זוהי עתירה כנגד החלטת המשיב 1 - הממונה על מחוז תל-אביב במשרד הפנים (להלן: "הממונה") לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כמוסד חינוך לפי סעיף 14 לפקודת מסי עיריה ומסי ממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: "הפקודה").

בעתירה מבקשת העותרת מבית המשפט לקבוע כי העותרת הינה מוסד חינוך כהגדרת מונח זה בסעיף 4(א)(IV) לפקודה (להלן: "סעיף הפטור") וכי היא זכאית מכוח הסעיף הנ"ל לפטור מארנונה.

1. העותרת היא עמותה אשר הקימה ומקיימת מוסד להשכלה גבוהה ובו לימודים לקראת תואר אקדמי ראשון בביטוח.

המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך הכירו בעותרת כמוסד להשכלה גבוהה.

2. לעותרת נכסים בתחום העיר ת"א-יפו, כמפורט בסעיף 4 לעתירה (להלן: "הנכסים").

בגין נכסים אלה חויבה העותרת על ידי עיריית ת"א-יפו (להלן: "העירייה") בתשלום ארנונה כללית.

בתחילת אוקטובר 2000 פונו חלק מהנכסים, בעקבות העברת המסלול האקדמי של העותרת למכללת נתניה.

3. ביום 15.4.96 פנתה העותרת לממונה, בהתאם לסעיף 14 לפקודה, בבקשה להכיר בה כ"מוסד חינוך" הפטור מארנונה כללית (נספח ו' לעתירה).

הפטור נתבקש, בין היתר, על פי סעיף 4(א) IV לפקודה אשר קובע כדלקמן:

4. ביום 16.11.96 נתקבלה החלטת סגן הממונה לפיה בקשת העותרת לפטור מארנונה נדחית מאחר והעותרת אינה מקיימת את תנאי הבעלות בנכסיה שקיומו נדרש לצורך מתן הפטור לפי סעיף 4(א)(IV) (נספח ז' לעתירה).

5. על החלטה זו ערערה העותרת בתחילת שנת 1997 בפני בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (כב' השופט דר' ג. קלינג) (ה.פ. 255/97).

בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הפטור למוסדות חינוך אינו מותנה בבעלות בנכס וכי העותרת באה בגדרו של המונח "מוסד חינוך" הפטור מארנונה כללית על פי סעיף 4(א) IV לפקודה (נספח ג' לעתירה).

עם זאת, בית המשפט המחוזי לא קיבל את הערעור במלואו הואיל והתנאי לזכאות לפטור לפיו העותרת אינה משתמשת בנכסים להפקת רווח טרם התברר על ידי הממונה. לפיכך, החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון בשאלה זו לממונה.

6. כנגד פסק דין זה הגישה העירייה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור וכן הוגש ערעור מטעם המדינה, אשר צורפה להליך (רע"א 8879/99, ע"א 9230/99).

בקשת רשות הערעור נתקבלה.

ביום 3.2.03 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט העליון אשר קיבל את הערעורים בחלקם (נספח ב' לעתירה).

בפסק הדין אישר בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין נפקות לבעלות לצורך מתן הפטור. מאידך, קבע בית המשפט העליון, כי בית המשפט המחוזי הקדים את המאוחר כשדן בשאלה האם באה העותרת בגדר "מוסד חינוך" לפני שדן בה הממונה ולפיכך על הממונה לדון, קודם לכן, בשאלה זו.

עוד קבע בית המשפט העליון כי רק אם יחליט הממונה בחיוב בשאלה האם באה העותרת בגדר "מוסד חינוך" כמשמעותו בסעיף 4 לפקודה, יבדוק מנהל הארנונה את קיומם של יתר תנאי הפטור (וביניהם את התנאי באם העותרת משתמשת בנכסים להפקת רווח).

7. ביום 24.3.03 החליט הממונה, בהמשך לפסק הדין מיום 3.2.03, לדחות את בקשת העותרת להכיר בה כמוסד חינוך (נספח א' לעתירה).

החלטה זו היא ההחלטה נשוא העתירה ופסק דין זה.

8. ביום 18.5.03 הגישה העותרת את עתירתה כנגד החלטת הממונה.

9. ביום 4.2.04 נערך דיון בעתירה בו הותר לעותרת, לבקשתה ובהסכמת המשיבים, להגיש עתירה מתוקנת בה תוסיף העותרת התייחסות לעניין חריגת הממונה מסמכות, לפרשנות החוק והפסיקה.

10. ביום 16.2.04 הוגשה העתירה המתוקנת וביום 21.3.04 הגישה העירייה תגובה לעתירה המתוקנת.

הממונה לא הגיש תגובה מתוקנת והסתפק בתגובתו המקורית.

11. בעתירתה, מבקשת העותרת, כאמור, לבטל את החלטת הממונה ולקבוע כי היא מוסד חינוך כהגדרתו בסעיף 4(א)(IV) לפקודה וכי, לכן, היא זכאית לפטור מארנונה מכוח סעיף זה.

12. סעיף 4(א)(IV) לפקודה קובע כדלקמן:

13. הואיל והפקודה, וסעיף זה הכלול בה, נחקקו בשפה האנגלית, ולא נקבע להם נוסח חדש, הרי שהנוסח המחייב בעניינם הוא הנוסח האנגלי (ר' סעיף 24 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981).

על כך אין הצדדים חלוקים.

נוסחו האנגלי של סעיף זה, בקטעיו הרלוונטים, הינו כדלקמן:

ר' רע"א 8879/99 עריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח ואח', פ"ד נ"ז(2) 577, בו פירט בית המשפט העליון, בעמ' 583, תנאים אלו.

15. אל התנאי הראשון לפיו מדובר במוסד חינוך, מתווסף התנאי השלישי אשר מבהיר כי אין די בהיות המוסד מוסד חינוך וכי נדרש גם כי אותו מוסד ישתמש בנכס נשוא בקשת הפטור לאחת מן המטרות הנקובות בסעיף.

16. רשימת המטרות אשר בתנאי השלישי הינה רשימה סגורה.

כך ניתן להסיק מנוסחו האנגלי והמחייב של הסעיף לפיו הפטור יינתן לנכס של מוסד חינוך, בתנאי שהנכס משמש למוסד החינוך "either as": "(א) גן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית ספר מקצועי, או (ב) כבית-חינוך לעוורים, לאילמים או לחרשים, או (ג) כספריה ציבורית".

פירוש המונח "either as" הוא "האחד מבין השניים" או "כל אחד (מהמפורטים להלן – ש.ג)", להבדיל מהמונח "such as" שפירושו "כגון, כמו" (ר' המילון העברי אנגלי השלם, מאת ראובן אלקלעי, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד וכן מלון עברי-אנגלי, אנגלי עברי/אוקספורד, הוצאת קרנרמן-לוני כהן 1995).

הבחירה במונח זה, ע"י המחוקק האנגלי, מלמדת כי כוונתו היתה לרשימת מטרות סגורה, שרק מוסד חינוך הכלול במסגרתה יהא זכאי לפטור המבוקש.

גם מהפסיקה עולה כי רשימת המטרות הינה ברשימה סגורה.

ר' רע"א 8879/99 עריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח ואח', פ"ד נ"ז(2) 577, בעמ' 584:

"תכליתו של הפטור הקבוע בסעיף 4(א)(IV) הוא לשחרר מנטל הארנונה מוסד חינוך ללא כוונת רווח המשתמש בנכס שבידיו לאחד מן הצרכים המנויים בסעיף" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

ר' גם ה.פ. 388/94 מכללת ארן למדעי העבודה, החברה והרוח נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"מ תשנ"ו(3) 329 (להלן: "פס"ד מכללת ארן"), בעמ' 334, שם אזכר כבוד סגן הנשיא (כתוארו דאז) א. גורן את בג"צ 746/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 814, וקבע בהתבסס עליו כי:

"...הרשימה בסעיף 4(א)(IV)(א) הינה רשימה סגורה וממצה, ולפיכך רק אם המבקשת היא גן-ילדים, בית-ספר, סמינר או בית-ספר מקצועי, זכאית היא לפטור המבוקש" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

עוד ראה ה. רוסטוביץ, פ. גלעד, מ' וקנין ונ' לב, "ארנונה עירונית", מהדורה חמישית, ספר ראשון, תשס"א, בעמ' 623.

17. הבחינה באם מדובר במוסד חינוך נתונה לסמכותו של הממונה מכוח סעיף 14 לפקודה, לפיו כל שאלה ב"אם איזה מוסד הוא מוסד חינוך" תתברר על ידי הממונה.

בבחינת השאלה אם מוסד הוא מוסד חינוך רשאי הממונה, ואף חייב, להיעזר ברשימת המטרות אשר מגדירה ומתחמת את פרשנות המונח מוסד חינוך.

מהעובדה כי לצורך הפטור נדרש מוסד החינוך לעשות שימוש בנכס לצרכי "בית ספר", "בית ספר מקצועי", "גן ילדים" ו"סמינר", ניתן להסיק כי רק מוסד אשר מפעיל "בית ספר", "בית ספר מקצועי", "גן ילדים" ו"סמינר" יכול להיכלל בגדר מוסד חינוך לצורך הפטור, שכן רק אז יש באפשרותו לעשות שימוש כזה בנכסיו.

מכאן כי בדין רשאי הממונה להידרש לרשימת המטרות על מנת להגדיר האם מדובר במוסד חינוך, ולקבוע כי מוסד אשר אינו כלול ברשימה סגורה זו ממילא לא ייכלל בגדר מוסד חינוך לצרכי סעיף הפטור.

18. החלטת הממונה נשוא העתירה היתה כדלקמן:

העובדה היא שבעת חיקוק הפקודה כבר היו בארץ ישראל המנדטורית האוניברסיטה העברית והטכניון, ולא הזכיר אותן המחוקק המנדטורי ברשימת הפטורים. השמטה זו אינה מקרית: המחוקק המנדטורי לא התכוון לשחרר ממס מוסדות להשכלה גבוהה או מוסדות להכשרה מקצועית".

19. מנוסחה של החלטה זו עולה כי הממונה נדרש לרשימת המטרות וקבע כי מאחר והעותרת אינה כלולה ברשימה הזו, אין היא בגדר מוסד חינוך לצרכי הפטור.

20. הממונה נימק את החלטתו לפיה העותרת אינה בית ספר מקצועי בין היתר בכך שבית ספר מקצועי הינו מוסד תיכוני, אשר משירותיו נהנים בעיקר קטינים, בעוד שאין חולק כי הלימודים במסגרת העותרת הינם לבגירים.

לטענת העותרת, הפרשנות לפיה מתייחס המונח "בית ספר מקצועי" למוסד תיכוני לקטינים אינה מבוססת וכי אין מקום להבחין בין קטינים לבוגרים לצרכי הפטור.

מחלוקת זו מעלה שאלה פרשנית, האם לצרכי הפטור מתייחס המונח "בית ספר מקצועי" למוסד חינוך לקטינים בלבד, כפי שטוענים המשיבים, או שמא ניתן לכלול במסגרת מונח זה גם מוסד להכשרה מקצועית או מוסד להשכלה גבוהה, כפי שטוענת העותרת.

על פי הפרשנות המקובלת ו"הרגילה" מתייחס המונח "בית ספר מקצועי" למוסד תיכוני המיועד לקטינים, וכי הפרשנות לפיה ניתן לכלול במונח גם מכללה לביטוח, מוסד להכשרה מקצועית או מוסד להשכלה גבוהה, הינה פרשנות מרחיבה אשר אינה ברורה מאליה.

העקרון הפרשני בהקשר של פטור ממס הינו כי על מנת להיכלל במסגרת פטור ממס נדרש כי הפטור יחול על הטוען לו באופן ברור.

ר' בג"צ 6741/99 ארנן יקותיאלי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נה (3) 673 (להלן: "פ"ד יקותיאלי", בעמ' 688:

"פטור ממס או הקלה במס, כמוהם כהטלת מס, נדרשים הם לחוק ברור בלשונו".

ר' גם ע"א 375/74 אליעזר אליה נ' פקיד שומה תל-אביב 2, פ"ד כט(1) 757, בעמ' 759, בו הובאו (בתרגום) דברים מתוך הולסברי-סימונדס כרך 20 עמ' 27:

"זהו עקרון כללי בתחיקה פיסקאלית, שכדי שהאזרח יתחייב במס עליו לבוא בבירור במסגרת ההוראה המטילה את המס. לעומת זאת, ברגע שהוא נתון בתחום החיוב במס, הוא אינו יכול להיחלץ ממנו אלא אם הוא בבירור מצוי בתוך תנאי פטור" (ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

עקרון זה נובע מן העקרון הרחב של שוויון לפיו הכל יישאו באופן שווה בעול המס.

ויודגש – "...אין המדובר בעקרון פרשנות גרידא - פרשנות במובנו המצומצם של מושג הפרשנות - אלא בעיקרון-של-מהות העוטה על גופו אדרת-של-פרשנות. אכן, עקרון הפרשנות לעניינם של פטור ושל הקלה אינו אלא נגזרת מעיקרון-של-מהות באשר לצורך לקיים שוויון ולמנוע הפליה בעול המוטל על מי שחבים או אמורים להיות חבים במס" (ר' פ"ד יקותיאלי, בעמ' 689).

היינו, הפירוש להוראה הפוטרת ממס יהיה מצמצם, גם מטעמי שוויון, ונדרש כי באופן ברור ייכנס הטוען בגדרו של הפטור.

בעניננו, מאחר ומוסדות להכשרה מקצועית, או מוסדות להשכלה גבוהה, כגון העותרת, אינם כלולים באופן ברור במונח "בית ספר" או לחלופין "בית ספר מקצועי", הרי שלאור העקרון שפורט, לא ניתן לפטור אותם ממס.

21. הפרשנות הדווקנית למונח "בית ספר", עולה גם מסעיף הפטור עצמו.

העובדה כי המחוקק בחר לציין בסעיף מפורשות את המטרות אשר יכללו בו: "גן ילדים", "בית ספר", "בית ספר מקצועי" ו- "סמינר", מעידה כי כוונתו היתה להעניק את הפטור למטרות ספציפיות אשר יפורשו באופן דווקני.

אילו היה המחוקק מתכוון כי המונח "בית ספר" יפורש במובנו הרחב, כפי שטוענת העותרת, אזי לכאורה לא היה המחוקק רואה צורך להבחין בין "בית ספר", "בית ספר מקצועי" ו"סמינר".

ר' פ"ד מכללת ארן, בעמ' 334:

"העובדה שהמחוקק הוסיף לרשימתו הקצרה בפקודה מלבד המונח "בית ספר" גם "בית ספר מקצועי" מלמדת כי כוונתו היתה להעניק את הפטור למספר מצומצם של מוסדות ולא לכל בית-ספר כמשמעותו בתקנות הרישום".

היינו, אילו היה המחוקק מתכוון כי המונח "בית ספר" יפורש במובנו הרחב, לא היה צורך לציין "בית ספר מקצועי" ו"סמינר" היות ואלו ממילא נכללים במונח "בית ספר" לפי הפרשנות המרחיבה אותה מציעה העותרת.

ההבחנה בין המטרות השונות בסעיף מלמדת כי יש לפרשן בדווקנות.

כמו כן, העובדה כי מטרה ספיציפית נעדרת מן הרשימה המפורטת מעידה כי לא היתה כוונה לכלול אותה.

לפיכך צדק הממונה כשהסיק מהעובדה לפיה לא נכללו בסעיף מוסדות להכשרה מקצועית או מוסדות להשכלה גבוהה, על אף שבעת חיקוק הפקודה כבר היו בארץ האוניברסיטה העברית והטכניון וניתן היה לכלול אותם בסעיף תחת הגדרה של "מוסדות להשכלה גבוהה", מלמדת כי המחוקק המנדטורי "לא התכוון לשחרר ממס מוסדות להשכלה גבוהה או מוסדות להכשרה מקצועית".

לאור האמור יש להעדיף, לצרכי סעיף הפטור, את הפרשנות לפיה מוסדות להכשרה מקצועית או מוסדות להשכלה גבוהה אינם כלולים ברשימת המטרות הסגורה שבסעיף הפטור.

22. לטענת העותרת בסוגייה פרשנית זו יש להידרש למונח "school" המופיע בנוסח האנגלי והמחייב. העותרת מפנה אל מילונים שונים בהם מפורש המונח "school" בצורה רחבה הכוללת גם מוסדות להכשרה מקצועית ומוסדות להשכלה גבוהה. לעמדתה זו הפרשנות הראויה בענייננו.

השפה האנגלית מציעה, אכן, פרשנויות שונות למונח "school", ביניהן קיימת גם הפרשנות הרחבה, אשר בה ניתן לכלול מוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות להכשרה מקצועית.

עם זאת, הפרשנות המרכזית ואף זו המופיעה הראשונה מבין הפרשנויות אותה מציעים מילונים הינה הפרשנות המצומצמת, הרגילה והיומיומית, לפיה בית ספר הוא מוסד חינוכי לקטינים.

הפרשנות המצמצמת העולה מן התרגומים לעיל, לפיה המונח "school" הינו מוסד חינוך לקטינים, היא הראוייה לענייננו גם לאור העקרון של צמצום סעיף פטור מקום שקיימת שאלה פרשנית.

23. העותרת מפנה לפסיקה בה נדונה השאלה אם מוסדות נכללים בסעיף הפטור, אשר לא כללה כל התייחסות לתנאי לפיו מיועד המוסד לקטינים.

כך מפנה העותרת לפ"ד מכללת ארן ולעמ"נ 126/02 (ת"א) עודד ואיתי עמותה לעידוד וקידום הצילום על שם עודד רובנר ואיתי ידעיה נ' מנהל הארנונה של עירית ת"א יפו, דינים מחוזי לג(5) 847 (להלן: "פס"ד קמרה אובסקורה").

בפס"ד קמרה אובסקורה בית המשפט (כב' השופטת ד. פלפל) אכן לא התייחס לתנאי זה. עם זאת מפסק הדין עולה כי הממונה שם כלל לא עשה שימוש ברשימת המטרות הסגורה ובשימוש הספיציפי של בית ספר או בית ספר מקצועי.

גם בפס"ד מכללת ארן אין כדי להועיל לעותרת.

פסק דין זה אמנם לא קבע באופן מפורש כי תוגבל פרשנות המונח "בית ספר" למוסד חינוכי לקטינים, אולם קבע כי מונח זה יפורש בצמצום וכי לאור פרשנות מצמצמת זו יש לדחות את תובענת העותרת שם.

זאת ועוד. הפסיקה בנושא זה של "מוסד חינוך" ו"בית ספר" אינה אחידה ועמדתי היא כי אין העותרת נכללת במסגרת סעיף הפטור.

24. העותרת מפנה גם לסעיף 5ג לפקודה, אשר הוסף במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ב-2002.

סעיף זה קובע כי הפטור לפי סעיף 4 לפקודה יהיה חלקי וכן קובע רשימה של נכסים בגינם יינתן פטור כולל. ברשימת הנכסים בגינם יינתן פטור כולל מפורטים, בין היתר, גם הנכסים כדלקמן (סעיף 5ג(ה) לפקודה):

"מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד כאמור ואשר אין בו פעילות עסקית".

לטענת העותרת העובדה לפיה מוסדות חינוך לפי סעיף 4 זכאים לפטור חלקי, בעוד אלו המפורטים בסעיף 5ג(ה) זכאים לפטור מלא, מעידה כי רשימת מוסדות החינוך הכלולים בסעיף 4(א)(IV) רחבה יותר, וכי לא קיימת בה מגבלת גיל החניכים, כפי שזו מצויינת בסעיף 5ג(ה).

רשימת המוסדות הכלולים בסעיף 4 שונה מזו שבסעיף 5, ויתכן שאף רחבה ממנה. כך למשל סעיף 4 אינו קובע מגבלה כללית לפיה מוסדות החינוך בו מיועדים לקטינים וכולל במסגרתו גם סמינר המיועד לבגירים, בעוד שסעיף 5 קובע מגבלה כזו ומגבלות נוספות. עם זאת, אין להסיק מכך כי "בית ספר" או "בית ספר מקצועי" הכלולים ברשימת המטרות בסעיף 4 אינם מוגבלים לקטינים.

בעניין זה מקובלים עלי טיעוני משיבה 2 המופיעים בס' 7-9 לסיכומיה.

25. הממונה נימק את החלטתו לפיה העותרת אינה בית ספר מקצועי גם בכך שהעותרת אינה עוסקת בחינוך אלא בהקניית ידעבלבד.

נימוק זה מתייחס לתנאי הראשון בדבר היותה של העותרת מוסד חינוך ועניינו בשאלה באשר להגדרתו של חינוך, ובשאלת ההבחנה בין חינוך להקנייתו של ידע בלבד.

לטענת העותרת ההבחנה בין חינוך לבין ידע אינה נכונה מאחר וממילא עוסק מוסד חינוך, גם, אם לא בעיקר, בהקניית ידע.

בהקשר זה מפנה העותרת לפסיקה בה נדחתה ההבחנה בין הקניית ידע להקניית חינוך, מן הטעם שכל לימוד עיוני מלווה בהקניית חינוך.

ר' ה.פ. 255/97 המכללה לביטוח נ' הממונה על מחוז ת"א ואח' (צורף כנספח ב' לעתירה), בסעיף 8 לפסה"ד:

ובסעיף 10 לפסה"ד:

לא יכול להיות ספק שהפקודה בנוסחה האנגלי התכוונה במונח educate להקניית ערכים והשכלה כאחד".

ר' גם עמ"נ (ב"ש) 105/02 מכללת הדרום, עמותה לקידום החינוך נ' מנהל הארנונה – עיריית אשדוד (צורף כנספח ט1 לעתירה) בעמ' 2:

כל לימוד עיוני, מלווה בהקניית ערכי חינוך: הדרישה להקשיב למרצה, הדרישה להתנהג בשקט ובנימוס בעת הלימודים, הקניית משמעת ע"י הדרישות להגיש עבודות במועד, לעמוד בבחינות וכיוצא באלה".

מנגד, טוענים המשיבים כי יש להבחין בין הקניית ידע וחינוך ומפנים מצידם לפסקי דין התומכים בעמדה זו:

ר' ע"ש 2764/96 (ת"א) מנחם כהן נ' מנהל הארנונה, עירית תל אביב-יפו, דינים מחוזי כו(8) 887, בעמ' 889:

ר' גם ע"ש 2008/96 (ת"א) עתיד הכשרות מקצועיות בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו, מנהל הארנונה, דינים מחוזי כו(8) 892.

עוד ר' פס"ד קמרה אובסקורה, בעמ' 849:

"לכאורה יש מקודה חופפת בין ההגדרות (השכלה וחינוך – ש.ג), אך יחד עם זאת יש בהן שוני".

ובעמ' 850:

מכאן נלמד כי הפסיקה חלוקה בשאלה אם יש להבחין בין חינוך והקניית ידע ואם מוסד המקנה ידע בלבד יוגדר כמוסד חינוך אם לאו.

בענייננו, לא מצאתי צורך להכריע בשאלה זו לאור קביעתי לפיה החלטתו של הממונה היא ראויה מאחר והעותרת אינה מוסד חינוך משום שאינה כלולה ברשימת המטרות הסגורה.

עם זאת, מצאתי להתייחס בקצרה לסוגיה זו.

26. לטעמי יש מקום להבחנה בין הקניית ידע לחינוך.

לא כל מוסד המעביר ידע, ראוי להגדרה כמוסד חינוך.

על מנת שמוסד יוגדר כמוסד חינוך, אין די בלימוד כשלעצמו והעברת הידע כשלעצמה, אלא נדרש ערך מוסף אשר תורם לעיצוב אופיו של האדם.

ר' מילון ספיר (בעריכת איתן אבניאון, בהוצאת הד ארצי הוצאה לאור, תשנ"ח 1997) אליו מפנה פס"ד קמרה אובסקורה בעמ' 849, המפרש חינוך כ"הקניית ערכים, הרגלים וידיעות לעיצוב אופיו של אדם".

ר' גם מילון אבן שושן החדש (1993) לפיו חנוך משמעו "הקניית הרגלים, דרכי חשיבה והתנהגות; פיתוח המידות, האופי והכשורים הרוחניים של החניכים בהתאם למטרה אידיאלית מסוימת".

עוד ר' פס"ד קמרה אובסקורה, בעמ' 849:

היינו, על מנת שמוסד ייחשב כמוסד חינוך, נדרש כי מעבר להעברת הידע תהיה ללימוד במסגרתו תרומה לעיצוב אופיו של אדם כמפורט לעיל.

מטרות אלה אינן יכולות להיות מושגות מקום בו הלימוד מתמקד בהעברת ידע צר, שענייננו ההיבטים הפרקטיים בתחום העיסוק הספיציפי.

27. לטענת העותרת החלטת הממונה חורגת מסמכות היות ומדובר בהחלטה משפטית פרשנית, אשר נעשתה בניגוד לפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט דר' ג. קלינג) בה.פ 255/97, בו נידון עניינה של העותרת.

לעמדתה של העותרת, הממונה לא היה מוסמך ליתן פרשנות משפטית וכל שהיה עליו הוא לבחון את התאמתה העובדתית של העותרת לפרשנות אותה נתן בית המשפט המחוזי, ואשר לא בוטלה ע"י בית המשפט העליון.

דין הטענה להידחות.

לממונה נתונה הסמכות, מכוחו של סעיף 14 לפקודה, לבחון באם מוסד הטוען לפטור הינו מוסד חינוך. סמכות זו נתונה לממונה ולא לבית המשפט. לפיכך, מצא בית המשפט העליון לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי (כב' הש' ג. קלינג), ככל שהיא נוגעת להיותה של העותרת מוסד חינוך, ולהחזיר נושא זה אל הממונה.

ר' החלטת בית המשפט העליון ברע"א 8879/99 עריית תל-אביב-יפו נ' המכללה לביטוח ואח', פ"ד נ"ז(2) 577, בעמ' 581-580:

המשיבה 2 (מדינת ישראל – ש.ג) סבורה, ובצדק, כי בית המשפט המחוזי הקדים את המאוחר כשדן בשאלה זו, טרם שהתקבלה החלטה של הממונה בעניין זה. לטענה זו מצטרפת המבקשת (עיריית תל-אביב-יפו – ש.ג). טענה זו מקובלת עלי, ומן הראוי, אפוא, כי הממונה יקדים וידון גם בשאלה זו".

מהאמור לעיל עולה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ככל שהוא נוגע להיותה של העותרת מוסד חינוך, העניין הוחזר לממונה והפרשנות אשר ניתנה למונח מוסד חינוך במסגרת פסק הדין אינה מחייבת את הממונה.

לפיכך, יש לדחות את טענת העותרת לפיה הממונה כפוף היה לפרשנות בית המשפט המחוזי.

אין מקום גם לקבל את טענת העותרת לפיה הכפיף בית המשפט העליון את הממונה לפרשנות המשפטית אשר ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי, הן משום שלא נמצא לכך, ולו רמז, בהחלטת בית המשפט העליון והן משום שאם כך היו פני הדברים, לא היה צורך להחזיר את הדיון לממונה.

28. העותרת טוענת בס' 14 ו- 15 לעתירה כי הממונה לא ערך כל בדיקה עובדתית וכי התנגהותו אינה עולה בקנה אחד עם כללי מנהל תקין.

בס' 16 לעתירה המתוקנת מבקשת העותרת כדלקמן:

לאור בקשתה המפורשת של העותרת שלא להחזיר את הדיון לממונה ניתן רק לתמוה על העובדה לפיה היא חוזרת בעתירה על הטענות לפיהן החלטת הממונה נעדרת בסיס עובדתי ולא ניתנה לה זכות שימוע (ס' 30-36 לעתירה) וכן גם בסיכומיה (ס' 7 לסיכומים).

לאור "כפל מילים" אלו של העותרת מצאתי לציין ולהדגיש כי טענות העותרת לעניין אי מתן זכות שימוע ע"י הממונה ולעניין אי בירור עובדתי של הנושאים השנויים במחלוקת אינם מהווים נימוק לקבלת העתירה אלא, לכל היותר, נימוק להחזרת הדיון לממונה, אפשרות ממנה בקשה העותרת להימנע במפורש ובמודגש.

29. ולסיכום – ראוי להזכיר ולהדגיש את ההלכה לפיה ביהמ"ש המנהלי אינו שם עצמו במקום הרשות המנהלית אלא בודק אם החלטת הרשות המנהלית היא סבירה.

ר' בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 793, 796-797:

בענייננו ובנסיבות העניין החלטתו של הממונה היא סבירה.

גם אם יש מחלוקת בין הצדדים לעניין פירוש המונחים "מוסד חינוכי", "בית ספר" וכיוב', לא ניתן לטעון, לטעמי, כי החלטתו של הממונה איננה סבירה.

משום כך אין גם מקום להתערב בהחלטתו של הממונה.

30. אשר על כן ולסיום העתירה נדחית.

31. העותרת תשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

32. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ה (2 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.