 גרסת הדפסה
עמנ 268/05 - מחוזי, ארנונה
מנהלת הארנונה בעיריית חדרה נגד מירי סעדה ואח'
21/9/2005
עמנ 268/05
עמנ 269/05
עמנ 270/05
מנהלת הארנונה בעירית חדרה
נגד
1. מירי סעדה
2. מרק ליבשיץ
3. מוטי וקנין
בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה
ס. הנשיא השופט ש. ברלינר
[21.9.2005]
פסק דין
1 .
בפנינו שלושה ערעורים מינהליים שהדיון בהם אוחד, והם נוגעים להחלטות ועדת הערר לעניני ארנונה שליד עירית חדרה (עררים מס' 17/04, 18/04 ו - 19/04) מיום 12.7.04, לפיהן סווגו שלוש מספרות הפועלות בתחום שיפוטה של העיריה, לצרכי ארנונה, כמבנים המשמשים "למלאכה ולתעשיה זעירה",
לפי תעריף של 92.77 ₪ למטר מרובע, שעה שלטענת המערערת, יש לסווגן כמבנים המשמשים ל"משרדים שירותים ומסחר" שבגינם יש לשלם ארנונה לפי 128.85 ₪ למטר מרובע.
2. כל אחד מן המשיבים מפעיל מספרה בחדרה. המשיבה מספר 1, מפעילה מספרה בשם "סלון מירי" ברחוב הנשיא 54 בחדרה בשטח של 36 מ"ר. המשיב מספר 2 מפעיל מספרה בשם "סלון מרק" ברחוב הרברט סמואל 91/א בחדרה בשטח של 27 מ"ר. המשיב מספר 3 מפעיל מספרה בשם "מספרת מוטי" ברחוב הנשיא 73 בחדרה גם כן בשטח של 27 מ"ר. כל המספרות ממוקמות, ככל הנראה, בחנויות בבנינים שבמרכז העיר, באזור המסחרי שמסביב לקניון "לב חדרה" .
3. משך השנים, סווגו המספרות לצורכי הארנונה כבתי עסק תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". כך היה גם בשנת 2004. על שומת המס לגבי השנה האמורה הגישו המשיבים השגות ואחר כך גם עררים שהתבררו בפני ועדת הערר בהרכב עו"ד אברהם ואנונו יו"ר, והחברים יניב יוגב רו"ח, ומר שמואל פרומר .
4. ההשגות והעררים הסתמכו בעיקר על פסק דינה של כבוד השופטת שרה דותן בתיק עמ"נ (תל אביב) 242/02 מנהלת הארנונה של עיריית רעננה נ' מהגר ברוך מיום 9.9.03. כב' השופטת דותן קבעה באותה פרשה כי אין הצדקה שלא להכיר במספרה האמורה כבית מלאכה, שעה שעיריית רעננה מכירה בסיווג האמור לגבי סנדלריות, שכן, הספר, כמוהו כסנדלר, הוא בעל מלאכה, והנכס, המספרה או הסנדלריה, שניהם משמשים למלאכה. הקובע, כך נקבע, הוא "מהות העבודה המתבצעת בפועל" בנכס נשוא שומת הארנונה, ו"מבחינת העיסוק אין הבדל בין סנדלר הרוצע עורות לעבודתו בתיקון נעליים לבין ספר הגוזז שערות ראשיהם של אנשים. שני בעלי המקצוע מספקים שרות ללקוחותיהם באמצעות פעולות שהם מבצעים בידיהם בעזרת מכשירים המשמשים למטרתם." השרות שנותן הספר דומה במהותו לאלה של "הסנדלר או הטכנאי במעבדת תיקונים למכשירי חשמל אשר מקום עסקם סווג כבית מלאכה מהטעם כי מתחילת העבודה ועד לקבלת 'המוצר המוגמר' מבחינה מהותית, מתבצע תהליך ייצור. אלא ש'המוצר המוגמר' אינו מוצר חדש אלא מוצר שבעל מלאכה הכניס בו שינוי בין על ידי תיקונו ובין על ידי עיצובו (תספורת)."
5. ועדת הערר הסבירה בהחלטתה כי "הנכס מסוג מספרה איננו מופיע מפורשות בצו הארנונה של עיריית חדרה", וכי סיווג זה (משרדים, שירותים ומסחר) "היה נכון אילולא פסק הדין הנ"ל של השופטת שרה דותן". הועדה ציינה כי לאור פסק הדין האמור, עליו לא הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, יש לראותו כפסק דין מנחה, קיבלה את העררים וקבעה את הסיווג האמור של המספרות כבתי מלאכה .
מכאן הערעורים .
6. צו הארנונה לשנת 2004 שהוציאה עירית חדרה מטיל ארנונה על נכסים בתחום שיפוטה של העיריה על פי "סיווג הנכס", כמוגדר בס' 1 של הצו:
"1.1.12 'סיווג נכס' - קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו .
1.1.13 'תת סיווג' - סיווג משנה של סוג נכס, לרבות בשל גודלו או בשל מקומו .
1.1.14 'משרדים, שירותים ומסחר' - לרבות מתקני חשמל, תחנות אוטובוס, מסעדות, חנויות, רשתות שיווק, דוכנים, מרכולים ובתי מרקחת, גני ילדים, בתי"ס, בתי חולים פרטיים, מוסדות, מרפאות, מועדונים, מחסנים מסחריים, חממות לממכר צמחי נוי וכל נכס אחר שלא צויין במפורש בהגדרות וכדומה (למעט נכסים מיוחדים המפורטים בסע' 1.1.21 להלן) .
1.1.15 'תעשיה וחרושת' - לרבות תחנות הכח, מפעלי בנייה, מחצבות ובתי תוכנה .
1.1.16 'מלאכה' - לרבות מוסכים, ומפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית ששטחם הבנוי הכולל אינו עולה על 15,000 מ"ר. מאגרי מים, בריכות מים, בריכות לטיהור והשבחת מי-שופכין וכד'."
בסעיף 3 של הצו מפורטים סוגי הנכסים לצורך החיוב בארנונה. סעיף 3.2 דן במבנים שאינם משמשים למגורים. ס' 3.2.1 קובע כי "מבנים וסככות המשמשים 'משרדים שירותים ומסחר' יחוייבו (בארנונה) לפי התעריפים בסעיף 4.2" של הצו (128.85 ₪ למטר); בסעיף 3.2.6 של הצו נקבע כי "מבנים וסככות המשמשים 'למלאכה ולתעשיה זעירה' בכל האזורים יחוייבו לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.3" של הצו (92.77 ₪ למטר). בס' 3.2.7 נקבע כי "מבנים וסככות המשמשים 'לתעשיה וחרושת' יחוייבו לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.4" של הצו (117.20 ₪ למטר). נכסים מיוחדים (בנקים וחברות ביטוח) חוייבו לפי 1,050.39 ₪ למטר.
7. הכלל הוא כי "כאשר נישום עושה בנכס שימוש מסויים, מוצאת שומת הארנונה על פי השימוש שנעשה בפועל" באותו נכס. (הנריק רוסטוביץ, ארנונה עירונית, ספר ראשון, הוצאת המכון למחקר המוניציפלי, מהדורה חמישית, עמ' 768; עמ"נ (חיפה) 323/03 חברת מטע בע"מ נ' מנהל הארנונה מועצה מקומית זכרון יעקב, תקדין מחוזי 2004(2) 1405. כאשר אין משתמשים בנכס , יש לסווגו לצורך הארנונה על פי טבעו ויעודו. אם הוא רב תכליתי וניתן להשתמש בו לייעוד החוקי - יסווג המבנה על פי יעוד זה. אם מעצם טבעו הוא יכול לשמש אך ורק לצרכים הנוגדים את הייעוד התכנוני - חוקי של המקרקעין - יסווג המבנה על פי טבעו זה כאמור. (בר"ם 5045/02 מלק סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פ"ד נז(5), 302).
חנות בבנין באזור המיועד גם למסחר ואין משתמשים בה או שהיא ריקה תסווג, על פי טבעה וייעודה, תחת הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר". כך הוא גם משום שסוג זה של נכס, חנות כלול בהוראת הריבוי שבס' 1.1.14 של הצו.
נשאלת השאלה אם הוראת הריבוי האמורה תחול גם על חנות המשמשת למטרה שאיננה באה בגדר משרדים, שירותים ומסחר, כגון למלאכה. נראה כי הוראת הריבוי איננה מוחלטת שכן השימוש בפועל הוא המרכיב העיקרי שברוב המקרים יכתיב את סיווג הנכס, אם כי הוא רק "אחד המבחנים לסיווגו של נכס" לצורכי הארנונה (ע"א 7975/98 אחוזת ראשונים נ' עירית ראשון לציון, תקדין עליון 2003(1), 1478). לפיכך, נראה לי כי אם החנות משמשת בפועל למלאכה, ואינה משמשת אף במעורב למסחר, אין בהוראת הריבוי שבצו כדי למנוע, במקרה המתאים, את סיווגה כבית מלאכה לצורך הארנונה.
ענין זה אינו דורש הכרעה בעניננו משום שמאומה לא נטען בנידון זה על ידי המערערת.
8. המונחים "מלאכה" ו"בית מלאכה" יכולים להתפרש באופן שונה על פי הקשר הדברים ובהתחשב בחיקוק בו מדובר, ותכליתו. כך, מספרה יכול ותסווג כ"בית מלאכה" לצורך הארנונה, אך בה בעת הפעלת המספרה בחנות בה היא ממוקמת תיחשב כתואמת את המגבלות והייעודים שבתוכניות ובהיתרי הבניה לגבי הנכס, המייעדים אותו למסחר ולשרותים, ואולי אף אוסרים להשתמש בו למלאכה. או למשל, אם בתקנון בית משותף נאסר להפעיל בית מלאכה בחנויות שבבנין, ספק אם נפרש איסור זה כחל על מספרה .
9. את עבודת הספרות ניתן אכן להגדיר כמלאכה. אבן שושן מגדיר מלאכה כ"עבודה, אמנות, עסוק, מקצוע מעשי שאדם עובד בו, עבודה מקצועית." (עמ' 693 במילון אבן שושן) ובית מלאכה מוגדר כ"מקום שעובדים שם במקצוע בעקר בעבודת-ידים (להבדיל מן 'בית חרושת' - שעובדים בו בעקר במכונות), כגון נגריה, מסגריה, סנדלריה" ובעל מלאכה מוגדר כ"אמן עוסק בעבודת-ידים במקצוע מסוים, כגון נגר, מסגר, חרט ספר" (ההדגשה שלי - ש ..). הספר הוא איפוא, על פי הגדרתו הלשונית, בעל מלאכה העוסק בעבודת ידיים, הוא אמנם נעזר במכונות, אך הדגש הוא על עבודת היד של המומחה בעיסוקו כספר. לסיווג זה אחיזה במציאות. נראה, כי הספר חבר ב"התאחדות בעלי מלאכה", והוא רואה את עצמו, כמי שאינו עוסק במסחר.
10. אך אף אם הספרות היא מלאכה, עדיין היא באה בגדר שרות, המוגדר במילון אבן שושן כ"שמוש, עשיית מעשה, מלוי תפקיד מעשי". הפירוש הלשוני של המונח "מלאכה" לא יוביל אותנו, כך נראה לי, ליעדנו. עלינו לראות את ההקשר והתכלית של צו הארנונה, בקבעו את הסיווגים המפורטים בצו, ואת כוונת המועצה בהתקינה את הצו.
11. סעיף 1 של הצו ענינו הגדרות, אך הצו לא הגדיר את המונח "מלאכה" למעט ציונם של בתי עסק מסוימים ככלולים בה תוך שימוש במילה "לרבות". באותה דרך נקט הצו לגבי "משרדים, שירותים ומסחר" ולגבי "תעשיה וחרושת". הדוגמאות המובאות תחת הוראת הריבוי יכולים ללמד על כוונת הצו באשר לתוכן הסוג המצויין בו. אם כך, נכסים אופיניים המשמשים למלאכה הם "מוסכים ומפעלים ... ששטחם אינו עולה על 15,000 מ"ר ... וכד'". צירוף המילים "מלאכה ותעשיה זעירה" מופיע בצו לראשונה בס' 3 שבו. החיוב בארנונה הוטל במשותף על שני סוגים אלה, מלאכה ותעשיה זעירה, והדבר מעיד, כך נראה, על קו אופי המשותף לשניהם. בית מלאכה, עם התפתחותו, עשוי להיחשב כמפעל. מפעל קטן ייחשב כחלק מתעשיה זעירה. מפעל גדול יותר, יהווה חלק מ"תעשיה וחרושת" ויחוייב בארנונה גבוהה יותר כמפורט בס' 4.4 של הצו.
סנדלריה היא בית מלאכה. סנדלריה עשויה להתפתח למפעל לשיפוץ נעליים, ולהיחשב כתעשיה או כתעשיה זעירה. מספרה, אף אם תתפתח לעסק נרחב בו מועסקים עשרות ספרים, לא תיחשב בעינינו המספרה כמפעל; לא נשבץ אותה כתעשיה זעירה, ובוודאי לא כחלק מתעשיה וחרושת.
12. הצו מתייחס, כאמור, לתעשיה, למלאכה, ולתעשיה זעירה. בתעריף הארנונה צורפו יחד מלאכה ותעשיה זעירה. ישנה קירבה בין תעשיה זעירה לבין מלאכה, המאופינות שתיהן (בדרך כלל) בעשיית פעולה בחומר, בעיסוק במוצר מוחשי מוגמר, בקיום מלאי, וכד'. כל אלה אינם בנמצא אצל הספר. אף אם הוא עוסק בשיער, הוא עוסק קודם כל, ומשרת, את האדם המסתפר. איני רואה הצדקה להפריד בין השיער, ולראותו כחפץ, לבין האדם וגופו. הספר, כקוסמטיקאית, כמעסה, כפיזיוטרפיסט, כמטפל בציפורניים (פדיקור - מניקור) או כבונת הציפורניים, וכמסיר השיער מטפל קודם כל באדם המקבל ממנו את השרות. כל תספורת עומדת בפני עצמה, ואין לדבר על קו ייצור, מלאי, מכונות, או מוצר מוחשי שהתקלקל ושאותו יש לתקן או להשביח. עיסוקו של הספר הוא בעל גוון אישי מובהק. נראה לי להבדיל, איפוא, בין הסנדלר לבין הספר. את הסנדלר הייתי נוטה לסווג על פי כוונת הצו כבעל מלאכה, ואת הספר כנותן שירות.
13. לעבודת הספר במספרה גם אופי מסחרי, באשר כל תספורת נעשית תמורת מחיר, והמוצר (התספורת) נמכרת בו במקום למסתפר. לעבודת הספר מתלווית גם מכירה של מוצרי ספרות שונים, וכד' .
נראה איפוא מוצדק למיין נכס כזה, מספרה שבחנות, כעסק מסחרי בענף השירותים שבמשק, להבדיל מתעשיה זעירה ומלאכה שכן, הארנונה מוטלת על פי מהותו הכלכלית של העסק (ת"א 5015/88 איחוד סוכנויות ביטוח נ' עיריית חיפה, רוסטוביץ, פסקי דין, חלק א' עמ' 677, מפי כב' השופטת וסרקרוג) ולא רק על פי טיב העבודה או מהות הפעולה הנעשית בנכס.
14. לאור כל האמור הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ועדת הערר לגבי שלושת המספרות, וכן לקבוע כי הארנונה לגבי המספרות תחושב על פי התעריף של נכסים בסיווג "משרדים שירותים ומסחר" כקבוע בסעיף 4.2 של הצו.
כל אחד מהמשיבים ישלם למערערת את אגרת המשפט שהיא שילמה בגין הערעור וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ₪ + מע"מ.
ניתן היום י"ז באלול, תשס"ה (21 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
ש. ברלינר - שופט ס. נשיא
|
תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק
|
|
-
נכס ריק מאת: ם
5/10/2005
-
תשובה ל- "מ" מאת: הנריק רוסטוביץ
16/10/2005
|
|
|
|
