ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 19/10/2019
גרסת הדפסה

א 27171/97 - שלום, ארנונה

עיריית חיפה נגד מצה זו בע"מ


17/7/2005

א 27171/97

עירית חיפה

נגד

מצה זו בע"מ

בית משפט השלום חיפה

בפני כב' השופט יעקב וגנר

[17.7.2005]

פסק דין

1. התובעת, עירית חיפה (להלן : העירייה) הגישה תביעתה זו בה ביקשה לחייב הנתבעת בתשלום חוב ארנונה אותו חבה זו האחרונה בגין השנים 1989 ועד 1996 עבור נכס המצוי ברחוב מרדכי מקלף 12 בחיפה על מקרקעין הידועים כחלקה 8 בגוש 11630 להלן: ("הנכס" או "המקרקעין").

2. הנתבעת אינה חולקת כי היא בעלת הנכס האמור. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתצהיר התומך בבקשה לרשות להגן שהגישה הנתבעת נטען על ידה כי לא החזיקה בנכס, שהוא, למעשה, ארבעה בניינים, בתקופה הרלוונטית, אלא זה הושכר לאחרים, כי החוב הנטען אינו מפורט ואינו מבוסס וכי על חובות שנוצרו 7 שנים טרם יום הגשת התביעה, הוא יום 21.12.97, חלה התיישנות.

3. באשר לטענת ההתיישנות הרי שהתובעת חזרה בה מתביעתה ככל שעניינה במועדים שקדמו ליום 1.1.91 ותביעתה מתרכזת בחוב שנוצר לטענתה החל מאותו מועד ועד ליום 28.2.96 (ראה התצהירים מטעמה שסומנו ת/1 ו- ת/3 והאמור בעמ' 8 לפרוטוקול). בהתאמה יפורטו העובדות הרלוונטיות לפרק הזמן האמור.

המחלוקת שבין הצדדים:

4. לטענת התובעת נודע לה, קרוב לשנת 1991, כי פסקה החזקת אחת מן המחזיקות בנכס (חברת הישיר לצרכן בע"מ) בשטח שהוחזק על ידה. בשל כך פנתה, ביום 14.2.91, במכתב בעניין אל התובעת (צורף כנספח ב' לת/3). משלא נענתה הפנייה האמורה פנתה התובעת בשנית אל הנתבעת ביום 16.5.91 (ראה המכתב שצורף כנספח ג' לת/3). מכתב נוסף נשלח ביום 19.5.94 (צורף כנספח ד' לת/3). לטענת התובעת נאות נציג הנתבעת להשיב לפניותיה רק ביום 23.10.94, עת הגיע למשרדיה.

ביום 26.10.94, כך לטענת התובעת, נשלח אליה מכתב מאת נציג הנתבעת (צורף כנספח ה' לת/3). או אז נתברר לה מצב ההחזקה בשטח האמור לאשורו והיא פעלה לעדכון החיובים בהתאם לאמור במכתב. התובעת טוענת כי החיובים שחייבה בהם את הנתבעת, החל מינואר 1991 ועד לינואר 1996 נעשו בהסתמך על המכתב האמור. כך, פירטה התובעת, כי עת שפנתה אל התובעת במכתביה האמורים עמד סך השטח שסברה כי הוחזר לחזקת הנתבעת, עם הפסקת החזקת חברת הישיר לצרכן בע"מ, על 1,395 מ"ר. בהתאם לאמור במכתב האמור הוברר כי חלק מן השטח הנ"ל מוחזק, בשכירות, על ידי אחר, היא חברת רהיטי חלבי (1987) בע"מ (להלן: "חברת רהיטי חלבי") ומשכך חויבה הנתבעת בגין החזקתה ביתרת השטח בלבד, שגודלו 463 מ"ר.

חיוב זה בתקופה האמורה הוא הנתון למחלוקת בין הצדדים.

דיון ומסקנות

5. עיון בתצהירי הצדדים מעלה כי שורשה של המחלוקת בשיטה שונה להגדרת היחידות המחויבות בארנונה בנכס האמור. בעוד הנתבעת, בחוזים שהיא עורכת עם שוכריה, מגדירה היחידות בהתאם למיקומן וללא ציון גודלן או תוך ציון גודלן בקירוב בלבד (ראה, בין היתר, נספח ד1,ד2, ד3 ה1 ועוד שצורפו לנ/4) , הרי שהתובעת עורכת חיובי הארנונה על יסוד גודל היחידות (במ"ר) כפי שהוא ידוע לה (ראה סעיף 4 לת/3). זאת ועוד, טרם דיון בטענות לגופן אציין כבר עתה כי מקובלת עלי, בכפוף לאמור להלן, טענת התובעת לפיה היה על הנתבעת לפנות בדרך הקבועה בחוק בבקשה לתקוף ההחלטות בעניין חיובי הארנונה. חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 קובע בסעיף 3 לו את זכות מי שחויב בתשלום ארנונה לפנות בהשגה לפני מנהל הארנונה על יסוד הטענות הבאות : הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו; הוא אינו מחזיק בנכס; היה הנכס 'עסק' - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

על החלטת מנהל הארנונה ניתן לפנות בערר לועדת הערר ואף על החלטתה של זו ניתן לערער לפני בית המשפט לו נתונה הסמכות בעניין זה.

בע"א 739/89 אהרון י. מיכקשווילי ואח' נ' עיריית תל אביב- יפו פד"י מה(3) 769 נאמר:

"טענות אשר ניתן להעלות בהשגה, אין לעוררן בהתגוננות מפני תביעת העירייה לתשלום הארנונה. אחרת תימצא מסוכלת מטרת החוק לקבוע דרך מסוימת להשיג על החלטות העירייה בנוגע לחיוב בארנונה".

וכן נאמר בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקוה, פ"ד מו (782 ,778 (4) כי:

"לגבי חיובי הארנונה, שעליהם חל החוק, אין עוד אפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה לסעד הצהרתי. בית משפט זה פסק לא אחת, כי משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה ולערר ומועדים להגשתם, אין הנישום יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים. הסדרים מיוחדים אלה הם ממצים וחוסמים את דרכי התקיפה הכלליות, להן נזקקו נישומים עובר לקביעת ההסדר המיוחד".

לכלל הנ"ל, שנקבע בפסיקה באה לידי ביטוי הגישה אשר לפיה משנקבעו בחוק הליכים מיוחדים להשגה ולערר אין להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים, שכן אלו ממצים את דרכי התקיפה הכלליות, והיא מרחיבה את תחולתה גם מקום בו אין הטענה עולה כדי 'תקיפה ישירה' אלא גם מקום בו מדובר בטענת הגנה, שיש להכריע בה, למעשה, כשאלה נגררת.

לכלל האמור, נקבעו מספר סייגים אשר אפשרו פנייה לבית המשפט כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית, כאשר החייב לא היה מודע לאפשרות לפנות בערר או בהשגה, או כאשר תהא בחסימת דרכו של החייב, לערכאות הרגילות, משום עיוות דין (רע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פד"י נד(4), 481 וע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פד"י נו(2) 773).

בסעיף 3 לחוק האמור נקבעה זכותו של מי שחויב בתשלום ארנונה להעלות טענות הנוגעות להחזקתו בנכס וזאת ברשות בית המשפט אף אם לא הגיש השגה בעניין זה. לעניין זה נאמר בע"א 4452/00 הנ"ל כי כאשר:

"מועלת...טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-המקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה, המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת, בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".

בכפוף לעקרונות אלו ייבחנו טענות הנתבעת.

שטח רהיטי חברת חלבי:

6. בהתאם לתשריט שצורף לתצהירי הצדדים (כנספח ו' לת/3 וכנספח א לנ//4) מורכב הנכס, כאמור לעיל, מארבעה בניינים. על גבי התשריט האמור מצוינים הבניינים כבניין א' (מבנה בעל שתי קומות), כבניין ב' (מבנה בעל שתי קומות) וכבניין ג'. בנוסף קיים מבנה משרדים, הוא המבנה הרביעי.

בזיכרון הדברים שנערך עם חברת רהיטי חלבי (צורף כנספח ב' לנ/4) נאמר "מהות הנכס, לפי תשריט, כ- 600 מטר בקומה קרקע עם גג אסבסט + כ- 200 בקומה עליונה עם גג בטון". תקופת השכירות, אליה מתייחס זיכרון הדברים, החלה ביום 1.2.90 והסתיימה ביום 30.1.94.

בנוסף צורף חוזה, מיום 1.2.94, שנערך עם רהיטי חלבי בקשר לשכירות "מבנה ברחוב מקלף חיפה המכוסה בגג אסבסט והמסומן במפה המצורפת לחוזה כמבנה ג' ". תקופת השכירות, בהתאם לחוזה, היא מיום 1.4.94 ועד ליום 30.4.99.

במכתב האמור (נשוא נספח ה' לת/3), מיום 26.10.94, כתב לתובעת נציג הנתבעת "רצ"ב שני מכתבים האחד של רהיטי חלבי, השני של צומת עסקים פעיל. האישור לחיוב של מזרונית יישלח לך ביום א' הקרוב". למכתבו צירף נציג הנתבעת מכתב מאת חברת רהיטי חלבי, הממוען אל התובעת, ובו נאמר "אני מאשר שאני השכרתי (צ.ל. שכרתי י..) בשכירות ממצה זו ברח' מקלף 12 לפי תוכנית מצורפת, בניין ג' בקומה קרקע 469 + 163 משרדים נמוכים וגם בקומה ב' בניין א' (מסומן) סך של 200 מ"ר ומ- 8/91 השכרתי מקום בקומה קרקע נוסף סך של 100 מ'"ר ולכן בקומה קרקע סך של 569 + 163 משרדים נמוכים". למכתב צורף התשריט נשוא נספח ו' לת/3 (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ).

7. התובעת פעלה בהתאם לאמור במכתב והפחיתה שיעורו של השטח על פיו נעשה חיוב הנתבעת, רטרואקטיבית. כך זוכה חשבונה של הנתבעת בגין החיוב עבור שטח בשיעור כולל של 832 מ"ר מיום 1.2.90 ועד 1.8.91, ובגין החיוב עבור שטח בשיעור כולל של 932 מ"ר החל מיום 1.8.91.

כנגד זאת טענה הנתבעת כי לא היה מקום להסתמך על שיעורי השטחים שצויינו על ידי חברת רהיטי חלבי אלא לחשב החיוב על יסוד שטחי היחידות במלואן. זאת באשר הושכרו לחברה יחידות שלמות ולא חלקי יחידות. עוד טענה היא כי מסרה לתובעת, ביום 23.10.94, במסגרת הפגישה שנערכה במשרדיה, מכתב נוסף (להלן : "המכתב הנוסף"), שנערך על ידה אשר ממנו עולים נתונים שונים. במכתב זה נאמר:

"ישיר לצרכן בע"מ פולסקי החזיק בבניין מצה זו יחידות כדלקמן : קומת קרקע לפי מפה מצורפת על ידי מצה זו בע"מ ; בניין ג' 733 מ"ר בצירוף מבנה אחורי 109 מ"ר; קומות עליונות כל המסומן כבניין א' + ב' סה"כ כ- 400 מ"ר. ב – 2/90 הועבר כל הנכס מאת הכונס של ישיר לצרכן (למעט 200 מ"ר קומה ב' שהוחזרו והושכרו לספידי ליין ב- 8/89). ב- 2/90 הושכר הנכס לרהיטי חלבי – כל הבניין המסומן ג' + מבנה אחורי (למעט 100 מ"ר שהושכרו לו ב- 8/91) ועוד קומה ב' בניין א' ו- ½ בניין ב' (החלק המושכר לספידי ליין). לפיכך מוחזק על ידו 845 מ"ר – קומת קרקע ו – 200 מ"ר קומה עליונה (מסומן בניין א')".

מכתב זה אינו נושא חותמת 'נתקבל' מאת התובעת ולטענת הנתבעת נערך במהלך הפגישה האמורה ונמסר לנציגת התובעת, מישהי בשם גב' תמי זליג (המכתב עצמו נושא את הכיתוב 'ביד').

התובעת הכחישה כי מכתב זה התקבל אצלה באופן כלשהו. לטענתה לא מצוי מכתב זה בתיקיה והמכתב היחיד בעניין הוא המכתב מאת רהיטי חלבי, אשר, ועניין אחרון זה אינו במחלוקת, נשלח אליה על ידי הנתבעת.

8. עיינתי במסמכים שצורפו. כאמור ציינה חברת רהיטי חלבי, במכתבה האמור, כי שכרה החל מיום 1.2.90 שטח של 632 מ"ר מבניין ג', וכן שטח נוסף, הוא קומה שנייה בבניין א', בשיעור של כ- 200 מ"ר, וכי ,החל ממועד כלשהו באוגוסט 1991, שכרה שטח בשיעור של 732 מ"ר בבניין ג' (היינו 100 מ"ר נוספים בבניין זה) והמשיכה להחזיק גם בשטח האמור בבניין א'.

דבריה אלה עולים בקנה אחד עם האמור בתשריט, שצורף למכתב, הוא, אין מחלוקת, התשריט על יסודו הושכרו היחידות לחברת רהיטי חלבי. לפחות ככל שהדברים אמורים בתשריט, שטחו הכולל של בניין ג' הוא 733 מ"ר (ראה נספח א' לנ/4) כשטח שמסרה חברת רהיטי חלבי ששכרה.

מכאן שגם אם אקבל טענת הנתבעת לפיה היה מקום לבחון מהן היחידות שהושכרו ולערוך החישוב על יסוד שטחן המלא, להבדיל מבחינת השטח שצויין על ידי חברת רהיטי חלבי, הרי שלטענה זו אין נפקות בנסיבות. כאמור שטחו של בניין ג' שהושכר לחברת רהיטי חלבי, הוא השטח שצויין במכתב שנשלח על ידה.

9. אינני מקבל את טענת הנתבעת כי מסרה המכתב הנוסף לידי התובעת. לא זאת בלבד שהדבר אינו עולה מן המכתב, שאינו נושא כל חותם רשמי בדבר קבלתו אצל התובעת (בדומה למכתב האחר שנשלח) אלא שלא הוברר מדוע שלחה הנתבעת, 3 ימים לאחר מכן, את המכתב נשוא נספח ה' לת/3, הוא המכתב מאת חברת רהיטי חלבי, אשר תוכנו סותר לכאורה את האמור במכתב הנוסף. לא ברור עוד גם מדוע לא הועלה זכרו של מכתב זה (המכתב הנוסף) בחליפות המכתבים הרבות שנערכו בין הצדדים אלא רק בעת שהוגשה הבקשה לרשות להגן. לנציג הנתבעת עצמו לא היה לעניין אחרון זה כל הסבר.

למכתב הנוסף שנשלח אייחס משקל כמסמך המשקף את גרסת הנתבעת בשאלות שבמחלוקת.

דומני כי הפערים בין שיעור השטח שצוין במכתב האמור (נספח ה' לת/3) לשיעור השטח לו טוענת הנתבעת כי הוחזק על ידי חברת רהיטי חלבי מקורו לא בציון שטח שגוי של בניין ג' אלא בטענת הנתבעת, שבאה לידי ביטוי במכתב הנוסף ולפיה הושכר לחברת רהיטי חלבי שטח נוסף.

התברר במהלך הדיון כי, במועד כלשהו, סמוך לשנת 1996, טרחה התובעת לבדוק ולמדוד גודל הנכס, לרבות המחזיקים בו ושינתה, בעקבות כך, הנתונים על יסודם נעשה חישוב חיובי הארנונה, החל מינואר 1996. מתוצאות סקירתה האמורה של התובעת עולה, בין היתר, כי הנתבעת אינה מחזיקה בכל שטח בנכס האמור למעט 53 מ"ר, וכי חברת רהיטי חלבי מחזיקה בשטח בנוי בשיעור כולל של 1161 מ"ר ובשטח נוסף בשיעור של 122 מ"ר שסווגו כ - 'קרקע תפוסה' (ראה האמור בסעיף 4.3 לת/3 באשר לחברת רהיטי חלבי).

בעקבות ממצאיה האמורים שלחה התובעת לנתבעת מכתב, ביום 13.5.96, ובו נאמר:

"באם יופיע במשרדנו מר חלבי וישלם סך של 151,255.66 ש"ח ערך 5/96 (שהינם הפרש החיוב בגין השטח בו הם חויבו לבין השטח בו הם מחזיקים בפועל לתקופה 1.2.90 – 31.12.95) נוכל, לפנים משורת הדין ובתנאי לפירעון שארית החוב של חברת מצה זו לזכות את חשבונה... בסך של 210,062.52 ש"ח ערך 5/96 המהווים הפרש השטח בו חויבה לשטח בו היא מחזיקה בפועל וזאת לתקופה שבין 1.2.90 – 31.12.95" (המכתב סומן נ/3).

10. לטעמי משהתבררו לנתבעת העובדות האמורות לא היה מקום להתעלם מהן ולבחור לנקוט בהליכים כנגד מי שכבר הוברר לה שאינו מחזיק בנכס לשם חיובו בארנונה. התובעת, כרשות מנהלית, מחויבת לפעול בסבירות ובהגינות ואינה יכולה להתעלם מעובדות שהגיעו אליה שלא על דרך הודעת הנתבעת, אומנם, אבל בדרך אחרת. בנסיבות נראה כי אי הודעת הנתבעת נבעה מהעדר ידיעה על אופן חישוב שטחי הנכס ובהתאמה, יסודות חיובה. כאמור הושכרו הנכסים תוך ציון היחידות השונות במבנים ולא על יסוד שטחיהם, הנתבעת הייתה רשאית להניח כי שיעור השטח שצוין במכתבה של חברת רהיטי חלבי – הוא שיעור השטח שאליו מתייחס חיובה. יש להוסיף עוד כי אופן חישוב שטחי הנכס, לא הוברר עד כה, וזאת בלשון המעטה. לא הוברר על יסוד מה חל השינוי המפליג בשטחים בהם חויבה הנתבעת טרם ינואר 1996 ולאחר מועד זה.

מצאתי עם זאת לנכות מחיובה של הנתבעת הסך האמור שפורט במכתבה של התובעת מיום 13.5.96 ולא להידרש לשאלת חיובה ביתרת השטח שהוחזק על ידה, לפי הנטען, עד לינואר 1996 (עת התברר כי היא מחזיקה בשטח בשיעור של 53 מ"ר בלבד) וזאת מאחר שביחס לשטח זה קיימת הודאת התובעת בדבר ידיעתה כי זה הוחזק על ידי חברת רהיטי חלבי גם טרם ינואר 1996 – עובדה שלא הובררה ביחס לשטחים הנותרים.

שטח הסככה:

11. כאמור לעיל חויבה הנתבעת בגין החזקתה בשטח בשיעור כולל של 463 מ"ר. מתוך שטח זה 30 מ"ר הינם סככה. הנתבעת טוענת כי מדובר בכביש גישה לבניין שאומנם מכוסה בסככה אלא שלא היה בו שימוש ואף לא ניתן להשתמש בו. לטעמי, טענה זו מן הראוי היה להוכיחה בראיות נוספות לבד מאמירתה בעלמא ולא זאת בלבד אלא שלא הוברר מדוע לא פנתה הנתבעת בהשגה בעניין זה כל העת, כפי שיכלה והייתה צריכה לעשות.

חיוב למפרע:

12. באשר לחיוב למפרע הרי שהכלל בעניין זה גובש בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים פ"ד נד(2), 433 ובית המשפט חזר עליו בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עירית טירת הכרמל, פד"י נו(2) 773) הנ"ל באומרו:

"רשות מקומית, השוקלת לשנות באופן רטרואקטיבי את חיובי הארנונה, חייבת להביא בחשבון, לצד האינטרס הציבורי בגביית מס אמת, גם את האינטרס של הפרט. בין השיקולים שיבואו בחשבון בקבלת ההחלטה ניתן למנות את משך הזמן לגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות מצד האזרח ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. חשיבות לא מבוטלת נודעת גם לשאלה האם קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן והאם הטעות נגרמה בשל הטעייה מצד האזרח. לדעתי, ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב ארנונה. מן הראוי ששומת הארנונה תהיה קבועה ויציבה בהקדם האפשר".

כאמור לעיל שלחה התובעת, מעת שהתברר לה כי חלו שינויים בזהות מחזיק הנכס, מכתבים בעניין אל הנתבעת (המכתבים נשוא נספחים ב,ג, ו- ד' לת/3). הנתבעת לא הכחישה כי מכתבים אלו התקבלו אצלה אלא שנציגה לא ידע להסביר מדוע לא השיב עליהם או פנה והעמיד הדברים על דיוקם עת שהתקבלו אצלו (ראה האמור בעמ' 11 לפרוטוקול). דומני כי בנסיבות כאלו אין הנתבעת יכולה להישמע בטענות בדבר חיובה הרטרואקטיבי שהינו תוצאת מחדלה מלפעול באופן סביר לאור המכתבים שהתקבלו אצלה. אין הנתבעת יכולה לנקוט ב'שב ואל תעשה' עד לקבלת חיוב בארנונה ומן הראוי היה לפנות אל התובעת לבירור העובדות מעת קבלת המכתבים.

החיוב:

13. עיינתי במסמכים שצורפו מטעמה של התובעת. לא מצאתי כי אין ביסוס לסכומים שנקבה או כי נסתרו. טענת הנתבעת לפיה בוצעו זיכויים שטיבם אינו ברור אינה מקובלת עלי. טיבם של הזיכויים שבוצעו (כמפורט בנספח ז' לת/3) הוסבר על ידי התובעת בעדותה של הגב' חנאן סעיד. מטעמה, כזיכויים בגין קבלת טענת ההתיישנות ובגין הממצאים שנמצאו בשנת 1996 (ראה עמ' 8 לפרוטוקול מיום 16.1.05).

סכום החוב בהתאם למפורט בתצהיר התובעת שסומן ת/3 עמד, נכון ליום 1.1.97, על סך של 331,171.97 ש"ח. מסכום זה יש לנכות הסכום שפורט לעיל (במכתב שסומן נ/3), הוא הסכום המהווה, למעשה, חובה של חברת רהיטי חלבי המסתכם ליום 1.1.97 (לאחר תוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"ם – 1980) לסך של 233,470.57 ש"ח, כך שסך החיוב, ליום 1.1.97 יועמד על 97,701.4 ש"ח.

על סכום זה יש להוסיף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות הנ"ל, כך שהסכום מסתכם להיום (עפ"י המשערכת) לסך של 208,035.28 ש"ח.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך האמור בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ה (17 ביולי 2005).


תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


    תגובות   שלח תגובה >>









זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן