני.

6. האישום השלישי

העבירות שבאישום זה נעשו נגד המתלוננת מ. ו. עדותה נרשמה בעמ' 11 עד 14 לפרוטוקול. היא ילידת 1977, אזרחית של אריתראה, בהאית לפי דתה. הגיעה לישראל ביום 19.9.03 לשרת בכת הבהאית בהתנדבות. ביום 20.2.04 היא השתתפה במסיבה ברח' שיפרה 15 בחיפה ובשעה 21.45 לערך הלכה הביתה, עלתה במדרגות (ראה הציור ת/1) וכשהגיעה אל הבית המסומן בציור התחיל התוקף לדבר איתה. היא זיהתה את התוקף בבירור "אני מצביעה על הנאשם שבאולם" (עמ' 12). היא לא מבינה עברית. בתחילה לא חשבה שמישהו מדבר אליה, אבל אחר כך, כשהוא המשיך בפניותיו אליה, אמרה לו (בשפה האנגלית) כי איננה מדברת עברית. הוא אמר לה כי תנשק אותו (באנגלית) היא השיבה בשלילה והוא חזר על כך פעם נוספת. הוא סימן לה ללכת אחריו למקום חשוך. הדבר היה כאשר היא סיימה לעלות במדרגות המסומנות בתרשים "אז הוא בא מאחורי, תפס אותי, חסם את פי ואפי כשהוא בא מאחור" (עמ' 12). היא מצאה את עצמה שוכבת על הריצפה כשהוא מעליה, הוא נישק אותה בצווארה, ניסה שוב לנשק אותה אך לא הצליח. היא דחפה אותו מעליה. הוא שמע רעש והיה מבולבל לרגע והיא הצליח לברוח ממנו, לכיוון רחוב גולומב. כשסיימה לעלות את המדרגות לכיוון רחוב גולומב פגשה בשכנים. היא בכתה ולמחרת היום התלוננה במשטרה. "מאז", כך הסבירה "אני לא מרגישה פתוחה (צ"ל -בטוחה?) ואני לא עולה על המדרגות ברח' הילל לבד".

החקירה הנגדית נסבה על הזיהוי. העדה הסבירה שהיא זיהתה אותו באלבום התמונות, ובאשר לצבע שערו הסבירה כי "מדובר בגוון שיער שהוא יותר כהה מבלונידי. בתמונה שהציגו לי צבע השיער היה מאוד בלונדיני" והיא התכוונה בדבריה שצבע שערו כהה יותר. היא זיהתה בבירור ובבטחון את הנאשם כמי שתקף אותה.

שיטת הפעולה של התוקף זהה לשאר המקרים, לרבות אלה בהם הודה הנאשם. בעוד שבעמ' 74 לפרוטוקול (שורה 19) אמר "אני לא מכיר אישה זו ואין לי מה להוסיף" הרי בהודעתו ת/23 (גליון מס' 3 שורה 9 ואילך) הוא מסביר כי עלה אחריה במדרגות, רצה להכיר אותה "אבל היא לא יודעת עברית ורק אנגלית. אני שאלתי איך קוראים לך ואמרה "סורי, סורי" באנגלית והבנתי שלא מדברת בעברית. אני ניסיתי להגיד לה משהו בעברית וראיתי שלא יצא מזה כלום והלכתי". בהמשך אמר "היא רצתה ללכת אבל אני עם הגוף שלי סגרתי לה את הדרך". ועוד אישר (גליון מס' 3, עמ' 2, שורה 29): "היא אתיופית היה לה גוף יפה אבל פנים לא כל כך טוב". אם היו לה פנים יפות, כך הסביר "יכול להיות שאני לבקש לשכב איתה בהסכמה רציתי לשכנע אותה לשכב בהסכמה, אבל לא ידעתי אנגלית".

המתלוננת הרשימה אותנו בכנותה ובמהימנותה ואנו מיחסים אמון לתוכן עדותה.

לאור כל האמור, שוכנענו כי גם אישום זה הוכח כדבעי.

7. האישום הרביעי

כאמור לעיל, יש לזכות את הנאשם מהמיוחס לו באישום זה.

8. האישום החמישי

העבירות שבאישום זה בוצעו כלפי המתלוננת מ. י. היא מסרה את עדותה כרשום בעמודים 38 עד 44 לפרוטוקול. גם כאן השיטה היא אותה שיטה, אך העבירות הגיעו הפעם לכלל ביצועו של מעשה סדום.

המתלוננת צעירה כבת 18, מתגוררת ברח' ג. בחיפה. ביום 29.5.04 היא חזרה הביתה בסביבות השעה 4.00 לפנות בוקר. היא הגיעה אל סמוך לבית ברכב, חצתה את הכביש ועלתה במדרגות המובילות לרחבה של מול בית הספר. היא ראתה את הנאשם, "את הבחור שיושב כאן באולם", הוא ביקש ממנה סיגריה. היא אמרה כי אין לה סיגריות והמשיכה ללכת. הוא דיבר איתה ברוסית, היא נתנה לו סיגריה. כשהיתה בכניסה לבניין בחדר המדרגות, "הוא קפץ עלי מאחורה, חנק אותי, הפיל אותי על הריצפה והתיישב עלי שלא יכולתי לזוז" (עמ' 38). בהמשך עדותה תארה כיצד נטל ממנה כסף והחזיר לה חלק, מצא את הקונדום בארנק, שאל אותה אם היא לסבית וכו'. הוא הציג את עצמו בשם רומה. השיחה התנהלה ברוסית. הוא הוציא את איבר מינו והכריח אותה למצוץ. אחר כך גמר, היא התחילה לצעוק, דחפה אותו והוא ברח.

היא תארה לבית המשפט את המיוחדות שבאיבר המין של הנאשם: "היה לא נימול... היה שם סימן לא ברור ... זה היה באמצע בערך. זה היה משהו קטן שהיה בולט" (עמ' 43 לפרוטוקול) וכו'.

שיטת ביצוע העבירות זהה למקרים האחרים שבפנינו. היא יודעת ומתארת את המיוחדות שבאיבר מינו. בהודעתו ת/23 (גליון מס' 2) מתאר הנאשם את המקרה תוך התאמה מלאה לעדותה של המתלוננת. הוא מסביר כי הגיע לרכב. יצאה ממנו והוא הלך אחריה ורצה לדבר איתה. היא אמרה שהיא עיפה, ודבר זה עצבן אותו "ושמתי אותה על הריצפה עם הכוח". היא אמרה שיש לה כסף ונתנה לו 100 ₪. הוא נישק אותה והיא חשבה שהוא רצה לאנוס אותה. היא אמרה שהיא לסבית. הוא מצא את הקונדומים וכו'. לעומת זאת, בעדותו (בעמ' 75 לפרוט' שורה 5 ואילך) אמר: "אני לא מכיר אישה זו, אף פעם בחיים לא ראיתי אותה. אין לי משהו להוסיף". כאשר ניסה הסניגור להוציא מפיו פרטים נוספים השיב שוב "אין לי מה להוסיף".

ברור, שהכחשת הנאשם אין בה ממש. אין היא אמת. עדות המתלוננת מהימנה. היא לא היתה יכולה לדעת על הפרט המיוחד שבאיבר מינו אלמלא עשה בה כפי שעשה. יש לקבוע שהוכחו כדבעי גם העבירות שבאישום זה.

9. האישום השישי

אישום זה מתייחס למתלוננת ש. נ. העבירות הן מעשה מגונה בפומבי, תקיפה על מנת לבצע פשע ותקיפה שארעו ביום 29.5.04 שעה 4.30 בבוקר, גם כן בחדר המדרגות ברח' ג. בחיפה.

בקשר לאישום זה הודיע הסניגור בשמו של הנאשם בעמ' 75 (שורה 14): "לגבי אישום מס' 6 - הנאשם מודה". לאחר שהדברים תורגמו היטב לנאשם לשפה הרוסית אמר הנאשם (שורה 19): "אני מודה בעובדות של האישום מס' 6, וזאת לאחר שבית המשפט הקריא והסביר לי אישום זה". לא ניתן איפוא לחלוק על כך שיש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום השישי לכתב האישום.

10. האישום השביעי

אישום זה נסב על עבירות האינוס, המעשים המגונים והתקיפה שבוצעו כלפי המתלוננת ר. מ. שהיתה כבת 17 בעת המקרה. עדותה נרשמה בעמ' 29 עד עמ' 38 לפרוטוקול. היא התקשתה לחזור ולספר את שעבר עליה, אך האמת והכאב זועקים מן הדפים. היא מתארת כיצד עלתה במדרגות לכיוון ביתה, הגיע הנאשם, ביקש אש, אמר ששמו רומה, החזיק בידה, ניסה לנשקה, דרש ממנה לחבקו, איים עליה בתנועת אגרוף, נגע בחזה וברגליה הוריד ממנה את החולצה והחזיה, הרים את חצאיתה, והכניס את אצבעותיו לאבר מינה. לאחר מכן פתח את רגליה והכניס חלק מאיבר מינו לאיבר מינה. על אף פניתה אליו שיפסיק, המשיך בכך וגמר על רגליה. לאחר מכן אמר : "וואי, אני לא מאמין שעשיתי את זה", והלך. בחקירתה הנגדית ניסה הסניגור להביאה למסקנה כי היא נתנה לנאשם להבין שהיא מסכימה למעשיו, אך הנכון הוא, כדבריה, כי אמרה לו לאורך כל האונס "די, תפסיק, בבקשה תפסיק". (עמ' 35). החדירה לאיבר מינה היתה חלקית, והיא נשארה בבתוליה לאחר המקרה.

בעדותו (עמ' 76) מאשר הנאשם כי פגש את המתלוננת. "רצינו לשבת ולדבר ביחד", הוא מתאר, הם שוחחו, הוא נתן לה נשיקה והיא הזמינה אותו לעלות לדירתה. "אני אמרתי שאני נגד, אני לא הסכמתי, ונתתי לה עוד נשיקה בלחי, ואמרתי לה שלום. זה הכל". לגירסה מיתממת זו, אין כל בסיס, באשר יש לקבל את עדותה של המתלוננת כמהימנה, גם לאור הדברים שנרשמו מפיה על ידי השוטרת שירה נחום, מיד לאחר המקרה. בפניה תיארה המתלוננת כיצד סרבה לפניותיו לנשקה; אמרה לו כי יש לה חבר והוא סתם לה את הפה בידו. המתלוננת אישרה "שהיתה חדירה כי היא הרגישה את זה אבל לא עד הסוף", והוא גמר על הרגליים שלה. גירסה זו מתאשרת גם על ידי בדיקות ה DNA כמפורט בת/19 (שלכך לא יכול היה הנאשם ליתן הסבר - ר' עמ' 85 לפרוטוקול) וכן מפורטים הדברים שוב בתעודה הרפואית ת/7 . הנאשם עצמו מאשר בשיחזור ת/29 בעמ' 34 ואילך: "אני לקחתי אותה ככה ושמתי אותה פה, ואחר כך אני עליתי עליה ... וישבנו פה. ופה אני ... גמרתי. ... לא יודע לקחה אותי והרגשתי את הכיף וגמרתי. ... והלכתי הביתה".

לאור כל האמור, המסקנה המחוייבת היא כי יש לתת אמון בגירסת המתלוננת ר.מ. ובהתאם, מוצדק להרשיע ת הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום השביעי.

11. האישום השמיני

באישום זה מיוחסות לנאשם עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים, ותקיפה על מנת לבצע פשע במתלוננת נ. ק. עדותה נרשמה בעמ' 44 עד עמ' 50 לפרוטוקול. היא היתה אז כבת 38. בשעה 1 לאחר חצות יצאה מביתה לקנות סיגריות. כשהתחילה לרדת במדרגות לכיוון ביתה קרא לה הנאשם, שאל על סיגריה, נכנס בה במהירות ובכח, הפיל אותה על הרצפה, איים עליה, סחב בשערה ומשך אותה אל השיחים, דרש ממנה לנשקו, הוריד ממנה את הבגדים הצליח לדחוף אצבעות לתוך איבר מינה; דרש ממנה מין אוראלי, והיא נאלצה לעשות זאת כאשר הוא תופס אותה בשערותיה כל הזמן. אחר כך הורה לה לקום על ברכיה, והדליק מצית כדי לראות כיצד הוא גומר ועישן סיגריה. הוא גמר על החזה שלה, כך העידה, לא על הפנים. אחר כך הוא רצה שתטפס עמו בדרך בה הוא הגיע, אך לבסוף שיחרר אותה לדרכה. בסוף עדותה אישרה כי "אין לו ברית מילה והיה לו גם, ... משהו מוזר, מין פלולה כזו" על איבר מינו. (עמ' 49). בחקירתה הנגדית (עמ' 50) דחתה בתוקף את הטענה כי הדברים נעשו בהסכמה. כמו כן אישרה כי עלתה לישראל מאוקראינה בשנת 96 ונתפסה לפני שנים על ידי המשטרה במקום בו עסקו בזנות.

בעמ' 76 לפרוטוקול מאשר הנאשם את עיקר גירסתה של המתלוננת. הוא ביקש ממנה סיגריה. הדברים נעשו, כביכול, בהסכמה לאחר שהיא אמרה לו כי "היא לא נגד להתעסק עם בן אדם נחמד"; הוא נתן לה נשיקה ו"כל הגוף שלה לא אמר לי (שיש מצידה) שום התנגדות". היא היתה זו, לדבריו ש"אמרה לי שהיא רוצה לעשות סקס אוראלי". לבסוף אף אמרה לו "תודה על ערב נחמד, והלכה הביתה." (עמ' 77). ברור, כי לגירסה מופרכת זו על הסכמה ותודה למעשיו, אין כל שחר והיא איננה סבירה על פניה.

אנו מעדיפים את גירסת המתלוננת על פני עדותו השקרית של הנאשם.

גם אישום זה הוכח כדבעי.

12. האישום התשיעי

הוא נסב על האינוס, המעשים המגונים והתקיפה שביצע הנאשם במתלוננת א. ז. עדותה נרשמה בעמ' 15 עד 20 לפרוטוקול. היא מתארת כיצד הוא גרר אותה למדרגות המובילות לואדי וזרק אותה אל הרצפה. שאל לשמה, רצה לנשקה, הבטיח שלא יפגע בה, מישש אותה, הוריד את חולצתה והיא הפסיקה לבכות לאחר שהבטיח לה שלא יאנוס אותה. בשלב מסוים "הוא ביקש ממני לגעת באיבר מינו, והכריח אותי... " לעשות כפי שרצה. האיבר לא נימול והיא זוכרת "שיש איפה שהוא (באיבר) בליטה כזו" (עמ' 16, ר' ת/4)). בהמשך הוא הוריד את תחתוניה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. הוא הכאיב לה מאוד, והוא איים עליה כי "אם אבכה או אצרח או אתנגד הוא יעשה דברים שאני לא רוצה שיעשה". אחר כך נעמד על 6, ועוד ועוד, כמתואר בעמ' 18 לפרוטוקול, וכך נמשך הדבר עד לשעה 3.45 לפנות בוקר.

בחקירתה הנגדית ניסה הסניגור לשכנעאותנו כי לא היתה החדרה של האצבעות לאיבר מינה, אך היא עמדה בתוקף על דעתה בהתריסה כלפיו: "אפשר להבחין מאד בוודאות וכן, הוא החדיר. אם היית בחורה, היית יודע" (עמ' 19).

הנאשם ניסה לשכנע אותנו כי לא הכניס את אצבעותיו באיבר מינה של המתלוננת (עמ' 79). הוא נמנע מלדבר על שאר מעשיו כמתואר באישום זה, אך בהמשך דבריו אישר שהפשיט אותה עד החזה; נישק אותה "אך היא לא אמרה שום דבר בהתחלה", ועוד ועוד, פרט אחרי פרט, אישר, למעשה, את נכונות האישום, לרבות כי איים עליה לא לזוז, לא לצעוק ולא לבכות (עמ' 81).

גם מתלוננת זו זוכה מצדנו לאמון מלא. גם האישום הזה הוכח כדרוש.

13. הכרעת הדין

שמונה מתלוננות העידו בפנינו. הן אישרו בעדותן את המפורט בכתב האישום. עדותן ראויה לאמוננו. לא היתה היכרות קודמת בינן לבין הנאשם. אין להן כל מניע להעליל עליו. כל אחת תיארה נכונה את שעבר עליה ואת שנעשה בה ובגופה על ידי הנאשם.

התמונה הכוללת מאשרת ומחזקת את עדותן של המתלוננות. בין אם נראה את האישומים כולם כ"מעשים דומים" או כ"שיטת ביצוע" של הנאשם, (ר' ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' אדריאן שוורץ, פ"ד נ(5), 749), הצטברות הארועים כולם יחד גם היא יש בה כדי לחזק את עדות כל אחת מן המתלוננות בפני עצמה הן באשר לעובדות כשלעצמן וכך גם באשר לזיהויו של הנאשם ולמניע (המיני) שעמד ביסוד כל העבירות.

לחובת הנאשם עומדות הסתירות שבגרסאותיו השונות, אותן העלה בשלבים השונים של החקירה, החל מהכחשה כוללת בתחילה, דרך ההודיה בשחזורים, ההתכחשות בעדות, וכלה בהמציאו טענה חסרת כל בסיס, כאילו "כל מה שאמרתי, אמרתי בגלל לחץ, בגלל הכוח והלחץ, אני חוזר: בגלל הלחץ. בכוח אמרו לי שאני צריך לעשות דבר כזה." (עמ' 84). אין לכך, כאמור, כל שחר. הדברים (סתמיים וחסרי פירוט) סותרים את העדויות והשחזורים. הם אינם עולים בקנה אחד גם מול תגובת הנאשם (חיוך) עם בואו של החוקר שמוליק, למתן עדות. אין אנו נותנים אמון בעדותו, בגירסאותיו ובהכחשותיו.

גם בהתפתחות הדברים מאישום לאישום יש הגיון. העבירות כולן חמורות ביותר, אך תחילת הדרך של הנאשם היתה בעבירות מתונות יחסית. בתחילה, שני נסיונות למעשה מגונה. בהמשך, עוד מעשה מגונה, אחר כך מעשה סדום, ולאחר עוד מעשה מגונה, שלושה אינוסים.

בפנינו מצוי גם הסבר של הנאשם ונתונים נוספים לגבי המניע למעשיו. הדברים מפורטים גם בחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר בן אפריים, אשר הוגשה וסומנה באות א' בה הסביר הנאשם, בין היתר, כי "ביום הוא אדם נחמד, מדבר יפה. אך בלילה לא יודע מה קורה לו. מרגיש דחף לצאת החוצה לבדו. יוצא בלילה וכאשר רואה בחורה הולך אחריה. מחפש מקום חשוך, שם אומר לבחורה שהוא רוצה להכיר אותה. כאשר הבחורה מסרבת וזה מעצבן אותו והוא 'לוקח אותה בכוח' ... 'בלילה אני לא יודע מה אני עושה' ... מתאר שכל מעשי התקיפה נעשו לאחר שעישן גראס."

לאור כל האמור, הן באשר לכל אישום כשלעצמו, והן מכוחן של הראיות הנוגעות למכלול האישומים, מחליטים אנו כי יש להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכל האישומים, למעט האישום הרביעי.

14. סיכום

אנו מזכים את הנאשם מן האישום הרביעי.

אנו מרשיעים אותו בעבירות של נסיון למעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(ב) + סעיף 45 (ב)(2)(3) + סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) + סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן - החוק); תקיפה הגורמת חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק; תקיפה על מנת לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק, ועבירה של איומים - לפי סעיף 192 לחוק, הכל כמפורט באישום הראשון.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של נסיון למעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(ב) + סעיף 345 (ב)(2)(3) + סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) לחוק, ובעבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק, הכל כמפורט באישום השני.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של מעשה מגונה - עבירה לפי סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) לחוק, תקיפה לשם ביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק ובעבירה של תקיפה - לפי סעיף 379 לחוק, הכל בגין המפורט באישום השלישי.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של מעשה סדום - עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2)(3) + סעיף 345(א)(1) לחוק, בעבירה של דרישת נכס באיומים - לפי סעיף 404 רישא לחוק, וכן בעבירה של תקיפה לשם ביצוע פשע - לפי סעיף 381 לחוק, הכל בגין המפורט באישום החמישי.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של מעשים מגונים - עבירה לפי סעיף 348(א) + סעיף 35(א)(1) לחוק, מעשה מגונה בפומבי - עבירה לפי סעיף 349 לחוק, תקיפה לשם ביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק, וכן בעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק, הכל בגין המפורט באישום השישי.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של אינוס - עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; במעשים מגונים - עבירה לפי סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) לחוק, וכן בעבירה של תקיפה על מנת לבצע פשע - עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק, הכל בגין המפורט באישום השביעי.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של אינוס - לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; במעשה סדום - עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2)(3) + סעיף 345(א)1 לחוק; במעשים מגונים - עבירה לפי סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) לחוק, וכן בעבירה של תקיפה על מנת לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק, הכל בגין המפורט באישום השמיני.

אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של אינוס - עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק; בעבירה של מעשים מגונים - עבירה לפי סעיף 348(א) + סעיף 345(א)(1) לחוק וכן בעבירה של תקיפה על מנת לבצע פשע, עבירה לפי סעיף 381(א)(1) לחוק, הכל בגין המפורט באישום התשיעי.

15. הכרעת הדין ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ה (26 ביוני 2005) בנוכחות התובעת, הסניגור והנאשם בדלתיים פתוחות, למעט פרסום שמות המתלוננות.

גזר דין

הנאשם בן 25, עלה ארצה עם משפחתו ממולדובה בשנת 2002. לדברי בא-כוחו ניתק כל קשר עם אביו, ולאחרונה גם הופסקו יחסיו עם אמו. לנאשם היו בעיות אישיות עוד בתקופת ילדותו, וכפי שנמסר לנו על ידי בא כוחו, היה במעקב פסיכיאטרי בעיר הולדתו במולדובה, ונעדר תמיכה מצד משפחתו. גם שירותי הרווחה בברית-המועצות לא טיפלו בו כראוי באותה עת, בהיותו נער.

באת כוח המדינה ביקשה אותנו להחמיר בעונשו של הנאשם ולמצות אתו את הדין, וזאת נוכח ריבוי העבירות אותן ביצע הנאשם, אשר חרטו את רישומיהן על קורבנותיו.

באת כוח המדינה ציינה עוד, כי לחובתו של הנאשם הרשעה קודמת בעבירות של שוד וסחיטה באיומים, עליהן נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 157/03), ביום 6.7.2003, למאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, שתחילתם מיום מעצרו של הנאשם 28.2.2003 וכן מאסר מותנה של 12 חודשים למשך 3 שנים, והתנאי הוא כי בתקופה זו לא יעבור הנאשם עבירות של אלימות או אלימות כנגד הרכוש. כמו כן חייב השופט את הנאשם לפצות את המתלוננת שם.

העונש המותנה של 12 חודשים הוא בר-הפעלה, וזאת לאחר שהנאשם, תוך תקופת התנאי שהיתה לו, ביצע את עבירות האלימות נשוא כתב האישום שבפנינו, והורשע על ידינו בעבירות אלו.

לא נפרט שוב את שפירטנו בהרחבה בהכרעת הדין, בה הרשענו את הנאשם בעבירות אינוס, במעשה סדום ובמעשים מגונים וכן בעבירה של תקיפה על מנת לבצע פשע, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

נאמר שוב כי המתלוננות, אשר העידו בפנינו, כולן כאחת, עשו עלינו רושם של עדות דוברות אמת, שתיארו ללא כחל וסרק את הטראומה הקשה שעברו כתוצאה ממעשיו של הנאשם. הנאשם, לעומת זאת, הותיר עלינו רישום שלילי, כאשר לחובתו עמדו גם סתירות בגירסאותיו השונות, אותן העלה בשלבים שונים של חקירתו.

לא היתה היכרות קודמת בין שמונת המתלוננות לבין הנאשם, ואין להן כל מניע להעליל עליו. כאמור, כל אחת מהן תיארה בצורה מדוייקת ומסודרת את שעבר עליה ואת שנעשה בה ובגופה על ידי הנאשם.

ציינו גם את התפתחות הדברים מאישום לאישום בתשעת האישומים (למעט אישום מס' 4), כאשר תחילת הדרך של הנאשם בשני נסיונות למעשים מגונים, בהמשך עוד מעשה מגונה, אחר כך מעשה סדום, אחריו עוד מעשה מגונה ושלושה אינוסים קשים.

לא גילינו כל ביטויי חרטה אצל הנאשם, כולל גם בדברו האחרון לעונש, כאשר בו ביקש אמנם סליחה משתיים מהמתלוננות, אך גם בקשה חלקית זו לא נראית לנו כנה בנסיבות שהתבררו בתיק זה.

אין כל רחמים בלבנו על הנאשם. מעשיו של הנאשם מזעזעים בחומרתם. המדובר בעבריין מין סדרתי שההין לתקוף עוברות אורח תמימות ולבצע בהן את זממו. למרבה הצער, הפכו עבירות המין בכלל ועבירות האינוס בפרט, לנפוצות במקומותינו. שומה על בתי המשפט לתרום תרומתם לביעור נגע ממאיר זה ע"י ענישה מחמירה מאד. זהו המקרה המובהק שבו יש להעדיף את עקרון ההרתעה על פני התחשבות בילדותו הבעייתית של הנאשם ונסיבות אחרות, אישיות, שהעלה הסניגור. עניין לנו כאן עם אדם אלים מאד, אשר נתן דרור ליצריו השפלים, תוך פגיעה אנושה בקורבנותיו, שהיו צעירות בגילן. הארועים הטראומטיים, שנתגלו בפנינו בפרשה זו, משפיעים וישפיעו על מצבן של כל אחת מהמתלוננות שהעידו בפנינו, ואת הטראומה שהותיר הנאשם במעשיו השפלים לא ניתן לתקן עוד.

נאשם זה, לכן, ראוי לעונש, שהיסוד המרכזי בו יהיה הרתעתי, וזאת כאשר הנסיבות האישיות, אשר העלה הסניגור המלומד בפנינו, מתגמדות נוכח חומרת העבירות בהן הורשע.

סבורים אנו לכן כי במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הצבורי, והעדפה זו מחייבת, כאמור, ענישה מחמירה מאד, ההולמת את סידרת המעשים הקשים, אותם ביצע הנאשם.

אנו מחליטים, פה אחד, להטיל על הנאשם עונש של 30 שנות מאסר בפועל.

כמו כן אנו מפעילים עונש מותנה של 12 חודשים, שהוטל על הנאשם בת.פ. 157/03 של בית משפט מחוזי חיפה, ביום 6.7.2003. עונש המאסר המותנה של 12 חודשים יצטבר לעונש המאסר בפועל של 30 שנה, שהטלנו כאן, כך שבסיכום יש על הנאשם לשאת מאסר בפועל של 31 שנות מאסר, החל מיום מעצרו 21.7.2004.

כמו כן אנו מטילים על הנאשם עונש מאסר מותנה של 3 שנים, למשך 3 שנים, מתום ריצוי עונש המאסר בפועל, והתנאי הוא כי בתקופה זו לא יעבור הנאשם עבירות מין או עבירות אלימות מכל סוג שהוא.

בתקופת מאסרו מתבקש שירות בתי הסוהר לתת את דעתו לגבי טיפול בדחפיו של הנאשם, כפי שהובאו בפנינו בתיק זה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

גזר הדין ניתן בדלתיים פתוחות.

כאמור, חל איסור מוחלט על פירסום שמן של המתלוננות או פרטים מזהים אחרים לגביהן.

ניתן היום כ' בסיון, תשס"ה (27 ביוני 2005) במעמד הצדדים.


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>
  1. אכזרים!   מאת: AS    25/4/2006
  2. תגובה ל- AS   מאת: נאנסת    21/4/2008
  3. טוב!!! תמשיכו בעונשים כאלו!!!   מאת: חסויה    25/7/2016









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן