2. לטענת התובע, בתקופה שבין 15/12/03 ועד 15/07/04 היתה דירתו ריקה, הואיל והוא עצמו שהה בשליחות בחו"ל, ושוכרי הדירה עזבו ביום 15/12/03. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי הדירה היתה ריקה, ועל כן אין הוא זכאי להחזר הארנונה.

3. תקנה 13 (א) לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג – 1993 (להלן: "התקנות") קובעת:

"(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

3. מהחודש ה- 13 עד החודש ה- 36 – עד 50%;".

על פי תקנה 13 (ג) לתקנות, להוכחת היותו של הבניין ריק שאין משתמשים בו, על המחזיק להמציא ראיות על פי הוראות המועצה.

4. לטענת הנתבעת, התובע חתם על מסמך שכותרתו: "הצהרה על נכס ריק", ובו הצהיר, כי הנכס היה סגור ללא שימוש, וריק מכל חפץ בתקופה הרלבנטית לתביעה, אולם באותו מסמך ממש, בהמשכו, הצהיר התובע בעניין סיבת היות הנכס ריק בתקופה האמורה:

"שהות בשליחות חינוכית בחו"ל, צריכת החשמל המעטה נבעה ממקרר + מכשיר חשמל לביטחון במרפסת + אור פנימי במטבח".

לטענת הנתבעת, די בהצהרה זו על מנת לסתור את טענת התובע בדבר ריקנותו של הנכס.

5. לטענת התובע, לא היה מקרר בדירה ומה שנכתב על ידו בהצהרה נכתב בטעות.

התובע צירף מסמכים נוספים, וביניהם חוזה השכירות של הדירה, ממנו משתמע שכל מה שנשאר בדירה היו ארונות קיר הצמודים לקירות הדירה. כמו כן, צירף התובע אישור על רכישת מקרר חדש, והדבר מהווה, לטענתו, הוכחה שלא היה מקרר בדירה בתקופה הרלבנטית לתביעה.

6. השאלה השעומדת לפנינו היא, האם הדירה נשוא התביעה היתה אכן ריקה שאין משתמשים בה.

בע.ש. 261/92, דניה סיבוס בע"מ ואח', נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב – יפו (בבית משפט מחוזי ת"א) קובע כב' השופט הומינר:

"עלינו לתת לביטוי 'ריק' את המשמעות הנודעת לו בלשוננו. במילה 'ריק' התכוון המחוקק לקבוע, שהנכס יהיה ריק מכל חפץ באופן מוחלט. ואכן, הפירוש של המילה 'ריק' במילון אבן שושן הוא: שאין בתוכו כלום או שהוצא כל מה שהיה בו".

עוד קובע כב' השופט הומינר, כי לצורך מתן הפטור מארנונה צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים, דהיינו, שהנכס הוא ריק ושאין משתמשים בו:

"סבורני, כי התכלית החקיקתית העומדת בבסיס המילים ' בניין ריק שאין משתמשים בו' הינה, כי לצורך קבלת הפטור מארנונה אין די בכך, שהנכס לא יהיה בשימוש, אלא יש צורך שיתמלאו שני תנאים מצבטרים והם:

אין די בקיומו של תנאי אחד משני אלה, כדי שיינתן פטור לנכס מתשלום ארנונה כללית".

7. בענייננו נראה, כי קיים ספק לגבי התמלאות שני התנאים המצטברים האמורים.

לגבי התנאי שהדירה "ריקה" – לא שוכנעתי, כי הצהרת התובע בדבר קיומו של מקרר בדירה היתה בטעות. העובדה שהתובע רכש מקרר חדש, אין בה כדי להוכיח כי לא היה בדירה מקרר בתקופה נשוא התביעה.

זאת ועוד, בחוזה השכירות נאמר, שקיים ריהוט בדירה, בעיקר ארונות קיר, תנור חימום תולה בחדר האמבטיה, כוננית ספרים צמודה לקיר ומנורות.

ספק בעיני, אם בנסיבות אלה ניתן לומר, שהדירה "ריקה", כהגדרת מונח זה במילון.

לגבי התנאי "שאין משתמשים" בדירה – צריכת החשמל המשתנה, גם אם מועטה, כפי שפורט בסעיף 8 לכתב ההגנה, יכולה להצביע על כך, שבתקופה נשוא התביעה בכל זאת היה שימוש מסויים כלשהו בנכס.

8. לאור כל האמור, נראה שהתובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת כל התנאים שבתקנה 13 לתקנות על מנת לזכות בהחזר החלק היחסי של הארנונה, ועל כן, דין התביעה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ה (20 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.