1. המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקש בגין חוב ארנונה ע"ס של 209,091 ₪. ביום 27.12.04 הוגשה הודעה מתוקנת של החוב כאשר תחולת החוב הינה החל מיום 1.1.97 ועד ליום 1.1.03 ובסה"כ 76,414 ₪.
2. המבקש בתצהירו טוען את הטענות הבאות: ראשית, כי הנכס נשוא החיוב על פי כתב התביעה היה בבעלותו של אביו המנוח אשר נפטר בשנת 1982. שנית, הנכס שימש את אביו כמחסן עד לתחילת שנות ה- 80 ומאז ננטש הנכס וכיום עומד ריק ובלי חלונות, דלתות ואינו מחובר לתשתיות המים והחשמל ולפיכך אין הוא ראוי לשימוש כלשהו. שלישית, הנכס אינו בבעלותו וכי מעולם לא עשה בו כל שימוש לכל מטרה שהיא ולפיכך אין יריבות בינו לבין המשיבה.
3. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו תינתן החלטה על סמך הבקשה וכתב התביעה לרבות תיקון סכום התביעה כאמור בסעיף 1 לעיל.
4. טענתו המרכזית של המבקש הינה כי אינו מחזיק בנכס וכי הנכס נטוש החל משנת 1980 ואינו ראוי לשימוש כלל.

בסעיף 3 (א) (ד) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו-1976 קובע כי נשום יהא רשאי להשיג בפני מנהל הארנונה אם אינו מחזיק בנכס כמשמעו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריה.

טענה בדבר זהות המחזיק טבועה מעצם הטלת החיוב במס על הנישום הטוען כי אינו הנישום הנכון.

הנה כי כן בפני המבקש עת קיבל לידיו את התביעה בצירוף דרישת התשלום היה ראשי להגיש השגה למנהל הארנונה ולהעלות בפניו את הטענה כי אינו מחזיק בנכס. בחוק הערר הנ"ל ייחד המחוקק את הסמכות לדון בטענה הנ"ל למנהל הארנונה ולפיכך אין לבית המשפט סמכות להיזקק לטענה זו.

המבקש אינו טוען כי הגיש השגה כלשהי בגין טענה זו בתוך המועד הקבוע חוק הערר הנ"ל. במחדלו זה אין לו למבקש להלין אלא על עצמו בלבד. יתרה מכך, סעיף 318 לפקודת העיריות קובע:

"פנקסים נחזים הכוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו – בלי כל ראיה אחרת – כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן".

די בפנקסי המשיבה כי להוכיח לכאורה את חוקיות הארנונה שהוטלה ואת שיעורה.

המבקש לא הניח כל תשתית עובדתית הסותרת את רישומי המשיבה כפי שצורפו לכתב התביעה ומשכך רשום שמו של המבקש כמי שמחזיק בנכס מחייבת את בית המשפט.

5. ביום 27.12.04 הגיש ב"כ המשיב הודעת תיקון לגבי פירוט החוב המתייחס לתקופה שמיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.03.
6. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לרשות להגן.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. לאור הודעתו המתוקנת של ב"כ המשיב לגבי גובה החוב ניתן בזאת פסק דין ע"ס של 76,414 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 27.12.04 ועד התשלום המלא בפועל.

ב"כ המשיבה ימציא פסק דין פורמלי לחתימה תוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו.

ניתנה היום י"ב באב, תשס"ה (17 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.