 גרסת הדפסה
היה סוס?
פרשת תוכנת הסוס הטרויאני וספיחיה עדיין אתנו. החקירות בעיצומן וחשדות מתווספים בכל פעם שאנו פותחים עיתון
מאת:
ד"ר אמנון טליתמן,
5/7/2005
שבועות לאחר שפרצה הפרשה והמשטרה עדיין אוספת קבצי מחשב בארץ ובחו"ל. הרחק מהתקשורת, עוד קורבנות נגלים ועוד חשודים נחקרים. היה זה המשורר הגרמני גיתה שטבע את המימרה "כשדורכים על רפש – הוא מתרחב".
במאמר זה ברצוני לפרוס בפניכם את התיזה שמעשי הנוכלות בכל הנוגע לסוס הטרויאני אינם מצטמצמים להחדרה בערמה של אותו סוס, הסוס של אז או הסוסים של עכשיו. אני טוען כי כל האירועים המסתעפים מהפרשה הסוסית הזו, מלפני מלחמת טרויה ועד הסוסים הדיגיטליים שלנו, קשורים בשרשרת ארוכה של מעשי רמייה ונוכלות ועבירה ותחבולות שקר.
ובאילו אירועים מדובר?
*
ובכן פרשת הסוס הטרויאני המקורי החלה עוד הרבה לפני שהיוונים הציבו סוס עץ מול חומות טרויה. הצרות התחילו, וזה לא מפתיע, בגלל ענייני סקס ובגלל מריבות בזמן חתונה. ממש כמו אצל יהודים.
את תחילת רצף הנוכלויות אני רואה בזאוס שהתעסק לו עם נימפה יפה. הוא הכיר נימפה יפה, וכמו שקורה בדרך כלל כשתופסים נימפה, הם השתכשכו והשתובבו והמשיכו להשתובב, עשו כל מיני דברים כמו שאתם בודאי רואים בסרטים ההם, עד שנולדה להם בת. אני מבקש לא לשאול אותי איך הוא הסתדר עם הסנפיר שלה. אני סך הכל עובד כאן בכתיבה, לא מחפש בעיות.
ובכן נולדה בת, תטיס שמה שנישאה לבחור די מבוגר, פלאוס ונולד להם בן, אכילס. יחודו של אכילס הוא בכך שנלחם, איך לא, במלחמת טרויה. לדעתי הוא מיוחד גם במובן זה שהיה האדם היחיד אי פעם שהיו לו שני עקבי אכילס אבל אף אחד לא מקשיב לי. אז בחתונה של הוריו כאמור היה סכסוך שפרץ בגלל אריס, היא אלת המחלוקות, שלא הוזמנה, מן הסתם כדי להימנע ממחלוקות. אלא שכמו סוס טרויאני לכל דבר, אריס זו התגנבה למסיבה והטילה על השולחן באג מזיק בצורה של תפוח עשוי זהב שנקרא תפוח היופי. הוא יינתן ליפה מבין האלות הנוכחות בחתונה.
*
פאריס נסיך טרויה ניהל את המסיבה בתור נסיך טרויה וגם בזכות זה שהיה הבחור היפה בעולם. כל נשות העולם העתיק אמרו עליו שהוא הישבן הכי חמוד מן הים האיגאי, בואכה הפלפונסוס ועד הדרדנלים.
שלוש עלו לגמר: הרה, אתינה ואפרודיטה. כל אחת הבטיחה לו הכל, וזכתה אפרודיטה שהבטיחה לו את היפה בנשים, הלא היא הלנה המכונה "היפה". דא עקא, שהלנה זו, הידועה כיפה מאד אך גם כבתו של מלך ספרטה וגם כנשואה למנלאוס, אחיו של המצביא המהולל אגממנון – ישבה בספרטה. מכן אנו מגיעים למעשה הנוכלות הבא, בו פאריס נוסע לספרטה, מתקבל כאורח רצוי בחצרו של מנלאוס שצריך בדיוק לצאת בעניני המדינה. האורח שהוא כאמור בחור יפה במיוחד, קורץ להלנה וזו הזדרזה לקפוץ על סוסו, ישבה מאחוריו מאחוריו והאיצה בו: "קדימה לספינה יפיוף שלי. נמאס לי כאן. יותר מדי ספרטני. כל היום רק התעמלות ואימונים. אי אפשר להחזיק תסרוקת יותר משעתיים. קח אותי מהר לפאב הכי לוהט בטרויה." הם ירדו בספינה, הקלגסים הצליפו במלוא הקיטור, העבדים חתרו והתנשפו, ובינתיים גייסה ספרטה הנעלבת את כל בעלות בריתה למלחמת נקם והשבת הגזילה.
פרצה מלחמת טרויה.
נלחמו הצבאות הצרים על טרויה, נלחמו שוב ושוב ולא יכלו לה. טרויה הייתה עיר חזקה ועשירה. היא היתה גם מרכז כלכלי ותרבותי משגשג. הייתה מבוצרת למשעי ואחרי עשר שנות לחימה החומות עוד עמדו על תילן.
*
בשלב זה של שרשרת הנוכלויות עולה לבמה לאוקון, כהן במקדש האל אפולו. בבקר אחד של מלחמה הוא עולה כהרגלו כדי לכהן במקדש, והנה מופיעה אשתו בטוגה חדשה, קצרצרה להדהים, הכל לפי האופנה החדשה מאתונה. למראה החידוש המינימליסטי גבר עליו יצרו. הוא גרר את זוגתו אל מאחורי המזבח, זה קורה לפעמים עם נשים שמרבות לקצר. שם הוא מן הסתם עשה בה מעשים נעימים, ממש כמו מה שסיפרתי לכם על זאוס והנימפה, אלא שאפולו, מנקודת התצפית הגבוהה שלו שם למעלה ראה הכל ורתח. "כך מתנהג כהן במקדש שלי?" זעם. ברקים הוחלפו בין המקדש לעננים שמעליו: "חיללת את תדמיתי".
"זה היה קצת דחוף, כבודו" ניסה לאוקון לפייס "מבטיח שזה לא יקרה הרבה". "זה יותר גרוע מסוס טרויאני המעשים האלה שהכנסת למקדש שלי" נזף האל הנעלב. "רגע" כיהה בו הכהן " הסוס זה לא עכשיו. הסוס זה רק במערכה הבאה!" "שיהיה" התיז אפולו "אז ניפגש במערכה הבאה ותדאג לאמבולנס".
*
בעוד הכהן ואשתו יוצאים לעשן סיגריה, סיים אמן יווני את עבודת הפוליטורה על סוס עץ ענק. בבטנו הסתתרו לוחמים בדממת אלחוט מוחלטת. הסוס נגרר והוצב מול חומות טרויה. הטרויאנים חמדו את הסוס המרהיב וגמרו אומר להכניס אותו העירה, לאחר שהוטעו לחשוב שהיוונים התייאשו ונסוגו מהמערכה. האלים צפו מלמעלה מרוצים, בצפייה לראות את הנקמה בטרויאנים שחטפו את היפה בנשים ובגדו באנשי ספרטה. לאוקון נחרד למראה הסוס, ובהיותו חוזה, לא רק כהן (זה כמו עורך דין שהוא גם נוטריון, רק פחות רנטבילי), ניסה למנוע את הכנסת הסוס וחזר והזהיר את אנשי טרויה באומרו: "היזהרו מפני יוונים הנושאים מתנות".
כאן נכנס לפעולה עוד מעשה נוכלות. הפעם הענין הוא בשלילת זכויות וחסימת חופש הדעה והביטוי, שכן האלים הרי רצו להעניש את הטרויאנים. הם כעסו על לאוקון שעמד לקלקל להם את הנקמה. כעסה אתינה, כעס אפולו, כעס פוסידון, הלא הוא אל הים. אצל הרומיים פוסידון נקרא נפטון. הם כזכור נתנו לאלי המיתולוגיה היוניים שמות משלהם. זה כמו אותו חייט יהודי מאודסה, לייזר מוסקוביץ שהיגר לאמריקה, השתקע בפילדלפיה, שינה קלות את שמו ומאז הוא מתקרא רוברט מקדונלד. ובכן כדי לסתום את פיו של לאוקון שלח פוסידון שני נחשי ים ענקיים שטרפו את הכהן ואת שני בניו.
*
במערכה הבאה של מעשי הרמייה היונים בונים סוס יווני, מה שקוראים משום מה סוס טרויאני. עושה אותו לתפארת אמן ידוע, וחיילים מסתתרים בבטנו. כדי לחזק את הטריק המלוכלך, הסוס היה גבוה מגובהו של שער החומה. הטרויאנים החריבו לכבודו קטע מהחומה ובכך חרצו את גורל עירם שנותרה פרוצה לצבא היווני שנדמה היה שנסוג והתרחק. כל זה קרה במאה שלוש עשרה לפני הספירה, ותועד בידי ההיסטוריון הרודוטוס כחמש מאות שנה לאחר מכן. מלחמות טרויה תועדו גם באפוסים, שירים, אגדות ומחזות שרק מיעוטם השתמר.
מאז שהרודוטוס כתב על טרויה חלפו עוד כשש מאות שנים ובמאה השניה לפני הספירה, באי רודוס, ניגשו שלושה פסלים ידועים למלאכה ופיסלו ביחד את הסצינה בה הכהן לאוקון ובניו נאבקים במפלצות הים. שמו של הפסל נישא בפי כל והוא הפך לאחד מסמלי האמנות היונית הקלאסית. לא עוברות אלא מאתיים שנים, ומיודענו טיטוס חומד את הפסל ומשיט אותו לרומא. השנה היא שנת 69 אחרי הספירה. הוא מציב אותו בארמונו, וברבות השנים, עם ההרס וההזנחה של העיר הפסל נעלם. רק שרטוטים ותיאורים שלו שרדו.
מדוע אני מזכיר את טיטוס? בגלל החרק, באג בלועזית, שלפי הסיפור חדר לראשו דרך האוזן ושיגע אותו למוות. אמנם סוס זה לא היה, אבל מה יש לנו בתוך הגולגולת אם לא המחשב האישי של כל אחד, ועוד נייד?
*
שוב חולפות השנים, הפעם חלפו כאלף וארבע מאות נוספות. מיכאלאנג'לו יושב ברומא ומעטר בתמשיחי פרסקו את תקרת הקפלה הסיסטינית בותיקן. בקר אחד, בשנת 1506 בדיוק, מגיע טלפון דחוף מלשכת האפיפיור: עליו לחוש לחפירה באחת מחורבות העיר כדי לאמת את זהותו ומקוריותו של פסל מיוחד במינו ההולך ונחשף. הוא מזהה את פסל לאוקון ובניו. כל העיר באה לראות, סוחרים זריזים מוכרים פסלי לאוקון קטנים למזכרת, ומיכאלאנג'לו גונב. כלומר, אולי אין מדובר בעוד מעשה נוכלות, שכן חוקרי האמנות מעדיפים לכנות את התופעה "השאלה אומנותית", אך הצייר הגאון מעתיק את סגנון וצורת הדמויות, את איבריהן הטיטאניים ואת התנועות שלהן, לציורים שהוא מצייר מאז והלאה.
ניחא. אוסיף רק ואומר על כך שגם אנוכי ניסיתי לסחוב כמה רעיונות מיצירות אמנות שונות, ומשום מה זה לא עשה אותי מיכאלאנג'לו. כל אחד והמזל שלו.
*
עכשיו אנו מגיעים כמעט עד ימינו אלה, אלא שיש בדרך איזו פרשה אפלה המשתרבבת לה במסכת הנוכלויות הסוסיות הזו. כשלוש מאות וחמישים שנה לאחר האירוע הרומאי מגיע ספסר גרמני עשיר, היינריך שליימן, לגבעה בקצה המערבי של טורקיה, חופר ומגלה עיר. לדעתו מדובר בטרויה. הוא מגלה כמה חפצים ומעט תכשיטים מזהב ולדעתו מדובר באוצרות טרויה.
הוא מפיץ בעולם צילום של אשתו עוטה תכשיטי זהב עתיקים. יש אומרים שהוא בכלל קנה אותם באיסטנבול. אומרים גם שהוא שתל באתר ממצאים שהשיג ממקומות אחרים, שטרויה שלו כלל אינה טרויה. שליימן חפר בעוד מקומות וקידם מאד את הארכיאולוגיה של העולם הקלאסי, אך את חלקן של ממשלות טורקיה ויון בממצאים שלו הוא הבריח והביא למוזיאון בברלין.
מאז עברו על אירופה כמה מלחמות ובשנת 1945 נכנסו הרוסים לברלין. מה שנקרא אוצר הזהב הטרויאני נעלם. לקול מחאות העולם הזדרזו הרוסים לחפש בכליהם. לא עברו אלא חמישים שנה ופתאום נמצא אוצר ברוסיה, השלל של שליימן יצא לאור והוא מוצג עד היום הזה במוזיאון פושקין במוסקבה. אין מה לדבר, עוד יש נסים בעולמנו.
*
סוף סוף, בשעה טובה, הגענו לשערוריית הרמאות הנוכחית, בה קנו חברות, עסקים ואישים תוכנת סוס כדי לבלוש אחרי חברות, עסקים ואישים אחרים. הפרשה התפוצצה ברעש גדול זה לא מכבר, אלא שממש עכשיו, תחילת חודש יולי, אחרי כל המעצרים והחקירות, מודיע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי פרשות סבוכות וקשות עוד יותר הולכות ונחשפות. על זה נוכל רק לומר כי שושלת הנוכלויות הולכת ונמשכת. אלפי שנים של סוס חלפו ואנו רק בתחילת הדרך, ואם המצב הזה ימשך – עוד נגיע לעתיד!
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
-
טרויה מאת: סיסי רחמים
22/10/2005
-
טרויה מאת: ראובן
27/10/2005
|
|
|
|
