1. תובענה, אשר הוגשה על דרך המרצת פתיחה ובה עותרת המבקשת להצהרה שהיא, ולא אחר, הבעלים של כל תכולת החנות הקרויה "פולק מעילים" ומצויה ברח' שמגר 16 בירושלים, לרבות ציוד סחורה וכל מיטלטלין – כל אלו הם קניינה שלה בלבד וכפועל יוצא מכך יש להחזיר לה את אשר הוצא מן החנות במסגרת הליכי עיקול אשר נעשו מטעם המשיבה לשם גביית חוב של חב' מן פולר טקסטיל בע"מ [להלן גם: החייבת" או "מן-פולר" או "מן-פולר טקסטיל").
2. אין מחלוקת על שהמשיבה, עיריית ירושלים, נוֹשָה בחייבת בגין חובות ארנונה העולים על -.30,000 ₪ בהם חבה החייבת ולא נפרעו על ידה.

אין חולקין גם על שהחייבת החזיקה באותה חנות וניהלה בה עסק דומה לזה המנוהל בה כיום – ממכר פריטי לבוש, בעיקר לילדים ונוער – בשם דומה: "פולק מעילים".

אלא, לטענת המבקשת, כיום היא בלבד המחזיקה בחנות ואין כל קשר משפטי בינה לבין החייבת. כל הסחורה שבחנות נרכשה על ידה ומכספה בלבד ואין ולא היו לחייבת כל יד ורגל באלו.

מנהל המבקשת מר מ. פלדינגר אשר תצהירו תומך בבקשה ואף נחקר על תצהירו אינו מכחד שהוא גיסו של יונתן פולק מי שהיה בעליה של מן-פולר, החייבת, אלא, לדבריו קיבלה המבקשת את החנות והחלה לנהל בה את עסקה לאחר שמן-פולר נכשלה ופסיקה לפעול. המבקשת קיבלה את החנות כשהיא ריקה (פרט למספר פריטי ריהוט זניחים), חידשה את ריהוטה וציודה וכל הסחורה אשר נרכשה נרכשה בכספי המבקשת !

שמה המסחרי של החנות, "פולק מעילים", הושאר כפי שהיה בשל המוניטין שהיה לו בעיקר במגזר החרדי אליו נמנים מרבית לקוחותיו.

3. טענות המשיבה מנגד:

1. משבוצע העיקול בחצרי החייבת מוטל עליה עול ההוכחה שהמעוקלים הם בבעלות המבקשת והיא לא עמדה בנטל זה.
2. המבקשת הסתירה מבית המשפט את העובדה שבטרם הוצאו המיטלטלין מהחנות בוצעו בחנות שני צווי עיקול במסגרת אותו תיק הוצאה לפועל, צו אחד ב-28/11/04(עיקול ברישום) וצו שני ב-20/12/04 (עיקול בפועל של מיטלטלין אשר נמכרו מאוחר יותר). בעת ביצוע שני צווים אלו, כמו בשלישי, לא היתה כל התנגדות מצד הנוכחים במקום לביצוע העיקול.
3. מענה הרשום של החייבת הוא מענה של המבקשת. ההתראות נשלחו לחנות על שם החייבת ולא הועלתה שום טענה מצד המבקשת.
4. המבקשת נמנעה מלהסביר את טיב הקשר בינה לבין החייבת. גב' רבקה פולק (אשתו של מי שחתם בשם החייבת) מנהלת את החייבת ומחזיקה בחלק ממניות החייבת. גב' פולק אף נמצאה בחנות בעת ביצוע צו ההוצאה לפועל השני. על אחד ממסמכי אותם עיקולים אף הוטבעה, בעת ביצוע העיקול, חותמת החייבת !
5. החשבוניות שצורפו לבקשה, אינן בגדר הוכחה שהסחורה הספציפית שהוצאה מהחנות שייכת למבקשת ולא לחייבת.
6. המבקשת השהתה פנייתה לבית המשפט במשך חודשים ארוכים לאחר קבלת האזהרה הראשונה ולאחר ביצוע הצווים כנגד החייבת.

4. נטל ההוכחה:

המשיבה סומכת טעונה על סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1956 המורה כי "מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו".

אלא, נראה בכל הכבוד שבטעונה זה מקדימה המשיבה את המאוחר משחסרה אבן היסוד לביסוס הטענה: הוכחת היות "החצרים" חצריה של החייבת !

המשיבה הציגה, כראיה לטענתה, חוזה שכירות על פיו הושכרה אותה חנות לחייבת חב' מן-פולר טקסטיל בע"מ – אלא שתקופת השכירות עפ"י אותו חוזה הסתיימה ב-28/02/02.

מנגד הציגה המבקשת חוזה שכירות לתקופה מאוחרת יותר שראשיתה באוקטובר 2002 – המוכיח את טענתה לפיה קיבלה את החזקה בחנות מידי בעליה לאחר שהחייבת לא החזיקה עוד במקום, ובמלים אחרות היא ולא החייבת היא המחזיקה כיום בחנות.

משנשמטה הימנו אבן היסוד לא יכול מבנה טענות המשיבה לעמוד עוד.

5. המשיבה מצביעה, כאמור, על הקשר המשפחתי בין מנהל המבקשת למנהלת החייבת. למעשה מבקשת היא לבצע מעין "הרמת מסך" ולהצביע על "זהות" בין המבקשת לחייבת. אין צורך להרחיב את הדיבור על שלא הוכחו אף לא מקצת התנאים המצדיקים הרמת מסך ! כל שיש הוא קירבה משפחתית מסויימת בין מנהל המבקשת לבין גב' רבקה פולק, בעלת אחוז אחד ממניות מן-פולר ומנהלת חברה זו והשם הזהה. אין בכך כדי לסתור את עדות מר פלדינגר לפיה היתה זאת גב' פולק ש"עשתה את השידוך" – הציעה לו לקבל את החנות לאחר שהחייבת חדלה לפעול במקום, ולנהל במקום עסק דומה תוך ניצול המוניטין – ובשל כך גם השארת שם העסק.
6. העובדה שהמבקשת התעוררה לפעול רק לאחר ביצוע מספר פעולות הוצל"פ בחנות אכן מתמיהה, אך הוסברה ע"י מנהל המבקשת בכך שהוא עצמו אינו מצוי בחנות מידי יום ועובדיו לא מיהרו להביא את המידע לידיעתו. מכל מקום לא די בהשתהות בתגובה כדי לבסס ראיה, אף לכאורה, בדבר זהות או שיתוף בין המבקשת לחייבת.
7. לא ירדתי, בכל הכבוד, לסוף דעת ב"כ המלומדת של המשיבה בטענתה שהחשבוניות אשר צורפו לבקשה אינן מוכיחות שהסחורה אשר הוצאה מהחנות במסגרת פעולות העיקול שייכת למבקשת, מחמת שמר פלדינגר לא יכול היה לשייך בדיוק כל פריט שעוקל לפריט בחשבוניות.

משהוכח שאין מדובר ב"חצריה" של החייבת לא היה למעשה כל צורך להוכיח שפרטי הסחורה אינם שייכים לחייבת. בודאי כך הוא משלא נסתרה עדות מנהל המבקשת שכאשר קיבלה המבקשת את החנות לחזקתה היתה החנות ריקה מכל סחורה וממילא כל המצוי בחנות הובא שמה ע"י המבקשת. בין כך ובין אחרת, מנהל המבקשת הבהיר שהציג אותן חשבוניות רק כדוגמה, כראיה לכך שהמבקשת היא – ולא החייבת – רוכשת את הסחורה המצויה בחנות.

8. סוף דבר: אני מקבל את הבקשה, מצהיר שכל תכולת החנות "פולק מעילים" ברח' שמגר 16 בירושלים היא של המבקשת ואין לבצע בה כל פעולת עיקול בשל חוב שאיננו חובה של המבקשת עצמה.

יש להשיב למבקשת את כל הסחורה אשר הוצאה מן החנות במסגרת פעולות העיקול אשר נעשו ע"י או מטעם המשיבה.

בהוצאות איחסון במחסני ההוצל"פ תישא המשיבה.

אני מחייב את המשיבה לשלם לחייבת הוצאות תובענה זו בסך -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ה (20 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.