הראשונה, נשוא עמ"ה 1047/01 המבוססת על הפרשי הון שנתגלו מהשוואת הצהרות הון שהגיש המערער והנוגעת לשנת המס 1994.

השניה, בקשר עם עמ"ה 1196/03 המבוססת על אי סבירות עסקית שנתגלתה בעסקו של המערער והמתייחסת לגבי שנות המס 1996, 1997, 1998. הדיון בערעורים אוחד.

המערער, בתקופה הרלוונטית לערעור זה, היה בעליו של עסק בענף הטקסטיל. המערער רכש בדים, העביר אותם לגזירה ותפירת הבגדים, שילם למתפרות כנגד קבלת המוצר המוגמר ומכרם. עסקו של המערער נשען בתקופה האמורה על ייצור בגדים באמצעות מתפרות הפועלות ברשות הפלסטינית בעזה.

שומת הפרשי ההון שהוצאה למערער על ידי המשיב, נשוא עמ"ה 1047/01, הינה בגין גידול הון לא מוסבר, המבוססת על השוואת הון שערך המשיב, בין הצהרת הון שנתבקש המערער להגיש ליום 31/12/91 לבין הצהרת ההון שהגיש המערער ליום 31/12/97. בהצהרת ההון הראשונה ליום 31/12/91 (מש/2) הצהיר המערער על הון בסך 189,777 ₪. בהצהרת הונו השניה ליום 31/12/97 (מש/3) הצהיר המערער על הון בסך 994,043 ₪.

בכלל חישוביו הביא המשיב שימושים והוצאות כגון תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי כפי שהופיעו במחשבי המשיב, הוצאות ריבית משכנתא אשר לא היו חלוקות בין הצדדים, הוצאות נסיעה לחו"ל והוצאות מחיה. כן הפחית המשיב מקורות הכנסה כגון הכנסות המערער בהתאם לדיווחיו ורווחים ממכירת דירה. בהתבסס על הצהרות ההון ובמסגרת השוואתן מצא המשיב גידול הון בלתי מוסבר בסך 575,000 ₪. המשיב מצא לייחס לשנת 1994, שבערעור, גידול הון של 100,000 ₪ בלבד. אמנם היו קיימות ארבע שנות מס "פתוחות" ויכל היה המשיב לייחס את כל הסכום בין לאותן שנים ובין לשנת המס שבמחלוקת (ע"מ 5 לפרוטוקול מיום 12/10/04), בחר הוא ליחס אך הסכום האמור .

בבסיס שומת המשיב לשנות המס שבעמ"ה 1196/03, היתה הנחת המוצא כי ספרי המערער לא נוהלו כדין ואי סבירות המוצהר. המשיב למד זאת הן כי בתקופה זו נמצא גידול בלתי מוסבר בהונו של המערער והן לאור כך שספרי המערער נפסלו לשנים נשוא הערעור (ת/5), זאת לאור הפרשים מהותיים בתנועת המלאי של המערער. משכך, לא קיבל המשיב את הצהרותיו של המערער והעמיד את הכנסתו של המערער לשנת 1996 על סך 414,112 ₪, כאשר המערער הצהיר על הכנסה בסך 51,063 ₪. לגבי שנת המס 1997 הצהיר המערער על הכנסה בסך 14,068 ₪ ואילו המשיב ראה להעמיד הכנסתו לשנה זו על סך 551,252 ₪. כך אף לגבי שנת המס 1998 העמיד המשיב את הכנסת המערער על סך 647,199 ₪ וזאת כאשר המערער דיווח על הכנסה בסך 42,699 ₪ בלבד.

בקשר עם שומת עמ"ה 1047/01, טוען המערער כי המשיב הוציא צו לשנת 1994 בו מבסס הוא את שומתו על הון בלתי מוסבר שנוצר בין ה- 31/12/91 ועד ליום 31/12/97. המערער קבל על כך כי נדרש להסביר ואף להביא ראיות על דברים שקרו 8-10 שנים לאחור, שכן שומת 1994 הוצאה בתחילת שנת 2001 על יד המשיב.

לגוף השומה טוען המערער כי לא היה כל מקום לקביעות המשיב בגין הפרשי הון בלתי מוסברים וכי אל לו לבית משפט זה לאמץ את קביעותיו של המשיב. כל זאת שכן המשיב לא כלל, שלא כדין, את רשימת הזכאים אשר הוצגה לו על ידי המערער ע"ס 137,263 ₪ וכי יש לזקוף סכום זה לטובתו.

כמו כן טוען המערער כי ייחוס של 50,000 ₪ בגין נסיעותיו הקצרות לטורקיה עם אשתו, הינו מופרז ובלתי נתפס לחלוטין. לטענתו סכום של 15,000 ₪, כפי שהעלה בנימוקי הערעור מטעמו, מהווה סכום המשערך בסבירות את ההוצאה אשר יש לייחס לו ולזוגתו בגין אותן נסיעות.

אשר לרווחים מופרזים מפירעון תוכניות חיסכון, כעולה מנימוקי הערעור, כמו גם על סמך ראיות אשר הציג המערער לבית המשפט, יש לייחס את הסך של 15,000 ₪ כמקור וכהסבר לחלק מגידול ההון.

עוד טוען המשיב כי אף תגמולים בגין קצבת ילדים ודמי לידה נשכחו משום מה על ידי המשיב ובכך הרי שנגרעו מהכנסות המערער, שלא כדין.

גם בנוגע לקביעת הוצאות מחייה על ידי המשיב, חלוק המערער על קביעות המשיב. טוען המערער כי לאור תמיכת הוריו והורי אשתו מבחינה כלכלית, ואף עזרתם בנוגע לקשור עם ילדיו הרי מתחזקת טענתו לפיה טבלאות החישוב, קרי לוחות 3-4, על פיהן הסתמך המשיב בשומו אותו, הינן גבוהות וכי הטבלאות המתאימות הינן לוחות 5-6 התואמות נכונה את רמת מחייתו. לאור כל הנ"ל טוען המערער כי מונח בפני בית משפט זה תחשיב המאיין את שומתו של המשיב וכי כל הפרשי ההון הבלתי מוסברים נמצאו מוסברים.

מאידך טוען המשיב כי מבדיקות המשיב, נמצא כי למערער גידול הון בלתי מוסבר בסך 575,000 ₪. חרף גידול הון זה שנמצא ועל אף שבאותה עת היו קיימות "4 שנים פתוחות" להן ניתן היה לייחס את אותו סכום, הרי שהמשיב ייחס לשנת 1994 גידול הון של 100,000 ₪ בלבד. לכן מבקש המשיב להבהיר כי אף אם יתקבלו הסברי המערער לגבי גידול הונו הבלתי מוסבר הרי שיכול ויש באלו להפחית מסך כל הונו הבלתי מוסבר, אך בשום אופן לא כדי להפחית מהפרשי ההון שיוחסו לשנת 1994 כאמור. כמו כן טוען המשיב כי מרבית הסבריו של המערער לגבי גידול הונו הבלתי מוסבר לא נתקבלו על ידו וזאת בעיקר מן הטעם שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו על פי דין. נטל ההוכחה, אליבא דמשיב, מוטל על כתפי המערער שכן עליו להסביר פשר הפער שנוצר בין שתי הצהרות ההון מטעמו. היה עליו להוכיח כי תוספת ההון אינה תולדה של רווח עסקי, ובכך לא עמד המערער. כמו כן טוען המשיב כי המערער לא גיבה טענותיו בראיות פוזיטיביות כלשהן כי אם טענות בעלמא העלה, ומשנמנע מלגבות אמירותיו וטענותיו בראיות אובייקטיביות הרי שהעלה חרס בטיעוניו. כך מצביע המשיב על כך שלא זימן המערער עדים שיכלו לעזור לו, כטענת המערער, באישוש גרסתו ומשלא עשה כן הרי שיש לראות עניין זה לרעתו. עוד טוען המשיב כי עדותו של המערער מהווה עדות יחידה ללא ראיית סיוע, לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, ועל כן על בית המשפט לנמק פסיקתו אם מצא לסמוך ידיו על אותה עדות יחידה. לגופה של השומה טוען המשיב כי בנוגע להתחייבויות המערער לזכאים כפי שטען לה, הרי שבעדותו נבצר הוא מלפרט את שמות הזכאים והחבות כלפיהם – ולכן לא עמד בנטל הוכחת החובות הללו ואין לקבל טענותיו. זאת ועוד, הרי שבמסגרת הצהרות ההון מטעמו היה על המערער להצהיר במסגרת התחייבויותיו על חובות ל"ספקים וזכאים" ובמסגרת רכושו השוטף על "חייבים ולקוחות". על אף האמור לא הציג המערער בפני המשיב את רשימת החייבים באותה עת ואף נמנע מלנקוב כאמור בהצהרת ההון השניה מטעמו. מה גם שעדות זאת של המערער עומדת היא בניגוד גמור לאמור בנימוקי הערעור מטעמו כי בתקופה הרלוונטית כלל לא היו חייבים בעסק.

מכל מקום גם שמא יתקבלו טענות המערער, טוען המשיב כי לאחר החסרת אותם 137,000 ₪ הרי כי נותרו להם עוד 440,000 בלתי מוסברים ובייחוס של 100,000 ₪ לאותה שנה בלבד, הרי שאין זה חורג מן הסביר.

לגבי רווחים משוערים מפירעון תוכנית חיסכון טוען המשיב כי המסמכים שהציג המערער בכגון דא אינם מספקים. המערער פירט אך נתונים כלליים ומבלי לנקוב מהו מרכיב הקרן. כמו כן פירוט תוכניות החיסכון כלל לא הופיעו בהצהרת הונו הראשונה של המערער וממילא אף לו תתקבל טענת המערער הרי שיש להכיר במרכיב הקרן בלבד וככזה אין להפחית את גידול ההון בסך 100,000 ₪ אשר יוחס לשנה הרלוונטית.

בנוגע לנסיעות לחו"ל טוען המשיב כי המערער נסע לחו"ל כ- 15 פעמים בליווי זוגתו. המשיב העמיד את העלות הזוגית פר נסיעה לחו"ל ע"ס 3,000 ₪, המהווה סכום סביר. כמו כן המערער נמנע מלהציג ראיות כלשהן הנוגדות את הערכת המשיב לגבי אותן נסיעות. כך אף בעדותו סתר עצמו כמה וכמה פעמים המערער כאשר נתבקש למנות מספר נסיעותיו.

בנוגע להוצאות המחיה טוען המשיב כי הכנסות המערער ואשתו ואורח חייהם מעידים על רמת חייהם. מעדות המערער עולה כי אשתו עבדה כל תקופת גידול ההון, כי במהלך התקופה טס לחו"ל עשרות פעמים, נקנו על ידו שני רכבים חדשים ואף החליף הוא דירתו לדירה גדולה יותר. כך אף בנוגע לאותה תמיכת הורים נטענת טוען המשיב כי לא הוכחה ואף אם כן הרי שאין בה כדי לשנות מקביעות המשיב.

בכל הקשור לטענות המערער בנוגע לקצבת ילדים טוען המשיב כי הכנסותיו של המערער ששימשו בבניית שומתו, כללו בחובן אף את קצבאות הביטוח הלאומי וכך אף העיד המשיב במשפט זה.

בקשר עם השומה נשוא עמ"ה 1196/03 טוען המערער כי נימוקי המשיב לאי קבלת הכנסות המערער לשנים 1996-1998 כפי שדווחו אינם יכולים לעמוד. נימוקים אלו- האחד, גידול ההון הבלתי מוסבר ומשנהו, הפרשים מהותיים שנתגלו אצל המערער בתנועות המלאי, אשר הביאו בסופו של יום לפסילת ספריו של המערער לשנים נשוא הערעור. בקשר עם כך טוען המערער כי המשיב הגיע לממצאי תנועות המלאי ואולם המשיב לא הציג לבית המשפט את דפי החישוב שערך, וזאת למרות כי עמד על כך שמדובר בשומה מדויקת ולא בהערכה. המערער מביע תמיהה על שום מה דפי חישוב אלו מוסתרים וחסויים מעינו של בית המשפט. כך אף תוקף המערער את ממצאי השומה שכן לטענתו תוספת המחזור שחושבה בשלב א' של השומה זהה לחלוטין לתוספת המחזור בשלב ב' אשר חושבה על ידי עובד אחר אצל המשיב וזאת כאשר אופן החישוב שהועד בגינו הינו אחר. כמו כן טוען המערער כי המשיב התעלם מכך שתקופת השומות הנ"ל הינן בתקופת האינתיפאדה הראשונה בעטיה לא זכה המערער לקבל חלק מסחורתו חזרה לאחר ששלחה לתפירה. עוד טוען המערער כי העדר פניית המשיב לתדריך הכלכלי על מנת להשוות את הרווח הגולמי המקובל בענף, כנגד אותו תחשיב חשבונאי אותו לא צלח המשיב להוכיח, עומד בעוכרי המשיב.

מאידך גורס המשיב כי הנחת המוצא בנוגע לשומה בה עסקינן היא כי ספרי המערער נפסלו. משכךנטל ההוכחה להפרכת השומה על כתפי המשיב, בו לא עמד.

לגבי השומה גופא טוען המשיב כי במהלך בדיקת ספריו של המערער, גילה המשיב כי דיווחי המערער אינם סבירים. התגלו אצל המערער הפרשים מהותיים בתנועת המלאי נשוא שנות הערעור. המשיב התבסס בקביעת שומותיו על נתוני הספרים של המערער וכן על חשבוניות קניות הבדים שהציג המערער. כך תיאר המשיב את דרך קביעת שומותיו והגיע למסקנה כי תחשיב על פי תנועות המלאי רחוק כמטחווי קשת מהכנסות המערער כפי שדווחו. לא זאת אלא שהמשיב בחן ובדק את תוצאותיו על ידי חישוב חלופי אשר הנביע תוצאה דומה. בנוגע לטענת איבוד הסחורה של המערער, טוען המשיב כי בשום שלב משלבי הדיון מול המשיב, פרט בעת דיון הוועדה לקבילות פנקסים, לא טען המערער לאובדן סחורה ומכל מקום נמנע הוא מלהביא נתונים ברורים לגבי כך.

בנוגע לטענת המערער לגבי אופן ודרך חישוב המשיב את שומותיו, גורס המשיב כי אי הצגת ניירות עבודה של המשיב בשלב ההוכחות נשוא משפט זה, אינה יכולה לפגוע בשומותיו שכן בעדות מטעמו, כמו גם במהלך ההליך השומתי הוסברו השומות ואף דרך חישובן, הן למערער והן לבית המשפט, ובכך עמד המשיב בהצדקת שומתו. כמו כן אליבא דמשיב אין למערער אלא להלין על עצמו בכך שלא שמר לו את מסמכי החישוב של המשיב וכי טענה כי לא קיבלם לא עלתה, מה גם ששומותיו הוצאו על פי דיווחיו של המערער בספריו. בכל הקשור לתקיפת תוצאות השלבים השונים בשומת המערער טוען המשיב כי לא הוכח על ידו כי אכן יש קשר בין שומת שלב א' לשומת שלב ב'. כך אף טוען המשיב כי לא נדרש לתדריך כלכלי שכן בדק את שומותיו של המערער על פי ספריו של הנישום אשר קרובים הם יותר להצגת תוצאותיו האמיתיות של עסקו המערער.

המערער לא עמד בנטל ההוכחה, ולו לכאורה, לגבי טענותיו. אין די להעלות טענות בעלמא מבלי לגבותן בראיות אובייקטיביות המעניקות משענת עמידה ומשכנעת. אחת לאחת נופלות טענותיו בהעדר תשתית ראיתית:

המערער טוען כי המשיב לא שיקלל את הסך של 137,000 ₪ בגין התחייבות המערער לזכאים. בראיותיו ובעדותו לא ציין המערער את שמות הזכאים, לא כל שכן החבות כלפיהם. אמנם אף המשיב הודה כי יכול וישנם חייבים וזאת לפי טיב העסק בו מדובר, ואולם חובות אלו של המערער לא הוכחו כאמור (פרוטוקול מיום 10/12/04 בע"מ 11). לטענת המערער רשימת הזכאים נערכה והוגשה על ידי יועץ המס אשר ייצגו בזמנו, ואולם המערער לא הביא יועץ מס זה על מנת שיעיד כאמור (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 4). כל זאת כאשר אותו יועץ מס הוא זה שעזר לו בהגשת נימוקי הערעור דנן (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 6 שורות 9-10). כך אף המערער בעדותו נשאל האם בעסקו מכר סחורה באשראי והאם קיבל שיקים דחויים. תשובתו בעניין הינה כי אכן קיבל שיקים דחויים ואולם לא זכר האם היו לו חייבים ואף אינו זוכר הוא אם בירר נתונים אלו אצל יועץ המס מטעמו (פרוטוקול מיום 10/10/04 בע"מ 5). בנימוקי הערעור מטעמו טוען המערער כי בעת הדיונים על רשימת הזכאים , לא היו חייבים בעסק (סעיף 4.3 לנימוקי הערעור). במסגרת הצהרות ההון מטעמו הרי שנדרש המערער לכלול בדיווחיו הן התחייבויות כלפי "ספקים וזכאים" ובמסגרת רכושו השוטף נתבקש להצהיר על "חייבים ולקוחות". המערער אמנם הצהיר על סכום מסוים ואולם לא גיבה אותו ברשימת הזכאים וציון החוב. זאת ועוד בהצהרת ההון השנייה מטעמו נמנע מלציין סכום כלשהו. כל זאת נותר בסתירה עם האמור בנימוקי הערעור מטעמו ולטענה כי אכן קיימים חובות כאמור.

אף בכל הקשור בנסיעותיו של המערער לחו"ל לא מצאתי להתערב בממצאי המשיב. המערער טוען כי סכום עלות סביר לנסיעותיו הינו 15,000 ₪. מאידך המשיב הוסיף להפרש ההון של המערער כ- 50,000 ₪. המערער נסע לחו"ל כ- 15 פעמים (מש1, מש/8). כל הנסיעות הינן נסיעות בן מתלווה אליו זוגתו. יש לציין כי חלק מאותן נסיעות היו בנות 5-6 ימים. המערער, מאידך, נמנע מלהוכיח טענתו ולהציג מסמכים הסותרים את חישובו של המשיב (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 2). כמו כן לא הציג המערער את דרכונו על מנת לעמוד על היעדים אליהם נסע ומספר הימים. לא זאת אלא שלגבי מספר הנסיעות סתר עצמו המערער כמה וכמה פעמים כך שפעם אחת טען כי יצא לחו"ל כ- 16 פעמים (הודעת הערעור מטעמו), פעם אחרת העיד כי נסע רק כ- 10 פעמים (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 3) ובמקום אחר אך 9 פעמים (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 4) – כל אלו עומדים בעוכריו.

על אופן עריכת טבלאות המחיה והשימוש בהן במסגרת השוואת הון על ידי פקיד השומה עמד מזה כבר בית המשפט (ראה למשל: עמ"ה 142/96 דוד רצון נ. פקיד שומה נתניה, מיסים יד/1 ה-8 בע"מ 77; עמ"ה 10/90 דוד אליאסיאן נ' פקיד שומה ירושלים, מיסים ו/5, ע"מ ה-15, ע"מ 157). משלא העמיד המערער תשתית ונתונים מדויקים, הרי שפקיד השומה יכול ויסתמך על אותן טבלאות לצורך מחייה, ובכך אין חידוש (ראה: עמ"ה 26/92 ג'יבלי יחיאל נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים יג/1 ה-6). בדיוק כך נהג המשיב בעניין זה. כך לשאלה הכיצד קבע המשיב את הוצאות המחיה, וכי מדוע נעשה שימוש דווקא בלוחות 3,4 (מש/4), השיב מר מיכאלי, אשר קבע את שומתו של המערער לפי מיטב השפיטה (מע/2), כהאי לישנא:

זאת ועוד הרי שהמערער העיד כי אישתו עבדה בשנים הרלוונטיות לתקופת גידול ההון בבנק פועלים (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 7) וכי הכנסת בני הזוג הממוצעת מגיע לכדי 125,000 ₪ בשנה (ע"מ 6 לפרוטוקול מיום 10/10/04).

חרף כל האמור נמנע המערער מלהצביע על מקורות מימון לקניית הרכבים, החלפת הדירות, נסיעותיו לחו"ל. אלא שטוען הוא כי נתמך על ידי הוריו והורי אישתו, תמיכה אשר על המשיב היה לשקללה בחשבו את שומתו. ואולם בבחינת עובי קורת טענתו זו נמצא כי אין בה מאום. המערער נמנע מלהביא ראיות כלשהן לגבי תמיכת ההורים במשפחתו כאמור. לצורך כך לא זימן המערער אף אחד מבני משפחתו על מנת לאשש את טענתו זו. עניין זה עומד למערער לרועץ שכן הלכה נקוטה היא בפי בית המשפט כי משנמנע בעל דין מלהביא ראיה היכולה לאשש טענותיו, וזאת מבלי העמדת הסבר סביר , ניתן לומר כי לו הובאה אותה ראיה הרי שהיתה עומדת כנגדו (ראה: ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, בע"מ 760; י. קדמי, על הראיות-הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, בע"מ 1391 ואילך).

זאת ועוד הרי שהנטל המקופל בטרקלינו של בעל דין הטוען לעזרה מקרוביו, נטל מוגבר הוא. לא די בטענות בעלמא כי אם בראיות פוזיטיביות ואובייקטיביות המאששות את טענותיו (ראה: עמ"ה 1019/99 צנעני מרדכי נ' פקיד שומה רחובות, מיסים יד/5, ה-29, ע"מ 306; עמ"ה 18,19/85 יונה יונה נ' פקיד שומה י-ם, מיסים ג/6 ה-142; ע"א 23/88 יעקב לוי נ' פקיד שומה ירושלים מיסים ה/2 (אפריל 1991) עמ' ה-3; ע"א 236/83 ליברמן נ' פקיד השומה, פ"ד ל"ט (2) 810, 812; עמ"ה 30/98 סיני לחניש נ' פקיד שומה רחובות מיסים יד/1 (פברואר 2000) ה-32,עמ' 282; עמ"ה 42/97 יואב נדב נ' פקיד שומה ת"א 3, מיסים יד/5 ה-235 בע"מ 241).

אליבא דמערער בתקופה הרלוונטית לערעור זה קיבל הוא קצבת ילדים ודמי לידה ואלו נשכחו מידי המשיב. אולם מעדותו של מר מיכאלי מטעם המשיב עולה כי לצורך חישוב הוצאות מחיתו של המערער נלקחו בחשבון "תשלומי ביטוח לאומי על הילדים ותשלומי החזר ביטוח לאומי לשנת 97" (פרוטוקול מיום 12/10/04 ע"מ 1). מכל מקום המערער לא הוכיח אחרת.

לבסוף אדרש לטענת המערער כי ממש/9 עולה כי היו לו רווחים מפירעון תוכנית חיסכון. לטענת המשיב מש/9, חשבוניות זיכוי חשבון בגין תוכנית חיסכון בחשבון המערער, אינו מספק לביסוס הסבריו של המערער. המערער לא הציג מהו מרכיב הקרן באותן תוכניות חיסכון. כמו כן פירוט תוכניות החיסכון לא הופיע כלל בהצהרת ההון מטעם המערער.

אכן לא עמד המערער בנטל המוטל עליו, קרי להוכיח את מרכיב הקרן מאותם זיכויים. ואולם ניתן לראות במש/9 כראשית ראיה המניחה במקרה זה את הדעת ולו בהיותה ראיה כלשהיא התומכת בטענת המערער. אולם אף אם כן, ותוכר לטובת הסבריו של המערער הסך המופיע במש/9, כך אין באותם 15,000 ₪ כדי להפחית את גידול ההון בסך 100,000 ₪ שיוחס לשנת המס נשוא הדיון, שהרי שיש להפחית את הפרשי ההון של המערער בסכום הנטען על ידו בסך 15,000 ₪ מהפרש ההון הכולל ולכל היותר להפחית את החלק היחסי של סכום זה כיחס שבין הסכום שיוחס לשנת המס, קרי 100 אלף ₪ ביחס למלא סכום גידול ההון הבלתי מוסבר. הכרה בהסבר זה בהעדר ראיות בדבר הפקדת הכספים לתוכניות החסכון מתקבל על דרך מעשה בית הלל. משנאמר כך הרי שאין לי אלא לדחות את ערעורו של המערער, פרט להפחתת החלק היחסי מסכום זיכויי תוכניות החיסכון, כאמור.

אף נטל ההוכחה נשוא ערעור זה מוטל על כתפי המערער. כל זאת לאור כך שהמשיב מצא למערער גידול הון בלתי סביר בשנים נשוא הדיון. אם לא די בכך הרי שספרי המערער לשנות המס שבדיון, קרי 1996-1998, נפסלו על ידי הועדה לקבילות פנקסים (מש/5). לאור הנ"ל המשיב העמיד את הכנסות המערער לפי חישוביו הוא.

סעיף 155 לפק' מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"ה-1961 קובע כי חובת הראיה כי השומה מופרזת תהא על המערער, אלא באם המערער ניהל פנקסיו באופן קביל, שאז נדרש פקיד השומה או הנציב, לפי סוג העניין, להצדיק את החלטתו בסוגיות שאינן לבר פנקסיות. כמו כן על פקיד השומה הנטל לערוך שומה סבירה ואין הוא חייב להוכיח שומתו בראיות מדויקות. נטל ההוכחה על כתפי המערער נטל כבד הוא, ויפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת נתניהו בע"א 731/78 יעקב בוכמן נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד מו (4) 265:

זוהי נקודת המוצא בדיון נשוא השומה בה עסקינן.

המערער בחר שלא לנסות ולהוכיח כי שומת המשיב חסרה את מימד ה"טיב" או את מימד ה"שפיטה",כאמור, אלא בחר להתמקד בטענותיו בטענה פרוצדוראלית קמעא, זו הטענה בדבר אי הצגת דפי חישוב המשיב בהגעתו לשומתו בשלב ההוכחות בדיון זה.

טענתו זו של המערער על קנה רצוץ נשענת ואינה יכולה לעמוד לו. אין אני רואה לתת משקל לטענת המערער, לא כל שכן משקל רב עד כדי קבלת ערעורו, שכן אופן בניית השומה, הדרך בה נערכה ואף השוואות אשר נעשו על מנת להגיע אליה – הוכחו כנדרש על ידי המשיב ואין אני מוצא להתערב בכך.

המשיב ערך למערער שומתו שכן ספרי המערער נפסלו לאור כך שנתגלו בספריו הפרשים מהותיים בתנועת המלאי. המשיב בעריכת שומתו התבסס על נתוני ספרי המערער בכלל ועל קניות הבדים שביצע המערער בפרט. כך השווה המשיב בין מלאי הפתיחה, כמות ייצור הפריטים הרלוונטיים לפי סוג הבד, לבין מלאי הסגירה, תוך הפחתת מכירותיו של המערער. המשיב הראה אף דוגמאות לכך שהצהרותיו של המערער אינן סבירות לאור חישובים אלו. כמו כן חישוב יצור המכנסיים, החלק הארי בסחורתו של המערער, נעשה לפי חישוב נטו, קרי ללא הכנסת חישוב בד הבטנה, כפי שנטען על ידי המערער (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 9-10).

לגבי כך נראה כי טענותיו של המערער מהוות מעין סתירה פנימית: המשיב התבסס בחישובי שומת המערער על נתוני ספריו של המערער (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 9). זאת ועוד המערער לא חלק על הנתונים שנשאבו כאמור מספריו שלו לאורך עריכת השומה (פרוטוקול מיום 10/10/04 ע"מ 10). והנה בסיכומיו טוען המערער כי היה על המשיב להתעלם מנתונים אילו ולפנות לתדריך הכלכלי על מנת להשוות את הרווח הגולמי המקובל בענף וזאת כנגד תחשיבו החשבונאי של המשיב, שכאמור התבסס על הנתונים מספריו של המערער. האם טוען המערער כי היה על המשיב לפנות לתדריך כלכלי, כלי סטטיסטי לכל הדעות, וזאת כתחליף להצהרותיו של המערער בספריו הוא? בכך נמצא המערער מודה בעצם כי ספריו נערכו שלא כדין. אין לו למערער, על מה כי ילין על דרך חישובו של המשיב, מה גם שכאמור האחרון עמד כדי הצורך בהוכחת שומתו ואופן תחשיבה.

בין השיטין ניתן לדלות טענה אחרת של המערער והיא כי תוצאת השומה בשלב א' זהה לתוצאות שנטוו בשלב ב', וזאת כאשר חושבו שומות אלו בלי קשר ועל ידי פקידים שונים, כטענת המשיב. לאור כך טוען המערער כי היה על המשיב להגיש את דפי חישוביו.

מחומר הראיות עולה כי דפים אלו הוגשו למערער בזמנו וכי זה לא חלק עליהם, כאמור לעיל. זאת ועוד, לא מצאתי הוכחה לטענת המערער כי בעצם שלב א' של השומה אוחד עם שלב ב' שלה ומכל מקום כאמור לעיל, שומת המשיב הוסברה כנדרש.

טענה נוספת של המערער היא כי התקופה נשוא השומות הנדונות, תקופת אינתיפאדה היתה, ומשכך רבות מסחורותיו של המערער לא הוחזרו לו, וזאת בעטיו של המצב הביטחוני שכן המתפרות אשר עימן עבד המערער היו ממוקמות בעזה.

אכן שומה צריכה להכיל בתוכה ולשקלל אף נסיבותיו של העידן בו נעשתה על מכלול נסיבותיו ואולם אף טענתו של המערער בכגון דא נידונה לכישלון.

ראשית, את מועד סיום האינתיפאדה, על אף שאינו מדויק, נוהגים לייחס לשנת 1992. שומותיו של המערער עוסקות בתקופה שבין 1996-1998, וזאת מבלי להסביר פער זמנים זה.

שנית, שוב נתפס המערער טוען טענה אשר מצויה בסתירה עם ספריו. בספריו לא דיווח, ואף לא טען יותר מאוחר בהתדיינויות מול פקיד השומה, כי סחורה שלו אבדה, נשדדה או כי הוציא הוצאות מיוחדות על מנת להביאה חזרה מהמתפרות. גירסה זו עולה לראשונה בפני וגם עתה אין היא מגובה אלא בדבריו של המערער על דוכן העדים. מכאן שטענותיו של המערער עומדות בלא כל ראיה בצידן ומשטען כך המערער, הרי שאין אני מוצא להתערב באי הכללת פרמטר זה בשומת המשיב. בית משפט לערעור מס בוחן הוא את שקול הדעת שהפעיל המשיב על סמך הראיות שהיו בפניו . משלא נטען ולא הוכחה גרסת הסחורה שאבדה באינתיפדה אין לי להתערב בכך שהרי טענה ממין זה היתה צריכה שתטען בריש גלי בראשית ההליך השומתי, מה גם שהמשיב הביא בכלל חשבון אובדן מסוים של סחורה בתחשביו.

המערער ישא בהוצאות המשיב בסך 1,500 ₪ בשכר טרחת עורך דין המשיב בסכום כולל של 20,000 בתוספת מע"מ כשהכול נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ה (2 באוקטובר 2005) שלא במעמד הצדדים