כידוע, ממתנחלים רבים, שסירבו להתנתק מגוש קטיף, קיוו בכל ליבם שאלוהים יבוא לעזרתם ויחולל נס שיעצור את התנתקות. נס כזה יכול היה, למשל, לבוא בצורת ים התיכון פולש ליבשה, מסובב את גוש קטיף ומזדקף על מנת ליצור מחיצה בצורת עמוד מים שיחסום את דרכם של היהודים הרשעים, שתוך צפצוף על הצו האלוהי (האומר ש"יהודי לא מגרש יהודי") יבואו לגרש יהודים מהארץ המובטחת. עובדה זו מזמינה נקודת מבט חדשה למעשה ההתנתקות.
לפי התנ"ך, הייתה רצועת עזה (או פלשת) שדה קרב למלחמות בין עם ישראל והפלישתים. עם ישראל אפילו נשא את ארון אדוני לשדה הקרב כדי שלאלוהים יהיה נוח יותר גיאוגרפית לעזור לעמו. ככלל, העמים הקדמונים לא ראו את המלחמות ביניהם כמלחמות בין עמים, אלא כמלחמות בין האלוהים שלהם לבין אלוהי העם האחר. כך מלחמות עם ישראל נגד הפלישתים נתפשו על ידיהם כמלחמת אלוהיהם ("אלוהינו") באלוהי הפלישתים ("אלוהיהם"), כשתוצאות הקרב יקבעו איזה אלוהים חזק יותר.
גם בימינו, ניתן לראות את ההתנתקות כמלחמה בין אלוהי מדינת המתנחלים (האלוהים "המשיחי" או הדתי) לבין אלוהי תושבי מדינת ישראל השפויים או ה"ארציים" (האלוהים החילוני), ששליחו עלי אדמות הוא אריק שרון.
האם משפט ההיסטוריה -- הצלחתה של ההתנתקות -- יגרום למשיחיים להסיק את המסקנה המתבקשת ולהחליף את אלוהיהם באלוהינו? ימים יגידו.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
